זיכוי מעבירות של איומים, פגיעה בפרטיות ועוד, עקב התנהלות משטרתית

מצאתי לזכות את הנאשמת מן העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

כתב האישום ייחס לנאשמת שלושה אישומים בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – החוק), מטרד לציבור, לפי סעיף 215(א) לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק ופגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981.

ביום 16.7.2015 ולאחר שניתנה תשובת הנאשמת לכתב האישום, חזרה בה המאשימה מן האישומים הראשון והשני. בנסיבות אלה ובהתאם להוראת סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, זוכתה הנאשמת מאישומים אלה. לפיכך, רק האישום השלישי, המייחס לנאשמת עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275, נותר בעינו.

על פי הנטען בחלק הכללי לכתב האישום, הנאשמת מתגוררת בדירה מס' **בבניין הממוקם בעיר מעלה אדומים (להלן – הבניין). בדירה מס' *, הממוקמת מתחת לדירתה, מתגוררת משפחת א.  במועדים שונים הטרידה הנאשמת את משפחת אדנה ואת שכניה לבניין, המתגוררים בדירות 2, 5 ו-7.

הנאשמת נהגה להתקשר מידי יום מקו הטלפון שבדירתה למוקד 100, קו החירום של משטרת מעלה אדומים, במטרה להגיש תלונות נגד שכניה ולהזמין ניידות משטרה לבניין. הנאשמת הוסיפה והתקשרה כאמור, גם כאשר הוסבר לה על ידי השוטרים כי תלונותיה אינן מצדיקות שליחת ניידת משטרה ושיחותיה מפריעות להתנהלות תקינה של קו החירום. באחד המקרים בהם הגיעה ניידת לבניין, הפריעה הנאשמת להתנהלות השוטר במקום.

האישום השלישי

בתאריך 14.8.2012 בשעה 8:38 או בסמוך לכך, התקשרה הנאשמת מקו הטלפון בדירתה לקו החירום של משטרת מעלה אדומים והתלוננה על צעקות ילדי השכנים המטרידות את מנוחתה. השיחה הופנתה למוקדנית אליה (להלן –המוקדנית), ששמעה מהנאשמת על האירוע והפנתה אותה להגיש תלונה בתחנת המשטרה. הנאשמת התעקשה כי תשלח ניידת לבניין.

בשעה 8:42 התקשרה הנאשמת לקו החירום והתלוננה על צעקות ילדי השכנים. גם הפעם עמדה על כך שתשלח ניידת לבניין וציינה כי היא מאבדת את סבלנותה. המוקדנית הבהירה לנאשמת כי תלונתה אינה מצדיקה שליחת ניידת משטרה והיא הופנתה להגשת תלונה במשטרה. כן הסבירה לנאשמת כי מדובר בקו חירום המטפל בפניות דחופות.

בשעה 8:49 התקשרה הנאשמת לקו החירום וביקשה לשוחח עם אחראית המשמרת של קו החירום, שרון אשכנזי (להלן – אחראית המשמרת). אחראית המשמרת מסרה לנאשמת את אותם הדברים שאמרה לה המוקדנית.

בשעה 8:52 התקשרה הנאשמת לקו החירום והתלוננה שוב על צעקות הילדים. המוקדנית אמרה לנאשמת כי דיווחה על צעקות הילדים שוב ושוב מהווה מטרד.

בשעה 8:59 התקשרה הנאשמת לקו החירום והתלוננה כי בכל פעם שהיא מתקשרת, עונה לשיחותיה אותה המוקדנית וביקשה לברר את עברה המקצועי של המוקדנית במשטרה.

באותו היום בשעה 12:25, 12:28, 12:30 ו – 12:33 התקשרה הנאשמת לקו החירום ושוחחה עם אחראית המשמרת, שהסבירה לה כי שיחותיה מהוות הטרדה של קו החירום. בחלק מהשיחות לא מסרה הנאשמת דיווח ורק החזיקה את קו החירום, באופן שמנע מתן מענה לשיחות אחרות.

בתקופה מיום 1.7.2012 ועד יום 15.8.2012, התקשרה הנאשמת מידי יום לקו החירום. בכל יום ביצעה מספר שיחות ובכך הטרידה את המוקדנים שנמנעו מלענות לשיחות חירום אחרות.  במהלך תקופה זו התקשרה הנאשמת מאות פעמים למוקד החירום.

במעשיה האמורים, עשתה הנאשמת מעשים בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים את  תפקידם כחוק.

תשובת הנאשמת לכתב האישום

טענת הנאשמת היא כי האישום השלישי אינו מגלה עבירה. בהתייחסה לעובדות, טענה כי התקשרה למוקד 100 וביקשה לשלוח ניידת לבניין בשל רעש בלתי סביר. לדבריה, בפניות קודמות שלה למוקד, ניסו המוקדנים לאיים עליה ולמנוע ממנה להתלונן, בכך שהזהירו אותה כי אם תתקשר תיעצר ויינקטו נגדה הליכים משפטיים. התקשרויותיה של הנאשמת למוקד נעשו רק לאחר שהרעש הפך בלתי נסבל ותועד על ידה במטרה למנוע טענות בדבר הטרדת שווא.