הזכות לפרטיות נסוגה מפני זכותו של הנולד לדעת מיהו אביו מולידו

השופטת שושנה שטמר - אב"ד:

המחלוקות בין הצדדים

1. המחלוקת העומדת לפנינו היא לאיזו זכות יש לתת קדימה: המערער מסרב לבצע בדיקה גנטית (וראו הגדרתה בס' 2 לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000, להלן "חוק מידע גנטי"). הבדיקה נועדה לאשר כי המשיב 1 (להלן "המשיב") הוא בנו של המערער. המערער טען כי חיובו על ידי בית משפט קמא לערוך בדיקה זו פוגעת בזכויותיו לפרטיות ולאוטונומיה, אותן הוא רואה כעקרוניות וכגוברות על זכותו של המשיב לדעת מיהו אביו באמצעות בדיקה גנטית דווקא. המערער טען כי הוא חושד שלמשיב מניעים זרים בתביעתו, לרבות התנהלות עבריינית, חשד לשימוש בסמים, עבריינות בטחונית ועוד. המערער הוסיף וטען כי הוא מוכן להכיר שהמשיב הוא בנו, ולפיכך הבדיקה הגנטית מיותרת. עמדתו זו של המערער, נשארה איתנה לאורך ההתדיינות בבית משפט קמא ולפנינו.

מנגד טען המשיב כי הוא זכאי לקביעה שתאשר לו, לאחר עשרות שנים, שהמערער הוא  אכן אביו, ותוצאותיה יהיו מוכרות על ידי כולי עלמא, לרבות רשויות המדינה. הבדיקת בת התוקף, שאין עוררין עליו, היא הבדיקה הגנטית.

הנסיבות הלא נפוצות במקרה זה הן, שהמשיב הוא בגיר, שאינו זכאי למזונות, והתביעה איננה, ככל הנראה, על רקע של ציפיה להטבות כספיות, אלא מתוך רצון לדעת בבירור מיהו אביו מולידו. הבקשה באה גם על הרקע, שהמשיב, הנשוי לישראלית, מבקש לקבל מעמד אזרחות במדינה; הכרתו כבנו של המערער, שהוא אזרח ישראלי, תסייע בידו.

הרקע העובדתי

2. העובדות שיש להזדקק להן לצורך הכרעה, אינן שנויות ברובן הגדול במחלוקת והן עולות מפסק דינו של בית משפט קמא ומכתבי בי-דין שבתיק.

המשיב הוא יליד 1981, נולד בדנמרק וחי בה מרבית חייו. הוא נשוי מזה כשבע שנים לישראלית, ומאז נישואיו הוא חי לסירוגין בישראל ובדנמרק.

אמו של המשיב הגיעה ארצה כמתנדבת בשנות השבעים. אין מחלוקת כי האם והמערער ניהלו קשר רומנטי. נטען כי האם עזבה את הארץ ושבה לדנמרק בסמוך ללידתו של המשיב. המערער ככל הנראה לא התכחש בזמנו שהוא אביו של המשיב, אולם האם, שחששה לניתוק בנה ממנה או להתערבות יתרה מצדו של המערער בחייה ובחיי בנה, סרבה לקבל ממנו מזונות ולקשר רציף. המערער והמשיב נהלו קשר מסויים לאורך השנים, שנותק מדי פעם.

3. המשיב טען כי גודל בדנמרק כיהודי וכחלק מהקהילה היהודית שם. בשנת 2010 פנה לאביו בבקשה שירשום אותו במשרד הפנים הישראלי כבנו. זאת מרצון לשייכות אישית ושיוכרו שורשיו היהודיים גם ברישומים הפורמאליים. על אף הפצרותיו במערער, הוא סרב. לפיכך, הוגשה התביעה בבית משפט קמא להכריז עליו כבנו. המשיב הצהיר בבית משפט קמא כי אין לו כל כוונה לתבוע בהיבט כלכלי כלשהו את המערער אם יוכר כאביו; כל מטרתו היא לקבל הכרה רשמית שאין בה כל נזק למערער.

4. המערער התנגד לבדיקה הגנטית, אולם הסכים כי המחלוקת תוכרע בלא עריכת הבדיקה. לטענתו, המשיב פועל מטעמים אופרטוניסטים, המונעים על ידי צדדים שלישיים, ובחוסר תום לב, תוך שיהוי ניכר. הוא ככל הנראה צורך סמים. מטרתו להזיק למערער ולמשפחה שהוא הקים. כן טען המערער כי המשיב נולד כאשר אמו היתה נשואה לאחר ואף היתה בקשר מזדמן עם אחרים. הוא לא ידע על הריונה של האם, והובא להאמין בכך שהוא האב בדיעבד, על אף שאין לו הוכחה לכך, אולם הוא לא התחמק מהתחייבויותיו. בנסיבות אלו, אין לאלץ אותו ואת משפחתו לשתף פעולה עם המשיב. אין המשיב קשור אליו רגשית, ורצונו לדעת את שורשיו, צריך לבוא על סיפוקו בכך שהוא יודע, מאז ומתמיד, כי הוא אביו.