מ.ק. נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

תביעה לפיצוי על נזק גוף שנגרם לתובע בתאונת עבודה. 

רקע עובדתי ודיוני

1. התובע עבד כחרט אצל נתבעת 2 (להלן – המעבידה). נתבעת 1 ביטחה את המעבידה בפוליסת חבות מעבידים ומודה בכיסוי.

2. ב – 17/10/10, במהלך הפעלת מחרטה, סטתה ידו הימנית של התובע אל להב הסכין וכתוצאה מכך נגרם לו שבר מרוסק באצבע שלישית (להלן – התאונה). הוא אושפז בבית חולים ע"ש שיבא למשך חמישה ימים, במהלכם נותח לקיבוע השבר. לאחר שחרורו טופל בפיזיותרפיה ונותר עם נכות.

3. המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), הכיר בתאונה כתאונת עבודה, אישר תקופות אי כושר ונכות זמנית ולבסוף קבע לו נכות צמיתה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות). הצדדים הגישו חוות דעת מומחים ובמהלך המשפט הושגה מוסכמה על נכות רפואית כפי קביעת המוסד: 5% בגין קישיון נוח ו – 10% בגין צלקת ניתוחית מאוד רגישה, סה"כ – 14.5% (להלן – הנכות הרפואית).

להשלמת התמונה, לאחר קביעת הנכות הרפואית הפעיל המוסד את תקנה 15 כך שהנכות הכוללת הועמדה על 19%.

4. הצדדים הגישו תחשיבי נזק, שמעו הצעה מבית המשפט אך לא הצליחו להגיע לפשרה והתיק נקבע לשמיעת הוכחות. בישיבת ההוכחות העיד עד יחיד, הוא התובע. הצדדים הפנו בסיכומיהם לתחשיבי הנזק.

5. המחלוקות העובדתיות בשאלת האחריות צרות ביותר. מוסכם שלהב המחרטה לא היה מגודר ומוסכם שהמחרטה לא הייתה מצוידת באמצעי השבתה אלקטרוני או אחר, בנוכחות יד אדם ליד הלהב. המחלוקת הראשונה סבה על הגורם לסטיית ידו של התובע אל הלהב.

מחלוקת שנייה (שהועלתה בתחשיב הנזק מטעם הנתבעות) נעוצה באחריות התובע בשל אי השבתת המחרטה עובר לביצוע הפעולה. מכאן צומחות מחלוקות על קשר סיבתי ואשם תורם. מחלוקות נוספות סבות על ההשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית ועל חישוב הנזק.

לאחר עיון בראיות ובטענות בסיכומים ובתחשיבי הנזק החלטתי לקבל את התביעה ללא השתת אשם תורם על התובע.

ממצאים עובדתיים

6. התובע הצהיר שבעת הפעלת המחרטה עמד על משטח עץ ישן ששימש כמבודד מפני התחשמלות והיה בנוי מלוחות וביניהם רווח (להלן – המשטח). הוא איבד שיווי משקל לאחר שרגלו "נתפסה" ברווח וכתוצאה מכך סטתה ידו באופן לא רצוני אל הלהב. עוד הצהיר שהתריע מספר פעמים בפני מנהל עבודה מר לנגר על אי יציבות המשטח ונאמר לו שאין אפשרות לספק משטחים חדשים.

7. בהיות עדות התובע עדות יחידה, קביעת ממצאים על פיה נתונה לכללים בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971. גרסתו על מעורבות המשטח במעידתו לא הובאה בתביעתו לתשלום דמי פגיעה מ – 24/10/10 (נ/2), במכתב התראה מאת עו"ד לרר מחודש ינואר 2011 (שהגשתו לא הותרה) ובתביעתו לקביעת דרגת נכות מ – 27/1/11 (נ/4). הגרסה הובאה לראשונה בכתב התביעה ומהיבט זה, מדובר בגרסה כבושה המצריכה בחינה זהירה.

8. התובע הסביר בעדותו שמילא את טופס התביעה לדמי פגיעה בסיוע אדם שישב במשרדי המוסד ואינו זוכר מה נשאל ומה סיפר לו (עמ' 8), שאינו זוכר מי מילא את טופס התביעה לקביעת דרגת נכות ושמסר לעו"ד לרר את גרסתו המלאה (שם, בהמשך). התובע מסר עדות אמינה וקוהרנטית. התרשמתי מאדם פשוט "שאינו יודע לשאול" ומגיב לדרישות שמפנים אליו אחרים. לסיבה המדויקת למעידתו לא הייתה חשיבות בעת הגשת תביעותיו למוסד שהרי בכל מקרה, מדובר בתאונת עבודה וסביר ביותר שגם אם נשאל והשיב, לא היה צורך להעלותה על הכתב. אשר למכתבו של עו"ד לרר, גם לו היה מוגש כראיה, התובע אינו אחראי לניסוחו ולא ניתן לשלול שהכותב לא ראה משמעות משפטית לסיבת המעידה המדויקת. ניתן היה לחזק את גרסת התובע לו הייתה מובאת באותם מסמכים, אך לא מצאתי שהיא מוחלשת בשל היעדרה מהם.

9. זאת ועוד, הנתבעות שהיו מודעות לגרסה מעת קבלת כתב התביעה, נמנעו מהבאת עדים לסתירתה ולא סיפקו הסבר כלשהו להימנעותן. התנהלותן מקימה חזקה שבעובדה ולפיה הן מודות בכך שהבאת העדים הייתה פועלת לחובתן ותומכת בגרסת התובע (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ, פורסם בנבו). הודאתן מספקת לעדות התובע, לרבות ביחס להתרעות בפני מנהל העבודה, אותם תימוכין חיצוניים הנדרשים בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות.

10. הנתבעות טענו בתחשיב הנזק שהתאונה אירעה בעת ניקוי המחרטה משבבים. לטענתן, בהתאם להדרכה שקיבל התובע, היה עליו לגשת לניקוי רק לאחר הפסקת פעולת המחרטה. מעבר לעובדה שלא הביאו עדים להוכחת הטענה, התובע העיד ועדותו לא נסתרה, שפעולת הניקוי נעשית בערב, בסוף יום העבודה ואילו התאונה אירעה בשעה 10:30 בבוקר, במהלך יום העבודה (עמ' 5).

התובע הרים את נטל השכנוע והוכיח את גרסתו.

אחריות

11. בהינתן הלהב החשוף של המחרטה, הפרה המעבידה חובות גידור חקוקות בסעיפים 37 (4) ו – 37 (5) לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל – 1970. (ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524). לכך מתווספת הפרת חובה לספק תנאי עבודה בטיחותיים, ומדובר ביצירת סיכון אקטיבית המתבטאת בהעמדת העובדים על גבי משטח בלתי יציב בעת הפעלת המחרטה (ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' א' מרציאנו ואח', פ"ד לו(2) 592). המעבידה יכולה וצריכה הייתה לצפות את התרחשות התאונה בשל הפרת כל אחת מחובותיה בנפרד וודאי בשל הפרתן המשולבת. בכך מתמלאות גם דרישות הקשר הסיבתי המשפטי.

12. הפסיקה מקמצת בייחוס אשם תורם לעובד אשר נפגע בשל הפרת חובה חקוקה על ידי המעביד. האשם יוטל רק אם העובד יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטה חופשית ולא פעל בגדר הסיכון שיצר המעביד (ע"א 435/85, בעמ' 528). כך בדרך כלל גם כאשר העובד נפגע כתוצאה מהפרת חובת זהירות המוטלת על המעביד לספק לו סביבת עבודה בטוחה

(ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415).

פגיעתו של התובע נגרמה מהתממשות משולבת של שני סיכונים שיצרה המעבידה והיא בלבד. הנתבעות לא ביססו אשם תורם.

נזק

גריעה מכושר השתכרות

13. התובע יליד 1/5/50 הכשיר עצמו ברוסיה למקצוע החרטות. בשנת 1992 עלה ארצה ומאז ועד התאונה עבד כחרט. לאחר התאונה פוטר מעבודתו. הנכות הרפואית משמשת מקור השראה להערכת הגריעה מכושר השתכרות כאשר מדובר בנכויות אורתופדיות ומשלח ידו של הניזוק כרוך בעבודה פיזית. בנוסף היא משמשת גם כאמת מידה בהערכת הנכות התפקודית בהיעדר נתונים אחרים (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פורסם בנבו).

14. כתוצאה מהתאונה סובל התובע מקישיון נוח ומרגישות מרובה באצבע הפגועה. אמנם שיעור הנכות הרפואית אינו גבוה אך אין צורך במומחיות מיוחדת כדי להבין שלפגימות, בעיקר לרגישות, השלכה על יכולת הפעולה הדרושה לחרט. לראיה, המוסד הפעיל את תקנה 15 לאחר מצא שאינו יכול לשוב ולעבוד במקצועו. קביעת המוסד בעינה עומדת גם בהינתן טענת הנתבעות לפיה התובע לא פנה לשיקום. ראיה נוספת ניתן למצוא בחוות דעתו של מומחה הנתבעות פרופ' אנגל, אשר קבע שאצבע הפגועה מפריעה לאיסוף חפצים קטנים. תמיכה נוספת מתקבלת מבחינת היסטוריית התעסוקה של התובע לאחר התאונה. לאחר התייצבות נכותו בתום 9 חודשים ותקופת אבטלה בת 6 חודשים, הועסק כפועל וכשומר אצל מעבידים מתחלפים בשכר נמוך באלפי ₪ משכרו עובר לתאונה. ב – 31/8/15 או בסמוך עזב את הארץ ושב לרוסיה.

