ככל הנראה שתי הבנות נפלו קורבן להתנהגות בעייתית מצדו של בעלה החדש של אמן. על מנת לשמור עליהן, הן הועברו למרכז חירום דתי. האם ביקשה להעביר אותן למרכז חרדי, אך השופטת קבעה כי עדיף שהן יישארו היכן שכבר נקלטו.
החלטה מענייננת שהותרה לפרסום באחרונה. ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה את ערעורה של אם שביקשה להעביר את שתי בנותיה השוהות במרכז חירום דתי, אל מרכז שבו מקפידים על צביון חרדי. השופטת אספרנצה אלון שוכנעה שטובת הילדות היא להישאר במקום שבו הן כבר שוהות מספר שבועות.
האם-המערערת ואביהן של הבנות התגרשו ב-2012, לאחר תהליך ארוך וקשה. הרקע לגירושין היה אי הסכמות לגבי אורח החיים ודרכי חינוך ארבעת ילדיהם – שני בנים ושתי בנות (בנות 12 ו-9).
כיום, הבנות נמצאות במשמורת האם, המנהלת אורח חיים חרדי. האם נישאה בשנית ונולדו לה שתי בנות נוספות. אביהן שגם הוא נישא בשנית, מתנהל כחילוני, ושני הבנים המשותפים לו ולמערערת (בני 16 ו-13) נמצאים במשמורתו.
הצרות הגדולות התחילו כתוצאה מנישואיה של המערערת לבעלה הנוכחי. בשנה שעברה היחסים בין השניים התדרדרו עד שהיא עזבה אל בית הוריה. עוד לפני כן, היא העבירה את שתי בנותיה למשפחה של מכרים שתהווה משפחת אומנה, והגישה נגד בעלה תלונות במשטרה בגין אלימות כלפי הבנות.
באותה תקופה, כלומר לפני שהעבירה את הבנות, התקבל דיווח מתושבי השכונה שסיפרו כי שתי הבנות, יחד עם אחיותיהן הפעוטות, נצפו משוטטות לבד בצומת מסוכן.
בעקבות השתלשלות האירועים, כולל דיווחים מבית הספר שלפיהם מצבן של הבנות "קשה מאד", ולאחר בקשה של עו"ס לנוער, שתי הבנות הועברו (זמנית) בתחילת ינואר אל מרכז חירום "נווה מיכאל" – מקום בעל צביון דתי, שבו הן יטופלו ויעברו אבחונים שונים לגבי מצבן.
מאוחר יותר בית המשפט לנוער בחיפה דחה את בקשת האם להעביר את הבנות למרכז חירום "מבטח עוז", מקום בעל צביון חרדי, המיועד לאוכלוסיה חרדית.
האם טענה כי העברת הבנות אל המרכז הדתי פוגעת ברצף החינוכי והערכי שעליו התחנכו כל חייהן, בין היתר משום שהמרכז אינו מקפיד על כשרות בד"ץ ויש בו טלוויזיה.
מנגד, אביהן של הבנות (המשיב בהליך) סבר שהחלטת בית המשפט לנוער משרתת את טובת הילדות ואף מאזנת בין אורח חייה לבין אורח חייו.
בתוך כך גם נציג היועמ"ש לממשלה וגם אפוטרופסית לדין שמונתה לבנות, סברו שיש להותיר את ההחלטה על כנה, שכן הבנות כבר נקלטו במרכז.
זקוקות למסגרת
בסופו של דבר, גם השופטת אלון הגיעה למסקנה שלטובת הבנות יש להשאיר אותן במרכז שבו הן כבר נקלטו, ולאפשר להן לעבור תהליך אבחון ברגיעה ובבטחה.
השופטת ציינה שבמרכז החירום החרדי אין מקום לקליטת הילדות, ואף אין צפי מתי יתפנה מקום. "משכך, ראוי להעניק לקטינות מסגרת ידועה ומוכרת ולמנוע מהן ציפיה ו/או חרדה למעבר נוסף. נזכיר ונדגיש, כי הקטינות, על פי הדיווחים, זקוקות למסגרת המציבה להן גבולות וסמכות", כתבה.
כמו כן, השופטת הבהירה שהיא מכבדת את עמדת האם המבקשת לאפשר לילדות לשמור על אורח חיים חרדי, אולם במרכז החירום אליו הועברו הקטינות, מקפידים לפחות על אורח חיים דתי.
במצב זה, השופטת סברה כי המקום שבו הן כעת "יש בו כדי לשמור על מכלול האינטרסים, הצרכים והזכויות של הקטינות, ובכלל זה, עם שלומן הגופני והנפשי ומאפייני אורח חייהן, לרבות, הרקע הדתי ממנו באו".
לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ הקטינות: עורך דין משפחה סנדרה בוכהיים דה וינד
- ב"כ המערערת: עו"ד כנרת זמור פרנקו
- ב"כ המשיב 1: עו"ד אליק ביטר
עו"ד איתן ליפסקר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין