מ.א. ואח' נ' סקיכיף בע"מ ואח'

צדדים שלישיים:

1. זמי בולוטין
2. בולוטין בן דב סוכנויות ביטוח

          ע"י ב"כ עוה"ד ק. בן שחר

3. אוברסיז אינשורנס קונסלטנטס בע"מ

         ע"י עוז סיכונים בע"מ

צד רביעי:

    איילון חברה לביטוח בע"מ

    ע"י ב"כ עוה"ד מ. תגר ואח'

תביעה לפיצויים על פי פקודת הנזיקין בגין פגיעתו של התובע במהלך צניחה במסגרת קורס צניחה חופשית שעבר אצל הנתבעת 1.

רקע כללי

1. התובע יליד 1988. במהלך שנת 2009 עבר התובע קורס צניחה חופשית אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"). ביום 17/4/2009 במהלך ביצוע צניחה במסגרת הקורס, בעת המגע עם הקרקע, נפגע התובע ברגלו ונגרם לו שבר בקרסול רגל ימין.

    

   נתבעת 2 הינה חברה זרה לביטוח (להלן: "אוברסיס"), אשר הוציאה פוליסת ביטוח עבור הנתבעת. אוברסיס הכחישה את הכיסוי הביטוחי וטענה כי הפוליסה מכסה אחריות צד ג' בלבד ולא מכסה אחריות מקצועית. בעקבות כך שלחה הנתבעת הודעת צד ג' נגד צד ג 1- זמי בלוטין, סוכן ביטוח (להלן: "זמי"), צד ג' 2- בלוטין- בן דב סוכנות ביטוח (להלן: "סוכנות הביטוח"), אשר באמצעותם נרכשה פוליסת הביטוח באוברסיס עבור הנתבעת (זמי והסוכנות ייקראו יחדיו "בלוטין"), ונגד צד ג' 3- "עוז סיכונים בע"מ" (להלן: "עוז"), הנציגה של אוברסיס בארץ. בלוטין שלחו הודעת צד ג' נגד המבטחת שלהם צד ד'- איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון").

    

   הצדדים חלוקים בשאלת האחריות, שיעור הנזק, ובשאלת הכיסוי הביטוחי.

    

   סוגיית האחריות

2. לטענת התובע, הכשרתו על ידי הנתבעת לא היתה מלאה ומספקת, משום שלא תורגל באופן מעשי בגלגול נחיתה; החבטה הקשה ברגל שגרמה לשבר בקרסול, היתה נמנעת אילו שלט בטכניקת הגלגול, שמטרתה לפזר את הכח הנגדי המופעל בעת המגע עם הקרקע.

    

3. מנגד, נטען על ידי הצדדים האחרים כי: אין להטיל אחריות בנסיבות המקרה; התובע קיבל את מלוא האינפורמציה הנדרשת על מנת לנחות; הוא למד איך לבצע את הגלגול; ממילא מדובר בתרגולת ישנה שאיננה רלבנטית לצניחה עם סוג המצנחים עימם צנח התובע; רשלנותו של התובע היא שהביאה לקרות התאונה; אילו התובע היה נוהג על פי ההנחיות שקיבל, התאונה היתה נמנעת; מדובר בהסתכנות מרצון של התובע; הנתבעת פטורה מאחריות בעקבות עקב כתב הוויתור שהתובע חתם עליו בעת ההרשמה לקורס.

    

4. על פי הפסיקה, לביסוס אחריות על פי עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושה תנאים: קיום חובת זהירות – מושגית וקונקרטית – כלפי ניזוק, הפרת החובה, וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק (ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113).

    

5. בענייננו, דומה כי אין חולק שהנתבעת נושאת בחובת זהירות, מושגית וקונקרטית, כלפי התובע; שכן, הנתבעת שמפעילה קורס צניחה חבה בחובת זהירות כלפי חניכים המשתתפים בקורס; חובה זו כוללת כי החניכים יקבלו הדרכה ותרגול הולם; כי ילמדו ויקבלו את כל הנחוץ לצורך ביצוע הנחיתה בשלום; ובכלל זה אספקת ציוד צניחה תקין, הדרכה ותרגול נאותים במהלך הקורס, המאפשרים להם להתמודד עם תקלות אפשריות במהלך צניחה, לרבות התמודדות עם מצבי חירום (השוו: ת"א (מחוזי תל אביב) 2410/00 פזית נ' סקיי קלאב בע"מ, פסקה 2).

    

6. במקרה דנן, אין מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, כפי שתוארו בסעיף 5 – 8 בתצהירו של התובע, שלפיהם בתום הלימודים התיאורטיים, היו אמורות להתבצע שבע צניחות כמוסבר בחוברת הלימוד; ביום 10/4/2009 התבצעו שתי צניחות; הצניחה הראשונה נעשתה כשהתובע מחובר פיזית למדריך; בצניחה השניה התובע צנח עם מצנח לבד, אבל בליווי שני מדריכים אשר תופסים אותו בזמן הנפילה החופשית עד פתיחת המצנח; ביום 17/4/2009 התבצעה הצניחה השלישית שבמהלכה, בעת המגע עם הקרקע, נפגע התובע ונגרם לו שבר בקרסול רגל ימין.

    

   התובע אף ציין בתצהירו כי הוא לא עבר תרגול מעשי של גלגולים בעת המגע בקרקע (ראו: סעיף 9 לתצהיר).

    

7. במהלך חקירתו ציין התובע כי: הפגיעה ברגל נגרמה עקב כניסה קשה לקרקע בשל בלימה מוקדמת; אם היו מדריכים אותו איך לנחות במקרה כזה על ידי גלגול, הוא לא היה נפגע (ראו: עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 14 – 18); במהלך הקורס הוא שאל את המדריך מתי עושים גלגול והמדריך השיב: "כשמגיעים מהר לקרקע" וכי "נלמד את זה מאוחר יותר", אך שכח לעשות כן (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 27 – 29); הוא היה מודע לכך שקיימת נחיתה בגלגול וכי משתמשים בזה לעיתים רחוקות כשמגיעים לקרקע במהירות, אבל המדריך אמר לו שלא יצטרך את זה (ראו: עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 14 – 18).

    

8. התובע צירף לתצהירו (נספח ד'), תצהיר של מר ארד בן דוד, בעל רישיון לצניחה ומדריך מוסמך, אשר שימש כמדריך בחברת סקיי קלאב. בתצהירו מציין מר בן דוד:

   "6.במהלך הקורס, בסיומו של השיעור העוסק בבלימה מוקדמת ובגלגול, עוברים החניכים תרגול מעשי של הגלגול. במהלך התרגול המעשי, כל תלמיד מבצע את התרגול מספר פעמים, כשאני עובר בין החניכיים – מתקן אותם ומדריך אותם לבצע גלגול נכון.

   7.אני לימדתי את החניכים בקורס באופן מפורש כי אי-ביצוע גלגול במצב של נחיתה מהירה, או ביצועו בצורה לא נכונה, שלא ע"פ הטכניקה הנלמדת בקורס, יכול לגרום לפגיעה ברגליים."

    

   במהלך חקירתו על תצהירו מסר מר בן דוד כי, חניך שלא תרגל גלגולים בפועל, אלא רק קיבל הסבר תיאורטי, הסיכון שלו להיפגע במהלך נחיתה קשה, גדול יותר (ראו: עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 1 – 7).

    

9. התובע אף צירף לתצהירו את המבחן התיאורטי שעבר במהלך הקורס, שבו הוא נדרש לחתום ליד שתי שאלות; האחת בענין מיקום הידית הרזרבית (שאלה 18); והשניה , "האם למדת בקורס קרקע איך לבצע גלגול נחיתה" (שאלה 40); התובע השיב על שאלה שניה זו בשלילה וצירף את חתימתו ליד התשובה.

    

10. התובע גם צירף לתצהירו (נספח ג') תחקיר שנערך על ידי הנתבעת לאחר התאונה. בתחקיר צוין בפרק המסקנות:

    "מסקנות:

    1. מ' (התובע- ע.ע.) הוכן לצניחה ע"י יאיר בצורה מקצועית וכל המידע הדרוש לביצוע הצניחה מתחילתה ועד סופה הוסבר לו ואף קיבל תשובות לכל שאלותיו.

    2. מ' תודרך בנוסף עי" קצין הקרקע בנושא כיוני נחיתה ואזורי נחיתה.

    3. מ' תפקד בצורה טובה מאוד בתהליך הנפילה החופשית.

    4. מ' תפקד בצורה טובה מאוד גם בזמן טיסתו תחת חופה.

    5. קצין הקרקע היה בקשר עין עם מ' לאורך טיסתו תחת חופה (תכנית נחיתה).

    6. מ' לא הגיב להוראות שניתנו לו במכשיר הקשר (לא הבין מה נאמר).

    7. על פי הנתונים מ' ביצע פלייר חלקי בגובה ופלייר מלא מאוחר.

    8. מ' קיבל הסבר על גלגול צנחנים במהלך החלק התיאורטי של קורס הצניחה אולם לא ביצע תרגולים מעשיים לפני ביצוע הצניחה.

    9. ציוד הצניחה של מ' היה תקין.

    10. הגעה למ' ופינוי בוצעו בצורה מהירה.

         

        לביצוע

        1. יש להזכיר את חשיבות של נחיתה בגלגול צנחנים במקרה של ספק ואו הגעה מהירה לקרקע תחת חופה בזמן תדריך לפני צניחה.

        2. יש להקפיד ולבצע מספר תרגולות מספק של גלגולים במהלך החלק התיאורטי של קורס הצניחה". (ההדשה שלי ע.ע.)

            

           התחקיר מהווה הודאת בעל דין מצד הנתבעת שלפיה, התובע קיבל הסבר תיאורטי לגבי גלגול, אולם לא ביצע תרגולים מעשיים לפני ביצוע הנחיתה; קיימת חשיבות לנחיתה בגלגול במקרה של ספק או הגעה מהירה לקרקע; יש להקפיד לבצע מספר תרגולות מספק של גלגולים במהלך החלק התיאורטי של קורס הצניחה.

            

    11. מר אלי פרץ, הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת, מסר במהלך חקירתו כי, הוא עומד מאחורי התחקיר אשר נערך על ידי רכז הדרכה בנתבעת, מר עדי אטקין (עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 3 – 5, 5 – 17, 18 – 19); מר פרץ אף מסר במהלך חקירתו כי הדרישה לחתימת התובע על השאלות במבחן בעניין הידית הרזרבית ולימוד גלגול נחיתה, נועדה מפאת החשיבות היתירה של עניינים אלה (ראו: עמ' 38 לפרוטוקול, ש' 3 – 32); מר פרץ אף ציין במהלך חקירתו כי הוא לא יודע אם התובע עבר תדרוך מעשי בגלגולים (עמ' 39, ש' 1 – 6).

         

    12. מר שי צברי, המדריך מטעם הנתבעת אשר הדריך את התובע במהלך הקורס, ציין במהלך חקירתו כי, חלק מתכנית ההדרכה מדבר על גלגולים (ראו: עמ' 47 לפרוטוקול, ש' 11 – 16); הוא לא חושב שגלגול הוא ענין חשוב; מדובר בתרגולת ישנה שמתייחסת לצניחה במצנחים צבאיים עגולים ולא בטוח שגלגול יכול למנוע פציעה (ראו: עמ' 47 לפרוטוקול, ש' 31 – 33; עמ' 48, ש' 1 – 6; ש' 15 – 30).

         

    13. בנסיבות העניין, סבורני כי המסקנה העולה מחומר הראיות שהובא לעיל היא, שהנתבעת התרשלה כלפי התובע בכך שלא הדריכה אותו בביצוע תרגולים מעשיים. הדבר עולה מעדותו של התובע, מתשובתו המפורשת במבחן שהוא לא עבר תרגול מעשי, ומתחקיר הנתבעת עצמה, אשר מציין זאת במפורש. התחקיר גם מציין את החשיבות של ביצוע תרגול גלגול מעשי. הדבר גם עולה מעדותו של ארד בן דוד, ומעדותו של מר אלי פרץ לגבי הדרישה לחתום ליד השאלה הנוגעת לביצוע תרגול גלגולים במבחן.

         

        אינני מקבל את עמדתו של המדריך שי צברי בדבר חוסר החשיבות של תרגול גלגול מעשי. עמדה זו מנוגדת לכל הראיות שצוינו לעיל, לרבות מסקנות תחקיר הנתבעת ועדותם של מר בן דוד ואלי פרץ כאמור.

         

    14. מחומר הראיות אף עולה כי רוב הסיכויים שאילו התובע עבר תרגול מעשי של גלגולים, פגיעתו היתה נמנעת, שכן, כפי שצוין בתחקיר הנתבעת, לגלגול יש חשיבות בעת הגעה מהירה לקרקע, כפי שאירע במקרה דנן. כך גם עולה מעדותו של מר בן דוד.

         

    15. סבורני כי בנסיבות העניין, אין לקבל את טענות הנתבעת בדבר הסתכנות מרצון. בעניין זה נקבע בפס"ד נהרות אליה הפנתה הנתבעת (ע"א 3388/12 נהרות נשלחות ראפטינג בע"מ נ' עזבון המנוח חרובי ז"ל , פסקה 5 לחוות דעת הרוב של כב' השופטת מרים נאור):

        "..כידוע, "תנאי להגנה של הסתכנות מרצון הוא, כי הניזוק 'חשף עצמו' לסיכון. 'חשיפה' זו אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק... אלא עניינה חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק... '[ה]אם הסכים [הניזוק] שאם יאונה לו נזק יפול ההפסד עליו ולא על התובע' [...]" ... אני מוכנה לקבל לאור מכלול העדויות כי המנוח ידע – או, לכל הפחות, שהיה עליו לדעת – על אודות הסיכון הטמון בשיט רפטינג, בפרט באזור בלתי מוכר; וכי הוא הסכים לאותה "חשיפה" לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהסיכונים הרגילים הנלווים לשיט בנהר מסוכן. אולם, המנוח לא קיבל על עצמו את הסיכון להתרחשות נזק – לרבות מוות – כתוצאה מניהול המסע שלא כמובטח ובניגוד למתוכנן, באופן שחרג מהנהלים שהחברה המארגנת עצמה קבעה.."

         

        דברים אלה נכונים ויפים לענייננו. אפשר לקבל שהתובע ידע, או היה עליו לדעת, אודות הסיכון הטמון בצניחה חופשית, והסכים לחשוף את עצמו לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהסיכונים הרגילים הטמונים בפעילות זו, אולם הוא לא קיבל על עצמו את הסיכון להתרחשות נזק כתוצאה מהתרשלות של הנתבעת. העובדה שקיים סיכון בפעולת הצניחה החופשית אינה מעידה על רצון התובע להסתכן בתוצאות המעשים הרשלניים של הנתבעת.

         

    16. כך גם אינני מקבל את טענת הנתבעת בדבר פטור מאחריות לנוכח כתב הוויתור עליו חתם התובע. לעניין זה נאמר בפס"ד נהרות הנ"ל ( פסקה 8 לחוות דעת הרוב של כב' השופטת נאור):

        "אני סבורה שבדין פסל בית המשפט המחוזי את תוקפה של תנית הפטור במקרה זה. את הפסילה ניתן להשתית על מספר אדנים. ראשית, תמימת דעים אני עם העמדה שהובעה בספרות, שלפיה למגמה של בתי המשפט לפסול תניות פטור מנזקי גוף ניתן למצוא חיזוק בפרשנות המצמצמת שניתנה לדוקטרינה של הסתכנות מרצון, ואשר עליה עמדתי לעיל .. השאלה העיקרית, כפי שנאמר גם בתנית הפטור עצמה, היא של יידוע: הוויתור על זכות תביעה בגין נזקי גוף צריך להיות לאחר שהמוותר מיודע על הסיכונים שאותם אופף הוויתור. בה במידה שאין לומר כי המנוח הסתכן מרצון בכך ש"נהרות" תחרוג מנהליה ותבצע את השיט בשונה מהמתוכנן, כך לא יעלה על הדעת שגדר התפרסותה של תנית הפטור, אף אם תוכר היא כתקפה, יהיה על כל נזק גוף באשר הוא, לרבות נזק אשר נגרם כתוצאה מחריגה מהנהלים – כפי שארע כאן. למצער ניתן לומר כי בגין התנהלות שכזו לא יודע המנוח – וכך גם לא טענה "נהרות" – ועל כן אין התרחשותה חוסה בגדר תנית הפטור. אין אלה סיכונים הכרוכים באופן טבעי בפעולת השיט ושבאופן מושכל הסכים המנוח ליטול על עצמו את הסיכוי שיתממשו..

         

        שנית, אחד החששות העומדים בבסיס הנטייה לפסול תוקפן של תניות פטור בגין נזקי גוף הוא שקיומה של תנית הפטור יוביל להימנעות מנקיטת אמצעי הזהירות הדרושים למניעת התממשות הסיכון ... המקרה שבפנינו ממחיש היטב חשש זה: לא רק שלא ננקטו אמצעי זהירות מספקים, אלא אף שלא מולאו ההנחיות ש"נהרות" עצמה קבעה. גם על רקע זה מוצדק, לדעתי, לשלול את תוקפה של תנית הפטור.

         

        לבסוף, מזווית שיקול המדיניות, מ' פטור מאחריות ל"נהרות" בגין התרשלות כה ברורה פוגע ממשית בתחושת הצדק, בהותירו את הניזוק ללא תרופה .. המנוח לא יצא לשיט עם קבוצה של חברים. האחריות לשיט הושמה בידיה של "נהרות", אשר ארגנה את המסע ודאגה לכל הנדרש. האינטרס הציבורי מצדיק לשחרר את המנוח מתנית פטור במקרה שכזה .."

         

        דברים אלה טובים הם ויפים לענייננו; שכן, אין לקבל כי הוויתור של התובע בכתב הוויתור מתפרס גם על נזק גוף שנגרם לו עקב רשלנות הנתבעת.

         

        אשם תורם

    17. על פי הפסיקה, על האדם מוטלת חובת זהירות כלפי עצמו, הגם שרמתה של זו פחותה מרמת חובתו כלפי הזולת; הפרתה של חובה זו גוררת הפחתת הפיצוי. לצורך בחינת האשם התורם יש להציב את מעשה הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. המבחנים המקובלים לקביעת שיעור האשם התורם הם מבחן האשמה המוסרית ומבחן האחריות היחסית של הצדדים. השוו: ע"א 417/81 מלון רמאדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח (1) 72, 81; ת"א (י-ם) 6043/01 יואב נגד המועצה האזורית גזר (19.12.2005) והאסמכתאות המובאות שם.

         

        בענייננו, סבורני כי אין לזקוף לחובתו של התובע את הבלימה המוקדמת, שכן, מחומר הראיות עולה כי לא נאמר לתובע מתי לבלום והדבר נתון לשיקול דעת הצונח; ואולם, מאידך, יש מידה של אשמה מצד התובע בכך שהוא היה מודע לכך שלא עבר תרגול מעשי בגלגול; הוא ציין זאת בתשובותיו בבחינה, ואף ציין את הדבר בפני המדריך; ולמרות זאת, הוא הרשה לעצמו לבצע את הצניחה. עם זאת, יש להביא בחשבון בעניין זה את עמדתו של מדריך התובע, מר שי צברי, שסבור כי ביצוע תרגול בגלגול אינו עניין חשוב, ואף לא נדרש בסוג המצנחים שבהם צנח התובע; גישה זו של המדריך צברי תרמה לטעותו של התובע לענין מידת הסיכון בגין אי ביצוע תרגול מעשי של הגלגול.

         

        בשקלול דברים אלה, סבורני כי סביר להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 15% .

         

        שאלת הכיסוי הביטוחי

    18. אין חולק כי הנתבעת רכשה ביטוח אחריות כלפי צד ג' באמצעות בלוטין בחברת אוברסיס. עוז הינה החברה המשמשת נציגה של אוברסיס. אוברסיס כפרה בכיסוי הביטוחי משום שלטענתה, האירוע מהווה רשלנות מקצועית שאינו מכוסה בכיסוי הביטוחי כלפי צד ג', ומשום שהנתבעת לא רכשה ביטוח בגין אחריות מקצועית.

         

    19. בעקבות הכפירה בכיסוי הביטוחי על ידי אוברסיס, שלחה הנתבעת הודעת צד ג' נגד בלוטין ועוז. לטענת הנתבעת, עוז הנפיקה פוליסת ביטוח אצל אוברסיס; הפוליסה כוללת כיסוי עבור צדדי ג', לרבות בגין האירוע מושא התביעה; הנתבעת לא ידעה שיש בעיה בכיסוי הביטוחי.

         

        הנתבעת משמיכה וטוענת כי, ככל שייקבע שאין כיסוי ביטוחי, יש לחייב את בלוטין לפצות אותה, נוכח אחריותם כלפיה בתור סוכן הביטוח, שכן, בלוטין התרשלו כלפיה, בכך שהיה עליהם לדעת כי לנתבעת אין כיסוי ביטוחי כנגד תביעות מסוג זה ולהתריע בפניה על כך; בלוטין אף התרשלו כלפיה בכך שערכו את הביטוח בחברה זרה שאינה מורשית לבצע ביטוחים בישראל.

         

    20. אוברסיס ועוז טוענים כי: עוז הינה חברה לניהול תביעות שמונתה על ידי אוברסיס לטפל בכל התביעות שהוגשו נגדה בישראל; עוז איננה מבטח ולא סוכן ביטוח, אלא חברה לסילוק תביעות; הביטוח של אוברסיס לא כלל ביטוח אחריות מקצועית, ולכן אינו מכסה את האירוע מושא התביעה.

         

    21. בלוטין טוענים כי: האירוע מכוסה בפוליסה שהוצאה על ידי אוברסיס; הם לא התרשלו כלפי הנתבעת; לחילופין, הם הודיעו לנתבעת מפורשות עוד בטרם עריכת הביטוח כי הפוליסה איננה מכסה את צרכיהם, וכי עליהם לרכוש ביטוח בחברת ביטוח אחרת, אולם הנתבעת במודעות מלאה הורתה להם לערוך את הפוליסה באמצעות אוברסיס בלבד; הנתבעת לא חפצה בכיסוי ביטוחי ממשי אלא למראית עין, על מנת לענות על דרישות משרד הביטחון לערוך ביטוח צד ג'.

         

        בלוטין ממשיכים וטוענים כי: ככל שייקבע כי הם התרשלו כלפי הנתבעת, הרי שיש לחייב את איילון (צד ד') לשפותם מכח הביטוח שלהם אצלה; אומנם קיימים סייגים לתחולת הביטוח של איילון למקרה שבו נעשתה פעילות מחוץ לישראל או תיווך אצל מבטח שלא מורשה לפעול בישראל, אולם איילון הפרה את חובתה לוודא כי הם ערים לסייגים אלה המצוינים בפוליסה.

         

    22. איילון מצידה טוענת כי: הפוליסה שהוצאה לנתבעת על ידי אוברסיס מכסה את האירוע והנזקים מושא התביעה; לחילופין, בלוטין אינם נושאים באחריות כלפי הנתבעת משום שהם פעלו להוצאת הפוליסה באוברסיס באופן ראוי ומקצועי, ובהתאם לבקשתה והנחייתה של הנתבעת ומנהלה, מר פרץ, אשר קיבלו החלטות מחושבות בעניין זה, לאחר שנמסר להם כל המידע הרלבנטי מבלוטין.

         

        איילון ממשיכה וטוענת כי, ככל שייקבע כי אין כיסוי ביטוחי לנתבעת ותוטל אחריות על בלוטין, הרי שאין היא חייבת לשפות את בלוטין, וזאת לנוכח סייג מפורש שצוין בפוליסת הביטוח שהוצאה לבלוטין שלפיו, הכיסוי הביטוחי חל רק על פעילות בתיווך ביטוח בין מבוטח למבטח ישראלי בלבד, ואינו חל על פעילות לגבי תיווך ביטוח באמצעות מועדוני חברים ו/או ארגונים שאינם בגדר מבטח רשום ומקובל בישראל.

         

    23. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר הראיות שהוגש בסוגיה זו, הגעתי לכלל מסקנה כי הפוליסה שהוצאה על ידי אוברסיס עבור הנתבעת מכסה את האירוע והנזק מושא התביעה.

         

    24. בהצעת הביטוח שהוציאה אוברסיס לנתבעת מיום 21/9/2006 (מוצג 12 למוצגי של איילון) שכותרתו: "ביטוח צד ג'", צוין: "כיסוי למועדון כולל הדרכה, מדריכי צניחה, משרד וכל פעילות בתחום העיסוק כולל אחריות צולבת "; סכום הביטוח עומד על מיליון דולר למקרה לתקופה.

         

        בדרישת הביטוח שנשלחה על ידי בלוטין לנתבעת מיום 14.3.2007 צויין: "..שהכיסוי הנדרש הינו צד ג' לצנחנים, מדריכי צניחה ואחרים בכל תחומי הפעילות בהיותם על הקרקע ובאוויר, כולל אחריות צולבת" (מוצג 11 למוצגי איילון).

         

        במכתב נוסף ששלח בלוטין לחתמת הראשית של אוברסיס מיום 21/3/2007 נרשם בהתייחס לפעילות הנתבעת:

        "מועדון הצניחה הנ"ל מפעיל מטוס ובו כ – 24 מקומות לצנחנים + 2 טייסים. הפעילות בד"כ בסופי שבוע, לפעמים בעוד יום. ביום עבודה יש כ- 10 - 14 יעפים.. בד"כ הצניחות במרחק במנחת שדה תימן (ב"ש) למעט אירועים חריגים ... אנא אשרי במכתב מסודר את הנ"ל וצייני את הפעילות לה נדרש הכיסוי: מועדון לצניחה חופשית, כולל הדרכה, מדריכי צניחה, צנחנים על הקרקע, במטוס ובאוויר, קיפול מצנחים, אורחים ומבקרים במקום וכולל אחריות צולבת..." (מוצג 9 למוצגי איילון).

         

    25. במהלך חקירתו בבית המשפט נמסר על ידי זמי כי, פוליסת הביטוח הוצאה על ידי אוברסיס בהתאם למוצגים שצוינו לעיל, מבלי שהובעה כל הסתייגות מצד אוברסיס לדברים שצוינו במוצגים אלה (ראו: עמ' 57 – 58 לפרוטוקול הדיון).

         

    26. לא רק זאת, נחום פז, הבעלים והמנהל של עוז נציגת אוברסיס, אף חתם על אישור ביטוח לטובת משרד הבטחון, שכולל אחריות הנתבעת כלפי צד ג', המכסה את חבות המועדון והפועלים מטעמו בגין נזק לגוף או לרכוש של כל אדם ו/או גוף כלשהו עקב פעילותו כמועדון צניחה ו/או בית ספר לצניחה, בסכום ביטוח של מיליון דולר (מוצג 8 למוצגי איילון).

         

    27. עיון בהצעת הביטוח שנערכה על ידי אוברסיס מעלה כי היא כוללת מספר פרקים שונים, המכסים את אפשרויות הביטוח השונות הרלבנטיות למפעלים שונים. נראה שמדובר בטופס כללי המשמש להצעת ביטוח עבור גורמים שונים עם צרכים שונים. ההצעה כוללת: פרק 13 "ביטוח חבות כלפי צד שלישי", פרק 14 "ביטוח חבות מעבידים", פרק 15 "ביטוח אחריות ומוצרים", פרק 16 "אחריות מקצועית". נראה שמתוך הצעה זו מבוטח אמור לבחור את הפרקים הרלבנטיים עבורו.

         

        עיון בפרק 16 להצעה בדבר אחריות מקצועית, מעלה כי הוא מתייחס לביטוח מיוחד עבור בעלי מקצוע מורשים, כמו רופאים ועורכי דין. בפוליסה שהוצאה עבור הנתבעת נרשם "סוג העסק- "מועדון לצניחה חופשית"; "פרק 1 תכולה: רכוש וציוד קבוע"; "ביטוח מבנה: לא בתוקף"; "פריצה: לא בתוקף"; בפרק 13 "צד שלישי: 4,500,000 במקרה אחד או בקשר לכל סדרת מקרים הנובעים ממקור אחד"; "4,500,000 לכל הפיצויים למשך תקופת הביטוח"; "פרק זה מתייחס לאחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד שלישי בהיות המבוטח "מועדון לצניחה חופשית".

         

    28. על פי הפסיקה, פוליסת ביטוח הינה חוזה ככל חוזה אחר, ועל כן כפופה פרשנותה לפרשנות הכללית של דיני החוזים כפי שנקבע בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 וסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א- 1981 ( ראו: ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, [פורסם בנבו] ( 25/6/07)).

         

        עוד נקבע לעניין פרשנות פוליסת ביטוח כי מקום שקיים ספק לגבי פירוש הפוליסה, יש להעדיף את הפירוש כנגד חברת הביטוח שניסחה אותה; נקבע כי יש לפרש את פוליסת הביטוח על פי לשון הפוליסה, כוונת הצדדים ומקורות חיצוניים, וכשדרך פרשנות זו אינה מביאה לתוצאה חד משמעית, יש לבחור בפרשנות המיטיבה עם המבוטח נגד חברת הביטוח שניסחה אותה (ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ, פד"י מח (1) 221; ראו לעניין זה גם סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נגד סהר חברה לביטוח בע"מ (26.2.2012)).

         

        עם זאת, צוין כי יש לבחור בפרשנות המיטיבה עם המבוטח רק מקום שבו קיימות שתי פרשנויות סבירות במידה שווה, פחות או יותר, שאז יש להעדיף את המשמעות שנוחה יותר למבוטח (השוו: סלע הנ"ל; רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נ' מוריאנו, פד"י מח (4) 70;

         

    29. בענייננו, מסמכי הביטוח שהובאו לעיל, שעל פיהם הוצאה פוליסת הביטוח של אוברסיס, נוקטים בלשון מרחיבה, שכוללת בתוכה נושאים רבים, לרבות "הדרכה, מדריכי צניחה, צנחנים, על הקרקע, במטוס ובאוויר"; יוצא, אפוא, שנקודת המוצא הפרשנית הראשונה במעלה, המבוססת על לשון מסמכי הביטוח, תומכת בעמדתה של הנתבעת בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי; כידוע, לשון החוזה מהווה מקור מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני; היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים התוחם את גבולות הפרשנות (ראו: עניין סהר, פסקה 15).

         

        כאמור, בפרשנות חוזה ביטוח נקבע כי במקרה שבו לא ניתן להגיע לתוצאה חד-משמעית, יש לבחור בפרשנות המיטיבה עם המבוטח; קל וחומר במקרה שלנו, כאשר לשון מסמכי הביטוח תומכת בצורה משמעותית בעמדתו של המבוטח, כמפורט לעיל.

         

    30. סבורני כי, עצם העובדה שפרק אחריות מקצועית נמחק מהצעת הביטוח, אינה גורעת מאפשרות תחולתו של פרק "אחריות כלפי צד ג'" על המקרה דנן; שכן, כאמור, פוליסת הביטוח כוללת סל של פרקים רבים, שככל הנראה משמשת את אוברסיס להצעת ביטוחים לגורמים שונים, כל אחד לפי פעילותו, נסיבותיו וצרכיו.

         

        זאת ועוד, סבורני כי גם אם נקבל את עמדתן של עוז ואוברסיס שלפיה, הכיסוי הביטוחי מכסה אחריות הנתבעת כלפי צד ג', הרי שלנוכח עדותם של מדריכי הצניחה שעבדו עם הנתבעת, מר צחי ארז ומר עדי איטקין, שלפיה המדריכים שימשו כפרילנסרים אצל הנתבעת, ולכן חלקם אף רכשו ביטוח רשלנות מקצועית עבורם אצל בלוטן, למרות שהיו מודעים לקיומו של כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת, וזאת בבחינת ביטוח על ביטוח (ראו: עדותו של איטקין, עמ' 50 לפרוטוקול, ש' 13 – 20; עדותו של ארז בעמ' 52, ש' 21 – 23). בנסיבות אלה, כאשר המדריכים היו בבחינת פרילנסרים, הרי שהם אף בבחינת צד ג' מבחינתה של הנתבעת, ועל כן חל עליהם הכיסוי הביטוחי כלפי צד ג', כפי שמפורט במסמכי הביטוח, לרבות פוליסת הביטוח.

         

    31. יוצא, אפוא, שאוברסיס חייבת לפצות את התובע בתור מבטחת של האירוע ולשפות את הנתבעת בגין אחריותה מושא התביעה.

         

    32. בנסיבות אלה, ומשנקבע כי קיים כיסוי ביטוחי מכח הפוליסה שהוצאה על ידי אוברסיס, הרי שדין הטענה של הנתבעת בהודעה לצד ג' נגד בלוטן, בדבר העדר כיסוי ביטוחי, להידחות. כך גם סבורני כי דין הטענה בהודעה לצד ג' בדבר רשלנות בלוטן בביטוח על ידי מבטח זר לא מורשה בישראל, להידחות. ראשית, לא הוכח שאוברסיס לא תשלם את סכום הביטוח; במהלך עדותו נאמר על ידי זמי כי ככל שיוחלט שיש כיסוי ביטוחי, הנתבעת תוכל להיפרע מאוברסיס (ראו: עמ' 56, ש' 28 – 30); כך גם עלה מדבריו של נחום פז במהלך הדיונים בבית המשפט, כי האירוע מושא התביעה נכלל בהליך בוררות שמתנהל בעניינה של אוברסיס וטרם הסתיים.

         

        זאת ועוד. מחומר הראיות עולה כי הנתבעת היתה מודעת היטב שהביטוח נעשה על ידי אוברסיס, וכי אוברסיס אינה מבטח מורשה בישראל (ראו: סעיפים 14 – 15 לתצהירו של זמי; עדותו של אלי פרץ מנהל הנתבעת בעמ' 40 לפרוטוקול, ש' 32 – 33; מכתבו של משרד הביטחון אל אלי פרץ בחודש אוקטובר 2007, שבו מצוין כי אוברסיס אינה מורשית לפעול במדינת ישראל – מוצג 7 למוצגי איילון; אלי פרץ אישר כי קיבל מכתב זה לידיו (עמ' 41 לפרוטוקול, ש' 1 – 3)).

         

    33. גרסתו של נחום פז, המנהל והבעלים של עוז, שלפיה עוז היא חברה לניהול תביעות מטעם אוברסיס ואינה מבטח ולא סוכן ביטוח, לא נסתרה; הצעת הביטוח ופוליסת הביטוח הם על שם אוברסיס; בנסיבות אלה, אין מקום להטיל חיוב על עוז, צד ג' 3.

         

    34. בנסיבות אלה, יש לדחות את ההודעה לצד ג'. בהתאם לכך יש גם לדחות את ההודעה נגד איילון- צד ד'.

         

        שיעור הפיצויים

        הנכות הרפואית

    35. מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר טיטיון קבע בחוות דעתו כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול, לפי סעיף 48 (3)(א) לתוספת לתקנות, וכן נכות בשיעור 10% בגין צלקות ניתוחיות מכאיבות, לפי סעיף 75 (1)(ב) לתוספת לתקנות.

         

        עוד נקבע על ידי דר' טיטיון כי, התובע היה באי-כושר עבודה זמני מלא במשך כ- 90 יום; לאחר מכן בשיעור 30% במשך 90 יום נוספים.

         

    36. מומחה מטעם הנתבעת, דר' מורנו, קבע בחוות דעתו כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בגין פגיעתו בתאונה בשיעור 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול, כפי שנקבע על ידי דר' טיטיון, אך לא נותרה לו נכות בגין הצלקת משום ש"הצלקות אינן רגישות ו/או מכערות והן נטמעות בעור".

         

    37. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי המומחים לא יחקרו על חוות דעתם, וכי בית המשפט יתרשם באופן בלתי-אמצעי ממראה הצלקות; בית המשפט אכן עיין בצלקות בעת חקירת התובע וציין: "התובע מציג את הצלקות סמוך לקרסול, צלקת דו-צדדית סמוך לקרסול, בהירה, שבקושי ניתן להבחין בה מהמקום שבו ישב בית המשפט" (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 12).

         

        בנסיבות העניין, סבורני כי יש לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות פלסטית, ולהעמיד את נכותו הרפואית על 10% נכות אורתופדית בגין הגבלה בתנועות הקרסול, כמוסכם על ידי המומחים מטעם הצדדים.

         

        הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות

    38. התובע יליד 14/4/2009, בן 20 בעת התאונה. ערב התאונה התובע היה בחור צעיר, חייל בשירות סדיר אשר טרם החל את דרכו המקצועית. בנסיבות אלה יש להחיל לגביו את ההלכה הנוהגת לגבי צעירים שטרם בחרו את דרכם המקצועית, ולהעמיד את בסיס שכרו על השכר הממוצע במשק שעומד כיום כל כ- 9,770 ₪.

         

    39. לטענת התובע, מאז התאונה ועד היום הוא סבל נזק כלכלי, המתבטא בכך שלא הצליח למצוא תעסוקה שתהלום את כישוריו הבסיסיים, ועד היום לא השתלב בעבודה יציבה.

         

        במהלך חקירתו מסר התובע כי בשנים 2010 – 2011 הוא עבד בעבודות מזדמנות כשליח והשתכר כ- 2,000 ₪ בחודש; בשנים 2012- 2013 הוא עבד כשליח על רכב והשתכר כ – 3,000 ₪ בחודש (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 11 – 33), ואח"כ הוא היה מובטל עד עצם היום הזה.

         

        בסיכום טענותיו מציין ב"כ התובע כי, בהעדר נתונים מפורטים על תעסוקתו והכנסותיו של התובע במשך 7 שנים שחלפו מאז התאונה, לא ניתן להעריך אפילו לא באופן גס את הפסדיו ומבקש שבית המשפט יפסוק לו פיצוי סמלי גלובלי בסך של 40,000 ₪, המבטא הפסד חודשי בסך 400 ₪ בממוצע (ראו: סעיף 16 לסיכומים).

         

    40. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע, העדר נתונים ואסמכתאות באשר להשתכרותו מאז התאונה ועד היום, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין הפסדי השתכרות בעבר סכום גלובלי בסך של 20,000 ₪.

         

        אשר לעתיד: בשים לב לגילו הצעיר של התובע בעת התאונה, להיסטוריה התעסוקתית שלו מאז התאונה לטענתו, לאופי פגיעתו והנכות שנגרמה לו בעקבותיה, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הגריעה בכושר ההשתכרות בסך 269,600 ₪ במעוגל, המשקף חישוב אקטוארי מלא לפי נכות בשיעור 10% , שכר ממוצע במשך בסך 9,770 ₪ ומקדם היוון עד גיל 67.

         

        הפסדי פנסיה

    41. יש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור 12% הפסדי השכר והגריעה מכושר השתכרות סך של 34,750 ₪.

         

        כאב וסבל

    42. בשים לב לאופי פגיעתו של התובע והנכות שנגרמה לו בעקבותיה, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין כאב וסבל סך של 60,000 ₪.

         

        הוצאות ועזרת הזולת

    43. בנסיבות העניין, בשים לב לאפי הפגיעה, אי-הכושר המלא הזמני ממנו סבל התובע בעקבות הפגיעה והנכות הצמיתה שנגרמה לו , סביר לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין הוצאות ועזרת הזולת בסך 20,000 ש"ח.

         

        סוף דבר

    44. לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים כדלקמן:

        א. הפסדי שכר לעבר20,000 ₪

        ב. גריעה מכושר השתכרות 269,600 ₪

        ג. הפסדי פנסיה34,750 ₪

        ד. נזק לא ממוני60,000 ₪

        ה. הוצאות ועזרת הזולת20,000 ₪

        404,350 ₪

        -

        בניכוי אשם תורם-15% (60,652) ₪

        343,698 ₪

         

        לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

         

        ההודעות לצדדי ג' ולצד ד' נדחות, ללא צו להוצאות, וזאת משום שהשתתפותם במשפט הייתה דרושה וחיונית בנסיבות המקרה.

         

        ניתן היום, י"ט אייר תשע"ז, 15 מאי 2017, בהעדר הצדדים.