עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה כספית שהגישה התובעת נגד גיסתה ונגד אחיה על סך של 1,554,967 ₪ (גובה הסכום תוקן בהמשך).
הרקע ותמצית הטענות:
- התובעת הינה אחותו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") וגיסתה של הנתבעת 1 (להלן:
"הנתבעת"). התובעת מתגוררת בארצות הברית מאז 1972.
- נישואיהם של הנתבעים לא עלו יפה והם מתגוררים כיום בנפרד.
- לטענתה של התובעת, אביה, מר י.ק היה מיופה כוחה מאז עברה להתגורר בחו"ל. עקב כך חתמה התובעת לטענתה על ייפוי כוח לטובת אביה, לצורך הטיפול בביצוע העברות כספי ההלוואה השונים לנתבעים בישראל בתאריכים: 1.9.94 ; 4.11.13.
- התובעת הוסיפה וטענה כי לאחר נישואיהם רצו הנתבעים לרכוש במשותף דירה, אולם לא
הייתה להם תשתית כלכלית ראויה לעשות כן, ולכן פנו אל התובעת וביקשו שתלווה להם כספים לצורך רכישת דירה.
- לטענת התובעת, בינה לבין הנתבע נחתם הסכם הלוואה שהסכום הנקוב בו הוא " עד מיליון
₪ במנות לקניית בית". בהסכם ההלוואה נקבע כי ההלוואה היא לתקופה של 15 שנים. עוד נקבע בהסכם ההלוואה כי הלווה ישיב את ההלוואה תוך פדיון קרנות שלו ושל רעייתו.
- התובעת הוסיפה וטענה כי בשנת 1999 הנתבעים חתמו על חוזה לרכישת דירה ב... וביקשו כי התובעת תלווה להם כספים, ואכן ב-9.7.99 התובעת הלוותה לטענתה לנתבעים סכום של 110,000 דולר ארצות הברית (450,650 ₪) באמצעות העברה בנקאית מחשבונה בחו"ל לחשבון הנתבע בבנק הפועלים. ואולם בשנת 1999 החליטו הנתבעים לבטל את עסקת רכישת הדירה ב... והחלו בחיפוש דירה אחרת.
- לטענת התובעת, בתאריך 29.12.99 רכשו הנתבעים דירה ב... וביום 13.1.00 מסר הנתבע לעו"ד שלקוביץ מכתב ובו הוא מציין כי "בנוסף לכספים שהתובעת הלוותה לנתבעים ושהבטיחה להמשיך ולהלוות בעתיד, בכוונת הנתבעים לקבלת הלוואת משכנתה על סך של חצי מיליון ₪ עד סכום ההפרש שבין המשכנתא לגובה התשלומים בפועל עד מסירת הדירה".
- עוד טענה התובעת כי בתאריכים שונים אותם פרטה בתביעתה, הלוותה לנתבעים, סכומים שונים, חלקם באמצעות אביה, מר י.ק ז"ל וחלק ישירות לחשבון חברת הבנייה בעבור רכישת הדירה ב...
- התובעת הוסיפה וטענה כי בתאריך 19.1.11 היא הלוותה לנתבעים סכומים נוסף של 105,000 דולר ארצות הברית לצורך רכישת דירתם השנייה ב...
- התובעת פירטה בתביעתה כי, העברות כספים נוספים נעשתה בהמרת מט"ח לשקלים שבוצעה לחשבון הבנק של אביה מר י.ק ז"ל.
- לטענת התובעת, הנתבעים לא עמדו בתנאי התשלום ועל כן החוזה עם חברת הבניה בוטל והנתבעים אף שילמו "קנס" עקב כך.
- לטענתה של התובעת, הנתבעים החזירו באופן חלקי בלבד את ההלוואות שקיבלו מהתובעת והתובעת פרטה בתביעתה את ההחזרים החלקיים ובסך הכל בסכום של 79,000 ₪, לפיכך לטענתה של התובעת, על הנתבעים להשיב לב את כספי ההלוואה שניתנו לנתבעים בסך של 1,554,967 ₪.
- מנגד, הכחישה הנתבעת בכתב הגנתה את טענות התובעת בתביעה.
- לטענתה של הנתבעת התביעה קנטרנית ומשוללת יסוד. התביעה "מהווה חלק ממסע התעללות משפחתי שמנהלים בעלה של הנתבעת ואחיו (בהם התובעת) נגד הנתבעת על מנת לאמללה , להפחידה ולהכניעה לתכתיבים בלתי הוגנים". הנתבעת הוסיפה וטענה כי בינה לבין בעלה – הוא הנתבע 2 מתקיימים הליכים בבית הדין הרבני ומשפחתו "התגייסה" כדי לסייע לו.
- הנתבעת הוסיפה וטענה עוד כי רק בחודש ספטמבר 2014, מחק כבוד בית המשפט את תביעתו של אחי הבעל כנגד הנתבעת, בתמ"ש 16562-02-12 וזאת לאחר שהובהר לתובע כי מדובר בתביעת סרק קנטרנית.
- לטענת הנתבעת, התובעת היא אישה עשירה מאוד. יש לה וילה רחבת ידיים בחו"ל, וכן 2 בתים בארץ, ב... וילה ב...אשר שוויה של האחרונה מוערך ב-25 מילון ₪ לכל הפחות.
- לטענת הנתבעת, התובעת נוהגת לעזור לבני משפחתה, ואף לתרום למוסדות וארגונים, והיא אף מבכירי התורמים לאגודה ..... התובעת הייתה במשך כל השנים עוגן כלכלי לבני משפחתה.
- הנתבעת הוסיפה וטענה כי אף לטענת התובעת, הנתבעת מעולם לא התחייבה ו/או חתמה על מסמך כלשהו ולכם לא נוצרה כל מחויבות מאת הנתבעת – כלפי התובעת.
- לטענת הנתבעת, העברת הכספים בוצעה לפני למעלה מ-7 שנים ולפיכך בהעדר ראייה אחרת, או התחייבות כתובה מן הנתבעת, התביעה נגדה התיישנה.
- לטענתה של הנתבעת, אין ספק שהנתבע 2 עושה יד אחת עם התובעת שכן כבר בכתב התביעה לו בבית הדין הרבני טען שיש להחזיר כספים לתובעת.
- בנסיבות העניין ביקשה הנתבעת לדחות התביעה נגדה.
- הנתבע הגיש כתב הגנה ובו אינו מכחיש את טענות התביעה.
- לטענת הנתבע, ההלוואות ניתנו לשני בני הזוג מתוך ידיעתם המשותפת ובהסכמתם המלאה
ולנוכח התחייבויותיהם החוזרות והנשנות לפרוע ולהשיב לתובעת את ההלוואות.
- הנתבע הוסיף וטען כי אין וכנראה גם לא הייתה בכוונת הנתבעת להשיב לתובעת את ההלוואות שקיבלה ממנה , יחד עם הנתבע, וכי כל הבטחותיה לעמוד בהתחייבותיה להשבת ההלוואות הינן הבטחות סרק ללא כיסוי. לטענתו של הנתבע על רקע אי רצונה של הנתבעת להחזיר את ההלוואות היא מציגה זאת כ "מערכת משולבת של בני משפחתו של הנתבע.. בנתבעת.. ואולם קונספירטיבי ו"צהוב" ככל שהדבר יצטייר זו המציאות העגומה בפניה ניצב הנתבע".
- לטענת הנתבע, עריכת וחתימת הסכם כתוב בנוגע להלוואה לא הייתה מהלך חריג במשפחה, אף כי הדבר לא התחייב לנוכח מידת הקרבה ויחסי האמון הטובים ששררו בין בני המשפחה. אולם חרף זאת, ההסכם נחתם למען הסדר הטוב.
- לטענתו של הנתבע- אילו הייתה התובעת מעוניינת להעניק מתנה/ות כספיות לבני הזוג, חזקה כי הייתה עורכת הסכם מתאים המעגן את המתנה בכתובים- ואולם לא נעשה כך ולא בכדי, שכן כוונת הצדדים והסכמתם הייתה אחרית- להלוואה.
- הנתבע הוסיף וטען כי העובדה שהסכם ההלוואה נחתם תקופה קצרה לאחר נישואי בני הזוג, וזמן רב לפני שהחיים המשותפים של בני הזוג עלו על סרטון, רק מעידה כי המדובר בהסכם אמיתי שמשקף את בחינת הצדדים ואת המציאות.
- הנתבע הוסיף וטען כי ההלוואה ניתנה בידיעת הנתבעת ובהסכמתה והנתבעת הייתה ערה וידעה בזמן אמת ביחס לכל סכום או תשלום שקיבלו בני הזוג מהתובעת: הלכה למעשה, הצדדים באמצעות הנתבעת, פעלו על פי הוראות הסכם ההלוואה. מחד השתמשו בשיקים פתוחים שהשאירה להם התובעת לרכישת בית מגורים משותף, ומאידך החזירו לתובעת תשלומים על חשבון קרן ההלוואה.
- בנסיבות בעניין טען הנתבע כי יש לקבל התביעה.
- יצוין כי התובעת הגישה כתב תשובה בו חזרה על טענותיה.
מבוא דיוני:
- התובעת הצהירה במסגרת תצהיר עדותה הראשית כי היא מפחיתה את סכום התביעה עקב טעות חישובית. הליך זה אינו תקין בעיני שכן היה על התובעת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולא להצהיר על הפחתת סכום התביעה במסגרת תצהיר עדותה הראשית.
- התובעת טענה בתצהיר עדותה הראשית כי הלוותה לנתבעים סך של 1,499,967 ₪ (במקום הסכום של 1,554,967 ₪ כפי שצוין בכתב התביעה) וכי יתרת ההלוואה עומדת על סך של 1,420,967 ₪.
דיון:
הטענה בדבר התיישנות:
- בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעת הועלתה טענת התיישנות (סעיפים 24-30 לכתב ההגנה). טענה זו נזנחה ע"י הנתבעת בסיכומיה ולפיכך יש לראותה כמי שוויתרה על טענה זו.
על משמעות זניחת טענה בסיכומים, ראה התייחסות הפסיקה, כך למשל, ע"א 244/87 ציון
קוש נ' שלמה כהן (1989) (פורסם במאגר "נבו"); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד מ"ט(2)102.
- למרות האמור לעיל, אתייחס לטענת ההתיישנות ואומר כי גם לגופה אין בידי לקבלה וזאת בין היתר באשר:
34.1 בהסכם הלוואה מיום 1.7.99 (מוצג ת/5) צוין כי "הלוואה הינה לתקופה של 15
שנים. כל מנה של יתרת ההלוואה תוחזר בתום 15 שנים מיום העברתה לזכותו של
הלווה או אם ימכור את הדירה" (ראה סעיפים 3-4 להסכם ההלוואה). אין חולק כי דירת המגורים המשותפת שנרכשה ע"י הנתבעים לא נמכרה, ומכאן שלא חלפה תקופת התיישנות.
34.2 בהתאם לאמור בסעיפים 3-4 להסכם ההלוואה ת/5 (כפי שצוטטו לעיל) את התקופה למניין ההתיישנות יש לספור מהמועד האחרון שבו כביכול ניתנו כספי ההלוואה הנטענים. כספי ההלוואה הנטענים ניתנו בשנת 1999 ומכאן שהמרוץ לספירת תקופת ההתיישנות הוא משנת 2014. כידוע, התובענה הוגשה בחודש ספטמבר 2014, ומכאן שהתובענה לא התיישנה.
34.3 התובעת רשאית אך אינה חייבת לבקש את פירעונה המידי של ההלוואה וזאת ככל שהלווה חורג מהחזר ההלוואה. תימוכין לכך אני מוצאת בסעיף 7 להסכם הלוואה נקבע כי "באם יחרוג הלווה בהחזר ההלוואה יהיו רשאים המלווים לבקש את פירעונה המידי של ההלוואה". היינו שקיימת לתובעת הזכות לבקש את פירעונה המידי של ההלוואה אך לא מוטלת עליה שום חובה שכזו.
- סיכומה של נקודה זו: אני מורה על דחיית טענת ההתיישנות.
האם מדובר במתנה או בהלוואה?
- כזכור על המדוכה שתי גרסאות, גרסת "ההלוואה" מטעם התובעת והנתבע וגרסת
"המתנה" מצידה של הנתבעת. הוויכוח הנטוש בין שתי הגרסאות, הוא למרבה הצער ויכוח נפוץ החוזר ונשנה בפסיקה מעת לעת.
ראה: ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי פ"ד ת'(ו) 262 של ע"א 3829/91 וואלאס נ'
גת, פ"ד מ"ח(ו) 801, בע"א 4396/90 רוזנמן נ' קרגר פ"ד מ"ו(3) 25.
ראה גם פסיקת בתי המשפט למשפחה:
תמ"ש (כ"ס) 7630/06 י.פ. נ' ה.פ. (פורסם במאגר "נבו") ; תמ"ש 58950/05 ק.ש נ' ב.א (פורסם במאגר "נבו") ; תמ"ש 46850/01 נ.ג נ' מ.א (פורסם במאגר "נבו") ; תמ"ש (תד) 3540/05 ה.א נ' ר.פ (פורסם במאגר "נבו").
- במקרה שלנו ההסכם שבין התובעת לנתבע כונה "הסכם הלוואה", היינו כבר מן הכותרת של ההסכם ניתן לראות כי אין נוצרת הנחה שהמדובר במתנה, ובמובן זה ניתן לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל הראייתי המונח על כתפיה.
- קיימת חזקה של "קרובים קרובים" לפיה כאשר מתקיימת מערכת יחסים של הורה וילדו, ההנחה שהכספים המתקבלים מן ההורה הם מתנה ולא הלוואה. כך למשל קבעה הפסיקה בהלכת וואלאס (ע"א 3829/91 וואלאס נ' גת פ"ד מ"ח(1) 801):
"... כאשר מדובר ביחסי משפחה – קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה... יחד עם זאת, יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים שבין הורים וילדים)... והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר המתכוון להעביר לנעבר מתנה".
- במקרה שלפני מדובר ביחסי אח ואחות, יחסים אופקיים בהיררכיה המשפחתית, ואין המדובר ביחסי אב ובן, יחסים אנכיים המקימים את החזקה בדבר מתנה.
אח אינו חב כרגיל בדאגה לצורכי אחיו האחרים ואינו מצוי in loco parentis לגביהם ולפיכך ביחסים כאלה לא מתקיימת החזקה כי המדובר במתנה.
ראה: ע"א 34/88 ג'וזפינה רוטנברג רייס נ' עיזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל פ"ד מד(1) 278
- בין שתי הגרסאות זו של התובעת לפיה המדובר בהלוואה מחד גיסא וזו של הנתבעת כי
המדובר במתנה מאידך גיסא, אני מעדיפה את גרסת התובעת ולהלן אנמק:
40.1 בראש ההסכם מופיעה הכותרת "הסכם הלוואה" והוא הסכם שנחתם בין התובעת
ו/או אביה המנוח לבין הנתבע ומכאן ניתן להסיק שעניין לנו בהלוואה ולא במתנה.
40.2 הנתבעת הודתה במסגרת חקירתה הנגדית כי מעולם לא שמעה מפיה של התובעת
שהכספים שניתנו על ידה לרכישת הדירה ניתנו כמתנה (ראה פרוטוקול הדיון
מיום 30.5.18 עמוד 18).
40.3 הנתבעת טענה בחקירתה הנגדית כי "היה ברור" (כך בלשונה של הנתבעת) לנתבעים
שלא יפעלו להחזר הכספים שניתנו על ידי התובעת וזאת לאור העובדה שהנתבעים היו מצויים בקשיים כלכלים (ראה פרוטוקול הדיון מיום 30.5.18 עמוד 18).
בכל הכבוד, טענה זו של הנתבעת מחזקת את העובדה שבתקופה הרלוונטית ניתנה הלוואה על ידי התובעת, שכן לא היו לנתבעים מספיק כספים לרכישת הדירה. מכל מקום הטענה בדבר מצבם הכלכלי של הנתבעים איננה עילה למתן "פטור" להחזר הכספים שניתנו על ידי התובעת.
40.4 אין בעובדה כי התובעת אישה אמידה וכי הינה נוהגת לעזור לארגונים שונים, כדי
לתמוך בטענת הנתבעת שניתן לה ולנתבע מאת התובעת סכום של מיליון וחצי ₪
כמתנה. הנתבעת עצמה אישרה במסגרת חקירתה הנגדית כי אין בעובדה שהתובעת
אישה עשירה כדי לתת לה מתנה בסכום של מיליון וחצי ₪ (ראה פרוטוקול הדיון
מיום 30.5.18 עמוד 24).
40.5 נמצאו סתירות בחקירתה של הנגדית של הנתבעת, סתירות המקשות עלי לתת אמון בגרסתה ולהלן אפרט:
הנתבעת טענה בתחילה כי נודע לה על המתנה באמצעות הנתבע שאמר לה (ראה
פרוטוקול הדיון מיום 30.5.18 עמוד 18) ובהמשך חקירתה הנגדית טענה הנתבעת שהבינה שזאת מתנה מתוך שיחות שהתנהלו בין הנתבע לבין אביו (ראה פרוטוקול הדיון מיום 30.5.18 עמוד 24) ולאחר מכן שוב טענה שהבינה מהנתבע עצמו שהמדובר בכספים שניתנים על ידי התובעת במתנה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 30.5.18 עמוד 33).
40.6 הנתבעת נדרשת להצביע על ראיות קונקרטיות ואובייקטיביות בכדי לאשש את
טענתה כי המדובר במתנה ולא בהלוואה ודבר זה לא נעשה על ידה. אין הנתבעת יכולה להסתמך על "מצג" אשר הציג בפניה כביכול הנתבע וכי היא נדרשת להצביע על התנהלות של התובעת שיש בה כדי להראות שהמדובר במתנה ולא בהלוואה.
40.7 עדותה של התובעת נמצאה מהימנה בעיני. התובעת העידה לכל אורך ההליך כי
הכספים לא ניתנו על ידה מעולם כמתנה אלא כהלוואה. התובעת אף העידה כי מעולם לא עזרה לאחיה במתן מתנות למעט רכישת כרטיסי טיסה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 15.11.17 עמוד 20). הנתבעת אישרה במסגרת חקירתה הנגדית כי התובעת אכן רכשה עבורם במתנה כרטיסי טיסה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 30.5.18 עמוד 28).
40.8 תימוכין לגרסתה של התובעת מצאתי גם בחקירתו של עו"ד שלקוביץ אשר העיד
מפורשות כי לנתבעים לא היו מספיק כספים לרכישת הדירה, וכי הנתבע אמר לו שיקבל הלוואה מהתובעת לצורך השלמת הסכומים שחסרים בנוסף להלוואה שהנתבעים יקבלו מהבנק (ראה פרוטוקול הדיון מיום 2.7.18 עמוד 39).
- אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה הנתבע עצמו טען במסגרת ההליכים המשפטיים הקודמים כי הזכויות בדירה ניתנו להם במתנה ע"י בני משפחתו ולפיכך מנוע הוא מלטעון כעת אחרת ולהלן אנמק:
41.1 הנתבעת מסתמכת בטענתה זו בין היתר על האמור בסעיף 3 ב' לתביעת הגירושין
(מוצג נ/13) שם צוין כי:
"בשנת 2002 עברו בני הזוג לדירה בת 4 חדרים שנרכשה בסוף שנת 1999 ונרשמה אמנם ע"י שני בני הזוג אך מימונה בוצע ע"י התובע ומשפחתו באופן בלעדי כאשר האישה לא תרמה ולו אגורה אחת לדירה. רישום הדירה ע"ש האישה נעשה כמתנה מצד הבעל ובני משפחתו בתקווה כי חיי בני הזוג יתנהלו כדרך שחיי בני זוג יהודיים אמורה להתנהל"
הציטטה האמורה מנותקת מהקשרה לכאורה ניתן לסבור שהנתבע אישר שהסכומים שניתנו ע"י התובעת ניתנו כמתנה, ואולם בהמשך הסעיף נכתב כי עלות הדירה מומנה באמצעות הלוואות שניתנו לצדדים מן התובעת ואבי הנתבע. להלן אצטט מהסיפא של סעיף 3 ב' בתביעת הגירושין שהגיש הנתבע (מוצג נ/13):
"הסכום של 990,000 ₪ נומינלית ניתן כהלוואה ע"י אחות התובע י.ל לתקופה של 15 שנים בהחזר של 300 ₪ לחודש והשאר בתום התקופה. ההחזר נדחה כל פעם בגלל מחסור בכספים של בני הזוג....
...
יש לציין כי ההלוואות הללו ניתנו לבני הזוג על ידי בני משפחתו של הבעל על מנת שחיי נישואיהם יהיו עם מינימום מהמורות בזכרם את המחסור בו חוו בעבר בעקבות שעבודם למשכנתאות בנקאיות יקרות"
41.2 הנתבע העיד כי נעשתה ע"י בא כוחו דאז עו"ד ברק ג'ורדן טעות סופר בעת שנכתב
בתביעת הגירושין כי המדובר במתנה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 2.7.18 עמוד 47).
41.3 הנתבעת מבקשת להסיק ממה שלא נכתב בתביעת הגירושין שהגיש הנתבע מסקנה
ואין בידי לקבל זאת. לטענתה של הנתבעת, לא נכתב בתביעת הגירושין כי נחתם הסכם הלוואה. כאמור מכך אין להסיק חיזוק לטענת הנתבעת.
הנתבע העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי היה נתון בסערת רגשות בשלב שבו הוגשה תביעת הגירושין ולא בטוח שזכר באותה העת כי נחתם הסכם הלוואה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 2.7.18 עמוד 47). עדותו זו של הנתבע נמצאה מהימנה בעיני.
41.4 הנתבעת ציינה בסיכומיה כי בסעיף 3 ב' בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע בתביעת
המזונות (תמ"ש 16562-02-12) חזר הנתבע על הטענה כי המדובר במתנה. להלן אצטט האמור בסעיף זה:
"בשנת 2002 עברו בני הזוג לדירה בת 4 חדרים שנרכשה בסוף שנת 1999 ונרשמה אמנם ע"י שני בני הזוג אך מימונה בוצע ע"י התובע ומשפחתו באופן בלעדי כאשר האישה לא תרמה ולו אגורה אחת לדירה. רישום הדירה ע"ש האישה נעשה כמתנה מצד הבעל ובני משפחתו בתקווה כי חיי בני הזוג יתנהלו כדרך שחיי בני זוג יהודים אמורה להתנהל"
הציטטה האמורה מנותקת מהקשרה לכאורה ניתן לסבור שהנתבע אישר שהסכומים שניתנו ע"י התובעת ניתנו כמתנה, ואולם בהמשך כתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע בתביעת המזונות (תמ"ש 16562-02-12) צוין כי עלות הדירה מומנה באמצעות הלוואות שניתנו לצדדים מן התובעת ואבי הנתבע (ראה סעיף 3 י בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע בתביעת המזונות תמ"ש 16562-02-12).
41.5 עדותו של הנתבע לפיה בא כוחו דאז עו"ד ברק ג'ורדן עשה "העתק הדבק" מתביעת
הגירושין לתביעת המזונות כך שהטעות בדבר טענת "המתנה" השתרבבה גם לכתב ההגנה שהוגש על ידו במסגרת המזונות נמצאה מהימנה בעיני (ראה פרוטוקול הדיון מיום 2.7.18 עמוד 49). ניתן לראות באופן ברור כי סעיף 3ב' בתביעת הגירושין (מוצג נ/13) תואם באופן מדויק את האמור בסעיף 3 ב' בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבע במסגרת תביעת המזונות.
- מסקנה מכל האמור לעיל: מדובר בהלוואה שניתנה על ידי התובעת ולא במתנה.
הטענה בדבר היותו של הסכם ההלוואה הסכם למראית עין בלבד
- התובעת נשענה על הסכם ההלוואה ת/5 כמקור לחיובה של הנתבעת בסכומים הנתבעים, מנגד כזכור טענתה הנתבעת כי המדובר בהסכם למראית עין בלבד.
- טענתה זו של הנתבעת מחייבת אותה להוכיח טענה זו.
- סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובע כדלקמן: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה".
- נהוג לומר כי חוזה למראית עין הוא חוזה שבו מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. בחוזה למראית עין מתקיימת אי-התאמה מכוונת בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת בחוזה שכרתו כלפי חוץ, לבין רצונם האמיתי.
ראה: ע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי (9.5.12) (פורסם במאגר "נבו").
- חוזה למראית עין כלל "איננו חוזה" אלא "צל של חוזה" או "גולם של חוזה" וככזה אינו אוצר בתוכו כוח לשנות זכויות וחובות. הצדדים לחוזה אינם רוצים בקיומו של החוזה כפי שהוא משתקף כלפי חוץ בין משום שהם אינם מעוניינים להוציא לפועל עסקה כלשהי ובין משום שהם מעוניינים בעסקה אחרת.
ראה ספרו של המלומד פרופ' גד טדסקי "חוזה למראית-עין ודבר פסלותו" הוצאת משפטים ח 507, 510 (1977).
- בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני, מצביעה על כך שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהסכם ההלוואה נערך למראית עין. לא שוכנעתי כי קיימת אי התאמה בין הצהרותיהם של התובעת והנתבע כפי שצוינו בהסכם הלוואה ת/5 לבין העסקה בפועל שנקשרה בין הצדדים, ההפך הוא הנכון השתכנעתי כי הסכם ההלוואה ת/5 הינו הסכם אמיתי אשר שיקף את המציאות כהווייתה ולהלן אנמק:
48.1 צוין בהסכם הלוואה ת/5 כי הנתבע מעוניין לרכוש יחד עם הנתבעת דירה ב... ו/או כל מיקום אחר.
הנתבעת הודתה במסגרת חקירתה הנגדית כי היא והנתבע היו מעוניינים לרכוש דירה ב... וכי התובעת העבירה כספים לרכישת הדירה אשר לא נרכשה לבסוף על ידם (ראה פרוטוקול הדיון מיום 30.5.18 עמודים 19-20):
"ש. אנחנו ביולי 99 ומה שאני רוצה שתאשרי לי שהכספים האלה היו לדירה שרציתם לקנות ב.. (כתוב בדירת –ש.ג.) ... ובסוף זה לא יצא לפועל?
ת. כן הייתה דירה ב.... היא העבירה כספים ולא רכשנו"
48.2 צוין בהסכם ההלוואה ת/5 כי ברצון בתובעת לאפשר את קניית הדירה באמצעות
העמדת כספים עד לסכום של מיליון ₪ ₪ לרכישת דירה.
הנתבעת הודתה במסגרת חקירתה הנגדית כי התובעת העבירה כספים לחשבון של חברת הבניה לשם רכישת הדירה וכי הינה מתגוררת כיום בדירה שנרכשה מכספי התובעת (ראה פרוטוקול הדיון 30.5.18 עמודים 18-19).
48.3 התובעת הציגה לפני אסמכתאות מהימנות שמהן ניתן ללמוד כי בוצעו על ידה העברות כספים ישירות לחשבון של חברת הבניה (ת/11-ת/14) כדי שהנתבעים יוכלו לרכוש את הדירה.
48.4 התובעת פעלה בהסתמך על הסכם הלוואה ת/5 והעבירה לנתבעים כספים לשם רכישת הדירה. הסכם ההלוואה נחתם ביום 1.7.99 והעברות הכספים מחשבון התובעת למימון רכישת הדירה נעשו ביום 9.7.99 היינו כשמונה ימים לאחר חתימת ההסכם.
48.5 אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כי יש לראות בהסכם הלוואה ת/5 כהסכם למראית עין מאחר והנתבע לא פעל בהתאם להחזר ההלוואה לאמור בהסכם הלוואה ת/5 (היה על הנתבע לפעול להחזר ההלוואה בתשלומים עיתיים בסך 300 ₪ החל מיום 1.1.02). ייתכן שהנתבע לא פעל להחזר הלוואה בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם ההלוואה, אך אין בכך כדי להביא למסקנה כי המדובר בחוזה למראית עין.
- הנתבעת אף טענה כי מוצג ת/5 (הסכם ההלוואה) נחתם בעת האחרונה ולא בשנת 1999. בהחלטתי מיום 13.8.17 הוריתי על מינויה של הגב' יאנה גרבר כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: "המומחית") אשר תיתן חוות דעת בנוגע לשאלה האם החתימה המתנוססת על מוצג ת/5 היא של מר י.ק ז"ל.
- המומחית הגישה ביום 7.11.17 חוות דעת בה קבעה כי:
"תוצאות הבדיקה:
לאור ממצאי הבדיקה ומכלול התכונות הנזכר לעיל ובהסתמך על כמו ואיכות הדוגמאות המקוריות משתי קבוצות הדוגמאות שיש ברשותי הגעתי למסקנה כדלקמן:
כתב היד בחתימה (א) על הסכם הלוואה מקורי שבמחלוקת הנזכרת בסעיף א. לעיל משתלבת בטווח של דוגמאות החתימה של המנוח בשם י.ק מהשנים 1994-2001 ונכתב בסמוך למועד זה ולא בתקופה המקבילה לקבוצת הדוגמאות משנת 2014".
- לאחר ההוכחות אני קובעת כי חוות הדעת של המומחה לא נסתרה. מעצם העובדה שהמומחית לא נחקרה ניתן להסיק שחוות דעתה לא נסתרה.
- המומחית אכן חרגה בחוות הדעת מ"המנדט" אשר ניתן לה על ידי והביעה את חוות דעתה בסוגיה אשר לא התבקשה לבדוק. אך ממילא איני מתייחסת למה שנכלל בחוות הדעת של המומחית ומה שלא התבקשה זו לבדוק.
- ככלל, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה. חוות דעתו של מומחה שהתמנה בידי בית המשפט תיפסל רק אם שוכנע בית המשפט כי נפל בה פגם היורד לשורש העניין, כגון פגם בשיקול דעתו המקצועית של המומחה, פגם העשוי להעיד על חוסר תום לב, משוא פנים או דעה קדומה.
ראה: בע"מ 9358/04 פלוני נ' פלוני (2.5.05) (פורסם במאגר "נבו").
רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח (28.11.97) (פורסם במאגר "נבו").
- הנתבעת לא הוכיחה כי נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין בחוות דעת המומחית, כך
שאינני מוצאת כל מקום לפסול את חוות הדעת.
- גם העובדה שהתובעת עצמה אינה חתומה על הסכם ההלוואה ישירות אלא היא חתומה באמצעות ייפוי כוח לאביה, אין בה כדי להעיד שהמדובר בהסכם למראית עין.
כזכור, התובעת העידה כי לא הייתה נוכחת בעת חתימת הסכם ההלוואה וכי אחיה ב. ערך את הסכם ההלוואה והוא זה שבחר להחתים רק את הנתבע על ההסכם (ראה פרוטוקול הדיון מיום 15.11.17 עמוד 23).
- המסקנה: אני דוחה את טענת הנתבעת כי הסכם ההלוואה ת/5 הינו הסכם למראית עין בלבד.
מהו סכום הכספים שהועברו מהתובעת לנתבעים?
הדירה ב....
- כזכור, התובעת טענה כי הועבר מחשבונה בחו"ל לחשבון הבנק הרשום ע"ש הנתבע בבנק ... מס' ...., סכום של - 450,560 ₪ (110,000 דולר ארצות הברית) – מוצג ת/6 לשם רכישת הדירה ב.... הנתבעים בחרו לבסוף לבטל את עסקת רכישת הדירה ב.... לא הוכח שסכום זה הוחזר ואף לא נטען לכך.
- הנתבעת לא הכחישה בכתב ההגנה כי הועבר מהתובעת לנתבעים ביום 9.7.99 סך של - 450,560 ₪ לרכישת הדירה ב... (ראה סעיף 50 לכתב ההגנה).
- לפיכך, אני מחייבת כל אחד מהצדדים במחצית ההלוואה כפי שאקבע בהמשך.
הדירות ב...:
- התובעת טענה כי הלוותה לנתבעים כספים לשם רכישת הדירות ב..... בתחילה רכשו הנתבעים דירה ב... מידי שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן: "חברת הבניה") אשר הזכויות בה רשומות בחלקים שווים על שמם.
- התובעת טענה כי בכוונת הנתבעים הייתה לרכוש דירה נוספת ב.... הנתבעים לא עמדו בתנאי התשלום ומשכך בוטל החוזה ביניהם לבין חברת הבניה.
- עיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים שהוגשו וסיכמתי בטבלה את ההעברות הבנקאיות שבוצעו לשיטת התובעת והוכחו על ידה לנתבעים לשם רכישת הדירות ב...:
|
תאריך
|
סכום הכסף שהועבר
|
האופן שבו הועבר הכסף
|
|
3.5.00
|
133,917 ₪ - מוצג ת/10
|
העברה מחשבון התובעת לחשבון הבנק של אביה ומחשבון הבנק של האב לחברת הבניה.
|
|
24.8.00
|
134,797 ₪ - מוצג ת/11
|
שיק מחשבון התובעת בבנק ... סניף ... מס' חשבון ... לחשבון חברת הבניה
|
|
26.11.00
|
134,042 ₪ - מוצג ת/12
|
שיק מחשבון התובעת בבנק .... סניף ... מס' חשבון ... לחשבון חברת הבניה
|
|
25.2.11
|
133,917 ₪ - מוצג ת/13
|
שיק מחשבון התובעת בבנק .. סניף ... מס' חשבון .... לחשבון חברת הבניה
|
|
22.8.11
|
135,938 ₪ - מוצג ת/14
|
העברה מחשבון התובעת לחשבון של חברת הבניה
|
|
19.1.11
|
376,796 ₪ - מוצגים ת/17- ת/18
|
העברה מחשבון התובעת לחשבון הבנק של אביה ומחשבון הבנק של האב לחברת הבניה.
|
- מהטבלה לעיל עולה כי למימון רכישת הדירות ב... ע"ש הנתבעים הוזרמו כספים ע"י התובעת ואביו של הנתבע לחשבון של חברת הבניה.
- כעת אבחן את סכום העברות הבנקאיות שהועברו על ידי התובעת ישירות מחשבון הבנק של התובעת לחשבון הבנק של חברת הבניה, והאם יש לחייב את הנתבעים בסכום זה.
העברות הבנקאיות לחברת הבניה שבוצעו מחשבון הבנק של התובעת:
- מעיון בטבלה עולה כי העברות הבנקאיות שבוצעו ע"י התובעת ישירות לחשבון הבנק של חברת הבניה מסתכמות לסך של - 538,694 ₪. התובעת הציגה סימוכין להעברת הכספים בסכום של - 538,694 ₪ לחשבון של חברת הבניה (ראה מוצגים ת/11-ת/14). הנתבעת העידה במסגרת חקירתה הנגדית כי הינה חוזרת בה מההכחשה שהכספים הועברו מהתובעת לחברת הבניה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 30.5.18 עמוד 20).
- כזכור, הנתבעת טענה כי אינה חתומה על הסכם ההלוואה וכי לא ידעה ולא הסכימה להלוואה ומשכך אין לחייבה בהחזר התשלומים שבוצעו ע"י התובעת לרכישת הדירות. אין בידי לקבל טענות אלה של הנתבעת ולהלן אנמק:
66.1 הנתבעת לא הוכיחה כי לא ידעה על ההלוואה שנלקחה. גרסתה של התובעת כי
הנתבעת הייתה מודעת היטב לכך שנלקחה הלוואה (הגם שלא חתמה על הסכם ההלוואה) נמצאה מהימנה בעיני. תימוכין לגרסת התובעת מצאתי בחקירתו הנגדית של ה"ה ב.ק (ראה פרוטוקול הדיון מיום 15.11.17 עמודים 16-17) ובחקירתו הנגדית של הנתבע (ראה פרוטוקול הדיון מיום 2.7.18 עמודים 43-45).
66.2 לא סביר בעיני שבמשך שנים כה ארוכות לא שוחחה הנתבעת עם התובעת על
הכספים שהתקבלו. הנתבעת ידעה שאין בידי הנתבעים מספיק כספים לרכישת
הדירה וכי הם נדרשים למימון מטעם צד שלישי (באמצעות הלוואות או משכנתאות).
66.3 גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי לא הייתה מודעת להלוואה ולתנאיה , הרי שבין
כה וכה חלה עליה החובה להשיב את ההלוואה מכוח שיתוף החובות בין בני הזוג. השיתוף בזכויות בדירה חייב להיות מלווה גם באחריות מקבילה לחובות. הכרה זו נובעת מדרישת הצדק. הנתבעת הנהנת מהזכויות בדירה חייבת לשאת גם בעול החובות שנעשו כתוצאה מרכישת הדירה (ראה: ע"א 446/69 לוי נ' גולדברג פ"ד כד (1) 813).
66.4 אמנם הנתבעת לא חתמה על הסכם ההלוואה, אך הדירה נרשמה בחלקים שווים
ע"ש הנתבעים. מקובלת עלי טענת התובעת בסיכומיה כי הינה זכאית להשבת כספי ההלוואה מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט 1979 (להלן: "חוק
לעשיית עושר ולא במשפט"). סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כי מי שקיבל זכות בנכס שלא כדין חייב להשיב למזכה את הזכייה. בענייננו וככל שהנתבעת עומדת על טענתה כי היא אינה צד להסכם ההלוואה והוא אינו חל עליה כלל הרי שמשמעות הדבר כי קיבלה שלא כדין את הזכויות במחצית הדירה ועליה להשיב את הכספים שניתנו למימון רכישת הזכויות בדירה לידי התובעת.
- המסקנה אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של - 538,694 ₪. מאחר והזכויות בדירה ב... רשומות בחלקים שווים על שם הצדדים, הרי שעל כל אחד מהנתבעים לשאת במחצית הלוואה זו כפי שאקבע בהמשך.
העברות הבנקאיות לחברת הבניה שבוצעו מחשבון הבנק של אבי הנתבע:
- מעיון בטבלה עולה כי נעשו ע"י התובעת שתי העברות בנקאיות (-376,796 ₪ ו- 133,917 ₪ ) המסתכמות לסך של - 510,713 ₪ לחשבון הבנק של אביה. אביה העביר כספים מחשבון הבנק שלו לחשבון הבנק של חברת הבניה.
- אני דוחה את טענת התובעת כי התשלומים על סך - 510,713 ₪ שבוצעו מחשבון הבנק של אביה המנוח לחברת הבניה הם למעשה תשלומים שבוצעו על ידה ולהלן אפרט:
69.1 התובעת לא נתנה הסבר מספק מדוע הכספים לא הועברו ישירות לחברת הבניה או
לחשבון הבנק של הנתבעים כפי שנעשה על ידה בשאר העברות הבנקאיות אלא בצורה
עקיפה באמצעות חשבון הבנק של אביה.
69.2 התובעת לא הוכיחה כי הייתה קיימת מניעה להעברת כל הסכומים אשר ניתנו
כהלוואה ישירות לחשבון של חברת הבניה.
69.3 התובעת לא הוכיחה כי הכספים שהועברו על ידה לחשבון הבנק של אביה הם
אותם הכספים אשר הועברו מחשבון הבנק של אביה המנוח לחשבון של חברת
הבניה.
69.4 שוכנעתי כי בחשבון הבנק של אביה המנוח של התובעת היו כספים נוספים מלבד
הכספים אשר הועברו אליו ע"י התובעת. התובעת עצמה ציינה בסעיף 26 לכתב התביעה כי העבירה ביום 19.1.11 סכום של 105,000$ (סך של - 376,796 ₪) לחשבון הבנק של אביה. ואילו אביה העביר לחשבון הבנק של חברת הבניה סך של - 383,000 ₪. מכאן שהתובעת לא הוכיחה כי הכספים שהועברו מחשבון הבנק של אביה לחשבון של חברת הבנייה שייכים דווקא לה ולא לאביה (שכן בחשבון הבנק של אביה היו מצויים כספים נוספים).
69.5 בכתב ההגנה שהגיש הנתבע במסגרת תביעת המזונות תמ"ש 16562-02-12
ציין הנתבע בין היתר כי אביו הלווה לו סכום של - 383,000 ₪ וסכום של - 149,000 ₪ לרכישת הדירה ב... (ראה סעיף 3' לכתב ההגנה שהגיש הנתבע בתביעת המזונות תמ"ש 16562-02-12).
69.6 התובעת לא הציגה הסכם שנערך עם אביה המאשר כי הכספים אשר הועברו
מחשבון הבנק של אביה לחשבון של חברת הבניה שייכים לה ולא לאביה.
- סיכומה של נקודה זו: אני מורה על דחיית טענתה של התובעת להחזר התשלומים על סך -510,713 ₪ שבוצעו מחשבון הבנק של אביה המנוח לחברת הבניה.
כללי- וחיוב הצדדים:
- המסקנה אליה הגעתי לפיה התובעת הלוותה לנתבעים סכום של -989,254 ₪ (450,560 ₪ +538,694 ₪) מתיישבת היטב עם האמור בסעיף 1 להסכם הלוואה (ת/5) בו צוין מפורשות כי " המלווים יעמידו לטובתו של הלווה סך של עד מיליון ₪ במנות כהלוואה לקניית בית".
- 72. סכום החוב לתובעת ע"ס - 989,254 ש"ח מתיישב היטב גם עם האמור בתביעת הגירושין שהוגשה ע"י הנתבע ובכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבע בתביעת המזונות בהם ציין הנתבע כי התובעת הלוותה לנתבעים סכום של - 990,000 ₪ לרכישת דירה.
- התובעת ציינה כי הנתבעים ביצעו החזרים על חשבון ההלוואה שניתנה על ידם כדלקמן:
73.1 ביום 30.7.02 בוצע החזר ע"ס של - 4,000 ₪ לחשבון הבנק של אביה המנוח.
73.2 ביום 7.10.15 בוצע החזר ע"ס של -75,000 ₪ לחשבון הבנק של אביה המנוח.
- לא ברור לי מדוע החזר כספי ההלוואה לא הופקדו ישירות לחשבון הבנק של התובעת אלא לחשבון הבנק של אביה המנוח, אך מאחר והתובעת טוענת כי סכומים אלו הועברו מאביה אליה, הרי שיש לפעול לקיזוז סכומים אלו מכל הסכומים שבהם חבים הנתבעים כלפיה.
- מסכום ההלוואה שניתנה על ידי התובעת היינו - 989,254 ₪ יש לקזז סכום של- 79,000 ₪ (להלן: "החוב")
- אני מחייבת את כל אחד מהנתבעים לשלם לתובעת את מחצית החוב בצירוף הפרשי הצמדה
וריבית מיום היווצר החוב ועד התשלום המלא בפועל.
- עוד אוסיף כי החיוב לכל אחד מהצדדים יהיה במחצית החוב ולא חיוב "ביחד ולחוד". הטעם לכך הוא שהחיוב נעשה על סמך העובדה שלכל אחד מן הצדדים היו מחצית מהזכויות בדירה (גם בחוזה הרכישה שבוטל) מחצית זכויות שנרכשו על סמך הלוואות שנתנה התובעת. היינו כל אחד מן הצדדים צריך להחזיר את מחצית החוב בלבד.
משנה תוקף יש לדברים אלה מטעמי צדק, מאחר שהנתבע לא החזיר לתובעת עד היום את חלקו (וגם לא נטען שנעשה עמו הסדר להחזרת חלקו) ואין סיבה שהנתבעת תשלם את חלקו לו יהיה החיוב ביחד ולחוד.
סיכומו של דבר:
- הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת ושכר טרחת עו"ד בסך של- 25,000 ₪.
- ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.
- תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ל' תשרי תשע"ט, 09 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.