בחקירתו בבית המשפט עמד על קביעותיו ומסקנותיו כפי שפורטו בחוות הדעת :
"ש. בעמ' 1 בסעיף 3 בחוות דעתך אתה מציין שראית CT אנגיו מ- 12.12.13, האם ראית את הפענוח או את הדיסק?
ת. בעמ' 5 רשום "דימות" וזה אומר שראיתי את הדיסק עצמו. גם את ה- MRI ראיתי בעצמי.
ש. תאשר לי שהפענוח עצמו של ה- CT אנגיו לא מדבר על הממצאים שאתה ראית בדימות.
ת. המפענח מתייחס לכלי הדם, הוא לא התייחס לממצאים שנמצאים בשלד. אני התייחסתי לממצאים שנמצאים בשלד.
ש. בבדיקה מיום 16.3.15, עמ' 12 למוצגי תובע, כתוב שם שנערכה השוואה לבדיקה קודמת של CT צוואר בפרוטוקול אנגיוגפיה מ- 12.12.13 כתוב ללא שינוי מהותי. אני חוזר לתשובה שלך הקודמת, בהשוואה שנערכה ב- 16.3.15, האם אתה מאשר לי שהדגש היה קרוב לוודאי על החוליות הצוואריות ולא בזרימת הדם.
ת. חיובי, כי הוא כותב התרשמות שלו שינויים ספונדלוטיים קשים... כאשר בבדיקת האנגיו עצמה אין התייחסות לשלד.
ש. הממצאים מ- 16.3.15 האם הם ממצאים שמצביעים על מחלה של עמ"ש צווארי?
ת. הייתי קורא לזה מצב תחלואתי. אם אנחנו מדברים על 70% מהאנשים בגיל 70 שניתן לראות אצלם כאלה שינויים אז איך נקרא לזה? מצב, תחלואה, מצב קונסטיטוציונאלי.
ש. קרוב לוודאי שהמצב היה גם בבדיקה מיום 12.12.13.
ת. היו אותם השינויים שראינו בעמ"ש צווארי. היה דבר נוסף שרואים אותו בהמשך וזה מה שראינו ב- C4 , C5.
...
ש. האם במסמכים שעמדו בפניי הייתה אינדיקציה לכך שהדיסק או פריצת הדיסק יכולה להצביע על מצב ישן ולא על תהליך חדש? בדו"ח הניתוח מציין ד"ר אוחנה שהדיסק היה מסויד מאוד.
ת. ... להגיד שזה ישן אני לא יכול. אני יכול להגיד שהדיסק היה במסגרת כל השינויים שהיו, יש בו את כל האלמנטים גם של הגיל.
ש. כאשר ד"ר אוחנה כותב שהדיסק מסויד, האם יש לזה משמעות מבחינת גיל הפריצה?
ת. הסברתי שלא וגם אין אישוש לכך. אותו ד"ר אוחנה אבחן פריצת דיסק וניתח אותו. האם אפשר לומר שזה ישן? למה ללכת סחור סחור, אפשר לומר שזה מהמניפולציה." (ראה עמ' 32- 33 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור- ח.ו.ו.).
60.בהמשך חקירתו התבקש ד"ר לידור להתייחס למאמרים עליהם הסתמך פרופ' מירובסקי בחוות דעתו ולקווים המנחים של ארגון הבריאות העולמי, שם מפורטים (בעמ' 21), 21 מצבים שבהם קיימות התוויות נגד מוחלטות לטיפול מניפולטיבי. המומחה אישר כי מתוך 21 המצבים המפורטים שם, הוא לא מצא התווית נגד לטיפול מניפולטיבי בתובע. אולם, העיד כי היו מצבים אחרים שמופיעים בעמודים אחרים אשר מצביעים למעשה על התוויות נגד לביצוע המניפולציה:
"ת. לשאלתך אני משיב, מתוך 21 המצבים לא מצאתי.
ש. האם כאשר אתה בוחן את המצבים האלה והיום בידיעה בדיעבד האם היה בבדיקות שקדמו למועד המניפולציה ממצא שמצביע על כך שהתובע סבל מאחד המצבים 1- 21.
ת. המצבים האלה לא היו. היו מצבים אחרים שמופיעים בגדול בעמ' 20 בפתיח. אנחנו יודעים שהוא עבר בדיקת CT לפני.
ש. אתה אומר בעצם שאם בפני הנתבע 1 היה עומד CT של נובמבר 2013 הייתה התווית נגד לביצוע מניפולציה.
ת. חיובי וזה גם מופיע בסעיף 3, עמ' 22." (ראה עמ' 34 לפרוטוקול).
חוות דעתו של פרופ' מירובסקי מטעם הנתבעים
61.אל מול חוות דעתו של ד"ר לידור, המציאו הנתבעים כאמור את חוות דעתו של פרופ' מירובסקי.
בסקירתו את הספרות הרפואית והכירופרקטית קבע כי אין הוראת נגד לטיפולים כירופרקטיים בהפרעות נוירו- ווסקולריות (כמו בעניינינו), הנובעים מתפקוד לקוי של הגרעינים הבזליים בגזע המוח, הצרבלום ומערכת ההולכה במוח. לצורך כך צירף את הנחיות ה- WHO (ארגון הבריאות העולמי) המתייחסות ל"הוראות נגד לטיפולים כירופרקטיים". הוא קבע כי מסקירת 21 הוראות הנגד המופיעות בהנחיות, התובע לא סבל מאף לא אחת מהמחלות המתוארות, בטרם החל את הטיפולים אצל הנתבע.
62.פרופ' מירובסקי ציין כי התובע בעניינינו סבל מ- BLEPHAROSPASM (קפיצות של העין), היינו התכווציות בלתי רצוניות של העפעפיים. וקבע כי מדובר באינדיקציה מקובלת על ידי הכירופרקטים לטיפול במניפולציות. הוא הוסיף וקבע גם כי לא רק הכירופרקטרים ממליצים על כך אלא גם רופאי העיניים וצירף את הנחיות איגוד רופאי העיניים בארה"ב.
63.עוד קבע בחוות הדעת, בניגוד לקביעת ד"ר לידור, כי בעניינינו משלא סבל התובע מבעיות בצוואר בטרם פנה לנתבע, לא היה צורך לבצע צלומי רנטגן בטרם ביצוע המניפולציה. חרף האמור לעיל ציין כי ב- 12.12.13, זמן קצר לפני הטיפולים אצל ד"ר ר' עבר התובע אנגיו- CT שהדגים שינויי שחיקה בצוואר. מכאן הוא קבע כי: "לא רק שהייתה בדיקת דימות אלא מדובר היה ב- CT."
64.בסיכום חוות הדעת ציין כי התובע טופל בבלפרוספאזם בטיפולים אלטרנטיביים כולל מניפולציות לצוואר. הוא קבע כי מדובר בשיטת טיפול מקובלת לבעיה זו הן על ידי הכירופרקטים והן על ידי איגוד רופאי העיניים האמריקאי. עוד קבע כי לא היתה במקרה של התובע כל הוראת נגד לטיפול במניפולציות והן נעשו על ידי ד"ר ר' אשר הינו מטפל ותיק ומנוסה בתחום הרפואה המשלימה.
65.בחקירתו, לא מצא פרופ' מירובסקי לשנות ממסקנותיו וקביעותיו.
66.במסגרת חקירתו התבקש להתייחס לבדיקות ה- CT שנעשו לתובע הן לפני ביצוע המניפולציות והן לאחריהן ולמשמעותן, והעיד כי אינו מוצא לייחס חשיבות לבדיקות אלה:
"ש. בסעיף 2 עמ' 6 לחוות דעתך אתה טוען שהתובע לא סבל מבעיות בצוואר לפני הטיפול ולכן לא היה צריך לעשות לו שום בדיקות דימות.
ת. נכון.
ש. יחד עם זאת אתה אומר, זמן קצר לפני הטיפולים אצל הנתבע 1 הוא עבר CT אנגיו שהדגים סימני שחיקה בצוואר ולכן לא רק שהיתה בדיקת דימות אלא מדובר היה ב- CT. מאיפה אתה יודע שהנתבע 1 אם לא דיברת איתו ראה את בדיקת ה- CT.
ת. אני לא יודע, אבל כמו שאמרתי אני לא רואה בכך חשיבות." (ראה עמי 42 לפרוטוקול).
וכך בהמשך,
"ש. אני מפנה אותך לעמ' 12 למוצגי תובע, תאשר לי בבקשה שלפי ה- CT הזה יש פריצת דיסק בגובה C4, C5.
ת. כן.
ש. תאשר לי בבקשה שב- CT מ- 12.12.13 (הפענוח – לא מצוי במוצגים) אין שם אינדיקציה לפריצת דיסק.
ת. זה CT שמתייחס למוח לכלי הדם הצוואריים.
...
...
ש. לשאלת בית המשפט- איך אתה מסביר שהמפענח של הבדיקה המאוחרת לא ציין שבבדיקה יש פריצת דיסק, אני משיב שהוא כותב ללא שינויים מהותיים ואני מניח שפריצת הדיסק הייתה כבר בבדיקה הקודמת.
ש. אתה ביקשת לראות את הדיסק של הבדיקה של ה- CT אנגיו.
ת. כנראה שלא. אני לא רואה חשיבות גדולה.
ש. זה לא חשוב אם פריצת הדיסק הייתה לפני הטיפול או אחרי הטיפול במניפולציה?
ת. גם אם הייתה פריצת הדיסק אין לזה הרבה משמעות, כי לא בשביל זה נעשה הטיפול על ידי הנתבע." (ראה עמ' 44 לפרוטוקול).
67.פרופ' מירובסקי, אשר הסתמך בחוות דעתו על הקווים המנחים של איגוד הבריאות העולמי להתווית נגד למניפולציה, אישר כי העדר הסכמת המטופל לעבור מניפולציה, הגם שאינה מופיעה בקווים המנחים של איגוד הבריאות העולמי, היא התווית נגד:
"חלק מהטיפול זה לדון עם הפציינט לגבי האופציות הטיפוליות ולגבי התוכנית הטיפולית. כמובן שאם מישהו מסרב הוא בטח לא יעשה, במיוחד אם הוא כבר סרב." (ראה עמ' 41 לפרוטוקול).
68.בהמשך חקירתו, הגם שלא אישר כי פריצת הדיסק היא פועל יוצא של המניפולציה, לא הכחיש זאת. הוא הסביר כי אם מיד לאחר המניפולציה התובע היה משתתק ומגיע לבית החולים, אז מבחינת קשר זמנים היה קובע שזה כתוצאה מהמניפולציה (ראה עמ' 43 לפרוטוקול).
חוות דעת המומחים בתחום הגסטרו ועדותם:
חוות דעתו של פרופ' רחמילביץ
69.פרופ' דניאל רחמילביץ, קבע בחוות דעתו כי התובע החל לסבול מעצירות עקשנית מאז המניפולציה הצווארית, שנעשתה לו על ידי הנתבע, והניתוח לקיבוע חוליות הצוואר, שהתחייב לאחריה.
כתוצאה מכך נדרש התובע לשימוש בתכשירים שונים דוגמת תה מידרו שלעיתים מביאים לחוסר שליטה שפוגמת באיכות חייו. הוא הבהיר כי מתוך הבדיקות שנעשו לתובע עולה כי ההתפנות אינה מלאה וההתרוקנות איטית עם הרפיה לא שלמה של שריר הפובו-רקטלי. נמצאה נוירופטיה כרונית של העצב הפודנדלי באזור פי הטבעת.
גם בחקירתו חזר על קביעה זו (ראה עמ' 14 לפרוטוקול).
חוות דעתו של פרופ' שירין מטעם הנתבעים
70.מנגד, פרופ' חיים שירין ציין בחוות דעתו כי התובע סבל מיציאות לא סדירות עוד לפני האירוע הנוכחי ולכן גם עבר קולונוסקופיה ב- 2007. הוא ציין כי הממצאים בוידאיופרוקטוגרפיה מצביעים על אבחנה של אניזמוס שאינה מתוארת כפגיעה בעמוד שדרה צווארי. בסיכום חוות דעתו קבע כי לא ניתן להוכיח קשר ישיר של סיבה ותוצאה, בין הניתוח בעמוד השדרה צווארי, שהתובע עבר, לתלונותיו במערכת העיכול.
במסגרת חקירתו בבית המשפט כאשר נשאל אודות קביעתו כי אין קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין המניפולציה אותה עבר, השיב כי לא כתב שאין קשר, אלא שלא ניתן להוכיח מבחינה רפואית את הקשר (ראה עמ' 62 לפרוטוקול).
דיון
71.אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחוות דעתם של המומחים הרפואיים, שמעתי את העדויות ובעיקר לאחר ששמעתי את עדותם של המומחים, שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח טענתו להתרשלות הנתבע בביצוע המניפולציה. כן עלה בידו להוכיח טענתו לקשר סיבתי בין נזקיו בתחום האורתופדי לבין המניפולציה אשר ביצע הנתבע. מנגד לא מצאתי כי הוכח קשר בין ביצוע המניפולציה לתלונות בתחום הגסטרו.
שאלת ההתרשלות
72.נדמה שאין חולק שהנתבע חב חובת זהירות לתובע וכל שנותר לבדוק הוא האם התנהלותו בטיפול בתובע הייתה רשלנית והאם הביאה לנזק.
73.כאמור, מתוך העדויות שוכנעתי כי הנתבע לא פנה לתובע, עובר לביצוע המניפולציה הראשונה, והסביר לו על סוג הטיפול והשלכותיו האפשריות. משמע, לא קיבל הסכמתו לטיפול זה. זאת בעיקר על רקע העובדה שבמשך חודשים טיפל בו רק בדיקור ולטענתו אף בלחיצות עדינות בשיאצו (ראו עדותו בסעיף 8 לתצהירו).
עוד שוכנעתי כי לאחר הפעם הראשונה נעשו שתי המניפולציות הנוספות באופן מובהק ללא הסכמה.
74.עניין זה רלוונטי לשאלה האם בטרם בחר הנתבע לבצע מניפולציה קיבל אנמנזה מפורטת מהתובע באשר למצבו הרפואי לרבות מצב השלד, כלי הדם וכו'.
הנתבע עצמו העיד בחקירתו כי לא ביצע כל בדיקה גופנית לתובע עובר לתחילת הטיפול בו (ראו עמ' 63 לפרוטוקול). זאת בניגוד לאמור בתצהירו כי ביצע בדיקה זו.
75.הנתבע העיד (בסעיף 10 לתצהירו) כי במסגרת האנמנזה שקיבל מהתובע, עיין גם בפענוח בדיקת CT שהביא התובע אליו. כאמור הפענוח מלמד כי הבדיקה נעשתה לצורך בירור וסקולרי ולא שלדי ואין בו ציון של מצב השלד.
76.עיון בטופס שאלון רפואי למטפל, שהומצא ע"י הנתבע, מלמד כי במסגרת הרישומים צוין כי התובע מסר שסובל מכאבי גב תחתון (LBP), עבר ארבעה צינתורי לב והשתלת סטנטים בשנתיים האחרונות, סובל מנטייה לעצירות, בעקבות בדיקת CT מוח החל טיפול בסטטינים (ליטורבה).
בהינתן אלה יש לדון בשאלה האם הייתה התווית-נגד לביצוע מניפולציה צווארית בתובע?
77.אומר מיד כי איני מקבלת את טענת הנתבעים בסיכומים לפיה הוכח כי לא הייתה התווית-נגד לביצוע המניפולציה הצווארית לתובע. אין בידי לקבל את טענתם כי אף ד"ר לידור אישר זאת.
באותה נשימה שד"ר לידור אישר בחקירתו כי התובע לא סבל מאף לא אחד מ- 21 המצבים המתוארים בקווים המנחים של איגוד הבריאות העולמי, כפי שפורטו בעמ' 21 להנחיות, הוא העיד כי התובע סבל ממצבים אחרים אשר מתוארים בעמודים אחרים של אותן הנחיות – עמודים 22-23 (ראה עמ' 34 לפרוטוקול).
78.לא מצאתי לקבל אף את טענת הנתבעים בסיכומים לפיה יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' מירובסקי, אשר הינו בעל ניסיון רב ועשיר בתחום עמוד השדרה, הרלוונטי לעניינינו, על פני חוות דעתו של ד"ר לידור, אשר עיקר התמחותו הינה בכף הרגל והקרסול.
ראשית, חרף העובדה כי עיקר התמחותו של ד"ר לידור בשני העשורים האחרונים הינה בתחום כף הרגל והקרסול, ד"ר לידור הינו מומחה באורתופדיה ובמסגרת מרפאתו, כפי שאף העיד הוא מטפל גם בבעיות עמוד שדרה. (ראה עמ' 27 לפרוטוקול).
שנית, מעיון בחוות דעתו של ד"ר לידור כמו גם מעדותו בבית המשפט, ניתן היה להתרשם כי בדק ובחן את כלל הנתונים שהובאו בפניו בצורה יסודית וידע להסביר את המשמעות של כל בדיקה ולענות על כל שאלה שנשאל מבלי לנסות להתחמק.
שלישית, דווקא עדותו של פרופ' מירובסקי, אשר הינו בעל התמחות בעמוד שדרה, היתה לא נוחה ומתחמקת, זאת למשל כאשר העיד כי אינו רואה חשיבות בבדיקת ה- CT שבוצעה לתובע לפני המניפולציה, או כאשר העיד כי אין חשיבות לעובדה אם היתה לתובע פריצת דיסק לפני הטיפול או רק לאחריו.
79.לטעמי לשאלת מצבו הרפואי של התובע בטרם ביצוע המניפולציה ולאחריה, יש חשיבות רבה לצורך הכרעה בשאלת הרשלנות והקשר הסיבתי בתיק זה.
דווקא ניסיונו של פרופ' מירובסקי שלא לייחס חשיבות לנושא זה ולחמוק ממתן תשובות בעניין זה, מלמד לטעמי על הקושי של פרופ' מירובסקי לעמוד מאחורי קביעתו בחוות דעתו כי לא מצא קושי בהתנהלותו של הנתבע.
80.כך גם איני מקבלת את טענת הנתבעים בסיכומים כי בפני הנתבע עמדה בדיקת ההדמייה של התובע, באופן שאיפשר את ביצוע הטיפול.
בדיקת ההדמיה אשר עמדה בפניי הנתבע הייתה בדיקת ה- CT אנגיו של התובע מיום 12.12.13.
הנתבע בחקירתו אישר כי הוא ראה את התשובה של הפיענוח ולא את הבדיקה עצמה.
כפי שעלה הן מעדותו של ד"ר לידור והן מעדותו של פרופ' מירובסקי, פיענוח ה- CT התייחס למוח ולכלי הדם הצוואריים ולא התייחס לממצאים שבשלד.
כאשר עומת הנתבע עם העובדה כי התשובה של הפענוח מדברת על כלי הדם ולא על עמוד השדרה, השיב כי אין לו את זה והוא ישמח לראות ולהתייחס ובהמשך הסביר כי כאשר מצלמים כלי דם, בדרך כלל תופסים גם חלק מעמ"ש צווארי ואם יש ממצא הרדיולוג מציין זאת. (ראה עמ' 66 לפרוטוקול).
משלא עמדה בפניי הנתבע, בדיקת ה- CT עצמה והפיענוח התייחס רק לממצאים בכלי הדם ולא בשלד, הרי שאין מקום לקבל את הטענה כי עמדה בפני הנתבע בדיקת ההדמייה שממנה יכול היה ללמוד על מצבו של התובע במישור זה, באופן שאיפשר את ביצוע הטיפול.
פיענוח ה- CT אנגיו בכל הקשור למוח ולכלי הדם, אין בו כדי ללמד האם ניתן לבצע מניפולציה מבחינת ההשלכה שתיהיה לטיפול זה על השלד. זאת במיוחד כאשר גילו של התובע, עודף המשקל שלו, והעובדה שהוא סובל מכאבים בגב תחתון היו בפני הנתבע.
81.זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, פרופ' מירובסקי אישר בעדותו כי "חלק מהטיפול זה לדון עם הפציינט לגבי האופציות הטיפוליות ולגבי תוכנית הטיפולית. כמובן שאם מישהו מסרב הוא בטח לא יעשה, במיוחד אם הוא כבר סרב." (ראה עמ' 41 לפרוטוקול).
נוכח קביעתי שלעיל כי התובע לא נתן הסכמתו לביצוע המניפולציה, הרי שלמעשה דווקא עדותו של פרופ' מירובסקי מחזקת את הטענה שהתנהלות הנתבע, בבחירת דרך טיפול זו, לא נעשתה לאחר מחשבה מעמיקה ולימוד כל הפרטים, אלא כהבזק של רגע לאחר שהטיפולים שבוצעו עד אז לא נשאו פרי.
82.מכל אלה הגעתי לידי מסקנה כי התובע הצליח להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת ממנו כי התנהגות הנתבע בביצוע המניפולציה עולה כדי התרשלות.
שאלת הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לנזק
83.שוכנעתי כי עלה בידו של התובע להוכיח את שאלת הקשר הסיבתי שבין המניפולציה שעבר, אשר גרמה לפריצת דיסק והובילה אותו לעבור ניתוח, לבין נזקיו בתחום האורתופדי.
84.כאמור, פרופ' מירובסקי העיד כי לא ניתן לקבוע שפריצת הדיסק ממנה סובל התובע הינה תוצאה של המניפולציה. הוא הסביר:
"אם הייתה מניפולציה שבעקבותיה הוא היה משתתק ומגיע לבית חולים באותו היום אז מבחינת קשר זמנים הייתי קובע שזה כתוצאה מהמניפולציה." (ראה עמ' 43 לפרוטוקול).
85.איני מקבלת טענה זו של המומחה וזאת משני טעמים:
הראשון, המומחה העיד בחקירתו כי גם אם הייתה פריצת דיסק לפני הטיפול וגם אם הייתה לאחריה אינו מייחס לכך משמעות רבה, שכן לא עבור בעיה זו נעשה הטיפול על ידי הנתבע. (ראה עמ' 44 לפרוטוקול).
אלא שלא מצאתי לקבל את אמירתו זו של פרופ' מירובסקי באשר להיעדר משמעות לקיומה של פריצת דיסק עובר לטיפול. כך גם אין בידי לקבל את ההסבר לכאורה שהטיפול במניפולציה לא נעשה לצורך טיפול בפריצת הדיסק אלא לצורך אחר. טיעון זה אינו מתיישב עם ההיגיון שאין לבצע טיפול או לתת תרופה שיש חשש ברור שיכולה להזיק לבעיה אחרת ממנה סובל החולה. כך לשם הדוגמה אין לטפל ביתר לחץ דם של אשה בהיריון עם תרופה שידוע שעלולה להזיק לעובר.
השני, לא השתכנעתי כי האפשרות לנזק בעקבות מניפולציה צריכה להיות של שיתוק מיידי ואינה יכולה לגרום לפגיעה קלה יותר של חולשה בגפיים, כפי שהתלונן התובע בסמוך לאחר הטיפול, ואשר לא הופיעה לפני כן בסמוך לאחר הטיפולים בדיקור.
86.בנוסף, כבר ביום 14.4.15, כחודש לאחר המניפולציה, ביקר התובע במרפאתו של ד"ר אוחנה, מומחה בתחום האורתופדיה, והתלונן על ירידה בתחושה בכפות הידיים יותר מימין, קושי במוטוריקה עדינה, שינוי מסוים בהליכה וכאבים בצוואר ובגב תחתון.
ד"ר אוחנה ציין כי בבדיקת MRI נצפתה פריצת דיסק ניכרת עם לחץ קשה על החוט בגובה חוליות C4-5, מרכזי וימני וכן כי קיים סיגנל מיאלופטי בחוט, פרוקסימלית לפריצת הדיסק. משכך, המליץ על ניתוח במיקום זה.
במסגרת אותו ביקור כתב ד"ר אוחנה מפיו של התובע כי התחושות של הכאבים והחולשה הופיעו לאחר שהתובע עבר טיפול משלים והמטפל ביצע בו מניפולציה חדה. (ראה עמ' 13 למוצגי התובע).
תיעוד זה, במרחק של כחודש ממועד ביצוע המניפולציה, מהווה תמיכה וחיזוק לטענת התובע כי המניפולציה שנעשתה לו על ידי הנתבע, היא זו אשר גרמה לפריצת הדיסק, אשר הובילה אותו לעבור את הניתוח, ולו מבחינת קשר זמנים.
87.התובע ציין בפני הנתבע כי הוא סובל מכאבי גב תחתון בעת הגיעו אליו. מעדותו למדתי כי הוא רגיש למצבו הגופני ועל כן חזקה שהיה מציין בפני הנתבע גם תלונות על כאבי צוואר וגב עליון וחולשה בגפיים, אם היה סובל מהם בעת מסירת הפרטים עובר לתחילת הטיפולים. מכאן ניתן להסיק שתלונות מסוג אלה לא היו מנת חלקו של התובע עובר לביצוע המניפולציות.
88.הנתבע בעצמו אישר במסגרת שיחתו עם התובע שהוקלטה, כי המניפולציה אשר עשה לתובע החריפה או גרמה לפריצת הדיסק וגרמה לתחושת החולשה בגפיים:
"... עכשיו, אני לא יודע מה המצב קודם לכן. אין ספק שהמניפולציה החריפה את זה או גרמה לפריצה או לא, אבל החריפה בוודאות כי אתה הרגשת מייד אחרי זה את ה-.
...
והכאבים. (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.).
...
...
כן . כן . אבל הצוואר כנראה נמצא במצב של שינויים ניווניים כרוניים, אתה יודע, עם השנים לאט לאט עמוד השידרה מתנוון. אתה רואה כאן את החוליה הזאת, אתה רואה שהיא ככה לא נראית טוב, והמרווח הבין חולייתי, במקום שיהיה נורמאלי, אז הוא נהיה דק יותר וצר יותר, ואז כנראה המניפולציה עשתה את הנזק ואז או הפריצה או החרפה של המצב. ורגע. אז אני אומר ככה. בוא נתקדם..." (ראה עמ' 23 – 24 לתמלול).
משמע, הנתבע ידע שלממצאים בעמוד השדרה יכולה להיות משמעות על הטיפול במניפולציה וחרף זאת לא בדק את המצב לעומק עובר לנקיטת הפעולה.
89.לאור כל דבריי אלו אני קובעת כי התובע הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת ממנו, את הקשר הסיבתי שבין ביצוע המניפולציה הצווארית על ידי הנתבע לבין הנזק שנגרם לו בחוליות הצוואריות ואשר הביא לאותה חולשה בגפיים.
קשר סיבתי לבעיה בתחום הגסטרואנטרולוגי
90.להבדיל מקביעותי בתחום האורתופדי לא מצאתי כי התובע הוכיח קשר סיבתי בין המניפולציה לבעיות בתחום הגסטרו.
91.כבר בעת ביקורו הראשון של התובע אצל הנתבע הוא ציין בפני הנתבע כי הוא סובל מנטיה קלה לעצירות.
עוד לפני כן, בשנת 2007, פנה לד"ר חלק בתלונה כי:
"לאחרונה אירועים של שינויים ביציאות עם מעברים מיציאות סדירות ליציאות לא סדירות עם עצירות ושלשול."
כתוצאה מתלונותיו עבר התובע בדיקת קולונסקופיה שתוצאותיה סוכמו על ידי ד"ר חלק כבדיקה תקינה עם ציון של מעי מאד רגיש והאבחנה הייתה דיברטיקולוזיס. (ראו עמ' 20-21 למוצגי הנתבעים).
92.פרופ' רחמילביץ כלל לא התייחס בחוות דעתו למסמכים אלו. חוות דעתו נסמכת על אמירתו של התובע כי עד למניפולציה הצווארית הייתה פעולת המעיים שלו סדירה.
מנגד, הוא הסתמך על בדיקות שבוצעו לתובע לאחר הניתוח בעמוד השדרה הצווארי, היינו בדיקת קולונסקופיה שנייה שבה התוצאות היו כמעט זהות לאלו שבקולונסקופיה משנת 2007; בדיקת MRI שמצאה את הקיבוע, שנעשה בניתוח, יציב אך נמצא סיגנל מיאלופטי בחוט השדרה; בדיקת וידאופרוטוגרפיה נמצאה שארית ברקטום אחרי התפנות והתרוקנות איטית עם הרפייה לא שלמה של שרירי הפובו-רקטלי; בדיקת EMG של אזור פי הטבעת הצביעה על ניורופטיה כרונית בדרגת חומרה בינונית של העצב הפודנדלי שמעצבב את שריר סוגר פי הטבעת.
בהינתן ההנחה ממנה יצא פרופ' רחמילביץ כי התובע לא סבל מהפרעות כלשהן בפעולת המעיים עד לאותה מניפולציה, הוא מצא לקבוע כי המניפולציה והניתוח לקיבוע החוליות שנעשה בעקבותיה, הביאו לפגיעה עצבית כפי שעלה מבדיקת ה – EMG שמסבירה את הממצאים ואת התלונה על עצירות.
93.כאמור ההנחה עליה ביסס פרופ' רחמילביץ את חוות דעתו הוכחה כלא נכונה.
לא סביר בעיני שהתובע ציין בפני ד"ר חלק, בשנת 2007, כי הוא סובל מהישתנות ביציאות לרבות עצירות ושלשול ויבצע קולונסקופיה, כשאין תלונה בנמצא. כך גם לא סביר שימציא ממצא של נטיה לעצירות, בעת מתן אנמנזה לנתבע.
94.ד"ר שירין הפנה בחוות דעתו לאותן תלונות בעברו של התובע והוסיף מדוע לא ניתן להכיר במקרה כאן בקשר סיבתי בין המניפולציה לבין בעית העצירות.
גם אם לא ראיתי לקבל את כל הסבריו של ד"ר שירין, די לי בחלקם. כמו למשל הטענה כי פגיעה עצבית במערכת העיכול, שמתבטאת בשינויים בהרגלי יציאה, שכיחה במקרים של פגיעה בעמוד שדרה מותני. זאת כאשר התובע סובל גם משינויים ניווניים בחוליות עמוד שדרה מותני בהתאם לבדיקת MRI. כלומר, לתובע סיבות וגורמים שאינם קשורים למניפולציה וקודמים לה, לסבול מאותה בעית עצירות.
הסבר זה, לצד התלונות שמצויות במסמכים, אינן מתיישבים עם עדותו של התובע בהקשר זה. ועל כן, אני סבורה כי התמונה שנפרשה לפניי היא של בעיות ביציאות עוד עובר לתחילת הטיפול אצל הנתבע שייתכן שהוחמרה עם השנים ולו מחמת בעיות שבאות עם הגיל.
הנזק
95.התובע טוען כי בעקבות האירוע נשוא הדיון כאן, נותרה לו נכות בתחום האורתופדי המתבטאת בחולשה בגפיים ובתנועות הצוואר.
הנכות הרפואית בתחום האורתופדי
96.מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר לידור אשר בדק את התובע ביום 21.4.16 וביום 1.5.16. בבדיקתו את התובע ציין כי התובע סובל מעודף משקל, מתקשה לפשוט וללבוש את מכנסיו בעמידה, מהלך כברווז עם צליעה מוגברת יותר על רגל ימין.
בבדיקתו את התובע מצא כי תנועות מפרקי הגפיים (העליונים והתחתונים) בגדר התקין אולם קיימת הגבלת תנועות בצוואר.
ד"ר לידור העריך את נכותו המשוקללת של התובע בשיעור של 64% לפי הפירוט שלהלן:
60% לפי סעיף 29(3)(א) בגין הפגיעה הקלה בארבעת הגפיים.
10% לפי סעיף 37 (10)(ב) המפנה לסעיף 37(7)(א) או לחילופין במותאם לסעיף 35(1)(ב)- בגין ההגבלה בתנועות הצוואר.
97.בחקירתו, לאחר שעלה כי הערכת הנכויות על ידו נעשתה לפי התקנות הישנות ולא לפי התקנות החדשות, אישר המומחה כי הסעיף המתאים למצבו של התובע הוא סעיף 29(3) ב' לתקנות החדשות המעניק 50% נכות. (ראה עמ' 28- 29 לפרוטוקול).
98.מטעם הנתבעת הוגשה כאמור חוות דעתו של פרופ' מירובסקי, אשר בדק את התובע ביום 5.6.17.
בבדיקתו את התובע מצא כי התובע מתהלך בהליכה איטית, ללא אמצעי עזר, בצעדים קטנים. מתנדנד בהליכה לצדדים ובגוון ספסטי קל. קיימת צלקת ניתוחית עדינה בצוואר מלפנים מימין. תנועות הצוואר עם סיבוב בן 50° לכל צד, יישור בן 45°, הטיות בנות 30° לימין ו- 20° לשמאל. מדווח על תחושה ירודה בכפות הידיים, מתקשה בפיסוק וקירוב של האצבעות וביכולת האחיזה. שרירים פרוקסימלים בגפיים העליונות ושרירי הגפיים התחתונים תקינים. קיימת עירות החזרים קלה בארבעת הגפיים. מבחני הופמן וטרמנר שליליים. תחושה בגפיים התחתונות תקינה.
על פי ממצאי בדיקתו, קבע המומחה כי נכותו של התובע מורכבת כיום:
מנכות בשיעור של 30% לפי חלקיות סעיף 29 (3) א' בגין הקוודריפרזיס הקלה מאוד.
מנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (5) א', בגין מגבלות קלות בתנועות הצוואר ומסימני מיאלופטיה קלים מאוד. כאשר הוא סבור כי מנכות זו יש להפחית מחצית בגין מצב קודם.
99.מעיון בחוות הדעת עולה למעשה כי שני המומחים מסכימים כי התובע סובל מחולשה בגפיים ומהגבלות בתנועות הצוואר. המחלוקת בין המומחים הינה בשני עניינים:
האחד, דרגת החולשה ממנה סובל התובע בגפיים. בעוד שלשיטת מומחה התביעה מדובר בחולשה קלה לפי סעיף 29(3)(ב) לתקנות, המעניקה נכות בשיעור של 50%, לשיטת מומחה הנתבעים מדובר בחולשה קלה מאוד, לפי סעיף 29 (3) (א), המעניקה נכות בשיעור של 30%.
השני, ייחוס מחצית ההגבלה בתנועות הצוואר למצב קודם.
דרגת החולשה
100. כאמור המומחים שניהם עושים שימוש בסעיף 29 (3) למבחני הנכות, אשר קובע :
"(3) חולשת ארבעת הגפיים (QUADRIPARESIS)
(א) קלה מאוד – הליכה עצמאית בלא אמצעי עזר והגבלה קלה מאוד של פעילות הידיים בתפקוד היום יומי30%.
(ב) קלה – הליכה עצמאית עם סדים קצרים, הגבלה קלה בפעילות הידיים בתפקוד היום-
יומי 50%"
101. מעיון בתתי הסעיפים עולה כי ההבדל בין סעיף 2(3)(א) לבין סעיף 29(3)(ב) הוא בחלק הנוגע להליכה עצמאית בלא אמצעי עזר לעומת הליכה עצמאית עם סדים קצרים.
102.התובע אינו עושה שימוש בסדים קצרים וכפי שעלה מחוות דעתו של ד"ר לידור, התובע אינו נדרש לאמצעי עזר וכל שנכתב הוא כי הליכתו של התובע היא הליכה על בסיס רחב.
103. מכאן כי נוכח העובדה כי התובע אינו עושה שימוש בסדים קצרים, הרי שהסעיף התואם למצבו הוא סעיף 29(3)(א), המעניק נכות בשיעור של 30%.
הגבלה בתנועות הצוואר
104.כאמור פרופ' מירובסקי סבור גם הוא כי נכותו של התובע בגין ההגבלה בתנועות הצוואר
הינה בשיעור של 10%, אלא שלשיטתו יש להפחית מחצית מנכות זו בגין מצב קודם.
105.איני מקבלת את טענתו של פרופ' מירובסקי כי יש להפחית מחצית מהנכות של התובע הקשורה להגבלת תנועות הצוואר במחצית.
106.בעוד שבחוות דעתו (עמוד 6 סעיף 2) כתב פרופ' מירובסקי כי התובע לא סבל מבעיות בצוואר וזאת על מנת לתמוך בטענתו כי התובע לא סבל מבעיות בצוואר אשר יכולות להיות התוויות נגד לביצוע מניפולציה צווארית, בסוף חוות הדעת הוא מוצא להפחית מחצית מהנכות הקשורה להגבלות בצוואר על חשבון מצב קודם. הכיצד יכולות להיטען שתי הטענות המנוגדות הללו בעת ובעונה אחת?!
107.במסגרת חקירתו, התבקש המומחה להסביר את הסתירה שעלתה בחוות הדעת:
"ש. אתה הפחתת בנכות של התובע על חשבון מצב קודם בצוואר, תראה לי איזה מצב קודם היה לו לפני המניפולציה.
ת. הסעיף שנתתי הוא על הגבלה בעמ"ש צווארי. אין לי כל ספק שהשינויים הניווניים המשמעותיים שהיו לו בעמ"ש צווארי לפי בדיקות ההדמיה לוו גם בהגבלות תנועה.
ש. אתה משער את זה?
ת. אני משוכנע בזה.
ש. אתה ראית תיעוד על כך?
ת. לא ראיתי שמישהו תעד טווחי תנועה של התובע בעבר.
ש. ההפחתה שלך היא על בסיס הגבלת תנועה, כלומר סימפטומים שלא ראית.
ת. סעיף 37 מדבר רק על הגבלת תנועה. אם בית המשפט אומר לי שנכות נקבעת בדרך כלל לפי בדיקה קלינית ועל כך לא היה לי תיעוד, הוא היה מגיע עד 120 שנה בלי כאבים אולי, אבל עם הגבלות תנועה. לא כל הגבלת תנועה בהכרח מלווה בכאב." (ראה עמ' 47- 48 לפרוטוקול).
108.אין בידי לקבל טענות מסוג זה המבוססות על השערות וסברות. כאשר בפניי מומחה עומד תובע ספציפי והמומחה נדרש להעריך נכות ספציפית לאותו תובע ספציפי, אין מקום להעניק נכות על בסיס השערה או סברה, אלא אך ורק על בסיס בדיקה ספציפית ונתונים ספציפיים.
גם אם מתוך התבוננות בדיסק בדיקת ה – אנגיו CT ניתן ללמוד על שינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי, אין בכך כדי ללמד שהתובע סבל מכאבים והגבלת תנועה עובר לאותה מניפולציה. שהרי כפי שידע לתאר כאבי גב תחתון היה מתאר בפני הנתבע גם כאבים בעמוד שדרה צווארי. לא נמצאה כל עדות במסמכים הרפואיים לתלונות הנוגעות לעמוד שדרה צווארי. (וראו עדותו של פרופ' מירובסקי גם בעמ' 38 ועמ' 43 לפרוטוקול) .
109.אשר על כן ראיתי לקבל את קביעת ד"ר לידור ולפיה נכותו הרפואית של התובע בגין הגבלה בתנועות הצוואר עומדת על - 10%.
110. מכאן שסה"כ נכותו של התובע תולדת המניפולציה עומדת על - 37% נכות משוקללת.
הנכות התפקודית
111.אני סבורה כי בעניינינו, נכותו התפקודית של התובע אינה זהה לנכותו הרפואית ואינה כצעקתה, כפי שמבקש התובע לטעון.
112.התובע בעדותו ובסיכומיו טען כי הוא סובל מנכות חמורה מלווה בכאבים בלתי פוסקים ונדון לבלות את שארית חייו תלוי בזולת. עוד טען כי הוא סובל מהגבלה בתנועות הצוואר, מקשיים בהליכה ובעליית מדרגות, חש חוסר יציבות בהליכה, נעזר במקל הליכה, סובל מחוסר תחושה בכפות הידיים והרגליים בעיקר בצד ימין, מתקשה לרכוס כפתורים ולהחזיק מטבעות ונופלים לו חפצים מהידיים (ראה סעיפים 32-38 לתצהיר התובע וסעיף 111 לסיכומיו).
113.אשת התובע העידה גם היא אודות מוגבלויותיו של התובע:
"... מאז המניפולציה ש. סובל מעצירות קשה ומתפתל מכאבים בשל כך. ש. מקבל טיפול תרופתי נגד עצירות באופן קבוע ויומיומי אשר מחייב אותו להיות צמוד לשירותים.
בגלל הכאבים העזים מהם ש. סבל ועדיין סובל אני דאגתי ודואגת לכל צרכיו האישיים, לרבות הגיינה אישית הלבשה והתפשטות, אני עוזרת לו לסגור כפתורים, להתקלח, מכינה אוכל ומגישה לו, עוזרת לו להתגלח, גוזרת לו ציפורניים, וכן אני שם בשבילו לכל פעולה הכרוכה בעמידה ובהפעלת הידיים...
...
בעבר ש. היה אחראי על ביצוע קניות. כיום אנחנו נעזרים במשלוחים. בדר"כ אני הולכת לקניות או מתלווה לש. שכן הוא אינו מסוגל לערוך קניות לבדו..." (ראה סעיפים 9-11 לתצהיר אשת התובע).
114.במסגרת חקירתה, כאשר התבקשה להתייחס לפעולות מסוימות אותן עושה התובע, כמו למשל: נהיגה לבד, פתיחת דלת הרכב, לחיצה על שלט, התנעת הרכב עם מפתח ביד ימין, החזקת ניירות ביד אחת ותיק התפילין והטלית שלו ביד שנייה, עריכת קניות, ועלייה במעלית לבד, אישרה כי התובע עושה את אותן פעולות, אך העידה כי את חלקן של הפעולות הוא עושה בקושי רב:
"אתה אומר לי שהתובע מסוגל להחזיק ניירות ביד אחד (צ"ל : אחת- ח.ו.ו.) ונרתיק התפילין והטלית שלו ביד שנייה, אני משיבה לך שנכון, אבל זה נפל לו מספר פעמים והוא גם איבד מסמכים וגם טלפונים.
...
...
אתה אומר לי שהתובע יכול לערוך קניות בכוחות עצמו, אני משיבה לך שהוא עורך קניות אבל דברים ממש מינימליים והוא בוחר את הסחורה הכי לא יפה, כי הוא לא מרגיש ביד ונופל לו בידיים והוא מרים מהרצפה. הוא עושה את זה בגלל הגאווה שהוא בכל זאת עושה משהו בבית.
אתה אומר לי שהוא משחיל את הכפפה כמו כל אדם רגיל ולוקח את המוצרים, אני משיבה לך שהם נופלים ועוזרים לו להרים והוא מניח בעגלה. אין לו תחושה וגם אין לו כוחות.
...
אתה אומר לי שהתובע יכול להניח תפילין על יד ימין בכוחות עצמו, האם זה משהו שאני יכולה לשלול, אני משיבה לך שהוא מניח תפילין. הוא גם מניח תפילין בבית ועושה את זה לפעמים בעצמו ולפעמים לא ואני עוזרת לו.
אתה אומר לי שראית סרטון שבוא (צ"ל: שבו- ח.ו.ו.) התובע יכול לשרוך את הרוכסן של תיק הטלית, אני משיבה לך שרוכסן קל לו יותר.
...
...
אתה שואל האם זה נכון שהתובע יכול להיכנס למקלחת ולהתקלח בכוחות עצמו, אני משיבה לך שלא.
אתה שואל האם הוא יכול להפשיל את מכנסיו, אני משיבה לך שקשה לו מאוד. הוא עושה את זה והוא מאוד מושפל.
אתה שואל אם הבעיה שלו היא בידיים כי אין לו תחושה, אני משיבה לך שכן.
אתה אומר לי שאין לו בעיה של להתכופף למשל, אני משיבה לך שכן, כי כל הגב כואב לו, הצוואר, הרגליים אז זה קשה לו." (ראה עמ' 17 -18 לפרוטוקול).
115.חרף טענותיהם של התובע ורעייתו אודות המוגבלויות מהן סובל התובע, הציגו הנתבעים את המעקבים שביצע החוקר, מר שייטלמן בימים 19.2.18, 4.5.18 ו- 12.5.18, אחר התובע.
116.צפייה באותם מעקבים מלמדת כי חרף המגבלות אותן מתאר התובע, הוא מנהל שגרת חיים די רגילה ומתנהל בכוחות עצמו וללא סיוע של אחר, דוגמת אשתו.
כך למשך במעקב מיום 19.2.18 נצפה התובע בשעה 07:04 בבוקר, כאשר הוא יוצא את ביתו, מתחת לבית השחי השמאלי מחזיק את תיק התפילין שלו, הולך לכיוון רכבו, אשר נמצא בחנייה, יוצא מהחנייה כאשר הוא נוהג לבדו ברכב ומגיע לבית הכנסת.
ביציאתו מבית הכנסת, כאשר ירד במדרגות נצפה התובע כאשר הוא אוחז ביד ימין במעקה המדרגות.
בהמשך המעקב נצפה התובע יוצא מרכבו, ללא קושי, כאשר הוא אוחז בידו השמאלית מעטפה, נכנס לבניין המצוי ברחוב הרב צבי יהודה מס' 6 בבת ים וחוזר כעבור דקה כאשר המעטפה כבר לא בידיו.
משם המשיך התובע בנסיעה לכיוון ירושלים לשכונת "נחלאות" וכאשר הגיע ליעדו החנה את רכבו, יצא מהרכב ללא כל בעיה, כאשר ביד ימין אחז במפתחות הרכב וביד שמאל החזיק את הכיפה ואת הטלפון הנייד.
לאחר כ- 40 דקות, חזר התובע לרכבו, כאשר הוא אוחז בידו הימנית מעטפה גדולה ובידו השמאלית מחזיק את מפתחות הרכב. התובע נכנס לרכבו והחל בנסיעה לכיוון תל-אביב.
כך גם במעקב מיום 4.5.18 נצפה התובע כאשר הוא יוצא את ביתו כשהוא מחזיק מתחת לבית השחי השמאלי את תיק התפילין שלו והולך לכיוון רכבו, אשר נמצא בחנייה, יוצא מהחנייה כאשר הוא נוהג לבדו ברכב ומגיע לבית הכנסת.
בבית הכנסת נצפה התובע במשך רוב הזמן בישיבה, מניח תפילין, בשלב מסויים עובר ממצב של ישיבה לעמידה וההיפך, זאת מבלי שניתן היה להבחין בקושי.
בהמשך המעקב נצפה התובע כאשר הוא נכנס למאפייה ואוחז בידו השמאלית שקית עם לחמים וקופסא ריקה וביד ימין אוחז כפפה מניילון, אותה בהמשך הוא שם על ידו הימנית והחל לבחור מאפים.
גם במעקב מיום 12.5.18 נצפה התובע בשעות הבוקר, כאשר הוא יוצא את ביתו לכיוון בית הכנסת ותיק התפילין מוחזק מתחת לבית השחי השמאלי. באותו מועד הייתה שבת ולכן התובע נצפה הולך ברגל לבית הכנסת.
התובע עלה את המדרגות הנמצאות בכניסה לבית הכנסת בזהירות, כאשר אחז בידו השמאלית במעקה המדרגות ומתחת לבית השחי מימין החזיק את תיק התפילין.
בחזרתו מבית הכנסת תפס אותו גשם והתובע נצפה הולך בצעדים מהירים עד לביתו.
בכל המעקבים לא נראה התובע הולך עם מקל. זאת הגם שבאולם בית המשפט התנהל כל הישיבות עם מקל.
117.בחקירתו בבית המשפט, כאשר עומת התובע עם סרטוני המעקב, אישר כי הוא נכנס ויוצא מהרכב בכוחות עצמו, נוהג לבדו, משתתף בשמחות, הולך לבית כנסת ומתפלל, עורך קניות וסוחב אותן, אך טען כי הוא מבצע את הפעולות בקושי רב ובכאבים:
"בהמשך רואים אותי עושה קניות במאפיה ורואים שאני לוקח את הלחם צמוד לבגדים כדי שאוכל להכניס אותם לשקית. אני לא מתכחש שאני עושה קניות במאפיה. אני הולך לאט אם לא אני אפול. בהמשך רואים אותי הולך לרכב והתמונה הבאה היא כבר בחניה של הבית. רואים אותי הולך מאוד באיטיות. רואים אותי סוחב קניות בהליכה איטית מאוד. בהמשך רואים אותי הולך לבד ב- 12.5.18, אבל לא מצלמים כשאני עולה על המדרכה ובהמשך רואים שאני עולה בקושי את כמה המדרגות לבית הכנסת. בהמשך בגלל הגשם אני הולך קצת יותר מהר." (ראה עמ' 23 לפרוטוקול).
118.ד"ר לידור אישר כי למעשה, חרף נכויותיו של התובע אין מדובר בנכויות אשר יש בהן כדי ללמד על מידת הפגיעה בתפקודו של התובע:
"ש. לפעמים אין קורלציה בין הנכות הרפואית שאותה אנו קובעים על פי התקנות ועל פי הבדיקות לבין הנכות התפקודית.
ת. חיובי...
...
...
ש. אני אומר לך בהנחה שהתובע נצפה עורך קניות במאפייה, משחיל כפפה מניילון שצריך להפריד את הקצוות שלה, בוחר מאפים מכניס אותם לשקית, חוזר לרכב, יוצא מהרכב וסוחב את שתי השקיות. האם מבחינה תפקודית הממצא הזה תואם את בדיקתך?
ת. דיברנו קודם שכל אותם דברים שצריך לעשות אותם, אנשים עושים אותם." (ראה עמ' 28 לפרוטוקול).
119.לכל אלה מצטרפת העובדה שהתובע אינו עושה שימוש קבוע במקל הליכה מחמת שהוא מתבייש בכך, לטענתו. אין בידי לקבל את ההסבר. לו באמת היה התובע מתקשה מאד ללכת ללא תמיכה, חזקה עליו שהיה עושה שימוש במקל תומך, חרף ה"בושה" לשיטתו. אין זאת אלא שהתובע יכול ללכת בכוחות עצמו ללא עזרים גם אם בזהירות רבה יותר.
120.עוד ראיתי להביא בחשבון שהתובע סובל מעודף משקל משמעותי שגם הוא מקשה על ההתנהלות שלו. אין ספק שקשה יותר להתכופף לרכוס נעליים וכו' במצב זה. התובע ציין בפני הנתבע, עובר לתחילת הטיפול, כי הוא סובל מכאבי גב תחתון וגם לכך יש השפעה על יכולת התנועה של התובע. כמו כן אין לשכוח שהתובע הינו אדם מבוגר שכבר עבר צינתורים לבביים עם הכנסת סטנטים, משמע סבל מסתימת עורקים שגם לכך יש השפעה על כושרו הפיזי של התובע.
121.בהביאי בחשבון את מכלול הנתונים שפורטו לעיל, אני סבורה כי בנסיבותיו של תיק זה הנכות התפקודית, שנובעת מהאירועים נשוא התביעה, נופלת מהנכות הרפואית באופן משמעותי. משכך, מצאתי לפסוק פיצוי בראשי הנזק השונים על פי שיטת האומדנה.
ראשי הנזק
עזרת צד ג'
טענות התובע
122.הזכות לקבלת פיצוי כספי בגין עזרת צד ג' שניתנה על ידי בני משפחה, הוכרה בפסיקה.
123.אשת התובע העידה ועדותה לא נסתרה כי היא עוזרת לתובע בכל הפעולות היומיות כגון הגיינה אישית, עזרה בהלבשה, עזרה במקלחת ובגילוח ברכיסת כפתורים ועוד. שירותים אלה אינם ניתנים להוכחה במסמכים.
124.יש לפצות את בני המשפחה על עזרה ותמיכה מאסיבית בתובע במשך 6 שנים, כאשר עלות העזרה מוערכת ב- 5,000 ₪ לחודש ובסך הכל - 360,000 ₪.
125.הפיצוי לעתיד צריך להיות מחושב לאור מוגבלויותיו של התובע אשר משפיעות על כל חייו, במיוחד בכל הנוגע לצרכיו האישיים. לאור העובדה כי התובע כיום בן 76 אין ספק כי מצבו ימשיך להתדרדר.
126.יש להעמיד את הפיצוי לעתיד על - 6,000 ₪ לחודש ובסה"כ עד לתום תוחלת חייו של התובע על 665,055 ₪.
טענות הנתבעת
127.בפועל, מזה 5 שנים, התובע מתפקד באופן עצמאי מבלי שהוכיח כי נדרש לעזרה בשכר.
128.גם מהתיעוד הרפואי וגם מהעדויות עלה כי התובע עצמאי ברחצה ובהגיינה האישית, במעברים, בניוד בביתו ומחוצה לו ואף עורך קניות בעצמו.
129.בהעדר ראיה על הפסד או נזק, אין לפסוק פיצוי בראש נזק של עזרת צד ג' לעבר.
130.בנסיבות האמורות, מוצע פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 50,000 ₪.
131.בכל הנוגע לעזרת צד ג' לעתיד, התובע לא ניסה להוכיח את עלויות העזרה לה הוא נזקק ולא צירף חוות דעת בעניין עלויות הצרכים להם הוא טוען.
132.לא ניתן לבסס את הפיצוי בראש נזק זה על הפסיקה שהובאה על ידי התובע בסיכומיו שכן התובע בחר להתבסס על הרף הגבוה שנפסק, תוך התעלמות בוטה מנסיבותיהם השונות וחומרת הפגיעות של פסקי הדין ביחס למקרה דנן.
133.מתוך ההנחה שהתובע נזקק לתוספת עזרה בשל ההחמרה במצבו הרפואי, מוצע להעריכה בסך של 500 ₪ לחודש, עד לתום תוחלת חייו (גיל 87) ובסכום של 56,155 ₪.
דיון
134.כפי שפירטתי בהרחבה במסגרת הדיון בנכות התפקודית, מצבו של התובע אינו עולה לכדי מצב המצריך תלות מוחלטת בזולת. יתרה מכך, נראה כי התובע מנהל שגרת יום מלאה וסבירה בכוחות עצמו. זאת אף על רקע גילו ותחלואיו הקודמים שאינם נוגעים לאירוע נשוא התביעה.
135.יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהתובע סובל מחולשה קלה בארבע הגפיים, מתהלך בצליעה, בצורה מגושמת, אשר לעיתים אינה יציבה ונזקק לעזרה וסיוע בפעולות שבעבר הצליח לבצע בקלות.
136.אין מחלוקת כי התובע לא שכר עזרה בשכר והעזרה שניתנה לו, ניתנה על ידי אשתו. כך גם אין מחלוקת כי התובע זכאי לפיצוי בגין העזרה החריגה הנובעת מאותה חולשה בגפיים, אשר ניתנה לו על ידי רעייתו והינה מעבר למקובל ולמצופה מבן משפחה.
137.סביר בעיניי כי בתקופה שמביצוע המניפולציה (3/15) ועד לביצוע הניתוח ביום 27.7.15 (4 חודשים), נזקק התובע לעזרה מוגברת מאשתו וזאת נוכח המוגבלויות והכאבים שחש בעקבות פריצת הדיסק שנגרמה לו כתוצאה מהמניפולציה הצווארית שעבר.
138.כך גם סביר בעיניי שנזקק לעזרה מוגברת בתקופה שסמוכה לאחר הניתוח, בה נדרש להחלמה.
139.לאחר תום תקופת החלמה ועד היום, לא שוכנעתי כי התובע נזקק לעזרה מוגברת משמעותית מרעייתו, כתוצאה מתוצאות המניפולציה. אותה עזרה לה הוא נזקק אינה עולה בהרבה על העזרה המקובלת מבן משפחה.
140.חיזוק למסקנתי זו ניתן לקבל מעדותה של אשת התובע, אשר העידה בחקירתה כי תוספת העזרה הנדרשת ממנה לתובע היא בחיתוך האוכל, הגשתו, עזרה במקלחת ובלבישה ופשיטה של בגדים:
"לשאלת בית המשפט- אני לא עבדתי ואינני עובדת מחוץ למשק הבית. עיקר מטלות הבית היו עלי. אם בית משפט אומר לי שמתוך מה ששמע מהעדות שלי התוספת של העזרה שאני צריכה לתת לתובע היא בחיתוך האוכל והגשתו ועזרה במקלחת ובלבישה ופשיטה של בגדים, קשה לי להעריך כמה שעות ביום זה לוקח." (ראה עמ' 19 לפרוטוקול).
141.אשר לפיצוי הנדרש לעתיד, אין בידי לקבל את דרישתו של התובע לפסוק פיצוי בסך של 6,000 ₪ לחודש.
142.לא מצאתי להקיש בין פסקי הדין עליהם ביקש התובע לסמוך לבין ענייינו אנו:
בת.א 23708-08-10 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, ניתן ביום 17.9.18 מפי כבוד השופטת קיציס, דובר בתובע צעיר בן 48, שאובחן עם לימפומה שהצריכה ניתוח מורכב בעמוד השדרה, אשר בעטיו נותר עם נכות רפואית משמעותית.
במקרה שם, עוד עובר לניתוח סבל התובע מנכות רפואית בשיעור של 44%, בין היתר נכות בשיעור של 30% בגין חולשה קלה מאוד בארבע הגפיים. לאחר הניתוח ובעקבותיו, הוחמר מצבו הרפואי ונכותו הרפואית המשוקללת הוערכה בשיעור של 83%, כאשר בין היתר נקבעה נכות בשיעור של 80% בגין קוודרופרזיס.
בית המשפט באותו מקרה פסק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד בסך של 6,000 ₪ לחודש כאשר ציין: " ברי כי התובע נזקק לעזרה שוטפת וצמודה בעבודות משק הבית- בישול, כביסה, ניקיון ועוד." (ראה סעיף 256 לפסק הדין).
בע"א 8083/02 כהן עכסה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 10.8.15 מפי כבוד השופט (כתוארו אז) ריבלין, דובר בנפגעת תאונת דרכים אשר נקבעה לה נכות רפואית בשיעור של 100% ונקבע כי היא אינה יכולה לתפקד באופן עצמאי, זקוקה למלווה ואפוטרופוס, אינה מסוגלת לתפקד לבדה בבית וזקוקה למלווה ולמשגיח גם בצאתה מהבית.
שני פסקי דין אלה כאמור, אין בהם כדי ללמד דבר לענייינו.
143.כפי שכבר הובהר לעיל, בנסיבותיו של תיק זה מצאתי לפסוק את הפיצוי בראשי הנזק השונים בדרך האומדנה.
144.בשוקלי את כלל הנתונים שהובאו בפניי, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 180,000 ₪.
הוצאות רפואיות
145.לטענת התובע הוא הוציא כספים רבים עבור טיפולים רפואיים, כאשר לטענתו גם בעתיד עקב נכותו הוא יזדקק לטיפולים נוספים.
התובע עותר לפיצוי גלובלי בסך של 150,000 ₪.
עוד עותר התובע לפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין התשלומים ששילם לד"ר ר' עבור הטיפולים שביצע אצלו ואשר לא היה בהם להואיל לו ואף הסבו לו נזק.
146.לטענת הנתבעים דרישת התובע הינה חסרת כל בסיס. לטענתם, התובע היה זכאי לביצוע הבדיקות והפעולות הרפואיות, לרבות הניתוח, במסגרת סל השירותים בקופת החולים בה הוא חבר. התובע, מטעמיו הוא, בחר להיבדק ולהינתח במסגרת פרטית. לכן אין מקום לחייב את הנתבעים בהחזר עלויות הבדיקות והניתוח במסגרת הפרטית.
עוד נטען כי מעבר לקבלות בדבר הבדיקות שקדמו לניתוח ועבור הניתוח, אין כל הוכחה כי לתובע נגרמו הוצאות רפואיות מסוגים שונים בעבר ובכך יש ללמד כי גם בעתיד לא צפויות לו הוצאות רפואיות עודפות או חריגות.
חרף האמור, מסכימה הנתבעת לפיצוי גלובלי בסך של 25,000 ₪.
דיון
147.התובע צירף למוצגיו קבלות בגין הוצאות רפואיות בסכום של כ- 90,000 ₪ (ראה מוצג ת/10), כאשר צורף גם החזר מטעם הקופה בסך של 49,341 עבור המנתח, הניתוח והאשפוז (ראה עמ' 164 למוצגי התובע).
148.איני מקבלת את טענת הנתבעים כי היה על התובע לפעול להקטנת הנזק, להיבדק ולעבור ניתוח במסגרת הרפואה הציבורית ולא באופן פרטי.
ראשית, כפי שעלה מעדותו של התובע, נאמר לו שהניתוח צריך להתבצע באופן מיידי (ראה עמ' 22 לפרוטוקול).
שנית, בנסיבות העניין, נוכח סוג הניתוח ומשמעות הצלחתו או אי הצלחתו על שארית חייו של התובע, יש כדי ליתן הסבר, יותר ממניח את הדעת, מדוע התובע פנה לערוך בדיקות ולבצע את הניתוח אצל מי שהוא מוצא מומחה.
149.נוכח נכותו הרפואית של התובע, אשר הינה תוצאה של המניפולציה שנעשתה לו על ידי הנתבע, ברי כי ייאלץ גם בעתיד לפנות להתייעצויות ולטיפולים בתחום האורטופדי, כאשר יש מקום להביא בחשבון גם טיפולים פרא רפואיים.
עבור התייעצויות, טיפולים ותרופות, גם אם התובע זכאי יהיה לקבלם במסגרת הקופה, עדיין ידרש לשלם עבורם השתתפות עצמית.
150.נוכח האמור לעיל, ובשוקלי את טענות הצדדים, מצאתי לפסוק לתובע בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד סכום של 120,000 ₪. (סכום זה מבטא גם החזר מסויים בגין תשלומים ששולמו על ידי התובע לנתבע בגין הטיפולים).
הוצאות נסיעה
151.לטענת התובע הוא נזקק לרכבו גם למרחקים קצרים ביותר וכן לצורך הגעה לטיפולים הרפואיים.
עוד טוען התובע כי בעתיד, כאשר לא יוכל לעשות שימוש ברכבו, ייאלץ לעשות שימוש במוניות שכן עקב חוסר יציבותו הוא לא יוכל להתנייד באוטובוסים.
התובע עותר להעמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד בסך של 91,500 ₪.
152.לטענת הנתבעים התובע יכול לנסוע ברכבו, ללא כל קושי והוא אף צועד לבדו ללא סיוע או תמיכה של עזרים כלשהם.
לטענתם, בהתאם לפסיקה יש לחייבם רק בגין ההוצאות העודפות שנגרמו לתובע בגין האירוע.
הנתבעים מעמידים את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 16,231 ₪.
דיון
153.כתוצאה מהמניפולציה שעבר התובע נגרמה לו פריצת דיסק בחוליות C4-C5. כתוצאה מכך סבל התובע מחולשה בארבע הגפיים.
154.גם לאחר הניתוח ממשיך התובע לסבול מחולשה קלה בארבע הגפיים כפי שמצאו שני המומחים בתחום האורתופדי.
155.כפי שניתן היה להתרשם מהמעקבים שבוצעו אחר התובע, התובע הולך בצליעה, בהליכה מגושמת ורחבה בשל אותה חולשה בגפים התחתונות.
156.מקובלת עליי טענת הנתבעים כי בהתאם לפסיקה יש לפצות את התובע רק בגין הפער שבין הוצאות הנסיעה שמקורן בפגיעה ולא בגין הוצאות הנסיעה בהן היה נושא ממילא.
ככל שגילו של אדם מתקדם הוא נדרש בדרך כלל לנסיעות למקומות שברגיל היה הולך אליהם ברגל. עם התקדמות הגיל הוא גם נדרש לעיתים להסעה על ידי מישהו אחר ולא תמיד באוטובוסים.
התובע כאן לא נהג לעשות שימוש באוטובוסים אלא ברכבו. מכאן שהצורך המוגבר בנסיעות הוא רק לטווחים שבעבר התובע היה מגיע אליהם ברגל. זו הדלתא לפיצוי.
157.בהביאי בחשבון את נכותו האורתופדית של התובע תוצאת האירוע מצאתי לפסוק פיצוי בסך של 40,000 ₪ לעבר ולעתיד.
כאב וסבל
158.לטענת התובע בשים לב לעובדה כי ביום בהיר אחד חייו השתנו ללא הכר, והוא מצא עצמו כשהוא סובל מנכות חמורה מלווה בכאבים בלתי פוסקים ונדון לבלות את שארית חייו תלוי בזולת, יש לפסוק פיצוי בסך של 1,000,000 ₪.
159. לטענת הנתבעים דרישת התובע אבסורדית ומנותקת מנסיבות המקרה.
לטענתם, רוב נזקו של התובע הינו תולדת המום הבסיסי עימו הגיע לתובע. לשיטתם, בשים לב לגילו של התובע ונכותו הבסיסית, יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה לכל היותר על 200,000 ₪.
דיון
160.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הבאתי בחשבון את נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהאירוע והשפעתה של זו על תפקודו. כן הבאתי בחשבון את העובדה כי הוכח כי הנתבע ביצע לתובע את המניפולציה הצווארית פעמיים נוספות מבלי שקיבל את הסכמתו של התובע לכך, ואף לאחר שהתובע התריע בפניו ודרש ממנו שלא לבצע את המניפולציה, מצאתי להעמיד את הפיצוי באב נזק זה בסך של - 350,000 ₪.
161.כפי שכבר פירטתי במסגרת הדיון בראש הנזק של עזרת צד ג' לעתיד, מצאתי לאבחן את עניינינו מעניין פלוני, עליו ביקש התובע לסמוך דרישתו גם בראש נזק זה. שם כאמור דובר בגבר בן 48 שנים בלבד, אשר בעקבות הניתוח הוחמרה נכותו הרפואית והועמדה על 83% נכות. בית המשפט מצא לפסוק פיצוי באב נזק זה בסך של 450,000 ₪, כאשר סכום זה הביא בחשבון גם את קיצור תוחלת החיים של התובע.
פגיעה באוטונומיה
162.התובע עותר לפצותו בסכום של 400,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה וזאת בגין התקיפה שחווה, כאשר הנתבע, חרף העובדה כי נדרש פעמיים שלא לבצע את המניפולציה, ביצע אותה.
בהקשר זה מפנה התובע לע"א 1615/11 מרפאת עין טל- מרכז לרפואת עיניים נ' רוזי פינקלשטיין, ניתן ביום 6.8.13 מפי כבוד השופט עמית.
163.אין בידי לקבל דרישתו זו של התובע וזאת נוכח ההלכה המחייבת אשר יצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.18, מפי כבוד השופט עמית ואשר קובעת כי:
"יש לנקוט בגישה מצמצמת, ואין להוסיף פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה לצד פיצוי בגין כאב וסבל." (סעיף 24 לפסק הדין).
מדובר בהלכה מאוחרת יותר ודי אם אפנה לדבריו של כב' השופט עמית בעניין פלונית בהקשר זה:
"בשאלה אם יש מקום לפיצוי נפרד בגין הפגיעה באוטונומיה, בנוסף לפיצוי על הנזק הממוני והלא ממוני שנפסק, נתגלעה בשעתו מחלוקת ביני לבין המשנה לנשיאה השופט ריבלין בפסקי הדין בע"א 4576/08 בן-צבי נ' פרופ' היס [פורסם בנבו] (7.7.2011) (להלן: עניין בן צבי) וע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים [פורסם בנבו] (5.3.2012) (להלן: עניין קדוש). בעניין בן צבי נדחתה בקשה לדיון נוסף (החלטת הנשיאה ביניש בדנ"א 5636/11 פרופ' היס נ' בן צבי [פורסם בנבו] (26.2.2012)). כן נדחתה בקשה לדיון נוסף בהלכה שנקבעה בע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עזבון ראבי [פורסם בנבו] (4.12.2011) (להלן: עניין תנובה) (החלטת הנשיא גרוניס בדנ"א 9416/11 עזבון ראבי נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ [פורסם בנבו] (31.5.2012), שם מציין הנשיא גרוניס את חילוקי הדעות בעניין בן צבי מבלי להביע עמדה).
מכאן, שהמחלוקת בשאלה זו טרם הוכרעה בבית המשפט העליון (ראו פסק דיני בע"א 1615/11 מרפאת עין טל - מרכז לרפואת עיניים נ' פינקלשטיין [פורסם בנבו] (6.8.2013)) וגם בפסיקת הערכאות הדיוניות אנו מוצאים דעות לכאן ולכאן (לפסק דין השולל פסיקת פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה ראו, לדוגמה, פסק דינו של השופט א' דראל בת"א (מחוזי י-ם) 3333/09 מורלי נ' מדינת ישראל משרד הבריאות [פורסם בנבו] (18.8.2013). לדעה לפיה יש לפסוק פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה ראו פסק דינו של השופט מ' קליין בת"א (שלום ת"א) 11850-05-11 בזיני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.8.2017)). הגיעה אפוא העת להכריע בשאלה זו." (ראו סעיף 22 לפסק הדין).
כאמור באותו עניין פלונית הוכרעה המחלוקת בשאלה זו כפי המצויין לעיל.
164.משכך, נוכח הלכה זו ומקבעתי פיצוי בראש נזק של כאב וסבל, הרי שאין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין הפגיעה באוטונומיה.
165.סה"כ הנזק עומד על – 690,000 ₪.
ניכויים
166.לטענת הנתבעים ככל שייקבע כי נכותו של התובע הינה בשיעור שקבעו מומחי התביעה או כי התובע נזקק לעזרה בהיקף משמעותי, הרי שיש לנכות מהפיצוי שייפסק לזכותו של התובע את תגמולי המל"ל שהיה יכול לקבל והוא עתיד לקבלם בעתיד.
הנתבעים עותרים להגיש חוות דעת אקטוארית לשם ביצוע הניכויים ולו באופן רעיוני.
167.התובע בסיכומי התשובה מתנגד וטוען כי הוא אינו מקבל כל גמלה מהמל"ל ומעבר לכך הזכות להגשת חוות דעת אקטוארית רעיונית חלף במועד הגשת הראיות על ידם.
168.בנסיבות העניין משלא פנה התובע למל"ל – ענף נכות כללית ואין הוא מקבל גמלה בגין נכויותיו תוצאת המניפולציה שעבר, ראיתי לדחות את טענת הנתבעים לביצוע ניכוי תיאורטי של ניכויי תגמולי המל"ל. על פי הדין אין לחייב תובע לפנות למל"ל אלא אם מדובר בתאונת עבודה.
בעניין זה אין לי אלא להפנות לדבריי בת"א (ת"א) 40975-08-13 מ. ט נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 21.5.19, שם קבעתי כי הפגיעה של התובע בתאונה נשוא התביעה לא הייתה פגיעה בעבודה. מכאן שאין על התובע חובה למצות זכויותיו במל"ל ואין מקום לניכוי רעיוני. על פי סעיף 329לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשל"ה - 1995 וההלכה שסוכמה ע"י המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין ברע"א 8322/07 המל"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 7.7.11, אין לחייב ניזוק לפנות למיצוי זכויותיו במל"ל ענף נכות כללית. הפתרון מצוי בידי המל"ל בזקיפת הסכומים.
מכאן שדין טענת הנתבעת לבצע ניכוי רעיוני להידחות.
סוף דבר
169.הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את נזקיו תוצאת המניפולציה הצווארית בסך של 690,000 ₪.
170.כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט על פי קבלות שיוצגו כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן.
עוד יישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום הפיצוי שנפסק.
171.המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשפ"א, 15 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.
