אזרח ישראלי הואשם בשורת עבירות פליליות לאחר שפרץ מחסום צה"לי עם רכבו, אף שנאמר לו כי אין מעבר לישראלים-יהודים. ביהמ"ש, שזיהה אפליה ביישום החוק, זיכה אותו מכל האישומים.
אזרח ישראלי הגיע עם רכבו למחסום ליל הסמוך למחסום קלנדיה, אך מפקד הכוח במחסום הסביר לו שיהודים אינם רשאים לעבור במחסום ועליו להסתובב ולחזור על עקבותיו.
לכתבות נוספות בנושא:
הנהג לא שמע להוראותיו, לחץ על דוושת הגז והחל בנסיעה. אחד החיילים משך את חבל הדוקרנים שהיה מונח על הקרקע כדי למנוע את המשך הנסיעה, אך הנהג עלה על הדוקרנים וגרר עמו את החייל.
בסופו של דבר, הנהג עוכב במחסום קלנדיה. שם החל לצלם את הנעשה סביבו, ומשלא שעה לבקשות החיילים לחדול ממעשיו, הם התנפלו עליו, אזקו אותו ומחקו את התמונות.
במרץ 2010 הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו עבירות של נהיגה פוחזת, הפרעה לעובד ציבור ותקיפה סתם.
הנאשם טען, שהמשיך בנסיעתו כי הבין שהוא רשאי לנסוע. עוד טען, כי לא הוא זה שתקף אלא החיילים תקפו אותו. לטענתו, אחד החיילים ניסה לחלץ ממנו את הטלפון הסלולרי באלימות, אף שהפסיק לצלם. לאחר שהביע התנגדות, החייל הפיל אותו ארצה וביחד עם חיילים נוספים היכה אותו באגרופים ובעט בו.
כולם שווים בפני החוק
שופט בימ"ש השלום בירושלים דב פולוק התרעם על האופן שבו החיילים מיישמים את צו האלוף החל באזור איו"ש. הצו אוסר על כניסת כלי רכב ישראלים לציר. למרות זאת, החיילים אוסרים את הכניסה רק לנהגים יהודים ואילו כשמדובר בנהגים לא יהודים – הדרך בפניהם פתוחה.
החוק הישראלי – קבע השופט – צריך לחול על כל האוכלוסייה ללא שיקולי לאום, גזע או דת. האיסור על מעבר רכבים ישראליים במחסום נועדה למנוע פגיעה בכלל אזרחי ישראל שנוסעים ברכב עם לוחית רישוי צהובה, ואין זה משנה מה מוצאם.
לדברי השופט, ההפליה בין יהודים ולא יהודים נותנת הרגשה של זלזול בביטחונם של ישראלים שאינם יהודים. אם הסכנה בנסיעה בציר היא סכנה של תקיפת כלי רכב ישראליים עם לוחית רישוי צהובה, ברור כי התוקפים לא יבחינו בין נהגים יהודים ללא יהודים. פעולות החיילים, המבחינות בין אזרחים ישראלים יהודים לבין אזרחים ישראלים לא יהודים, הן מפלות ונוגדות את עיקרון הצדק והשוויון.
השופט קבע, כי תהליך ההבחנה בין נהגים יהודים ללא יהודים מעורר הרגשה של השפלה ושל אי צדק – ורק משום כך יש לזכות את הנאשם מהעבירה של הפרעה לעובד ציבור.
השופט זיכה את הנאשם גם מאישום הנהיגה הפוחזת. לפי השופט, הנאשם לא היה מודע למעשיו: ראשית, הוא סבר – גם אם בטעות – שהותר לו להמשיך בנסיעה. שנית, הוא לא היה מודע לכך שעל הרצפה מונח חבל דוקרנים או שהחייל שאחז בו נגרר.
השופט המשיך וזיכה את הנאשם גם מהאישום השלישי של תקיפה סתם. השופט, שסבר שהיו סתירות בעדויות מטעם המדינה, בחר לקבל את גרסת הנאשם וקבע שאין חולק שהחיילים במקום הם שהיכו את הנאשם.
* שמות באי הכח לא צוינו בהכרעת הדין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין