טענת מרדנות בראי זכויות הילד

1. לפניי תובענה לביטול (לחילופין הפחתת) מזונות בתם של הצדדים, קטינה כבת 13.5 (להלן: הבת). ברקע הדברים נתק שנמשך משנת 2007 בין התובע (להלן: האב) לבין הבת. קדמה להליך דנא, תובענה שהגיש האב בשנת 2013 לחידוש הקשר בינו לבין הבת (להלן: התביעה הקודמת). התביעה הקודמת הוכרעה בפסק דין שניתן ביום 4.1.2016, בו נקבע מתווה לחידוש הקשר בין האב לבת (לאחר שניסיונות קודמים לא עלו יפה). דא עקא, גם המתווה האמור לא צלח והאב הגיש את התביעה דנא. בדיון שהתקיים ביום 2.2.2017 הסכימו הצדדים, כי הדין יוכרע ללא שמיעת עדויות.

העובדות הצריכות לעניין

2. התובע והנתבעת נישאו בשנת 2002. בשנת 2003 נולדה הבת ובשנת 2005 התגרשו הצדדים.
3. לכתחילה הוסכם, כי הסדרי השהות של הבת עם אביה יתקיימו שלוש פעמים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. הסדרים אלה התקיימו באופן חלקי בלבד, עד אשר התובע ביקש לקיים את המפגשים במרכז הקשר, וכך היה למשך כשנתיים ימים. לבקשת האם החלו מפגשים מחוץ למרכז הקשר, אך לנוכח חילוקי דעות בין הצדדים הלך הקשר בין האב לבת והתרופף.
4. הצדדים הופנו על ידי בית המשפט לפסיכולוג, מר א.מ. בדו"ח שהגיש מר מ' לבית המשפט ביום 1.11.2007 נכתב, כי ישנה התפתחות משמעותית בקשר בין הצדדים לבין עצמם וכן בין האב לבת. בכלל זה צוין, כי הנתבעת (להלן: האם) הציעה לאב להיפגש עם הבת גם בימים בהם הבת לא אמורה לשהות עם האב, לרבות באירועים שונים במסגרת הגן. עוד צוין, כי האב איננו עומד בקשר עם הגן לעניין אותם אירועים וכי "לעיתים אינו זמין ליוזמות אלה".
   
   
   בכלל זה, לא הגיע האב למסיבת ל"ג בעומר של הגן (הגם שאמר כי "אולי יגיע") והאם טענה שהבת הייתה עצובה בשל כך. מר מ' מצין, כי למרות אכזבת הבת, האב "לא יצר כל קשר ישיר אישי עם נ' בעקבות אי הגעתו ולא התייחס לציפייה שעורר אצל בתו". מוסיף מר מ' וכותב: "אני מדגיש שוב ושוב את חשיבות רצף התקשרות של ט' ונ'. אני מציין אם אין אפשרות לקיום מפגש במועדים שנקבעו, חובה על ט' ליצור קשר טלפוני ישיר עם נ' (ולא באמצעות הודעות לר'). נ' מגיבה קשה מאוד למצבים אלו עד סירוב ללכת לגן באותו יום בו ט' אמור לאסוף אותה מהגן. ט' נפגע, כועס, מאוכזב ותולה בר' את האחריות לקשייה של נ'". בהמשך הדברים מתוארים שני אירועים מוצלחים מאוד של קשר בין האב לבת, אך מודגש, כי האב "איננו יכול להיענות לכל הפעילויות בגן כמו גם לביקורים שלו אצל נ' באמצע השבוע". בהמשך הדברים נכתב, כי האב "ממשיך לא להגיע בקביעות בימי ג' או ב' (ימי השהות עם הבת – שב"י). נ' עדיין מגיבה באהדה אל ט' (ומכינה לו מתנת יום הולדת). מאז חודש יולי 07 חלה נסיגה גדולה במצב: נ' מסרבת לחלוטין לנסוע עם ט' אל ביתו, עד סירוב ללכת לגן באותו יום בו ט' אמור לקחתה...ט' מובן בתסכולו הרב אך כעסו מובילו להכתבה כוחנית על נ' להתרחק מר'. הוא כועס עליה, נפגע ממנה ומגיב בעוצמה. נ' מגיבה בהערות פוגעניות (לא רוצה אבא, חפש ילדה אחרת) וט' מגיב באותה שפה...למרות הנחיותיי, ט' אינו חוזר לבקר את נ' בסוף שבוע לאחר סירובה של נ' לעבור אליו. ר' מכירה במצב ומנסה לעודד את ט' ואת נ'...חלוקת החגים לא מצליחה להתקיים בגלל המשך סירובה של נ' לעבור לט', אך היא כן מוכנה לביקורים בימי ג'. שני ההורים נואשים. הנסיגה גדולה מאוד."
5. בדו"ח נוסף שהגיש מר מ' ביום 25.11.2007 נכתב, בין השאר, כלהלן:

"ט' נע בקוטביות בין תגובה נמנעת מקשר עם נ' על כל סירוב שלה, לבין גיוס כוחות להמשך, אך מוכן להיות בפגישות ההדרכה רק פעם בחודש ובעצם לא מעוניין בהן כלל ויזרום לפי מה שיקרה. ט' מציע לר' שבשלב זה יופיע רק בימי ג' בקביעות ואם לא יכול יודיע יום מראש ובשבתות שלו (בלבד) יופיע בשעה 10:00, לעת עתה (ט' מוותר על ימי ו')...אני מצביע על הקושי במצב זה, שבו ט' מצד אחד גם מעוניין בקשר אך מצד שני תולה את כוחותיו בהתנהגותה של נ' ובעצם מצמצם את הקשר בתקופה מאוד קריטית מתוך תקווה "שנ' תבריא ותשתנה מעצמה". אני מצביע על הנחיצות בתהליך עקבי, מינימום, שבועי. בתנאים של אחת לחודש אין מקום לתהליך זה...אני רואה קשיים רבים ועצומים שיעלו בתהליך כפי שט' מציע ואני מסביר זאת לט' ור'... ט' מעדיף לקחת פסק זמן שאין בו כל בהירות מבחינת משכו.



הוא מרוקן ומיואש, מקווה שהעניינים יסתדרו מעצמם ורואה באופן מוטעה שהתהליך ההדרכתי בא לתמוך בר' ולא בו, ועצם קיומו מתנהל בגלל שאני מרוויח כסף ממנו. ר' מבקשת לשמור על רצף ההדרכה, מנסה לשכנע את ט' ומבקשת ממני אם תוכל לבוא גם בהעדרו של ט' להמשך הדרכה והכוונה...אני רואה אפשרות של רגרסיה חריפה יותר ללא כל ליווי הדרכתי ופתח להגברה ניכרת של המתחים, קצרים בתקשורת, אי רציפות גוברת במפגשים ודיכוי כל הענות חיובית ביחס לרגישות גוברת נוספת לכל התנגדות, קושי ותגובות רגשיות מורכבות של נ'."

6. למרבה הצער נבואתו של מר מ' התגשמה, ומשך כשבע שנים, עד למועד הגשת התביעה דנא, נותק כל קשר בין האב לבתו. במהלך השנים נישא האב בשנית ונולדו לו שתי בנות נוספות, שלא פגשו מעולם את אחותן. למרות טענות האב, אין לפניי עדות לניסיונות מצדו לחדש את הקשר עם הבת משך אותן שבע שנות הנתק.
7. כשנתיים לאחר שנותק הקשר בין האב לבתו, הגישה האם תביעה להגדלת דמי המזונות בגין אי קיום הסדרי השהות בין האב לבת. במסגרת הליך זה הגיעו הצדדים, ביום 21.2.2010, להסכם שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפחתת המזונות), הקובע כהאי לישנא:

"1.   מזונות הקטינה יופחתו החל מיום 22/10/09 לסך של 1,900 ₪ בחודש.