לא ניתן לקשור את מלוא הפסדיו לפגימות תוצאת התאונה ויש להביא בחשבון גם נתוני גיל ומצב כללי בשוק התעסוקה. במכלול השיקולים, סבורני שנכון לזהות את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות עם הנכות הרפואית ולהעמידו על 14.5%.

חישוב הנזק

הפסדי השתכרות

15. התובע שהה באי כושר מלא משך 3 חודשים. המעבידה שקיבלה לידיה את דמי הפגיעה מהמוסד, שילמה לתובע שכר מלא ומוסכם כי בתקופה זו לא נגרם לו הפסד. פועל יוצא, אין לנכות דמי פגיעה. בתום התקופה פוטר התובע.

16. אין חולק שגם בששת החודשים הבאים עד להתייצבות הנכות ב – 11/7/11, היה התובע נתון לאי כושר מלא. בתקופה זו העמיד המוסד את נכותו על 30%, הכיר בו כנכה נזקק והשלים לו תגמולים כדי נכות מלאה.

השכר המשוערך למועד הסיכומים – 10,800 ₪. הסכום נותר בעינו לאחר שיערוך להיום.

לפיכך ההפסד לתקופה זו:

6 X 10,800 ₪ = 64,800 ₪. 

ההפסד מ – 11/7/11 ועד שובו לרוסיה ב - 31/8/15:

49.5 X 10,800 ₪ X 14.5% = 77,517 ₪. 

הפסד פנסיה

12% X [64,800 ₪ + 77,517 ₪] = 17,078 ₪. 

17. התובע העיד שמאז שובו לרוסיה הוא מתגורר בשכירות, אינו עובד ונתמך על ידי בנו. הוא מצדו עוזר לבן בשמירה על הנכדים (עמ' 12 – 13). מדובר בעדות יחידה ללא תימוכין חיצוניים כלשהם. התובע לא העלה טענות אודות רמת ההשתכרות ברוסיה, גיל הפרישה והסדרי פנסיה. אין מקום להניח זהות בין התנאים שם לתנאים בארץ. בכל מקרה, התובע יגיע לגיל 67 בעוד פחות מחודשיים. בנתונים אלה סבורני שיש לפסוק פיצוי גלובלי לתקופה מאז 31/8/15 ועד הגיעו לגיל 67.

פוסקת לתובע 10,000 ₪.

עזרת הזולת

18. התובע הצהיר שבתקופת אי הכושר נזקק רבות לעזרת אשתו דאז ובנו. צרכים אלו מלווים אותו לדבריו גם כיום. אמנם לא זימן אותם לעדות אך נוכח תקופת אי הכושר וטיב הפגיעה, סביר בהחלט שנזקק לעזרת זולת מוגברת בעוצמה רבה יותר בחודשים הסמוכים לתאונה. לא שוכנעתי בהיזקקות לעזרה בעתיד.

פוסקת לתובע 6,000 ₪.

הוצאות

19. רוב רובן של ההוצאות מכוסות על ידי המוסד במסגרת זכויות נפגעי עבודה. התובע לא צירף אסמכתאות להוצאות שהוציא. סביר עם זאת שנדרש להוצאות והללו לא כוסו במלואן על ידי המוסד.

פוסקת לתובע 2,000 ₪.

כאב וסבל

20. התובע ביקש בסיכומיו לפסוק 70,000 ₪ והנתבעת הפנתה להצעתה בתחשיב לפסוק 20,000 ₪. בהתחשב בניתוח ובאשפוז, במשך תקופת ההחלמה ובטיב הפגיעה, מצאתי לפסוק לתובע 40,000 ₪.

סה"כ – 217,395 ₪.

ניכויים

21. התובע קיבל דמי אבטלה עבור חודשים אוגוסט 2011 – פברואר 2012. הסכום הכולל עמד על 38,582 ₪ ובממוצע לחודש - 5,512 ₪. הפסדו של התובע נגזר מ – 10,800 ₪ ולפיכך אין לנכות דמי אבטלה.

22. מוסכם על הצדדים כי יש לנכות את תגמולי המוסד עבור נכות זמנית, השלמה ל"נכה נזקק" ומענק נכות המסתכמים ב – 100,000 ₪.

סוף דבר

הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים:

פיצוי בסך 117,395 ₪; 

שכ"ט עו"ד בסך 27,470 ₪;

אגרת משפט ושכ"ט המומחה מטעמו.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ז, 10 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ז, 10 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה