הנכד נ' הדוד ואח'

מבוא

1. התיק דנן הונח על שולחנו של המותב הקודם וידע מספר תהפוכות ומהמורות. מאז הועבר התיק לטיפולי עם מינויי, התקיימו שלושה דיוני קדם משפט, במהלכם התבהר לכאורה המקור לסכסוך והמניעים השונים בהם אוחזים הצדדים, ומנגד נחשפו עוד הקשיים הרבים הטמונים בתובענה ובסעדים הנתבעים. לראיה, שהתביעה טרם החלה להתברר, וברקע הדברים אף תלויות ועומדות טענות סף מצד חלק מהנתבעים. בית המשפט לא חסך במאמצים לקרב בין עמדות הצדדים, בשים לב לקשיים הטמונים בתובענה, אך מאמצים אלה לא נשאו פרי.

    

2. לאחר שמיעת הצדדים באריכות על פני שלושה דיונים כאמור, ולאחר שבית המשפט שב ובחן היטב את טענות הצדדים ואת החומר המצוי בתיק, וכן את המצב המשפטי שאופף את נסיבות העניין, אין מנוס מהמסקנה שהתביעה אינה יכולה לעמוד כמות שהיא, כי הקדימה את זמנה ואינה מגלה בשלב עילה כלפי הנתבעים, ודינה להימחק על הסף, תוך שמירה על טענות הצדדים לעתיד לבוא.

    

3. להלן יובאו בתמצית מתבקשת עיקר הטענות, אותן, כאמור, טרם בשלה העת לברר, כל שכן להכריע בהן. לפיכך, ינקוט בית המשפט משנה זהירות באמירותיו וקביעותיו המשפטיות, מבלי שיהיה בכך להקדים ולהביע דעה על הטענות גופן.

    

   תמצית הנסיבות הרלוונטיות

    

4. התביעה נוגעת לדירת מגורים הבנויה על מגרש עליו בנויים מספר מבנים נוספים, ובכל אלה מתגוררים מאז ומתמיד הצדדים לתובענה, בני אותה המשפחה לדורותיהם. התובע עותר להצהיר כי הוא הבעלים היחיד של הדירה המדוברת, שניתנה לו לטענתו במתנה מסבתו המנוחה. בתוך כך עותר עוד לסלק ידיו של הנתבע מס' 2, דודו, שלפי הטענה מחזיק בדירה או עושה בה שימוש.

    

5. הכרת הנכס: הדירה מצויה על מגרש בשטח 1,095 מ"ר בעיר [...], שידוע כגוש 00000 חלקה 0 (להלן – "המגרש"). המגרש כולו היה מאז ומעולם ועודנו רשום בבעלותו המלאה של מר [...] – הוא סבו של התובע (להלן – "הסב המנוח"). הסב המנוח נפטר בשנת 1985. לא נטען כי הוצא אחר פטירתו צו ירושה או שהותיר אחריו צוואה, ורישום הזכויות על המגרש נותר כמות שהוא וכפי שהיה בחייו (ר' נסח רישום מקרקעין שצורף לכתב התביעה המקורי, יפה ליום 10.10.2019).

    

6. על המגרש בנויים מספר מבנים כאמור, בהם מתגוררים הצדדים או חלקם, מבלי שנערכה כל הפרדה קניינית או חלוקה תכנונית במגרש (פרצלציה). מבין המבנים הללו אף הדירה מושא התובענה – דירה ולה חצר (להלן – "הדירה" או "הנכס").

    

7. הכרת הצדדים: התובע הוא אפוא נכדהּ של גב' [...], היא אלמנתו של הסב המנוח, שהלכה לעולמה בשנת 2006 (להלן – "המנוחה" או "הסבתא המנוחה"). הנתבעים הם ילדיה, או לחילופין יורשי ילדיה. לפי כתב התביעה, לסב ולסבתא המנוחים היו 7 ילדים, לפי הפירוט שלהלן. בדיעבד התברר שהיו לסבים המנוחים ילדים נוספים, ועל כך בהמשך הדברים.

    

8. אחד מילדי הסבים המנוחים, הבן [...], הוא אביו של התובע שהלך לעולמו בשנת 2015, ואינו בין בעלי הדין. לאחר פטירתו, התובע, אמו, אחותו ואחיו ערכו הסכם בין יורשים (הסכם מיום 11.9.17, צורף לכתב התביעה), ולפיו האחות פלונית תקבל לידה את זכויות האב [...] במגרש, והיא הנתבעת מס' 17 לעיל. בדיעבד התברר שלאביו של התובע, היתה אישה נוספת.

    

9. בת נוספת של הסב והסבתא המנוחים היתה גב' [...] ז"ל, שהלכה אף היא לעולמה טרם הגשת התביעה. ילדיה, הם יורשיה, והם הנתבעים מס' 13 – 16 לעיל.

    

10. בן נוסף של הסב והסבתא המנוחים היה [...], והוא שימש הנתבע מס' 1 בעת הגשת התביעה. למרבה הצער הלך לעולמו לאחר הגשתה. ביום 9.12.21 הורה המותב הקודם על תיקון כתב התביעה וצירוף יורשיו של [...] כנתבעים לתובענה. אלמנתו וילדיו – הם למעשה כלתם ונכדיהם של הסב והסבתא המנוחים, הם הנתבעים מס' 1 – 8 לעיל.

     

11. ילדיהם הנוספים של הסב והסבתא המנוחים הם הנתבעים מס' 9 – 12 לעיל.

     

12. הכרת הסכם המתנה: בלב התובענה מונחת טענת התובע לפיה הסבתא המנוחה העניקה לו במתנה את הדירה, וכי השניים חתמו על הסכם (להלן – "הסכם המתנה"). ההסכם נושא תאריך 16.7.2000 וכולל שני עמודים. בכותרתו, ב"הואיל" הראשון, מצוין שהמנוחה היא "המחזיק והבעלים הרשומים של בית מגורים בשטח הכולל 98 מ"ר עם חצר מסביב לבית [...]". עוד מוצהר שהמנוחה מעוניינת למכור את הדירה לתובע ללא תמורה.

     

13. בהסכם גופו מצוין שהמנוחה מתחייבת להעביר לתובע את הדירה ללא תמורה (ס' 3-2). עוד מתחייבת המנוחה לכאורה "לעשות ללא כל דיחוי את כל הנחוץ והמועיל לשם העברת הבית הנ"ל מהחלקה הנ"ל" על שם התובע (ס' 7); הצדדים התחייבו עוד הדדית כי "כל צד אשר יפר הוראות קבועות או סעיפיו של הסכם זה חייב לפצות את משנהו על כל נזקיו, הוצאותיו והפסדיו" (ס' 8)' וכן כי "הצדדים מחילים בין היתר הוראות חוק המתנות" (ס' 9).

     

14. ההסכם חתום על ידי התובע בחתימת ידו, ועל ידי המנוחה באמצעות טביעת אצבע. אין מחלוקת שהסכם המתנה לא הביא לשינוי מצבת הזכויות במגרש או לשינוי כלשהו במצבו התכנוני. כמו כן, יש מקום לשוב ולהזכיר, שטרם עריכת ההסכם וגם בשעת חתימתו ועד היום, הזכויות במגרש במלואן רשומות, כאמור, על שמו של הסב המנוח בלבד.

     

    צו הירושה אחר הסבים המנוחים שבוטל

     

15. במסגרת כתב ההגנה הוצג צו ירושה שניתן בבית הדין השרעי, ביום 00.00.2012 לכאורה (להלן – "צו הירושה השרעי"). הצו בשפה הערבית הוגש לצד תרגום לשפה העברית, ועד לשלב זה מי מהצדדים לא כפר בתרגום. הצו ניתן בעניינם של הסבים המנוחים יחדיו. נזכיר שהסבתא המנוחה הלכה לעולמה בשנת 2006 והסב המנוח הלך לעולמו בשנת 1985.

     

16. בהתאם לצו הירושה השרעי, לסבים המנוחים 3 יורשים בלבד:

     

    • האח [...] (הנתבע מס' 1 בכתב התביעה המקורי, שיורשיו, לכאורה, נכנסו בנעליו והם הנתבעים מס' 8-1);

    • האח [...], הוא הנתבע מס' 9;

    • האח [...] המנוח, הוא אביו של התובע.

       

17. ערב קד"מ השני, למד בית המשפט כי לאחר הגשת התביעה התובע הגיש לבית הדין השרעי בקשה לביטול צו הירושה השרעי, שאכן בוטל (ע' 6, ש' 10).

     

    השתלשלות האירועים בתיק

     

18. כאמור לעיל, התובענה נותבה לשולחנו של המותב הקודם. לאחר הגשת כתבי ההגנה הופנו הצדדים לפגישת מהו"ת (ר' החלטה מיום 11.10.21) שנקבעה ליום 4.11.2021. למרבה הצער, ביום 00.00.21 נפטר הנתבע מס' 1 (לפי התביעה המקורית, והנתבעים 8-1 כאמור הם יורשיו).

     

19. לאחר הודעת המגשרת הממונה לפיה מי מהצדדים אינו מעוניין לקחת חלק בהליך הגישור, נקבע שהתיק יושב להתברר בפסים רגילים (ר' החלטה מיום 18.11.21). ימים ספורים לאחר מכן, ביום 21.11.21, נקבע שבעקבות פטירת הנתבע מס' 1 (כסימונו אז), יגיש התובע כתב תביעה מתוקן, והמותב הקודם נאלץ לשוב על החלטה זו בשנית ביום 9.12.21.

     

20. כתב התביעה המתוקן הוגש לבסוף ביום 13.12.21, וכתב הגנה מטעם הנתבעים 8-1 הוגש ביום 15.2.22, עם שלהי כהונת המותב הקודם והעברת ההליך לטיפולי.

     

21. דיון קדם משפט ראשון התקיים ביום 26.6.22. הצדדים נשמעו באריכות והח"מ הפצירה בצדדים לפנות להליך גישור, וביתר שאת נוכח הרקע המסתבר לסכסוך, שהוא מחלוקת על מקומות חניה, שאינה חלק מהמחלוקת המתבררת בתביעה דנן. שני הצדדים טענו באריכות בהקשר זה. נטען עוד כי לסבים היה בן נוסף, שהלך לעולמו, ושלפי הטענה עוד בחיי הסבים, ובהסכמתם, מכר 400 מ"ר מהמגרש לצדדים שלישיים. התובע מצדו עמד על סכסוך החניות שהביא לדבריו לפגיעה מצד הנתבע מס' 9, באמו של התובע, שעדיין מתגוררת במגרש. על בסיס הדברים הללו, קבעתי בתום הדיון בזו הלשון:

    "

    • בשים לב למהות המחלוקת ולעובדה שעסקינן בבני משפחה אחת מורחבת המתגוררים בחלקת מקרקעין משותפת שטרם חולקה באופן מסודר, ביהמ"ש סבור כי ראוי לשקול בטרם כניסה לבירורו המעמיק של ההליך, מציאת פתרון מוסכם לכלל המחלוקות באמצעות מגשר מוסכם על הצדדים שכן אפשר שבכך יתייתר הבירור המשפטי ויהיה בכך כדי להביא תועלת לכל הצדדים וחיסכון בזמן ובמשאבים ובשמירת הקשר המשפחתי שבין הצדדים.

    • על כן אני מורה לצדדים להודיע בתוך 30 יום בדבר זהות מגשר מוסכם עליהם".

       

22. בדיעבד עלה שהצדדים לא פעלו למציאת מגשר מוסכם, ומבקשת הנתבע מס' 9 מיום 10.8.22, עלה שהתובע והנתבעת מס' 17 (אחות התובע) פנו לבית הדין השרעי בבקשה לביטול צו הירושה השרעי שניתן אחר הסבים המנוחים. הנתבע מס' 9 עתר אפוא למחיקת ההליך דנן או הקפאתו, שעה שלא ברור מיהם יורשי הסבים. מהנסיבות עלה עוד שהצדדים עתידים להיפגש בדיון בבית הדין השרעי בעקבות הבקשה ביום 2.11.22. ביום 9.11.22 הודיע התובע שבית הדין השרעי אכן ביטל את צו הירושה השרעי.

     

23. ביום 15.11.22, ערב קדם המשפט השני, השיב התובע בתגובה לבקשת הנתבע מס' 9 להקפאת ההליך דנן, כי אינו מחויב להוציא צו ירושה אחר הסבים, שכן ברור לו מיהם היורשים. לדבריו עוד, בתביעתו תבע את כל יורשי הסבים – למעט אלו שלא תבע. לשיטתו, ככל שמי מהנתבעים סבור שיש לצרף מאן דהוא להליך, יתכבד ויעשה כן ויגיש בקשה מתאימה.

     

24. דיון קדם משפט שני התקיים ביום 11.12.22. הצדדים שבו על טענותיהם, לרבות בעניין סכסוך החניות. נקבע שב"כ התובע וב"כ הנתבע מס' 9 יבקרו במגרש וינסו להגיע להסכמה בנוגע לחניות. עוד נדרשו הצדדים להודיע אם יסכימו למתווה של גישור בפניי מר [...], שהוא אף עוסק כמודד. התובע נדרש עוד להמציא רשימה של כל בעלי העניין בקרקע.

     

25. יצוין שהסכמה לגבי הליך גישור לא נרקמה, וגם ביקור ב"כ הצדדים בחניות לא הניב הסכמה. הצדדים התכנסו בדיון קדם המשפט שלישי ביום 15.5.23 ובמסגרתו התבצר התובע בעמדותיו, בהן נרחיב בהמשך.

     

    תמצית טענות הצדדים

     

26. נפתח בתזכורת, כי התובע עותר להצהיר על בעלותו המלאה בדירה ובחצר בשטח "של כ 250 מ"ר", ובנוסף לסלק את ידו של הנתבע מס' 2 מהדירה ו/או החצר. למען שלמות התמונה, נעמוד בתמצית על טענות הצדדים לגופה של התביעה.

     

    טענות התובע

     

27. לטענת התובע, הסב המנוח "היה" הבעלים הרשום היחיד של מלוא הזכויות במגרש. יחד עם זאת, הסבתא המנוחה העבירה לתובע "את מלוא זכויותיה" בדירה, שם היא התגוררה אותה עת, וכמו כן את "כל השטח שהן בנויות עליו, ואשר היו בבעלותה ו/או בחזקתה ו/או בשימושה הבלעדיים". לפיכך, לשיטתו, "הוא זכאי להחזיק באופן בלעדי הן בדירה, הן בחצר, בכל העומק מתחתיהן ובכל הרום מעליהן וכן ובכל הבנוי והנטוע עליהן". מכאן שאף זכאי לסלק ידי מי מהנתבעים מהשטח האמור.

     

28. את זכויות הסבתא המנוחה במגרש, או בדירה, מסביר התובע כך:

     

    "בהתאם לחוק הירושה ו/או כל דין אחר, סבתו ז"ל היתה זכאית למחצית ממלוא הזכויות בחלקה וזאת מכוח הלכת השיתוף ו/או חזקת השיתוף. בנוסף ו/או לחילופין, עם מות בעלה המנוח היתה זכאית, בהיותה יורשת על פי דין למחצית ממלוא זכויותיו בחלקה".

     

29. לטענתו על המגרש מצויים 3 מבנים. באחד, התגוררו הסבים עד סוף ימיהם, וצמוד למבנה – הוא הדירה – ישנה חצר גדולה שהיתה בחזקת הסבים המנוחים "ושימשה אותם עד יומם האחרון" לדבריו, החצר "מוגדרת בפועל וידועה לצדדים". עוד מוסיף התובע "הערכה" בזו הלשון: "להערכת התובע, שטחם של הדירה והחצר יחדיו הינו כ – 250 מ"ר".

     

30. התובע ממשיך ומפרט ש"בסוף" החצר, קיים בניין נוסף בן 4 קומות, אותו חלקו חלק מדודיו והוריו עם משפחותיהם. קיים עוד בניין שלישי בו התגורר דוד נוסף ובני משפחתו.

     

31. התובע טוען שהתגורר עם הסבתא המנוחה בדירה "מאז שנולד", גם לאחר שהוריו עברו להתגורר באחד הבניינים כאמור.

     

32. התובע מוסיף ועומד באריכות על בניית החניות מעל החצר – סוגיה שמעסיקה את הצדדים רבות, ותפסה נפח רב בדין ודברים שהתקיים במהלך הדיונים, ונעמוד על הסוגיה בהמשך הדברים.

     

    טענות האח אלמוני - הנתבע מס' 1 (באמצעות יורשיו הנתבעים מס' 8-1) והאח פלמוני - הנתבע מס' 9

     

33. התביעה התיישנה לפני 15 שנה, מתוקף טענתם כי ענייננו במקרקעין לא מוסדרים;

     

34. הסכם המתנה בוטל על ידי הסבתא המנוחה זמן קצר לאחר חתימתו, ויש עדים רבים לדבר. הרקע לביטולו היה סכסוך בין התובע לבין אביו המנוח, וזה האחרון ביקש מהסבתא לבטל את ההסכם. עוד נטען שלא בכדי התובע לא פעל מתוקף הסכם המתנה ואף לא הגיש תביעה בעניין, אלא לאחר פטירת אביו המנוח, שידע היטב לכאורה שהסבתא המנוחה ביטלה את ההסכם.

     

35. גם לאחר מות אביו, התובע לא פתח בהליכים משפטיים אלא לאחר פרוץ הסכסוך על השימוש בחניות בשנת 2017. נטען שהתובע ואחיו הגיעו עם הנתבע מס' 2 ושאר היורשים להסכמה לגבי בנית מספר חניות על גג הבית "הישן", שמחבר את הבית "הישן" עם "החדש". הוסכם שכל צד יחזיק בשני מקומות חניה, לאורך, כדי שצד אחד לא יפריע לשני.

     

36. לטענת הנתבע מס' 9 ההסכמה היתה שהדירה מושא התובענה תעבור לנתבע מס' 9, ולכן לא הפריע לו שתיחסם הכניסה לדירה (ע"י החניה כפי הנראה), כי ממילא הוא נכנס לדירה דרך החצר "מלמטה". לדבריו עוד, כל הצדדים והיורשים מסכימים שהוא, ולא התובע, אמור לקבל את הדירה.

     

37. ההסכם אינו "חוקי", מכיוון שלא היה בכוחה של הסבתא להעביר זכויות כלשהן. הזכויות במגרש נתונות לכל יורשיו של הסב, ולא לסבתא דווקא.

     

38. התובע כלל אינו יורש של מי מהסבים המנוחים. התובע אף לא הגיש התנגדות לצו הירושה שניתן אחרי הסבים המנוחים.

     

39. אין בסיס לטענת התובע שהדירה, או הדירה והחצר, בנויים על שטח של 250 מ"ר.

     

    עמדת הנתבעים הנוספים

     

40. בכתב הגנה שהוגש לכתב התביעה המקורי, צורפה הצהרה בכתב – שלא על דרך תצהיר – על הסכמה לכאורה לתביעת התובע מטעם הנתבעים מס' 10 – 12 (ילדי הסבים המנוחים ודודיו של התובע), והנתבעים 13, 15 ו – 16 (יורשיה של הבת פלונית). כתב ההגנה לא נתמך בתצהירים כדין מטעם הנתבעים הללו. לכתב התביעה המתוקן לא הוגשו כתב הגנה או עמדה אחרת מצד הנתבעים המנויים.

     

41. לא הוגשה עמדה ו/או כתב הגנה מצד הנתבע מס' 14.

     

    דיון והכרעה

     

42. לאחר שהארכנו בהכרת הנסיבות ואפיון טענות הצדדים, נניח לעת עתה לטענות הצדדים לגופו של הסכם המתנה, טענות השמורות להם, ונתייחס לזיקה הנדרשת להתקיים בין הסעד הנתבע והעילה עמה עלה התובע לשערי בית המשפט, לבין נסיבות העניין. המסקנה המתבקשת מן הנסיבות היא, כי זיקה כאמור אינה מתקיימת.

     

43. ראשית, נקודת המוצא לבחינת הנסיבות היא שהסבתא המנוחה מעולם לא החזיקה בזכויות קניין במגרש או בדירה. גם התובע יסכים שאין בסיס לטענתו לפיה זכויות הסבתא בנכס, אותן הקנתה לו במלואן מתוקף הסכם המתנה לכאורה, היו "בבעלותה". אף אין בכוחו של הסכם המתנה כשלעצמו לתת בידי הסבתא זכויות שלא היו בידיה מלכתחילה, חרף ההצהרה בהסכם המתנה (ב"הואיל" הראשון) כי המנוחה היא "המחזיק והבעלים הרשומים של בית מגורים [...]". פשיטא שהסבתא לא היתה מעולם, ולא בעת כריתת ההסכם, בעלת זכויות קניין במגרש בכלל ובדירה בפרט. כמי ש"מחזיקה" בבית לכאורה, לא היה בכוחה להעניק למאן דהוא זכויות בו.

     

44. אין לשלול בשלב זה את הטענה החלופית לכאורה מפי ב"כ התובע – שעלתה בעל פה בלבד ובמעמד הצדדים ולא בכתב התביעה – כי זכויותיה של הסבתא המנוחה היו אובליגטוריות בעת כריתת הסכם המתנה. לאמור, שהיתה בעלת הזכות להירשם בעתיד כבעלת זכויות קניין במגרש או בדירה, וזכות זו היא שהוקנתה במתנה לתובע. אלא שאין בטענה זו, ככל שהתובע מחזיק בה, להתיישב עם הסעד הנתבע.

     

45. התובע עותר "להצהיר כי התובע זכאי למלוא הזכויות בדירת המגורים בה התגוררה סבתו והחצר הצמודה לה [...]" (ס' 20 לכתב התביעה המתוקן). לשיטתו של התובע, אין לו אלא את מה שהוקנה לו על ידי סבתו, וקיים פער בין טענת הזכות האובליגטורית לכאורה הנתונה לסבתא, לבין הסעד הנתבע להקנות לתובע זכות קניין, שכן טרם יעשה כן, יש להראות שלסבתא המנוחה אכן היתה זכות אובליגטורית להירשם כבעלת זכויות בעתיד (ככל שהתובע טוען כך). לפיכך, אין בטענה לאפיון זכויות הסבתא המנוחה כאובליגטוריות כדי לקדם את התביעה או את קבלת הסעד ההצהרתי. יתכן ולכאורה שיש בטענה זו לקדם טענה אחרת, להשלמת המתנה, ואין מקום לעסוק בה כעת.

     

46. אמור מעתה, שטענות התובע, כל שכן טענותיו בכתב התביעה והחזית המשפטית שהקים, אינן מגלות עילה להעניק בידיו סעד הצהרתי לפיה הדירה מוקנית לו. ככל שירד בית המשפט לסוף דעתה, טוענת ב"כ התובע כי אפשר להותיר את אפיון זכיות הסבתא המנוחה לעת מצוא, ולדבריה "בית המשפט יצטרך אחר כך לדון בשאלה האם לסבתא יש זכויות קנייניות או זכויות אובליגטוריות. אין לי כרגע את התשובות לזה. היא לא קיבלה את הזכויות במתנה, אלא בירושה מבעלה" (ע' 15, ש' 29). אין מקום לקבל טענה זו, הואיל ואפיון הזכות קובע עוד ובין היתר, מהי הזכות שהוקנתה במתנה לכאורה, ושעה שזכות קניינית לא היתה בידי המנוחה, ולכל היותר ולפי הטענה הקנתה בידי התובע זכות אובליגטורית, הרי שזכות אובליגטורית זו דרושה הוכחה כאמור, בטרם יוצהר כמבוקש על זכויות התובע בדירה.

     

47. שנית, קושי נוסף עולה מטענות התובע המדבר בשני קולות בהקשר לשיעור החלק שהוקנה לו. בעוד בידו האחת עותר התובע להצהיר על בעלותו ב"מלוא" הזכויות הדירה, בידו האחרת מקבל מכללא את ההנחה שסבתו לא הקנתה לו את מלוא הזכויות בדירה, ושוב מתגלה פער בין הסעד הנתבע והעילה המקימה את הסעד לשיטתו, ובין הנסיבות המקימות לשיטתו את אותה עילה. לדברי ב"כ התובע:

     

    "היורשת העיקרית זו המנוחה, הסבתא, שהיא זכאית למחצית מהחלקה. אני סבורה שאנו לא צריכים להוכיח את זה ברמה מעבר.

    השאלה אם אנחנו צריכים להיכנס לנושא של מה זכויותיה של הסבתא במקרקעין. אם יש טענה לצוואה מילא. אין פה טענה שמישהו מהיורשים השאיר צוואה, אנחנו נשארים רק עם היורשים על פי דין. אני לא מבקשת לקבוע גורל כל החלקה, או להצהיר כי זה זכאי לככה. אני מבקשת לתת תוקף להסכם שבין הסבתא לבין הנכד" (ע' 6, ש' 11).

     

48. בכל הכבוד, אין בידי התובע את הכוח, או האפשרות, לזכות בסעד על דרך הוכחת חלק ממנו בלבד. הסיבה בגינה יש "להיכנס לנושא של מה זכויותיה של הסבתא במקרקעין", היא תביעת התובע, ואין אחרת. שעה שטענת התובע היא כי זכאי למלוא הזכויות בדירה הואיל והוקנו לו במתנה, הרי שעליו להוכיח שאכן הוקנו לו על ידי הסבתא "מלוא" הזכויות, ולא גרגיר פחות. לא מצאתי בסיס לעמדת התובע לפיה יזכה בסעד הצהרתי על בעלותו על מלוא הזכויות בדירה, על בסיס הוכחת זכויותיה של הסבתא על חלק בלבד מהמגרש או הדירה.

     

49. שלישית, לא מצאתי בסיס לטענה לפיה על בית המשפט לצמצם את הדיון לתוקף הסכם המתנה בלבד. התובע אינו פורט טענה זו לפרטים. שהרי לא נטען כי נפל פגם בהסכם, או בכריתתו, או שההסכם הופר. לפיכך לא ברור באיזה מובן מבוקש (בעל-פה) לקבוע כי ההסכם תקף, שהרי גם אם יקבע כי תקף ונכרת ברצון שלם ודעה צלולה, לא ידוע מה היו זכויותיה של המנוחה כדי להקנות לתובע מלכתחילה, או למצער מהו היקף זכויותיה, ואף לדברי ב"כ התובעת אין צורך "להיכנס" לזה, ולה עצמה אין "כרגע" את התשובות לכך.

     

50. רביעית, טענה זו לצמצום הדיון לשאלת תוקף ההסכם, שעלתה בעל-פה כאמור ולא בכתב התביעה שמגדיר את חזית התביעה, עומדת בסתירה לטענות התובע, שמבקש מבית המשפט, בידו האחרת, לדון ולברר את כל הדרוש בירור על מנת להקנות לו את הסעד ההצהרתי לו הוא עותר. לדברי ב"כ התובע:

     

    "לעניין סמכות בית המשפט – בית המשפט בא ואומר שהוא מקסימום יכול להחליט על תוקפו של ההסכם, ואני טוענת שבית המשפט אמנם צריך לדון בשאלה מהן זכויות המנוחה, אבל בית המשפט בהחלט מוסמך. במסגרת תביעה לפסק דין הצהרתי בו אני מבקשת להצהיר על זכותו של התובע בשטח המריבה, יכול להיות שבית המשפט יצטרך לדון בכל השאלות האלו, זה במסגרת סמכותו. אלו שאלות שמתעוררות אגב העניין ובית המשפט יצטרך להכריע בכך. אי אפשר לצפות שיפתח עוד הליך ועוד הליך ואז נגיע לתביעה הזו. במסגרת התביעה הזו – השאלות מתעוררות. יש תיקים מורכבים יותר ויש תיקים מורכבים פחות. אלו שאלות מעניינות וצריך לדון בהן, וזה בהחלט בסמכותו של בית המשפט" (ע' 18, ש' 30).

     

51. חמישית, וכאמור, בדרכו אל סעד הצהרתי לבעלותו במלוא הזכויות בדירה, התובע אינו יכול לפטור עצמו באמירה אגבית כי יתכן שהסבתא המנוחה ירשה, או זכתה בדרך אחרת רק בחלק מהזכויות הדירה ולא במלואן. על מנת להקנות לתובע זכויות, מתוקף ההסכם לכאורה, יש להקדים ולקבוע מה היה חלקה של הסבתא המנוחה, במגרש או בדירה, ואם בכלל היה לה חלק כלשהו.

     

    בכתב התביעה טען התובע כי:

     

    "בהתאם לחוק הירושה ו/או כל דין אחר, סבתו ז"ל היתה זכאית למחצית ממלוא הזכויות בחלקה וזאת מכוח הלכת השיתוף ו/או חזקת השיתוף. בנוסף ו/או לחילופין, עם מות בעלה המנוח היתה זכאית, בהיותה יורשת על פי דין למחצית ממלוא זכויותיו בחלקה".

     

52. טענות אלה אינן ממוקדות ולא ברור מהן מה היה חלקה של הסבתא המנוחה כאמור. טענה מסוג "בנוסף ו/או לחילופין" אינה מניחה את הדעת ואינה מתיישבת עם התביעה להצהיר על הקניית מלוא הזכויות לידי התובע.

     

53. ככל שפונה התובע לזכויות הסבתא המנוחה מתוקף הלכת השיתוף, בהנחה שהסבים נישאו לכאורה לפני שנת 1974, הרי שאין חולק שהסבתא לא תבעה בחייה את חלקהּ בזכויות הסב מתוקף הלכת השיתוף או מתוקף נישואיה לסב. גם לאחר פטירת הסב המנוח לא ביקשה הסבתא לעמוד על זכויותיה אלה לכאורה. אין בסיס להנחה בה אוחז התובע לפיה ברור מאליו שיש לראות את הסבתא כבעלת זכויות מתוקף הלכת השיתוף כאמור. ככל שלא תבעה הסבתא בחייה, הרי שלכאורה ועל מנת לבסס זכויותיה מתוקף נישואיה, על יורשיה לבוא בנעליה, ולשכנע את בית המשפט, בהליך נפרד ומתאים, שיש מקום לתבוע את זכויותיה לאחר פטירתה על ידי יורשיה, ועוד, שיש מקום להכיר בזכויותיה הנטענות, שיש צידוק לאי-הגשת תביעה בחייה וכי זכאותה לכאורה לא התיישנה. על תביעה מסוג זה להיות מוגשת על יד יורשיה כאמור, או על ידי התובע, ברשות יורשיה (בהנחה שזהות כל יורשיה ידועה, ועל כך בהמשך). לא ניתן להחזיק בטענה לזכויות הסבתא מתוקף הלכת השיתוף תוך "דילוג" מעל ביסוס זכויותיה הנטענות בהליך המתאים. מקל וחומר שאין מקום לנהל את ההליך דנן מתוך ההנחה הבלתי מבוססת שזכויות אלה (בחצי המגרש או הדירה בלבד) נתונות לה.

     

54. לא למותר להוסיף שגם מעבר מעל משוכה זו אינו סוף פסוק הואיל והמחצית האחרת של זכויות הסב נתונות ליורשיו, שאף זהותם עודנה לוטה בערפל – ועל כך להלן.

     

55. ככל שפונה התובע לזכויות הסבתא מתוקף ירושתה את הסב, הרי שגם במתווה רעיוני זה אין זה ברור מאליו שהסבתא זכאית למחצית הזכויות במגרש או בדירה. צו ירושה אחר הסב המנוח והמנוחה הוצא על ידי חלק מהיורשים בבית הדין השרעי, ואין מקום להנחה שהדין השרעי מקנה בידי הסבתא את מחצית מזכויות הסב. מקל וחומר שאין מקום להנחה המובלעת בה אוחז התובע לפיה חלקה של הסבתא מתוקף ירושתה את הסב המנוח הוא מחצית. גם אם יטען התובע שלפי הדין הישראלי זכאית הסבתא המנוחה למחצית מזכויות הסב, אזי אין בכך משום היתר "לדלג" מעל שלב ביסוס זהות יורשי הסב המנוח, מקל וחומר שעה שהתובע מסרב באופן מפגיע להגיש בקשה לצו ירושה, וזאת לאחר שפנה לבית הדין השרעי לשם ביטול צו הירושה השרעי.

     

56. שישית, ובהמשך לכך, יש לבסס את זהות יורשי הסב לשם צירופם כבעלי דין לתביעה כמי שעלולים להיפגע מהסעד המבוקש. נשוב בשנית ובשלישית ונזכיר שהתובע עודנו עותר להצהרה לגבי מלוא הזכויות בדירה, ולא חלקן, ופשיטא שזכויות אלה נתונות בחלקן ליורשיו של הסב (שעה שבידו האחרת מאשר התובע שזכויות הסבתא המנוחה הן חלקיות).

     

57. כפי שעולה מטענות התובע, הרי ידוע לו היטב שקיימים יורשים נוספים לסב, נגדם לא הגיש תביעה הואיל ולא מצא לנכון לעשות כן והוא סבור שאין צורך בכך. לא מצאתי בסיס לדין אותו עשה לעצמו התובע בהקשר זה. התובע מאשר שלסבים המנוחים היה בן נוסף, שהלך לעולמו ([...]) וכי יש לו יורשים על פי דין שלא מצאו מקומם בתביעה. עוד מאשר התובע שלאביו היתה אישה נוספת, שלמצער היא יורשת של [...] אביו, והיא לא מצאה מקומה באותו הסכם בין יורשים שערכו התובע, אמו, אחיו ואחותו (הנתבעת מס' 17).

     

58. יתירה מכך, בבקשתו לבית הדין השרעי, לביטול צו הירושה השרעי, טען התובע שהוצג בפניי ביה"ד השרעי מצג מטעה וכי הסב המנוח הותיר אחריו לאחר מותו את אשתו, היא הסבתא המנוחה, "ועוד 10 ילדים שבמועד פטירתו היו כולם בחיים והם: [...]".

     

    התובע הוסיף שמבין יורשים אלה נותרו היום בחיים "[...], [...], [...], [...] בלבד. כל השאר נפטרו והותירו אחריהן יורשים" (ס' 5 לבקשה, שהעתק צורף לבקשת הנתבע מס' 9 מיום 29.1.23).

     

59. לא מצאתי בסיס לטענת התובע לפיה אין לו יריבות עם יתר היורשים, שכן היריבות היא ישירה וחזיתית, הואיל והצהרה על הקניית מלוא הזכויות בדירה לתובע, תפגע בהכרח בזכויותיהם לכאורה בעזבונו של הסב המנוח – הזכויות השיוריות לחלקהּ לכאורה של הסבתא המנוחה, יהיה גודלו אשר יהיה. התובע לא ביסס עוד את טענתו לפיה נתון לו שיקול הדעת להחליט בנסיבות העניין, לברור את היורשים נגדם יגיש תביעה.

     

60. ועוד. לפי הטענה מצד הנתבעים, עוד בחיי הסבים נמכר שטח בשיעור כ 400 מ"ר לצדדים שלישיים. התובע מחזיק באופן תקיף בטענה שאין לו עניין לצרפם לתביעה ואין הם דרושים לבירורה. אלא שאין מקום לעמדה זו, הואיל והתובע מחזיק בטענה לזכויותיה של הסבתא המנוחה במגרש ובדירה מתוקף נישואיה לסב המנוח או ירושתה את הסב המנוח. גם אם הצדדים השלישיים אינם יורשים של הסב, הרי שקבלת טענה זו תביא לפגיעה ישירה לכאורה בצדדים שלישיים שרכשו בתום לב חלק מהזכויות במגרש, ושיעור חלקם עלול להיגרע.

     

61. שישית, לא מצאתי בסיס לטענת התובע שאפשר לזהות ולהפריד את הדירה מהחצר, ואת הדירה והחצר מיתר המגרש. אין אף בסיס משפטי לנקוב סעיף 6(ג) לכתב התביעה המתוקן, לפיה אותה חצר "מוגדרת בפועל וידועה לצדדים"; או לטענה שהחצר "צמודה" לדירה (שם, סעיף 4). להלכה ולמעשה, ההיפך הוא הנכון. למותר להרחיב בדבר, ופשיטא שהמגרש כולו רשום כיחידה אחת על שמו של הסב המנוח. המגרש לא עבר איחוד וחלוקה (פרצלציה). לא נערכו תכנית או תשריט למגרש או לחילופין תכנית היתר, ולא הוצגה בפניי תכנית כגון זו. אין כל דרך משפטית לאפיין את הדירה ו/או את החצר מתוך המגרש, ולפיכך אין דרך להעניק סעד הצהרתי מובחן כלפי הדירה, למצער ללא תשריט כלשהו אותו ניתן לאמץ אל תוך החלטה שיפוטית. בנוסף, במצב דברים זה אף אין בסיס לטענה ל"הצמדה" כזו או אחרת לדירה, משהדירה כלל אינה מוגדרת כיחידה מוגדרת כאמור.

     

62. יתירה מכך, אין מקום לטענה לפיה החצר "מוגדרת" או "ידועה לצדדים" שעה שטענות התובע לכאורה אינה תואמת את הנקוב בהסכם שבבסיס תביעתו. בעוד הסכם המתנה עומד על דירה "בשטח הכולל 98 מ"ר עם חצר מסביב לבית", התובע עותר להצהיר על בעלותו על דירה וחצר ששטחם הכולל "יחדיו הינו כ – 250 מ"ר".

     

    סיכומם של דברים:

     

63. כפי שצוין בפתיחת פסק הדין, מאגד הנימוקים שנמנו לעיל ולהלן עולה שהתובענה דנן, למצער, הקדימה את זמנה. התובע עתר כזכור לסעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים של "הבית והחצר" ולסעד של סילוק יד. לאחר בחינת נסיבות הצדדים וכתבי הטענות, הגעתי כלל מסקנה כי ביהמ"ש לא יוכל בשלב זה להעניק לתובע את הסעדים המבוקשים על ידו, אף במידה ויוכח כי הסכם המתנה שריר וקיים, וזאת מהנימוקים המצטברים שלהלן:

     

    • זכויות הסבתא במקרקעין: גם אם אניח שלא נפל רבב בהסכם ולא נפל פגם בכריתתו, ואף אם תידחה טענת הנתבעים לפיה ההסכם בוטל, אין בכוחו של ההסכם להעמיד סעד או עילה לתובע, שכן אין מחלוקת שלסבתא אין כל זכות קניינית במגרש או בדירה, ונכון לעת זו אף מעולם לא היתה לה. יהא אשר יהא תוקפו של ההסכם, הסבתא אינה יכולה להקנות מכוחו דבר שאינו ברשותה. יתירה מכך, גם אם אקבל את טענת התובע בעל-פה לפיה היתה נתונה לסבתא המנוחה זכות אובליגטורית להירשם בעתיד כבעלת זכויות במגרש או בדירה, אין מקום להנחה לפיה מובן מאליו שזכות זו נתונה לה, מבלי שהוכח שזכות אובליגטורית אכן נתונה לה על פי כל דין – בין אם מכוח נישואיה לסב ובין אם מתוקף היותה יורשת לכאורה של הסב. מערוגה משפטית זו לא יכולה לצמוח עילה לסעד הצהרתי לפיה נתונות לתובע מלוא הזכויות בדירה. יתירה אף מכך, לא ניתן להסתפק בהנחה או בהוכחה לפיה לסבתא נתונות חלק מהזכויות במקרקעין על מנת להקנות לתובע את מלוא הזכויות בדירה.

       

    • לא ניתן אם כן לברר את תביעת התובע מתוקף הסכם מתנה כאשר לא הוכח שהסבתא המנוחה יכולה היתה להעניק את המתנה והאם ה"מתנה" המוקנית היתה שלה כדי להעניקה. בירור התביעה כמות שהיא לא יתאפשר ללא הגשת תביעה נפרדת להוכחת זכויות הסבתא במקרקעין, שתכלול את כל יורשי הסבתא, שלעת זו זהותם אינה ידועה, בין אם מכוח הלכת השיתוף ובין אם מכוח חוק הירושה, או שמא מתוקף הדין השרעי (ואין מקום להתייחס מראש לשלל השבילים והמתווים בהם יכולים יורשי הסבתא או חלקם לבחור). לא ניתן לדון בסוגיה זו אגב אורחא במסגרת ההליך דנן, שכן מדובר בטענה מהותית ומרכזית המשליכה על ההליך בכללותו. אין לראותה כסעד טפל או אגבי לתביעה ההצהרתית משום מהותה, ומשום הצורך לברר את מצבת יורשי הסב המנוח כולם.

       

    • זהות היורשים ו/או הנתבעים: הסב המנוח עודנו רשום כבעלים יחיד על מלוא הזכויות במגרש. מבלי לגרוע מן הקושי כמפורט לעיל בהקשר לסימן השאלה המרחף מעל זכויות הסבתא, ואף בהמשך לכך, יש צורך בבירור זהות כל יורשיו וחלקיהם במקרקעין, לרבות הסבתא המנוחה – ככל שנתונות לה זכויות כאמור. הדעת נותנת, וכך יעלה מכל דין שיחול על נסיבות העניין, שעם פטירת הסב, יורשיו יבואו בנעליו ולהם יש לייחס את הזכויות במגרש – כל אחד לפי חלקו. ידיעה זו אינה נדרשת אך לשם בירור חלקהּ של הסבתא במגרש ובחינת החלק שהוקנה לכאורה במתנה לתובע, אלא גם כדי להעמיד את מלוא הנתבעים והמשיבים לתובענה. לא ניתן להעניק לתובע את הסעד המבוקש כאשר ברי הוא שלפי כל דין קיימים יורשים לסב המנוח, ונתונה להם זכות לכאורה במגרש, והסעד הנתבע חותר באופן ישיר וממשי תחת זכותם זו.

       

    • גם אם אקבל שמרבית יורשיו של הסב הם בעלי דין בהליך דנן, דומה שאין מחלוקת שמדובר ברשימה חלקית בלבד. כשם שפורט לעיל, מטענות התובע בפניי בית הדין השרעי בבקשתו לביטול הצו השרעי עולה שקיימים יורשים נוספים, צאצאי ילדים נוספים של הסב והסבתא המנוחים שאינם מוזכרים בכתב התביעה. דומה עוד שיש לתת את הדעת גם לאשתו הנוספת או השניה של אביו של התובע, שלא היתה חלק מהסכם היורשים אחר אביו של התובע, ואף היא לכאורה יורשת של האחרון. לא נמצא כל בסיס לטענת התובע לפיה מצא עצמו פטור מקיבוץ יורשי הסב תחת כתב התביעה. ביטול צו הירושה השרעי – שנקב בזהות יורשי הסב והסבתא המנוחים – דורש אפוא את בירור זהותם של כל יורשיהם וצירופם כבעלי דין, הואיל ובמצב הרישומי הקיים על המגרש, כל אחד ואחד מהם עלול להיפגע מהסעד הנתבע, אשר יגרע משיעור חלקם בזכויות על המגרש. לדברים משנה תוקף שעה שהתובע אינו פועל להוצאת צו ירושה, לסב או לסבתא המנוחים, ומטענותיו לא עלה הרושם שבדעתו לעשות כן.

       

    • לא ניתן אפוא לברר את התביעה ללא הליך מוקדם לבירור זהות יורשי הסבים המנוחים וחלקם במגרש – מבלי לגרוע מהקושי העולה מהעדר ביסוס חלקה של הסבתא המנוחה במגרש. גם סוגיה זו אינה יכולה להתברר במסגרת התובענה הקיימת באגב אורחה והיא אינה טפלה כלל ועיקר לסעד הנתבע, אלא עומדת בפניי עצמה ודורשת ירידה לעומקם של דברים תוך התחקות אחר כל היורשים כאמור. יתכן עוד, שקביעת זהות היורשים וחלקם אינה נתונה לערכאה אחת כי אם לאחרת, בין אם לרשם לענייני ירושה או שמא לבית הדין השרעי, וכאמור לעיל, אין להקדים ולהצביע על המתווה שיכול לעמוד ליורשי הסבים או חלקם.

       

    • כמו כן, ומהמקובץ עד כה נראה כי בנסיבות הנוכחיות אפשר לקבוע בביטחון – מבלי להכריע בדבר או לקבוע ממצא - שלסבתא לא היו נתונות, או לא יהיו נתונות מלוא הזכויות במגרש או בדירה, ולכל היותר יוכח כי היו לה זכויות חלקיות בנכס נשוא הסכם המתנה. על כן עתירת התובע להצהיר כי נתונות לו מלוא הזכויות "בבית והחצר"- דינה ממילא להידחות.

       

    • כמו כן, ומבלי לגרוע מן הדברים, לא ניתן להתעלם מטענת הנתבעים לפיה מחזיקים בחלק מהמקרקעין צדדים שלישיים שרכשו בעבר חלק מזכויות הסב. אין מקום לקבוע כלום מדובר ב 400 מ"ר מתוך המגרש כנטען, או בחלק בשיעור אחר. כך או כך, על התובע להניח את דעתו של בית המשפט כי עשה כל שלאל ידו על מנת לאתר את כל מי שעלול להיפגע מן הסעד הנתבע, ואין מקום לקבל את גישתו לפיה כל מי שעלול להיפגע מהסעד רשאי לבקש להצטרף להליך, כאילו הדברים לשיטתו אינם נוגעים לו.

       

    • אפיון הנכס: התובע עותר למתן סעד הצהרתי על דירה שאינה רשומה או מוכרת כיחידה או תא לפי כל דין על המקרקעין. כאמור, ככל שידיעת בית המשפט מגעת, ולא נטען אחרת, מעולם לא שויך אף מבנה על המגרש למאן דהוא ואין חלוקה קניינית של המבנים השונים שנבנו על המקרקעין. לא נערכה במגרש חלוקה כלשהי לחלקות-משנה (פרצלציה). ככל היודע אף לא נעשתה חלוקה תכנונית לשם קבלת היתרי בניה, ולא קיימת כל תכנית חלוקה או תכנית-היתר על המקרקעין. התובע מבקש מבית המשפט להצהיר על בעלותו על נכס שהדין אינו מכיר בו כלל, ואף לא במיקומו, בגבולותיו או מידותיו. כאמור עוד קיים פער בין השטח הנקוב בהסכם המתנה ובין גודל השטח אותו התובע "מעריך". סעד הצהרתי כמבוקש אינו יכול להינתן בחלל ריק על בסיס תיאורים ערטילאיים שאינם מוכרים בדין. גם אם לשם הדיון היה בית המשפט מתגבר על כל הליקויים והפגמים שנמנו לעיל, עד כה לא הבהיר התובע כיצד ינוסח הסעד המבוקש, וכיצד תנוסח הזיקה בין פסק הדין המבוקש לבין הדירה מושא ההסכם. שהרי פסק דין הצהרתי יפה הוא כלפי כולי עלמא, וגם אם יאחז בו התובע בידיו, כיצד ישויך פסק הדין לאותה הדירה, וכיצד תתואר בו הדירה במצב הרישומי הנוכחי? התובע ממאן לתת תשובות בהקשר זה.

       

    • יוצא אפוא שיש להקדים ולהסדיר את אפיון הדירה מושא ההסכם והתביעה ואין מקום בשלב זה אף להתיימר ולקבוע כיצד יעשה הדבר – בהינתן המצב הנוכחי וריבוי היורשים ובעלי הזכויות הפוטנציאליים במגרש. אפשר להעלות על הדעת פניה למודד ולהסדרת הרישום בפנקס הזכויות, בין אם על רקע פירוק שיתוף, אם לאו, בהסכמה או שלא בהסכמה. כך או כך, אין מקום להסדיר את מצב הדברים כחלק מההליך דנן, כי אם בהליך נפרד – משפטי/תכנוני/קנייני שדומה ונכון לעת זו, הוא מורכב למדי.

       

    • לבסוף, ויפים הדברים לכלל הקשיים שנמנו לעיל, אוסיף ואטעים, מבלי למצות את הסוגיה, כי מן המפורסמות ש"אחד הכללים היסודיים המקובלים בסדר דין בעולם הוא, שאין לפסוק לצד מה שלא תבע או למעלה ממה שתבע" (ע"א 624/69 פילוסוף נ' דוידזון, פ"ד כד(2) 378) ועוד כי "כדרך כלל אין בית המשפט מושיט ידו לנתבע שלא הגיש תביעה" (רע"א 8903/11 מפעלי הנדסה קדמני בע"מ נ' מקורות חברת המים הלאומית).

       

    • התובע לא עתר לתיקון כתב התביעה או להוספת סעדים, וכאמור עומד על דעתו שיש ללבן את הקשיים הניכרים שהובאו לעיל במסגרת התובענה דנן, למרות שלא פתח בהליכים המתאימים. אסתפק ואומר שהתובע לא הצביע על קיומן של נסיבות מתאימות שיצדיקו דרישה חריגה כגון זו (ר' למשל ע"א 69/98 נהאד מחמד אסעד מחאג'נה נ' לביבה מחאג'נה). הסוגיות שפורטו לעיל כבדות משקל עד מאוד, כל אחת בפניי עצמה, וכל שכן משקלן המצטבר. הן אינן אגביות או "טפלות" לסעד הנתבע, וחלק מהן אף אינו בהכרח נתונות לסמכותו העניינית של בית משפט זה.

       

    • בטרם חתימה יש מקום להדגיש, כי אפשר להעלות על הדעת נסיבות בהן אפשר היה לכאורה להתגבר על אחד מן הקשיים הללו, ולדון בו אגב אורחא ולהכריע בו כחלק בלתי נפרד מההכרעה בסעד העיקרי המבוקש. אך אפשרות זו אינה עולה על הדעת נוכח ריבוי הקשיים ומשקלם המצטבר, ובנסיבות אלה יש להקדים ולהסדיר את הדרוש הסדרה קודם לבירור הסעד ההצהרתי הנתבע בהליך דנן, וזאת בהליכים חוקיים נפרדים בפניי הערכאות ו/או הרשויות המתאימות.

       

      סוף דבר

64. מכל הנימוקים המנויים לעיל, אני קובעת כדלקמן:

     

65. אני מורה על מחיקת התביעה על הסף.

    • התובע ישלם לידי הנתבעים 8-1, באמצעות בא-כוחם, הוצאות משפט בשיעור 3,000 ₪;

    • בנוסף ישלם לידי הנתבע מס' 9 הוצאות משפט בשיעור 3,000 ₪.

       

      המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

       

      פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

       

       

       

      ניתן היום, י"א אלול תשפ"ג, 28 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.