חיוב אב מוסלמי חסוי במזונות בתו הקטינה

1. בפני תביעה למזונות קטינה בת כ- 8 שנים (ילידת ––––) (להלן: הקטינה) שהוגשה ביום 27.12.15 ע"י התובעת (להלן: התובעת או האם) נגד הנתבע (להלן: הנתבע או האב). התביעה הוגשה גם בגין מזונות אישה, אולם בסיכומיה זנחה התובעת טענה זו.
2. בהחלטתי מיום 19.04.16 חייבתי את האב בתשלום מזונות זמניים עבור הקטינה בסך של 1,600 ₪ וכן מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך ודחיתי את בקשת האם למזונות זמניים עבורה.
3. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.5.2016, נקבע כי:

"בהמשך להחלטתי מיום 16.5.2016, צירף המבקש אישור המוסד לביטוח לאומי לחודשים ינואר-אפריל 2016, לפיו קצבת הזקנה הינה 3,325 (ברוטו), ניכויים 1,500 ₪, מתוכם 609 ₪ הינם ניכויים אחרים והנטו לתשלום הינו 1,825 ₪ לחודש.

בנסיבות אלו, מתבקש בית משפט קמא לבחון פסיקתו למזונות זמניים, אך מובהר כי אין בכך כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט ו/או להביאו למסקנה שונה באשר לגובה המזונות הזמניים.

נוכח הסכמות המבקש להצעת בית המשפט, הבקשה נמחקת, ללא צו להוצאות".

1. ביום 08.06.16 לאחר שהצדדים טענו טיעוניהם הפחתתי את המזונות הזמניים לסך של 1,300 ₪.
2. בין הצדדים התנהלה תביעת משמורת (תמ"ש 54488-12-15), וביום 12.07.16 הסכימו כי המשמורת תימסר לאם ופסק דין ניתן בהתאם. התביעות הרכושיות (33804-02-16, 39978-11-16) עודן מתנהלות.
3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעולות מכתבי הטענות על שלל נספחיהם.
4. הצדדים הינם מוסלמים שנישאו זה לזו ביום –––––. מנישואין אלו נולדה הקטינה מושא התביעה. נישואי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו בבית הדין השרעי ביום–––––.
5. האב הינו חסוי ובנו, מר –––––, הוא האפוטרופוס עליו לפי מינוי בית הדין השרעי מיום 16.03.16.
6. בדיון שהתקיים ביום 05.12.16 הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על סמך סיכומים בכתב.

טענות הצדדים בתמצית

טענות התובעת

1. חובתו של האב לזון את ילדיו הן מכוח החוק והן מכוח הדין השרעי. בענייננו, הנתבע מנסה להתחמק מחובתו זו. בהתאם לדין השרעי חב האב חבות מוחלטת במזונות ילדיו הקטינים לכל הפחות בסך של 1,500 ₪ בעבור צרכים הכרחיים בתוספת חלקו של הקטין במדור.
2. קיים נתק בין האב לבין הקטינה והוא אף לא הגיש כתב הגנה לתביעת המשמורת.
3. האב לא מילא אחר החלטת בית המשפט בעניין המזונות הזמניים ולא שילם אותם. לא זו אף זו, הנתבע לא פעל בהתאם להחלטת בית הדין השרעי ולא שילם לתובעת.
4. התובעת והקטינה מתגוררות בדירה שכורה כשדמי השכירות החודשיים עומדים על סך של 2,500 ₪. ובהתאם להערכת בית המשפט העליון על הנתבע לשלם סך של 1,000 עבור שכר הדירה – 40% מגובה שכר הדירה. בנוסף, עליו לשאת בהוצאות אחזקת הבית. התובעת מקבלת סיוע בשכר דירה בסך של 1,090 ₪ לחודש.