א. כ. נ' י. ג.

לפניי בקשתו של המבקש (להלן-האב) להורות למשיבה (להלן-האם) לשוב לעיר אילת ולהשיב את בתם המשותפת של הצדדים, קטינה כבת 3, להתגורר בעיר אילת.

עיקר טענות האב:

1.הוא והאם בני זוג מזה כשבע שנים שלא נישאו, ומיחסיהם הזוגיים נולדה הקטינה מושא החלטה זו, קטינה כבת 3, ילידת XXX (להלן-הבת).

הצדדים התגוררו בעיר אילת במהלך כל חיי הזוגיות שלהם, ובעיר אילת נולדה הקטינה.

בעקבות ויכוח שהתגלע בינו לבין האם עזבה האחרונה עם הבת את העיר אילת וזאת ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ועברה להתגורר בבית אמה בירושלים.

חרף בקשותיו ותחנוניו שתשובנה האם והקטינה לאילת, האם מסרבת בכל תוקף והודיעה לו שאין בכוונתה לשוב ולהתגורר באילת.

כך, האם אינה מאפשרת לו להיפגש עם הבת מתוך חשש שמא יחטוף אותה וישוב עמה לאילת.

האם אף הודיעה שאת ישיבת המהות שהייתה קבועה לצדדים בדעתה לעשות באמצעות היוועדות חזותית על מנת שלא להגיע לאילת.

עיקר טענות האם:

2.האם עתרה למחיקת הבקשה על הסף. עוד עתרה לקבוע זמני שהות זמניים בין האב לבת במקום מושבה ליד ירושלים.

לטענת האם האב ביקש ממנה לעוף מחייו וביקש שלא לראות אותה יותר. עוד טענה שבמשך שנים חוותה אלימות נפשית, מילולית מהאב ובעבר אף הוגשה תלונה כנגדו והוא הורחק על ידי המשטרה.

משפחתה של האם, עולה חדשה מרוסיה החיה כ-שבע שנים בארץ, מתגוררת בירושלים.

היא עברה להתגורר עם אמה, השתיים שכרו דירה יחדיו על מנת להתאים את מקום המגורים לצרכיהן ובעיקר לבת, על מנת שיהיה לה חדר משלה.

החל מיום 22.11.21 החלה האם לעבוד והיא משתכרת בכבוד, וזאת בניגוד לתקופה בה חיה באילת.

הבת שובצה לגן ילדים ושכר הלימוד שולם על ידי האם.

האם הייתה היחידה ששהתה עם הבת בשעה שהאב המשיך לעבוד במסעדה בה הוא עובד במשך שעות רבות. לאור זאת, גם כשחיו הצדדים יחדיו הרי שהאב בילה עם הבת מספר שעות במהלך סוף שבוע, ולמעשה במהלך השבוע הייתה האם "אם יחידה".

לאור גילה של הבת והעדר עזרה מהאב האם התקשתה למצוא עבודה ולכן ישבה בבית וטיפלה אך ורק בבבת. היא זו שדאגה לחינוך שלה, להתפתחות שלה, לבילויים שלה, אוכל ועוד, ולכן בנסיבות אלה בקשתו של האב אינה ברורה, כאשר זה אינו מסוגל להיות עם הבת ולדאוג לצריכה.

האם לא השתקעה באילת אלא "נאלצה לחיות שם יחד עם המבקש, כאשר במשך התקופה האחרונה, כשנה וחצי אחרונות, הצדדים ניהלו שיחות רבות, ובעיקר בנושא של מעבר למרכז הארץ או לקרית גת, שם נמצאת משפחתו של המבקש, משק ועוד".

האב הרגיע את האם במתן הבטחות סרק שהם יעברו לגור במרכז הארץ, "רק לסתום פיה של המשיבה, וזאת מבלי שככל הנראה היו לו כוונות רציניות ואמיתיות... כאשר האינטרס של המשיבה וטובתה של קטינה כלל לא עמדו ולא עומדים לנגד עיניו".

לצדדים היו הרבה ויכוחים ומריבות עד שהאב ביקש ממנה "לעוף לו מהחיים", האם ארזה את חפציה לקחה את הבת ונסעה לאמה.

האב, כהרגלו, דואג רק לאינטרסים האישיים שלו, לנוחות שלו, בהתעלמות מוחלטת מטובתה של הבת, מצרכיה, ולכן כל מטרתה של הבקשה היא איום ומטרד, "...כאשר המבקש פותח מול המשיבה "מלחמת כוחות" נטו, כאשר טובתה של הקטינה ואינטרסים של הקטינה כלל לא עומדים נגד עיניו".

האב הסתיר מבית המשפט שהוא המשיך להיות בקשר עם הבת ועם האם, הוא נפגש עם הבת בכל עת שרצה בכך. יתרה מכך, ביום 05.11.21 לקח האב את הבת ללינה בביתו, אולם בשעה 22:43 הוא התקשר למשיבה ואמר שהוא רוצה להחזיר את הבת לביתה בטענה שהוא לא מסתדר עמה כי היא כל הזמן בוכה. כך גם בתאריכים 22.11.21 ו- 12.12.21 לקח האב את הבת לטיול והחזירה לבית האם.

עוד טענה האם "הרי ברור לכולם, כי הקטינה אינה חפץ שיש להעבירו ממקום למקום ויש לדאוג לטובתה, יציבותה ושלמותה. יותר מכך, אין לנתק את הקטינה שהינה קטינה בגיל קטני קטנים מאמה הדואגת לה ולכל צרכיה, לכן רק מטעם זה יש להורות על דחיית הבקשה ועל מינוי פקידת הסעד לבחינת טענות הצדדים ובעיקר את טובתה של הקטינה".

3.במסגרת תגובתה הפנתה באת כוחה של האם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ולאחר הבאת הסעיפים הרלוונטיים לטעמה קבעה "שבחינת טובת הקטין לשם הכרעה בסוגיית העתק מקום מגורים מצריכה את בית המשפט להיעזר בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית וסובייקטיבית...כאשר העובדים הסוציאליים מסייעים לבית המשפט בקבלת הכרעה נכונה ומושכלת תוך בירור מעמיק של הסוגיה".

דיון מיום 26/12/21:

4.ביום 26.12.21 התקיים בפניי דיון בנוכחות הצדדים, לאחר שמספר מועדים שנקבעו על ידי נדחו לבקשת האם. בדיון חזרו ב"כ הצדדים על טיעוניהם כפי שהובאו בכתבי הטענות.

5.עוד בטרם הכרעה, ראוי להביא מדבריהם של ב"כ הצדדים ובעיקר של ב"כ האם, בזו הלשון:

באת כוחו של האב טענה בדיון:

"מדובר פה בתקדים רע מאוד של אמא שלוקחת ילדה וחוטפת אותה לעיר אחרת, כאילו לאב אין שום משמעות בחיים של הילדה, כשמרכז החיים שלהם מאז ומתמיד היה פה, כאן הם הכירו, כאן היא ילדה את הילדה, כאן היה הגן של הילדה, והחליטה יום אחד שהיא עוברת לגור באזור ירושלים ליד אמא שלה, לא מאפשרת קשר של האב עם הילדה, קשר ראשון היה שובעיים וחצי אחרי שהיא עזבה ואחרי זה החליטה למנוע קשר כי היא פחדה שהוא יחטוף את הילדה. הילדה בסך הכל בת 3, התקשורת איתה מאוד מוגבלת ממילא. האם עובדת איפשהו, הילדה נמצאת כל היום עם סבתא שלה. האם לא מאפשרת קשר טלפוני וכל פעם שהוא מתקשר לילדה היא לא מאפשרת כי היא בעבודה. ...

יש פה אבא שמאוד אוהב את הילדה ומאוד מחובר אליה, אני רק אומר שהמשיבה לא עבדה, היא לא הסתדרה במקומות עבודה, חיה כמו נסיכה בבית, פרנסו אותה, אמא של המבקש גרה איתם בבית כך שהיא דאגה ועזרה לה בכל מה שצריך, ואז ביום אחד אחרי מריבה בניהם היא פשוט החליטה שהיא לוקחת את הילדה. אני חושבת שבנסיבות אלה צריך להשיב אותה מיד, לנהל את התיק כמו שצריך. "

באת כוחה של האם טענה בדיון:

"אנשים לא מתעוררים בבוקר יום אחד ומחליטים על מהלכים שבוודאי נושאים השלכות ותוצאות. מדובר על זוג שמערכת היחסים שלהם היא לא הייתה כזו יפה כמו שחברתי מנסה להציג אותה, המשיבה פשוט נזרקה לרחוב ואני מאמינה שכל אדם שנזרק לרחוב היה לוקח את דבריו ועובר למקום שבו יש אהבה ותמיכה. המשיבה לא מונעת שום קשר, לא טלפוני ולא פרונטאלי עם הקטינה, היא מבינה את המשמעות של המבקש בחיי הקטינה.

במשך חודשיים שהקטינה נמצאת בירושלים, המבקש ראה את הקטינה לפחות 3 – 4 פעמים, לקח אותה ללינה בביתו, אך כיוון שהוא לא הסתדר עמה הוא נאלץ להחזיר אותה בשעת לילה מאוחרת. מה שידוע לי, הוא קיים מספר פעמים ביקורים, גם בסופ"ש האחרון. אין לנו שום התנגדות למעורבותו של המבקש בחיי הילדה. 

אם האב ישלם את שכר הדירה ויאפשר גם למשיבה לעבוד היא תחזור.

מדובר על קטינה בגיל 3. 

זה מאוד יפה כשמדברים על זה ורואים סרטים וסדרות, אבל זה לא אופי החיים של המשפחה הזו. ...

כמו שהתחלתי להגיד, מיום חמישי עד מוצ"ש וגם לסירוגין המשיבה תביא את הקטינה לאילת בשביל לחסוך בעלויות של הנסיעות, למרות שהמבקש היה מגיע, היה לוקח, היה מטייל, מדובר רק על מהלך אגואיסטי מכוון שהוא מנהל כאן את העבודה שלו. זה מאוד מכובד שבן אדם עובד אבל מכוון שהוא עובד מהשעה 11:00 עד שעות הלילה המאוחרות ומתראה עם הקטינה במשך 3 שנים רק בסופי שבוע, אז לפחות עד הגשת תסקירים לשמור על המצב כפי שהוא, כאשר המשיבה מצהירה ומתחייבת להסיע את הקטינה לאילת פעמיים בחודש כדי להתחלק בנסיעות עם המבקש. יכול להיות שברגע שיוגשו התסקירים המצב יתבהר והתמונה תהיה הרבה יותר שלמה מאשר עכשיו. 

אנו עדיין לא בתביעת משמורת. אין לשכוח שמדובר בקטינה בת 3 והחזקה היא שהקטינה תהיה בידי אמה, במיוחד שהיא לא מתנגדת להסדרי ראייה ובמיוחד שהמבקש עצמו אומר אני לא רוצה לקחת אותה, אני רוצה להיות פעיל ושותף בגידולה. חוץ מזה הצדדים תכננו מעבר לקריית גת, יכול להיות שיווצר מצב שתוך מספר חודשים המבקש ייקח את דבריו, יעתיק את מגוריו לקריית גת ואנו נמצא את עצמנו בבית משפט במקום אחר שדורש להביא את הקטינה לקרית גת. אנו לא מדברים על חפץ, במיוחד כאשר מדובר על אמא שמבינה משמעות של האב בחיי הקטינה ולא מונעת אותו. ...

אנו לא מדברים על הורים נשואים, אנו מדברים על הורים לא נשואים שיש לה אמא שיכולה לטפל בילדה. אמא שלה הייתה מגיעה מירושלים כדי להיות עם הקטינה כאן באילת. "

באת כוחו של המבקש ביקשה להציע המעה נגדית בזו הלשון:

"...אנו נסכים שהילדה תהיה כאן עם אביה ואנו מתחייבים פעמיים בשבוע להביא את הילדה לאמא בירושלים מיום חמישי. אנו נדאג להביא אותה. אני מציעה בדיוק את ההצעה של חברתי בלי שמישהו קבע שהיא אמא טובה יותר מהאבא. אני מציעה אפילו כל סוף שבוע ולא כל סוף שבוע שני."

וכן:

"מרשי מוכן לשכור דירה למשך חודשיים על חשבונו עבור האם והקטינה פה באילת, לא על חשבון מזונות. אפשר לקבוע מהרגע שהיא חוזרת מזונות זמניים בלי הליך כרגע, עד שייכנסו ההליכים לתוקף, זה כדי להקל עליה לחזור לאילת."

המשיבה הוסיפה וטענה:

"קודם כל אני רוצה להגיד שאני עברתי התעללות נפשית בבית. כשרציתי ללכת לעבוד וכשעבדתי חודש והילדה נכנסה או לבידוד או שהייתה חולה, אני הייתי אמורה לחזור הביתה ואף אחד לא יכל לעזור לי. עד גיל 3 ישבתי עם הילדה, הייתי יושבת ומגרבצת בתחת, זה מה שהייתי תמיד, רק כשהייתי הולכת לעבודה הייתי גאה בעצמי שאני יוצאת מהבית סוף כל סוף, וכך זה הרגיש לי שלוש שנים, ישבתי כמו בכלא בבית, לא יכולתי לצאת לא לרופא, לא לטפל בעצמה, לא לשבת עם חברהי 15 דקות עם קפה, זה היה גורם להיסטריה בבית. אני אמא של הילדה, אני קודם כל אישה, אני רוצה לטפל ולהיות שמחה עם הילדה שלי ושהיא גם תהיה במסגרת ושאדע שאם אני עובדת מישהו יכול לעזור לי, אם אני עובדת עד חמש מישהו יכול לקחת אותה מהגן. יש לה אבא שעובד מעשר עד אחת בלילה ואני היחידה שאיתה בבית כל הזמן, לא הייתה לי עזרה בשום דבר, הוא היה כל הזמן ישן או משחק במחשב. למה לא היינו נשואים, כדי שתהיה לי הנחה של חד הורית בגן. אמא שלו לא הייתה עוזרת לנו, כל הדברים שרציתי שיהיה נורמאלי ומסודר.

אני לא רוצה לגור באילת, אני מצאתי עבודה, אנו כבר שנה לא ישנים יחד, אין לנו יחסים בין אישה וגבר, יחסי מין...

אני חודשיים במבשרת ציון, מצאתי עבודה, הילדה שלי במסגרת, ז"א שאני כן יציבה ויכולה לעשות את הדברים. באילת לא מצאתי עבודה, מצאתי עבודות וכשהילדה הייתה חולה הייתי צריכה לחזור הביתה. אני לא יכולה לגור באילת, אין פה לאן ללכת עם הילדה, אין פה לאן לטייל. זה משפיע על ההתפתחות של הילדה שלי. אני מטיילת איתה ויוצאת איתה לכל מיני מקומות, יש אוויר נקי, באילת חם נורא, אנו בקיץ לא היינו יוצאים מהבית, היא סובלת מחום, עכשיו היא נהנית, הכל טוב אצלה. ...

הילדה שלי ישנה ואוכלת בגן, מה שהיא לא עשתה באילת. פה לא ישנים, זה לא טוב לילדה שלי, היא צריכה לישון בצהריים, זה חשוב לי, אני אמא שלה. אם לא הייתה לי אמא לא הייתי עוזבת לירושלים, אמא שלי גרה בירושלים, לא היה לי מקום יותר קרוב לאן ללכת. הוא אמר לי לכי תזדייני מהבית, מה הייתי אמורה להשאיר את הילדה שלי וללכת? ...

הוא אבא טוב, אני לא רוצה שהוא לא יראה אותה, הוא אבא מעולה בזמנים שהוא יכול לראות אותה, כשהוא נח, כשהוא לא עייף, כהשוא לא משחק במחשב. אני מוכנה להביא אותה לאילת בסופי שבוע, בחגים, אין לי בעיה, אני רוצה שלילדה יהיה אבא. אני כן עונה לו לשיחות, אם אני לא בבית אמא שלי מתקשרת אליו, כשהוא רוצה לבוא הוא לוקח אותה מתי שהוא רוצה. הילדה מאוד קשורה אליי, שלוש שנים היא הייתה רק איתי. אם הייתה לה דוגמא שאבא שלה מסתדר איתה, מנגב לה את הטוסיק ומסתדר איתה ברור שהיה אפשר שוב אצלה ושבוע אצלי, אבל הוא לא עשה את זה, הוא לא מכיר אותה. ...

הוא כל הזמן מדבר שמה שעכשיו קורה פוגע בשם שלו בעיר אילת, הוא לא דואג לילדה, הוא דואג לשם שלו שכולם מכירים אותו. הוא בן אדם טוב אבל בבית הוא לא בן אדם טוב, הוא היה רכל הזמן מקלל אותי וצורח עליי, זה בן אדם לא שפוי ואני לא רוצה להתקרב אליו. הילדה שלי זו הבת שלו, אני מסכימה לו לקחת בחגים וכל סופ"ש, אני אביא אותה על חשבוני. אני לא באה לאילת, אני מצאתי עבודה טובה, אני סגנית, נתנו לי תפקיד, זה לא סתם שבאילת לא יכולתי לעבוד, לא הייתה לי עזרה. "

האב אמר בדיון:

"אנו זוג 7 שנים, הייתה לנו פרידה באמצע, חזרנו והבאנו ילדה משותפת, חיינו יחד, אמא שלי עזרה לנו בהכל. אני לא מבין דבר אחד, למה אני כאבא של הילדה לא יכול להיות קרוב אליה, למה אני צריך לנסוע כל כך הרבה ק"מ כדי לראות את הילדה שלי? למה הילדה שלי צריכה לחוות את הכל הדברים האלה. כל מה שהיא אומרת יפה ונחמד, אני רוצה להיות שותף בחיים של הילדים שלי וכל מה שכלול בזה. היא אומרת שלא הייתי שותף, אני מנהל מסעדה 6 שנים, יש לי הפסקה קבועה בין חמש לשש או שבע, אני קבוע נמצא בבית, אני לא מסיים באחת בלילה באופן קבוע, יש ימים שיותר ויש ימים שפחות. אני מסתכל על טובת הילדה שלי, אני מוכן לרדת בשעות ולעשות מה שצריך כדי להיות שותף בגידול הילדה שלי, מה שבית המשפט יחליט, הכל אני מוכן לעשות. ...

קמתי באותו בוקר ואמרתי לה בוקר טוב, היא אמרה לי אנו צריכים לדבר, ואז היא אמרה אני רוצה לעזוב לירושלים, אמרתי לה מה ירושלים, יש לנו תוכניות, תכננו לעבור באמת כזוג, לא כאדם יחיד. משם זה הגיע לסכסוך והכל והיא אמרה לי אני לא רוצה להיות פה, אמרתי לה ברור, את לא רוצה להיות איתי את יכולה להזדיין לי מהחיים, אני לא אכריח מישהו להיות איתי בכח, מפה ועד להעיף אותך מהבית זה שני דברים שונים."

דיון בבקשה:

6.לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה ושמעתי את הצדדים בדיון שהדברים שנאמרו בו הובאו לעיל, אולי בהרחבה יתרה, דומני שדין הבקשה להתקבל ויש להורות לאם לשוב ולהתגורר באילת, הוא המקום בו התגוררה טרם החליטה לקום ולעזוב באחת, תוך שהיא מנתקת את הילדה מאביה, מקל וחומר שלא ניתנה התייחסות של גורמי המקצוע בשאלת המעבר.

יודגש שבאת כוחה של האם ביקשה להדגיש שלא מדובר בחטיפה של הבת על ידי האם, תהא ההגדרה אשר תהא חטיפה, עקירה, הרחקה, מעבר או כל תיאור אחר אין בו כדי לשנות את המציאות שכפתה האם על האב ועל הבת בהרחקתה את הבת באופן חד צדדי מעל אביה מרחק של כ- 400 ק"מ.

עוד יש להדגיש הגם שבאת כוחה של האם אינה רואה במרחק משום מכשול (פרוטוקול עמ' 2 ש' 24-23) שעה שמדובר בקטינה כבת 3 להעמיס עליה את הנטל של ההיטלטלות בדרכים גם אם מדובר בטיסה לאילת: הגעה מירושלים לשדה התעופה המתנה בשדה התעופה במיוחד בתקופה זו, טיסה לאילת, נסיעה ברכב משדה תעופה רמון לאילת וכעבור 48 שעות לעבור את כל התהליך במהופך הוא מסע לא קל לאדם מבוגר מקל וחומר לקטינה בת 3.

בשולי דברים אלו אעיר שאיני יכול לקבל את הפטרונות בדבר שינוי מרכז חייו של האב על מנת שיהלמו את רצונה של האם להתגורר עם אמה בירושלים (פרוטוקול עמ' 2 ש' 24 וכן עמ' 3 ש' 27-25).

7.מבלי לגרוע באמור ולהחלטתי להלן ייתכן שבאחריתו של ההליך יגיעו הצדדים בסיוע גורמי הרווחה ובית המשפט לפתרון שיאפשר מעבר הבת אם לא עתה בעתיד, אם לא לירושלים אולי למקום אחר במרכז הארץ אליו ירצה ויוכל גם האב לעבור, אך בהחלט יכול להיות שאחריתו של ההליך כראשיתו שייקבע שבשלב זה יש להשאיר את הבת להתגורר בעיר הולדתה וחייה עד כה באילת בה, כאמור, גדלה והתחנכה עד לגיל 3.

8.האם עזבה את העיר אילת באחת וללא הסכמת האב.

"ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים" (סעיף 14 ל-חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962; להלן- החוק). "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו" (סעיף 15 לחוק). בכל ענין הנתון לאפוטרופסות שלהם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה, למעט בעניין אשר אינו סובל דיחוי (סעיף 18(א) לחוק). לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין הנתון לאפוטרופסות שלהם, למעט בעניין הנוגע לרכוש הקטין, "...רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון" (סעיף 19 לחוק).

הנה כי כן שני הורים הם האפוטרופסיים על ילדם הקטין, לשניהם מוענקת הזכות לקבוע את מקום מגוריו של הקטין, והחלטות בעניין מקום מגוריו של קטין צריכות להתקבל על ידי שני ההורים שלו בהסכמה. בהעדר הסכמה, על ההורים לפנות לבית המשפט.

התנהלות הורה (אב או אם) כהתנהלותה של האם במקרה שלפני-החלטתה החד צדדית לעבור ולהתגורר בירושלים מבלי להיוועץ באב וחרף התנגדותו הנחרצת-זכתה לביקורת בפסיקה. כך למשל יפים בעיני דבריו של כבוד השופט שאול שוחט ב-רמ"ש 61664-07-14 ו' ה' ואח' נ' א' ה' (03/09/2014). כך קבע כב' השופט שוחט:

"שינוי במקום מגורים של ילדים קטינים אינו דבר של מה בכך. ילדים קטינים אינם חפץ מיטלטל אותו נושאים ממקום למקום. על דרך הכלל יש לשמור, ככל שניתן, על יציבות בחייהם. ככל שמתעורר צורך, משותף של שני ההורים או של אחד מהם לשנות את מקום המגורים – טובתם של הילדים הקטינים מחייבת את שיתוף הפעולה ביניהם. לא בכדי נוקט סעיף 18 לחוק הכשרות בלשון חובה לפעול תוך הסכמה בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם של ההורים. באין הסכמה יכריע בית המשפט. עשיית דין עצמי על ידי אחד ההורים גורמת נזק לתדמיתו של ההורה האחר בעיניהם ומעבירה מסר שלילי לפיו ההורה האחר – גם אם הוא ההורה המשמורן – הוא "בעל הבית" והוא הוא שאמור לקבל את ההחלטות – לטוב ולרע – לגביהם. בית המשפט אינו יכול לתת לכך יד."

קל וחומר נכוחים הדברים במקרה שלפני שבה טרם נידון כלל נושא האחריות ההורית ואנו במסגרתו של תיק י"ס. יוער בהקשר זה שיש לדחות את טענת באת כוחה של האם שמאחר ועסקינן בתיק י"ס יש לשמר מצב קיים: משעה שהאם עברה להתגורר בירושלים זהו המצב הקיים שיש לשמרו, ולא היא!

כך, טרם ניתן תסקיר או התקבלה חוות דעת כלשהי של הגורמים המקצועיים בשאלות הקשורות במעבר של האם עם הבת להתגורר מחוץ לאילת במנותק מאבי הבת.

במסגרת תמ"ש 54777-02-14 א. נ' א. (10/3/2014) היטיב כבוד השופט ארז שני להבהיר התמונה:

"על הכול מקובל, כי כאשר חפץ הורה משמורן – והאם היא כזו – להרחיק את מקום מגוריו של קטין באופן משמעותי, זקוק הוא להיתר מבית המשפט, שכן מדובר בהחלטה מהותית שיש בה לשנות את הסדרי הראיה ומשעה ששני ההורים הם אפוטרופוסים בקטינה, אזי בהיעדר הסכמה לעניין סוגיה מהותית, לא די בהיות הורה משמורן כדי להרחיק קטין באופן שיש בו להשפיע על ביצוע סדרי הראיה ללא הסכמה או החלטה שיפוטית... (סעיף 5 לפסה"ד) הקטינה היא בתם של ההורים, וחובתם, גם אם מתעבים הם זו את זה להגיע לכלל הסכמות באשר לטובת הקטינה." (סעיף 25 לפסה"ד).

9.מודע אני לכך שהבת היא מקטני קטנים וקיומה של חזקת הגיל הרך לגופו של עניין טרם נדונו שאלות הקשורות בטובתה של הקטינה בהקשרו של המעבר.

10.למעבר הבת עם האם מרחק כה רב ממקום מוריה עד עתה משמעות והשפעה בתחומים שונים של חייה הן במעגל המידי של קשריה עם כל אחד מהוריהם והן במעגל קרוב של קשריהם עם המשפחה המורחבת. משכך, אך ברור שכעולה מטובתה של הבת נדרשת בחינה מדוקדקת באשר לטובתה בקשר עם המעבר ובמקום מגוריה טרם המעבר. בחינת הנושא על ידי אנשי מקצוע היא הכרח ורק במקרים חריגים במיוחד ויוצאי דופן יותר להורה להעביר ילד מעיר לעיר בלא בחינה של אנשי מקצוע, וגורמי טיפול אשר יבחנו את טובת הילד ולא באספקלריה של מי מהוריו. [תמ"ש (קריות) 11425-08-12 פלוני נ' פלונית (19/08/12 )].

11.לאחר ששקלתי את השיקולים השונים העולים מטיעוני האם מבלי הצורך לשוב ולהזכירם שוב אל מול מציאות של אב הרוצה לקחת חלק בגידולה של הבת, להיות אב תומך ושותף פעיל בגידולה של הבת, התפתחותה ועיצוב עתידה הנפשי, ברור שיש להעדיף את נוכחותו המאסיבית של האב בחיי הבת כפי שהוא מבקש לעשות ולו עד שייבדקו מכלול ההיבטים על ידי אנשי המקצוע שימליצו לבית המשפט.

האם טענה שלא ניתן להוציא את הבת מהמסגרת החינוכית בה היא מצויה באמצע השנה, ואולם גם דין טענה זו להידחות: חשיבות הקשר של האב עם הקטינה גבוה בעיניי אל מול שהייתה בגן.

12.הגם שהדבר ברור כשלעצמו יש להדגיש שהיעתרות לבקשת האם לדחות הבקשה ולקיים כל ההליך של בחינת טובתה של הבת מכוח המעבר מהווה מתן גושפנקא למעשה של האם באופן חד צדדי שמשמעותו דה פקטו במיוחד בשל המרחק עיגון וקביעת מסמרות שיקשה לשנות אותן בעתיד.

אחרית דבר:

13.כללו של דבר אני מקבל את הבקשה ומורה, על חזרת האם לאילת עם הבת וזאת תוך 14 יום מהיום.

14.בדיון שהתקיים לפניי האב הסכים לשכור לאם דירה, בנפרד ממנו. נושא העלויות של דמי המזונות, הכלכלה וכיוצ"ב יכול להתקבל במסגרת החלטות למזונות זמניים ואולי אף קבועים אום לצורך ההקלה על שובה של האם לאילת יעשה כבר כאן.

15.בשים לב לכל האמור ובהנחייתי לאם לשוב ולהתגורר באילת אני מורה בנוסף כדלקמן:

א.האב ישכור לאם דירה בת 3 חדרים בשכונה שאינה נופלת במיקומה משכונה בה התגוררה עמו טרם עזיבתה את אילת. דמי השכירות לתקופה של 4 החודשים מיום שובה לאילת ישולמו על ידי האב.

ב.לבד משכר הדירה האב יישא בכל עלויות הדירה והנלווה לכך, ובכלל זה ארנונה, חשמל, מים לכל התקופה האמורה.

ג.הצדדים ירשמו את הקטינה לגן בעיר אילת. עד לפרק הזמן שהאם תמצא עבודה בעיר אילת, האב יישא בעלויות הגן, ולאחר שתמצא האם עבודה על פי הפרשי ההשתכרות תקבע החלוקה בניהם.

ד.הגם שאין לפניי תביעת מזונות, האב ישלם, עד להחלטה אחרת שתינתן בעניין זה, סך של 1,250 ₪ כדמי מזונות לבת, על מנת לאפשר לאם לכלכל את הבת בלפרק הזמן של קליטתה המחודשת באילת. קצבת הילדים מטעם המל"ל תועבר לאם ותתווסף לדמי המזונות.

ה.האב ייקח את הבת להסדרי שהות עמו מיום חזרתה לאילת פעמיים בשבוע, בימים שני ורביעי. האב יאסוף את הבת מהגן בו תשהה וישיבה למחרת בבוקר לגן.

בכל סוף שבוע שני האב ייקח את הבת ביום שישי מהגן וישיבה במוצאי שבת לבית האם.

16.מוזמן בזאת תסקיר של האגף לשירותים חברתיים בעיריית אילת אשר תבחן את בקשת האם לעבור מהעיר אילת עם הבת.

תואיל המזכירות להעביר החלטתי זו לאגף לשירותים חברתיים של עירית אילת.

17.חרף התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות.

18.תואיל המזכירות לשלוח החלטתי זו לצדדים בדחיפות.

19.מתיר פרסום החלטה זו בהשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשפ"ב, 28 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.