בית המשפט קבע כי המטפל, רופא במקצועו, התרשל כשביצע בגבר בן ה-70 מניפולציה צווארית מבלי לבצע בדיקה גופנית מקדימה ובניגוד לרצונו: "עולה כדי תקיפה"
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד מדקר שביצע מניפולציה צווארית למטופל בן 70 וגרם לו לפריצת דיסק. השופטת חדוה וינבאום וולצקי חייבה אותו בפיצויים והוצאות של יותר מ-850 אלף שקלים לאחר שקבעה כי ביצע את הפעולה ללא הסכמת המטופל ומבלי לבצע בדיקות גופניות הכרחיות.
המטופל הגיע למדקר ב-2014 לסדרת טיפולים אלטנרטיביים בקפיצות בעין ובלחי ימין. באחד הטיפולים ביצע בו המדקר לפתע מניפולציה צווארית באמצעות מתיחה וסיבוב מהיר וחד של הראש. בתגובה ביקש ממנו המטופל שלא לעשות זאת יותר אבל למרות זאת הוא ביצע את הפעולה גם בשני טיפולים נוספים, ולאחר הטיפול האחרון חש התובע כאב חד וחזק בצווארו. זמן קצר לאחר מכן התגלתה אצלו פריצת דיסק צווארית והוא עבר ניתוח שלאחריו נותר לטענתו מוגבל וכאוב.
בתביעת רשלנות רפואית שהגיש נגד המדקר והמרפאות שבהן בוצעו הטיפולים "וולנס המרכז המתקדם לרפואה טבעית" ו"אמא מרכז לרפואה טבעית", טען התובע כי נגרמו לו נזקים אורתופדיים ובעיות במערכת העיכול כתוצאה מטיפול רשלני שבוצע ללא הסכמתו.
לתביעה הוא צירף חוות דעת של מומחה בתחום האורתופדיה שמצא כי המטפל התנהל באופן בלתי סביר, לא קיבל הסכמה מדעת וטרם הפעולה אף לא ביצע בדיקות הכרחיות כמו דימות לצוואר. בנוסף צירף התובע חוות דעת של גסטרואנטרולוג שלפיה הוא סובל מעצירות כתוצאה מהטיפול. כמו כן הגיש התובע לבית המשפט תמלולי הקלטות של שיחות עם המדקר שבהן הודה כי ביצע את המניפולציה בניגוד לרצונו והסב לו נזק.
המדקר טען לעומת זאת כי בפעם השלישית כלל לא ביצע בתובע מניפולציה אלא טיפול שיאצו שכלל לחיצות עדינות ומדודות. מכל מקום, לדבריו, מדובר בפעולה שכיחה שלא גרמה לתובע לנזק שכן הבעיות שלו בעמוד השדרה קשורות לשינויים ניווניים ומבעיות העיכול סבל עוד לפני כן. המדקר תמך את עמדתו בחוות דעת מומחים מטעמו וביקש להעדיף אותן על פני חוות הדעת מטעם התובע.
תקף אותו
השופטת חדווה וינבאום וולצקי העדיפה את גרסת התובע לאירועים תוך שציינה כי בניגוד לגרסתו המתחמקת וחסרת ההגיון של הנתבע, התובע היה עקבי ואמין בעדותו. מעבר לזה, טענתו כי גם בפעם השלישית בוצעה בו מניפולציה והיא נעשתה בניגוד לרצונו ועל אף סירובו המפורש נתמכה גם בתמלילי ההקלטות שהגיש. בהקשר הזה ציינה השופטת כי המעשה עולה כדי תקיפה. כמו כן קבעה השופטת כי מהעדויות עלה כי הנתבע לא הסביר לתובע על הפרוצדורה לרבות הסיבוכים האפשריים כתוצאה ממנה.
בהמשך, לאחר עיון בחוות דעת המומחים ושמיעת עדויותיהם, קבעה השופטת כי חוות הדעת האורתופדית מטעם התובע מקובלת עליה והוכיחה כי הנתבע פעל ברשלנות וגרם במעשיו לנזקים שנגרמו לתובע בצווארו. עם זאת, השופטת דחתה את הטענה לגבי הנזק במערכת העיכול ובעניין הזה העדיפה את חוות הדעת מטעם הנתבע.
לאחר בחינת הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהטיפול, שכוללים הגבלות תנועה בצוואר וחולשה בגפיים, פסקה לו השופטת פיצויים של 690 אלף שקלים על עזרה, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וכאב וסבל. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 161,460 שקלים.
עו"ד מירב אשל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין