|
בפנינו ערר על החלטת הרשות המאשרת מיום 7.3.2022 אשר דחתה את תביעתה של העוררת להכרה בה כנפגעת פעולת איבה, בשל חבלה בברך ימין בגין נפילה בדרך לממ"ד בעת אזעקה.
בתביעה שהגישה העוררת ביום 25.11.2022 נכתב כי: "בתאריך 20.5.2021 באמצע הלילה בין 01:00-02:00, תוך כדי שינה, נשמעה אזעקה". העוררת מציינת בתביעתה כי קמה במהירות מהמיטה ורצה לחדר המדרגות, תוך כדי ריצה נפלה בעוצמה על הברך.
תביעתה של העוררת נדחתה על ידי הרשות המאשרת בנימוק לפיו "התובעת נחקרה על ידי נציג המוסד לביטוח לאומי באשר לאירוע הנטען. בהתאם למידע אשר מסרה והשוואתו אל מול רישומי פיקוד העורף שהומצאו לתיק, עולה כי לא הייתה אזעקה בשעות בהן ציינה התובעת את קרות האירוע. בהעדר התאמה בפער משמעותי ומשלא הוכיחה התובעת כי נפגעה במהלך אירוע איבה, התביעה נדחית".
למעשה, המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלה, אם נכונה טענתה של העוררת כי נפגעה בברך ימין בעת ריצה בשעת אזעקה במועד הנטען על ידה בתביעה, כאשר קיים פער זמנים משמעותי בין הנטען על ידה לגבי שעת הפגיעה לבין מועדי האזעקות במקום מגוריה כפי שדווחו על ידי פיקוד העורף.
המחלוקת נבעה בעיקר מכך, שבתביעתה ציינה העוררת את המועד המדויק הנטען לפגיעה: בתאריך 20.5.21 בין השעות 1:00-2:00 בלילה, כאשר עיון ברישומי פיקוד העורף מעלה כי האזעקה האחרונה במקום מגוריה של העוררת התרחשה בליל ה-20.5.21 בשעה 21:02 בערב, ובתאריך 21.5.21 [קרי: מחצות הלילה ואילך] נכנסה לתוקפה הפסקת האש, כך שלא הייתה כל אזעקה בין השעות 1:00-2:00 בלילה כנטען על ידה.
טענות העוררת:
העוררת המציאה תצהיר מיום 26.5.22 בו חזרה וטענה כי "בתאריך 20.5.21 בשעות הלילה הייתה אזעקה. קמתי מתוך שינה ורצתי בבהלה לחדר המדרגות. תוך כדי ריצה נפלתי נפילה חזקה. כתוצאה מכך, נגרם לי קרע במיניסקוס בברך ימין. יום למחרת רשמתי עניין זה ביומני כפי שאני עושה במשך שנים. יום למחרת הייתה הפסקת אש.". כתמיכה צרפה צילומים מתוך דפי היומן האישי שהיא מנהלת, בו היא רושמת אירועים ממהלך חייה. ואכן, בדף היומן מתאריך 20.5.21 [יום חמישי בשבוע] נרשם כי הייתה קיימת הסלמה, ועוד נרשם כי "נפלתי בדרך לממ"ד באזעקות באמצע הלילה". בדף היומן מתאריך 21.5.21 [יום ששי בשבוע] נרשם "הפסקת אש".
עוד צרפה העוררת תצהיר שחתם בעלה א' ב' ש', גם כן בתאריך 26.5.22 בו חזר על סיפורה של העוררת לפיו "בתאריך 20.5.21 תוך כדי שינה, נשמעה אזעקה ואני ואשתי קמנו בבהלה ורצנו לחדר המדרגות. תוך כדי ריצה אשתי נפלה ונשמעה חבטה קשה. הסתובבתי לאחור וראיתי את אשתי שרועה על הרצפה. הקמתי אותה ויחד יצאנו לחדר המדרגות עד בתום האזעקה."
דו"ח פקוד העורף על אזעקות באשדוד בימים 19.5.21-20.5.21
העוררת צרפה לכתב הערר תדפיס דו"ח פקוד העורף על אזעקות במרחבי העיר אשדוד [שחולקה לרבעים שונים] במהלך הימים 19.5.2021 ו-20.5.201 ממנו עולה כי ביום 19.5.21 היו אזעקות באשדוד בשעה 00:48 ו-00:49 בלילה ולאחר מכן היו אזעקות נוספות במהלך הצהריים ואחר הצהריים, וביום 20.5.21 היו אזעקות בשעות הצהריים ואחר הצהריים ואזעקה אחרונה הייתה בשעה 21:02 בערב.
חקירת העוררת על ידי חוקרת מטעם המוסד לביטוח לאומי:
ביום 14.2.22 נחקרה העוררת על ידי חוקרת מטעם המשיב. בפני החוקרת חזרה העוררת על סיפורה לפיו "זה היה בחודש מאי 2021 בלילה, היינו ישנים והייתה אזעקה. קפצנו מהמיטה אני ובעלי, הילדים גם כבר קמו לבד והלכנו לחדר המדרגות. אני במסדרון נפלתי מהלחץ על הברך". העוררת מציינת שלמחרת, יום ששי, היו לה כאבים חזקים. היא התקשרה לקופת החולים וקבלה תור לאורתופד 4 ימים מאוחר יותר.
החוקרת שבה ושאלה את העוררת מתי זה קרה, והיא חזרה והשיבה: "אני יודעת שזה קרה ביום חמישי כי למחרת הייתה הפסקת אש". היא שבה ואשרה כי האירוע קרה ב-20.5.2021 ואת בטחונה במועד האירוע שאבה מרישום ביומנה, בו היא מתעדת את קורותיה.
העוררת נשאלה אם ציינה את תאריך הפגיעה בתביעה מתוך עיון ביומנה והשיבה: "זכרתי את התאריך בראש, זה היה טרי".
משביססה העוררת את מועד הפגיעה, נשאלה לגבי שעת הפגיעה, מתי הייתה האזעקה והשיבה: "בין 12 בלילה ל-2 בלילה. לא זוכרת שעה מדויקת. זה היה אמצע הלילה כי אנחנו ישנו".
מאחר ובשעה הנטענת לא נשמעה אזעקה, לפי בדיקת המשיב, נשאלה העוררת אולי טעתה והאירוע התרחש בלילה שבין 19.5.21 ל-20.5.21 והשיבה: "זה היה ביום חמישי בלילה, בין 20.5.21 ל-21.5.21..כתבתי 20.5.21 כי מבחינתי זה היה ביום חמישי בלילה.
ש: האם את בטוחה שהשעה הייתה אחרי 12 בלילה בעת הנפילה?
ת: כן. הלכנו לישון בסביבות 23:00-22:30 בלילה וכשהייתה אזעקה זה היה כשישנו. התעוררנו משינה כדי לצאת לחדר מדרגות...
ש: על פי דו"ח התרעות של פיקוד העורף בתאריך 20.5.21 באשדוד לא היו אזעקות בשעות שאת מציינת לאחר 12 בלילה. הכוונה כבר ל-21.5.21. תגובתך?
ת: אין לי מושג. אולי זה היה לפני 12 בלילה, אני רק זוכרת שישנתי התעוררתי מהאזעקה ורצתי החוצה...
ש: באיזה שעה הלכת לישון באותו יום?
ת: אין לי מושג, אני זוכרת שישנתי עמוק כשהייתה האזעקה. כולם כבר ישנו בבית".
העוררת הוסיפה והסבירה כי היא משערת שהלכה לישון בין השעות 22:30-23:00 ואין לה שעות קבועות בהם היא הולכת לישון, אך יודעת בוודאות שישנה בעת שנשמעה האזעקה וקמה בגללה.
החוקרת עימתה את העוררת עם העובדה שאזעקה אחרונה באשדוד ביום 20.5.21 נשמעה בשעה 21:02 ובקשה את הסברה של העוררת, שהשיבה: "אין לי מושג. אני אומרת לך שאני לא זוכרת את השעות, אני יודעת שקמתי משינה לאזעקה. שעות אני לא יכולה להגיד לך, מי יכול לזכור את השעה בדיוק.
ש: את לא ציינת את השעות המדויקות, אך ציינת טווח שעות בתביעה בין 1:00 ל-2:00 בלילה. איך את מסבירה את זה שכעת את אומרת שאת לא זוכרת את השעה שזה קרה?
ת: אני לא יודעת, אני רק זוכרת שקמתי משינה, לא הסתכלתי בשעון ובדקתי. אני עד היום משערת לעצמי שזה השעה בין 12 בלילה ל-2 בלילה. ככה לי זה היה נראה..
ש: אז איך ידעת לציין דווקא את טווח השעות 1:00-2:00 בתביעתך לאיבה?
ת: כי ככה לי זה נראה.
ש: ולמה לא 3:00 בלילה למשל?
ת: לא יודעת. זה קרה באמצע הלילה זה מה שאני יודעת. בין 12:00 ל-2:00 בלילה, בין 1:00-2:00 לא יודעת".
חקירת העוררת בפני הוועדה
בשל המחלוקת לגבי מועד הפגיעה של העוררת, היא נחקרה קצרות בפני הוועדה.
הואיל והעוררת טענה בכתב התביעה כי האירוע שבו נפלה התרחש בתאריך 20.5.21 [יום חמישי] נשאלה העוררת מפורשות באם כוונתה ללילה שבין רביעי [19.5] לחמישי [20.5] או ללילה שבין חמישי [20.5] לשישי [21.5] והשיבה חד משמעית: "האזעקה הייתה בלילה בין רביעי לחמישי. אני מנהלת יומן ידני ואני מסתכלת ביומן והתאריך ביום רביעי היה 19.5 וביום חמישי זה היה 20.5. האירוע היה בלילה שבין ה-19-20 לאותו חודש. זה היה לקראת השעה 02:00. קמתי ביום חמישי בבוקר וכתבתי ביומן שנפלתי בלילה". בהמשך חקירתה התבקשה שוב לדייק את זמן הנפילה שכן בחקירתה בפני חוקר של המוסד לביטוח לאומי טענה כי האזעקה שבמהלכה נפלה הייתה בלילה שבין חמישי לששי, ואז השיבה: "היו אזעקות באמצע הלילה. יום למחרת ביום חמישי הייתה אזעקה אחת בסביבות שעה 21:00. ויום למחרת ה-21.5 הייתה הפסקת אש. אני לא זוכרת בדיוק את השעות. אני יודעת שקמתי משינה לקולות אזעקה".
עוד עלה מחקירתה, כי את טופס התביעה הגישה, באמצעות עורכת דינה, כ-8 חודשים לאחר האירוע. באת כוחה הסבירה לוועדה כי מלאה את הטופס "מתוך מה שאמרה לי העוררת".
מסמכים רפואיים
העוררת צרפה לערר מסמכים רפואיים שעסקו בטיפול הרפואי שקבלה בעקבות הנפילה על הברך.
-רישום ראשון בו מתועדת החבלה בברך הינו מתאריך 26.5.21 על ידי ד"ר ורשבסקי יניב, כירורג אורתופד אצלו בקרה העוררת. בפרק התלונות נרשם: "חבלה לברך ימין לפני שבוע בדרך לממד. ברקע ארתרוסקופיה לברך". העוררת קבלה הפניה לבדיקת MRI ולצילום רנטגן של הברך, בשתי ההפניות חזר הרישום של חבלה לברך ימין לפני שבוע בדרך לממד. באותו יום ביצעה העוררת צילומי רנטגן לברך ימין.
- ביום 4.6.21 ביצעה העוררת בדיקת MRI לברך ימין, ואובחנו קרעים במיניסקוס לטרלי.
-ביום 8.6.21 קבלה העוררת מרופאת המשפחה ד"ר קצובסקי אינה, 3 ימי מחלה בשל כאבי גב תחתון.
-ביום 16.6.21 בקרה העוררת אצל ד"ר קצובסקי אינה, רופאת המשפחה. בתלונות נרשם: "סובלת מכאבים עזים בברך ימין, לאחר נפילה בזמן מחלה".
- ביום 21.6.21 חזרה העוררת לביקור אצל ד"ר ורשבסקי יניב, אורתופד בקופ"ח לאומית עם האבחנות של בדיקת ה-MRI. העוררת הופנתה למרפאת ספורט בבי"ח איכילוב.
-בסיכום ביקור במרפאת מפרקים ושברים בבית החולים 'אסותא' באשדוד מיום 15.7.21 נרשם: לפני כחודשיים במהלך האזעקות נפילה וחבלה לברך ימין ומאז כאובה. פנתה לאורתופד בקהילה ולאחר ביצוע MRI פנתה למוסדנו".
דיון והכרעה
עיון בטענות העוררת כמפורט בתביעתה להכרה כנפגעת פעולת איבה, בערר, בחקירתה בפני חוקרת מטעם המשיב ובפני הוועדה מעלה כי קיימת אי בהירות רבה לגבי המועד שבו נפגעה העוררת.
יש לזכור כי את התביעה להכרה הגישה העוררת כ-8 חודשים לאחר מועד הפגיעה הנטענת, ומאחר ולא פנתה מיד לטיפול רפואי, היא הסתמכה על זיכרונה ועל הרישום ביומנה האישי כדי לציין את מועד הפגיעה. ביום חמישי 20.5.21 נרשם ביומנה כי נפלה בדרך לממ"ד באזעקות באמצע הלילה. את הרישום לא עשתה מיד עם הנפילה אלא למחרת היום.
לאורך כל הדרך, גם בחקירתה בפני חוקרת המל"ל וגם בפנינו טענה העוררת כי התעוררה משינה למשמע האזעקה. העוררת לא ידעה לציין מתי הלכה לישון, ולא הסתכלה על השעון – לא בזמן הנפילה ולא מיד לאחריה – ואת זה אין אנו זוקפים לחובתה, אך העוררת ידעה לציין פעם אחר פעם, כי כל בני הבית ישנו, גם היא וגם בעלה וילדיה, וכולם התעוררו משנתם למשמע האזעקה ויצאו לחדר המדרגות. העוררת חזרה וטענה כי האירוע קרה באמצע הלילה, וטענה זו לכאורה אינה מתיישבת עם רישומי פיקוד העורף לגבי מועדי האזעקות, לא בלילה שבין יום רביעי 19.5.21 לחמישי 20.5.21 שאז אזעקות באשדוד נשמעו אחר הצהריים וכלל לא היו אזעקות בלילה, ולא בין יום חמישי 20.5.21 ליום שישי 21.5.21 שאז אזעקה אחרונה הייתה באשדוד בשעה 21:02, לאחריה לא היו יותר אזעקות, ובשעה 02:00 לפנות בוקר [אור ליום שישי 21.5.21] נכנסה לתוקף הפסקת האש. אלא שמרישומי פיקוד העורף עולה כי בליל ה- 19.5.2021, קרי: בלילה בין יום שלישי לרביעי, הייתה אזעקה בשעות 0:48 ו-0:49 באשדוד, ונתון זה הולם לכאורה את טענת העוררת כי האזעקה הייתה "באמצע הלילה" וכי בני הבית כולם התעוררו משנתם למשמע האזעקה, ואת הרישום ביומנה ערכה למחרת היום.
מול הספקות הנובעים מאי התאמה בין הנטען על ידי העוררת בתביעה ובערר לגבי מועד הפגיעה, לבין מועדי האזעקות כפי שמופיעים בדו"ח פיקוד העורף, עומדים המסמכים הרפואיים מהם עולה כי כבר בפגישתה הראשונה של העוררת עם הרופא האורתופד, ביום 26.5.21 התלוננה כי שבוע קודם לכן נפלה בדרך לממ"ד. רישום זה חוזר בהפניות שהרופא צייד את העוררת לביצוע בדיקת רנטגן ו-MRI. הרישום לפיו החבלה התרחשה "לפני שבוע" מתאים לכך שהחבלה קרתה בתאריך 19.5.21 עומד בהלימה עם טענתה המרכזית של העוררת לגבי הנפילה בעת אזעקה, ומתיישב עם דו"ח פקוד העורף על קיום אזעקה בליל 19.5.21. מדובר ברישום אותנטי של הרופא, וכי הדברים נרשמו על ידי הרופא מפי העוררת. באותו שלב, העוררת עדיין לא הגישה תביעתה להכרה, וחזקה עליה כי הדברים שאמרה לרופא הינם דברי אמת, ולא נועדו לצרכי תביעה עתידית.
גם בפנייתה לבי"ח אסותא ביום 15.7.2021 לאחר שאובחנה כבר הפגיעה בברך, נרשם כי הפגיעה התרחשה כחודשיים לפני כן בשל נפילה במהלך אזעקות. גם רישום זה מתיישב עם הטענה המרכזית של העוררת לגבי מועד הפגיעה וסיבת הפגיעה.
בשוקלנו את השיקולים לכאן ולכאן: מחד – חוסר ההתאמה בין המועד הנטען בתביעה לפגיעה למועדי האזעקות כפי שהוצגו בדו"ח פיקוד העורף, ומאידך – הרישום האותנטי במסמכים הרפואיים, אנו נוטים להעדיף את שעולה מתוך הרישום הרפואי, התומך בגרסתה הבסיסית של העוררת כי נפלה בעת ריצה לממ"ד בשעת אזעקה. מסקנה זו נתמכת גם בכך שבליל ה- 19.5.21 הייתה באשדוד אזעקה בשעה 0:48-0:49 דבר התומך בגרסתה של העוררת כי האזעקה התרחשה 'באמצע הלילה' והעירה את בני הבית משנתם.
[ראה לשם השוואה: עב"ל (ארצי) 294/05 יוסף דהן נ' המל"ל (12.11.2006) פורסם בנבו: "הכלל הוא שיש במסמכים הרפואיים כדי ללמד לכאורה, על אמינות גרסתו של הטוען לאירוע חריג".
תע (ראשל"צ) 57331-01-11 המבקשת נ' המתנגדים (24.12.2014) פורסם בנבו: "מסמכים שנכתבו במהלך הרגיל של הטיפול במנוח ואלו אינם מסמכים שנערכו במטרה לקבל טובות הנאה או כהכנה לתביעה, יש להסתמך עליהם"
תפ (רמ') 22928-08-15 פרקליטות מחוז מרכז נ' מונאל רורליך (2.6.2016) פורסם בנבו:
"המחוקק ראה בחומרה מקרה שבו רופא מורשה חותם, אפילו ברשלנות, על מסמך מטעה או בלתי הוגן ובחר להקדיש למעשה זה סעיף מיוחד, אשר קובע כי מדובר בדרך שאינה הולמת רופא מורשה. בכך ביקש המחוקק להגן על הערך והאמינות הרבים אשר מיוחסים למסמכים החתומים על ידי רופאים"].
הרישום בתביעת העוררת לגבי מועד הפגיעה היה פרי זיכרונה והסתמכותה על הרישום ביומן. העוררת ציינה כי הרישום נעשה 'למחרת הנפילה' ובעדותה בפנינו טענה כי האירוע התרחש ב-19.5.21. בכל המקומות [בתביעה, בערר, ובפני חוקרת המל"ל ובפנינו] זכרה העוררת בבהירות כי הדבר היה "באמצע הלילה" כי התעוררה משנתה למשמע האזעקה. טיעון זה מתיישב עם דו"ח פיקוד העורף על קיום אזעקה בליל ה-19.5.21 בשעה 0:48-0:49.
|