הוצאת קטינות והעברתם למרכז חירום במסגרת צו ביניים

 בעניין :1. א', קטינה ילידת 2006

              2. נ' , קטינה ילידת 2009

 באמצעות אפוטרופוס לדין- עו"ד סנדרה בוכהיים דה וינד

1. בפניי ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בXXX (כב' השופטת הבכירה עדנה בן לוי) מיום 25.12.2017, בתיק XXXבמסגרתה הורה, על הוצאת הקטינות, א', ילידת 2006; ו-נ', ילידת 2009 (להלן- "הקטינות"), והעברתן למרכז חירום XX(במסגרת צו ביניים), וזאת לצורך אבחון וגיבוש דרכי טיפול. תוקף הצו -  30 יום ממועד קליטתן (להלן – "ההחלטה").

2. במוקד הערעור שאלת אופיו של מרכז החירום בו שוהות הקטינות מאז XX האם יישארו הקטינות במרכז החירום אליו הועברו באופן זמני, או שיש להעבירן, למרכז חירום המיועד לאוכלוסיה חרדית, כעתירת האם, המערערת.

א. רקע:

3. המערערת (להלן- "המערערת" ו/או "האם") ומשיב מס' 1 (להלן- "המשיב" או "האב"), הינם הורים ל- 4 ילדים משותפים, אשר התגרשו זמ"ז בשנת 2012 בין השאר, על רקע אי הסכמה לגבי אורח החיים (דתי או חילוני) ודרך חינוך הילדים. תהליך הגירושין וקביעת המשמורת היה ארוך ומורכב וכלל האשמות הדדיות.

4. הקטינות נמצאות במשמורת האם, המנהלת אורח חיים דתי חרדי. האם נישאה בשנית ונולדו לה שתי בנות נוספות.

המשיב מנהל אורח חיים חילוני ושני הבנים המשותפים לו ולמערערת (מ' כבן 16 ו-ח' כבן 13) נמצאים במשמורתו. המשיב נישא בשנית.

5. ביום XX.17 פנתה המערערת לשירותי הרווחה והודיעה כי בשל קשיים בינה לבין בעלה, העבירה את הקטינות לבית מכרים וביקשה כי הקטינות תסודרנה אצל אותם מכרים בסידור אומנה. במקביל, הגישה האם תלונה במשטרה נגד בעלה, בגין אלימות ממושכת נגד הקטינות. מאוחר יותר חזרה בה המערערת מתלונתה, והקטינות חזרו לביתה.

6. בחודש יולי 2017, התקבל דיווח מתושבי השכונה, כי הקטינות יחד עם שתי אחיותיהן הפעוטות משוטטות בצומת מסוכן. במקביל התקבלו דיווחים מצוות בית הספר כי מצבן של הקטינות קשה מאוד והן אינן בקשר עם אביהן ואחיהן.

7. בישיבת הוועדה לתכנון וטיפול, שהתקיימה ביוםXX  ביקשה האם, כי הקטינות תועברנה למשפחה אומנה בעוד האב ביקש, להעביר את הקטינות אליו.

8. מאוחר יותר בחודש נובמבר 2017, בעקבות התדרדרות במצב היחסים, בין המערערת לבין בעלה, התנהגות בלתי הולמת של בעלה כלפי הקטינות, במיוחד כלפי הקטינה א', עזבה המערערת את ביתה ועברה להתגורר בבית הוריה. בפגישה שהתנהלה בין המערערת לבין עו"ס לחוק הנוער, הוצע למערערת להעביר את הקטינות למרכז חירום. האב התנגד לכך והמערערת מסרה עמדה דומה ימים ספורים לאחר מכן.

9. בעקבות השתלשלות אירועים ודיווחים שונים שנתקבלו, לרבות דיווחים מבית הספר בו לומדות הקטינות, כי מצבן של הקטינות הולך ומתדרדר, הגישה עו"ס לחוק הנוער בקשה לבית משפט קמא, בגדרה עתרה למינוי אפוטרופוס לדין לקטינות וכן למתן צו להוצאת הקטינות למשפחת אומנת חירום בקהילה החרדית ועריכת אבחונים פסיכודיאגנוסטיים.

10. ביום 3.12.2017, ולאחר שקיים בית משפט קמא דיון בבקשה האמורה, דחה בית משפט קמא את הבקשה להוציא את הקטינות למשפחה כלשהי בקהילה החרדית. עו"ס לחוק הנוער התבקשה להגיש בקשה מעודכנת.

11. ביום 5.12.2017 הגישה עו"ס לחוק הנוער, בקשה בה עתרה להעברת הקטינות למרכז חירום XXX, מרכז חירום חרדי. בדיון מיום 20.12.2017, ולאחר ששקל בית משפט קמא את עמדת האם, האב, העו"ס לחוק הנוער והאפוטרופוס לדין, הורה בית משפט קמא, כי הקטינות תועברנה למרכז חירום XX, שהוא בעל צביון דתי, אך לא חרדי.

בהחלטתו האמורה, עמד בית משפט קמא על השיקולים ששקל, בין היתר, הצורך לאבחן באופן אובייקטיבי, את מצבן הרגשי והנפשי של כל אחת מהקטינות וזאת על רקע מציאות חייהן,  את טיב הקשר בין כל אחת מהקטינות לבין כל אחד מההורים. בית משפט קמא מצא כי נכון להיום השארת הקטינות בבית אמן, אינו הפתרון הנכון ואף לא יהיה זה נכון להעביר את הקטינות למשמורת האב, בהעדר כל מידע לגבי טיב הקשר בינו לבין כל אחת מהקטינות.  בית משפט קמא אימץ את עמדת האפוטרופוס לדין כי אין לתת עדיפות לאורח חיים של אחד מההורים על משנהו.

12. המערערת, שעמדה על בקשתה להעביר את הקטינות למרכז חירום בעל צביון חרדי, הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 20.12.2017, ולקיום דיון בעניין.

בית משפט קמא נעתר לבקשת המערערת, ודיון התקיים ביום 25.12.2017, בנוכחות הצדדים ועו"ס לחוק הנוער. כל צד השמיע את עמדתו, בית משפט קמא, לאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע כדלקמן:

" בהחלטה שקיבלתי ב- 20.12.17 קבעתי יש חשיבות לאבחון כל אחת מהקטינות וכן לאבחון טיב הקשר של כל אחת מהקטינות עם כל אחד מהמשיבים וזאת באופן האובייקטיבי ביותר שניתן לבצע. מאחר ומדובר בהורים אשר אחת חרדית ואחד חילוני, הכרח לטעמי כי האבחון יעשה במקום אשר מכבד ככל האפשר את חיי הקטינות דהיינו מקום בעל ציווין דתי כלשהו, כאשר אורח חיי ההורה מבחינה דתית לא תהיה כל השלכה על תוצאות האבחון.

            לעמדתי אבחון אובייקטיבי כזה בנתונים שפירטתי יכול להיעשות רק במרכז החירום XXX ולכן אני שבה ומורה כי הקטינות תוצאנה לאבחון במרכז החירוםXXX, כאשר תוקף הצו ל- 30 יום ממועד קליטתן."

13. להשלמת התמונה אציין, כי הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע אך הקטינות נקלטו ביום 02.01.2018, במרכז חירום XXX ומאז מצויות הן שם.

ב. תמצית טענות הצדדים בערעור:

            טענות המערערת:

14. המערערת טוענת, כי יש להורות על העברת הקטינות למרכז חירום חרדי וכי שגה בית משפט קמא, משהורה על העברתן למרכז חירום שאינו תואם את הרצף החינוכי, הערכי והדתי עליו התחנכו כל חייהן. לטענת המערערת, השארת הקטינות במרכז חירום שאינו מחזיק בצביון הדתי בו הן מחזיקות, אינו מקפיד על כשרות בד"צ שאוכלות הקטינות, ואף מקרין טלוויזיה, אינו לטובתן ואף פוגע בהן.

15. ב"כ המערערת, עו"ד זמור-פרנקו, הדגישה כי גורמי הרווחה בקשו כי מרכז חירום חרדי, XXXבירושלים הוא מרכז החירום אליו יש להעביר את הקטינות ורק לשם נתנה האם את הסכמתה.

16. עוד מוסיפה וטוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא משנתן משקל בכורה למשיב, שאין הוא משמורן על הקטינות, שעד לדיון סירב לבקרן במרכז קשר ומיעט להיות עימן בקשר. לטענת המערערת, טעה בית משפט קמא משקבע כי יש לערוך אבחון לקטינות בסביבה ניטראלית בעוד שהיה עליו להורות כי האבחון ייעשה במקום התומך בסביבה בה הן גדלו, קרי, אורח חיים חרדי.

            טענות המשיב:

17. ב"כ המשיב, עו"ד ביטר, טען כי לא נפלה בהחלטת בית משפט קמא כל טעות משפטית או עובדתית. לגישתו, יש בהחלטה כדי לשרת את טובת הקטינות והיא גם מאזנת בין אורח החיים שמנהלת המערערת לבין אורח החיים שמנהל המשיב. המשיב עמד על כך, שמרכז החירום אליו יעברו הקטינות והוא מיועד לאוכלוסייה דתית השומרת על אורח חיים דתי.

18. המשיב עמד על כך שבקשת המערערת אינה ישימה, שכן במרכז חירום XXX אליו מבקשת האם להעביר את הקטינות אין מקום פנוי לקליטתן. בנוסף, הקטינות כבר נקלטו במרכז החירום XXX. לטענתו, העברה נוספת של הקטינות, רק תפגע בהן.

19. למעלה מהאמור, המשיב טען, כי ההחלטה עליה מבקשת המערערת לערער היא החלטה של צו ביניים, שאין עליה ערעור בזכות, והיה על המערערת להגיש בקשת רשות ערעור, משלא עשתה כן, דין הערעור שהגישה להידחות.

            טענות בא כוח היועמ"ש:

20. בא כוח היועמ"ש, עוה"ד הס בכר, עמדה על כך, שאין מחלוקת בדבר שטובתן של הקטינות מחייבת העברתן למרכז חירום. לגישת בא כוח היועמ"ש, נוכח המציאות הקיימת והעובדה, שהקטינות נקלטו כבר במרכז החירום XXX, ונוכח העובדה שתהליך ההיכרות והאבחון במרכז זה כבר החל, ומשום שתקופת שהותם של הקטינות במרכז החירום היא זמנית, הרי שטובתם מחייבת הותרתן במרכז החירום בו כבר נקלטו.

21. בנוסף, ציינה ב"כ היועמ"ש כי מרכז החירום החרדי XXX נמצא בתפוסה מלאה ואין מקום לקליטתן של הקטינות, כך שאפשרות העברתן אינה ישימה.

            טענות האפוטרופוס לדין:

22. האפוטרופוס לדין, עוה"ד בוכהיים דה וינד, עמדה בטיעוניה על טובת הקטינות, המנהלות אורח חיים חרדי בבית אמן ואורח חיים חילוני בבית אביהן. לעמדתה, אין לקבל את טענת האם כי הקטינות נחשפות במרכז החירום הדתי לאורח חיים שאינו ידוע להן או לסביבה השונה מהסביבה אותה הן מכירות.

23. לטענת האפוטרופוס לדין, יש להותיר את ההחלטה על כנה ולמנוע מעבר נוסף של הקטינות אשר עברו בתקופה האחרונה לא מעט שינויים לרבות, מעבר דירה, מעבר מבית ספר אחד לאחר. שינוי נוסף עבורן, עלול לחשוף אותן למשבר רגשי.

24. במעמד הדיון האפוטרופוס לדין מסרה, כי קליטתן של הקטינות במרכז החירום הייתה קלה, וכי מבירור שערכה עמן נראה, כי טוב להן במקום בו הן נמצאות. אשר על כן סבורה היא, כי טובתן, מחייבת השארתן במרכז החירום בו הן נמצאות.

ג. דיון והכרעה:

25. אקדים סוף להתחלה ואומר כבר עתה, כי בנסיבות העניין, משהקטינות שוהות כחודש ימים במרכז החירום הדתי XXX, אני בדעה כי טובתן של הקטינות שהחלטת בית משפט קמא תיוותר על כנה.

26. ראשית אדגיש, כי בית משפט לנוער מהווה ערכאה שיפוטית מיוחדת שביסוד הקמתו ופועלו עומד האינטרס של הגנה על קטינים בסיכון ומצוקה. ההחלטה מושא הערעור ניתנה על פי הוראת סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך- 1960 (להלן: "חוק הנוער"), עוד בטרם הוכרזו הקטינות כקטינות נזקקות אך קיימות ראיות לכאורה בדבר נזקקות ולאחר שהוכח כי הוצאת הקטינות הינה חיונית ונדרשת באופן מיידי.

27. בדיון שהתנהל לפני ביום 17.1.2018, ולאחר ששמעתי טענות הצדדים בעל פה, ומבלי להביע עמדה באשר להחלטת בית המשפט קמא, ביקשתי לקבל עדכונים לגבי אפשרות לקליטת הקטינות במרכז חירום חרדי וכן לקבל עדכון לגבי ההליכים הטיפוליים שנערכו לקטינות.

28. מאז הדיון ועד להחלטתי זו נתקבלו שני עדכונים:

בעדכון הראשון, מיום 23.1.2018, הודע כי אין מקום לקליטת הקטינות במרכז חירום חרדי וכי אין גם צפי קרוב לעזיבת חניכות אחרות את המרכז.

נמסר כי הקטינות, נמצאות במרכז החירום XXX כשלושה שבועות, הן החלו בתהליך הסתגלות וקליטה, משתלבות בפעילויות של המרכז ועתידות לעבור אבחון פסיכודיאגנוסטי. על מנת להשלים את תהליך האבחון, נדרש זמן נוסף לשהותן במרכז החירום. כן דווח על קשיים התנהגותיים של הקטינות, הבאים לידי ביטוי בקושי לקבל סמכות מהצוות, לרבות הפגנה של אי כבוד וזלזול בצוות ובקטינים אחרים שנמצאים במרכז.

            בעדכון השני, מיום 31.01.2018 נמסר כי אין מקום לקליטת הקטינות במרכז החירום החרדי וכי אין צפי בשלב זה למועד בו יתפנה מקום עבורן.

להודעה צורפה התייחסותו של עו"ס אוריאל איילשטיין, מנהל מרכז חירום ילדים ומרכז XXX ובשל חשיבותה אביאה במלואה:

"תהליך האבחון והערכה של מרכז החירום הוא תהליך כוללני, בו האבחון הפסיכודיאגנוסטי, מהווה רק חלק מההערכה הכוללת. ואפרט בקצרה את תהליך ההערכה שילדים עוברים במרכז החירום, כולל נ' ו-א'.

אנו בוחנים את מידת התפקוד בכל שטחי החיים, החל מהתארגנות בבוקר, דרך מערכת היחסים שכל אחת מהן מפתחת עם קבוצת השווים והילדים האחרים, כמו גם תפקוד לימודי במערכת בית ספרית, כמו כן, אנו לומדים על מימד הקשר שהן יוצרות עם עולם המבוגרים, על מידת ההיענות לסמכות, על האופן בו הן מגיבות להצבת גבולות וכן ליצירת קשר, בין פרטני ובין קבוצתי.

כל אלו נבחנים לאחר פרק זמן של הסתגלות, שבו נותנים לבנות ליצור קשר איתנו, מתוך הבנה כי עצם ההוצאה מהבית מהווה סטרס בפני עצמו.

אנו בוחנים את הקשר של הבנות עם כל אחד מההורים, כיצד כל אחת מהן מגיבה לביקורים בבית, לחזרה למרכז החירום, וליכולת ההתארגנות שלהן לאחר ביקורים.

במקרה שלהן עולה שאלה נוספת לגבי הפער בין אורח החיים החרדי של האם, לאורח החיים החילוני של האב, וכן לגבי האופן בו כל אחת מהבנות ממקמת את עצמה על הרצף של דתיות- חילוניות.

זהו תהליך שאורך זמן, במיוחד כיוון שלא היה קשר רציף עם האב במשך השנים, ונצטרך זמן כדי ללמוד על הקשר בניהם, לא במפגש חד פעמי, אלא במשך זמן.

כל אלו מהווים את המערכת של ההערכה ואבחון כדי לגבש המלצות יחד עם שירותי הרווחה של חיפה לגבי המסגרת הבאה, בין אם חזרה לקהילה, או יציאה למסגרת חוץ ביתית.

א' ו-נ' תתחלנה את האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי בעוד כחודש וחצי. האבחון כולל 4-6 פגישות, וניתוח של תוצאות האבחון וכתיבה של האבחון. תהליך האורך כחודש ימים בממוצע, תלוי במידת שיתוף הפעולה של כל אחת מהן."

29. בנסיבות העניין, שוכנעתי, כי טובתן של הקטינות מחייבת את השארתן במרכז החירום בו הן נמצאות מזה כחודש ימים וכי יש לאפשר להן את תהליך האבחון ברגיעה ובבטחה.

אביא נימוקיי:

(א)        על הצורך הדחוף בהוצאת הקטינות למרכז חירום, אין מחלוקת. המחלוקת התמקדה באופיו של מרכז החירום – האם מרכז חירום דתי, אך לא חרדי, כפי שהורה בית משפט קמא או מרכז חירום חרדי, שאין בו מקום לקליטת הקטינות ואף אין צפי מתי תוכלנה הקטינות לעבור אליו. משכך, ראוי להעניק לקטינות מסגרת ידועה ומוכרת ולמנוע מהן ציפיה ו/או חרדה למעבר נוסף. נזכיר ונדגיש, כי הקטינות, על פי הדיווחים, זקוקות למסגרת המציבה להן גבולות וסמכות.

(ב)        טענת המערערת כי היא המשמורנית על הקטינות ויש לאפשר לקטינות לשמור על אורח החיים החרדי, אליו הורגלו ועל פיו התחנכו, היא טענה שיש בה ממש ובוודאי יש לתת לה משקל. מרכז החירום אליו הועברו הקטינות, הוא מרכז חירום בעל צביון דתי, בו מקפידים לשמור על אורח חיים דתי. במסגרת החלטתי זו, לא ראיתי לנכון, להכריע בטענה כי הקטינות נחשפו לאורח חיים אחר בביקוריהן אצל אביהן.

30. מכל מקום, הרי שבהתאם לדיווחים שהתקבלו, אין אפשרות לקליטתן של הקטינות במרכז חירום XXX, גם לא בעת הקרובה. משכך ובנסיבות אלו, הרי מרכז החירום בו הן נמצאות מזה חודש ימים, הוא המקום הטוב ביותר עבורן ומשרת את טובתן. מרכז זה יש בו כדי לשמור על מכלול האינטרסים, הצרכים והזכויות של הקטינות, ובכלל זה, עם שלומן הגופני והנפשי ומאפייני אורח חייהן, לרבות, הרקע הדתי ממנו באו.

31. על כל האמור לעיל, ומשלא שוכנעתי, כי יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, משלא נפלה כל טעות בגדרה, הנני דוחה את הערעור.

32. אין צו להוצאות.

פסה"ד מותר לפרסום לאחר עריכה והשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום,  ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.