האב טען כי כספים ששילם עבור רכישת דירה, שיפוץ ושכר טרחה לעורך דין שניהל את גירושיה של בתו, ניתנו כולם כהלוואות. אלא שהוא לא הצליח לסתור את ההנחה שלפיה בין בני משפחה העברה היא מתנה אלא אם הוכח אחרת.
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחתה את תביעתו של אב נגד בתו, במסגרתה ביקש להורות לבת להחזיר לו סכום של 185,000 שקל, לאחר שהתרשמה כי הכספים שבמחלוקת נמסרו לבת במתנה.
האב-התובע פירט את מרכיבי סכום התביעה. הוא טען כי חלק מהסכום (כ-54,000 שקל) שולם לעורך דין עבור ייצוג בתו בהליך הגירושין מול בעלה באותה עת. סכום נוסף (82,000 שקל לדבריו), נתן לה עבור רכישת דירה ותשלום למתווך, סך נוסף (כ-47,000 שקל) שולם עבור שיפוץ הדירה, כולל עבודה ורכישת חומרים.
כל הכספים, לטענתו ניתנו כהלוואה אותה ציפה לקבל בחזרה.
מנגד, הבת-הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בעקבות מחלוקות על רקע חינוך בנותיה.
לגופו של עניין, הבת טענה בין היתר כי אביה שילם לעורכת הדין שייצגה אותה בגירושין, אולם אינה יודעת גובה התשלום. עוד טענה שהסכום שולם בשנת 2013, ושולם תמורת ויתורה על חלקה בדירת אמה.
בהתייחס לתשלום בסך 82,000 שקל, הנתבעת טענה כי מדובר במתנה שניתנה לה על ידי אביה כסיוע ברכישת דירתה. עוד היא טענה כי אילו היתה יודעת שתיאלץ להחזיר לו את הכספים, לא היתה לוקחת על עצמה את העניין שכן אין לה יכולת כלכלית לעשות זאת.
בכל הקשור לשיפוץ, גרסתה היתה כי אביה טיפל בעניינים בעצמו ומידר אותה מכל מידע בעניין.
"כמו אב טוב"
השופטת גיא חלקה את הכרעתה לשתי שאלות: גובה הסכומים שהועברו לנתבעת, והאם מדובר בהלוואה או במתנה.
בכל הקשור לשאלה הראשונה לאחר שניתחה את הראיות השופטת קבעה כי האב למעשה העביר לבתו סכום כולל כ-139,000 שקל. עיקר ההפחתה נעשתה מאחר שלא הובאו ראיות משכנעות לגבי תשלומים על שיפוץ הבית, מעבר לתשלום של כ-5,000 שקל.
לאחר מכן ניגשה השופטת לשאלה המרכזית והבהירה כי באופן כללי, כאשר מדובר בהעברות כספים בתוך המשפחה, ההנחה היא – בניגוד לכספים שאינם בין בני משפחה – כי מדובר במתנה, או במילים אחרות ביחסים שבהם "המעביר דואג לרווחת הנעבר".
מכאן השופטת הבהירה כי האב הוא שצריך להוכיח שמדובר בהלוואה – דבר שהוא לא הצליח לעשות.
כך למשל, השופטת הבהירה כי בכל הקשור לסכום עבור רכישת דירה, דובר על "גרסה מול גרסה" ולא הוצגה אף אסמכתא שתלמד על הלוואה. כמו כן, השופטת ציינה כי האב אף הודה שנתן לבתו ואף ליתר ילדיו, מתנות בסכומים לא מבוטלים ומעולם לא דרש אותם בחזרה.
בתוך כך האב טען כי בתו "כל השנים היתה שקרנית", אך השופטת, שהציגה את חקירת האב בבית המשפט, ציינה כי "מהאמור בפרוטוקול מתברר כי התובע התנהג כמו אב טוב, דאג לבתו כשהיתה במצוקה באותה העת לגישתו ובחר לסייע לה באמצעות סיוע ברכישת דירה. התובע העיד כי בתו שקרנית ונראה כי לו אכן כך הם פני הדברים, היה דואג להחתימה על מסמך הלוואה".
על בסיס הראיות, או ליתר דיוק היעדרן, נקבעו מסקנות דומות גם לגבי יתר הכספים שבמחלוקת. בנוגע לשיפוץ, מעבר להפחתת הסכום, השופטת שוכנעה שהאב אכן היה דומיננטי בעוד שהבת כלל לא היתה מעורבת.
האב חויב בהוצאות הנתבעת בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד בר-אל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ממן
עו"ד לאה קליין אליאב
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין