צ' ואח' נ' צ' ואח'

התביעה שלפניי עניינה בקשרי משפחה, בתקוות שהתנפצו אל קרקע המציאות, בכעסים ובאכזבות, וכל אלה – מגולמים ברכב אחד, לקסוס מדגם CT200h, שמספרו 85-646-81 (להלן: "הרכב").

המבקשים, פ' ומ' צ' (להלן: "המבקשים") שבו לישראל בנובמבר 2016 לאחר שהות של כ-36 שנים בפלורידה, ארצות הברית. על נסיבות שובם לארץ ועל הטעמים שהניעו אותם לעזוב את פרברי מיאמי, להותיר שם את ילדיהם ואת נכדיהם, ולעקור את מרכז חייהם לישראל – חלוקים הצדדים. אין חולק, כי המשיב 1 (להלן: "המשיב"), שהוא דודו של המבקש 1, תמך מאוד בחזרתם של המבקשים ארצה, וכי המשיב אך הבטיח לסייע למבקשים בתקופת ההתאקלמות בארץ (וראו לעניין זה סעיף 20.2 לתשובת המשיב להמרצת הפתיחה).

לטענת המבקשים, הבטיח המשיב כי אם יעלו לישראל, יממן בעבורם מקום מגורים, רכב ויישא בהוצאות המחיה שלהם. עוד הבטיח להם המשיב, כי יערוך צוואה בה יוריש להם את כל רכושו לאחר אריכות ימיו. המשיב מאשר כי הבטיח לערוך צוואה כאמור, ואף ערך כזו בפועל (אם כי מאז שינה אותה), אולם הוא כופר בטענה כי הבטיח למבקשים לממן את חייהם בישראל.

אף שהצדדים הרחיבו ביחס להבטחותיו השונות של המשיב, וכן ביחס לתנאים שהתנה ולנסיבות המגעים בין הצדדים, לענייננו אנו רלוונטית סוגיית הרכב. אין מחלוקת, כי בין הצדדים הוסכם כי המשיב יטפל ברכישת הרכב בעבור המבקשים. אין מחלוקת גם, כי המשיב שילם בפועל את מלוא תמורת הרכב בעבורם. המבקשים טוענים, כי הרכב נרכש בעבורם ואף הוענק להם במתנה. עוד הם טוענים, כי סברו תחילה כי הרכב רשום על שמם, וזאת בין היתר לנוכח העובדה כי המשיב העביר לידיהם העתק מן הקבלה מסוכנות הרכב בגין תשלום המקדמה, שעליה נרשם שמה של המבקשת 2 כרוכשת הרכב. אין מחלוקת, כי לאחר תשלום המקדמה, הסב המשיב את חוזה רכישת הרכב על שמו, כך שחלק הארי של התשלום בוצע כאשר מבחינת סוכנות הרכב – היה המשיב עצמו הרוכש.

המשיב, לעומתם, טוען כי מעולם לא הייתה כל כוונה לתת את הרכב במתנה למבקשים. על גרסאותיו לעניין זה אעמוד בהמשך פסק הדין. בתמצית אציין, כי הוא מפנה לעובדה שהוא נשא בתשלום מלוא תמורת הרכב, לעובדה כי הרכב נרשם על שמו במרשם כלי הרכב של רשות הרישוי, וכי הרכב שרכש לא היה בצבע שביקשו המבקשים לרכוש.

השאלה המשפטית שלפנינו היא, האם הרכב ניתן למבקשים במתנה, כגרסתם, ועל כן הוא קניינם הגמור, או שמא נותר קניינו של המשיב. לשם כך, יש לבחון את דיני המתנה ולהחילם על ענייננו. יוער, כי המשיבה 2, רשות הרישוי שבמשרד התחבורה, שוחררה מהתייצבות בהליך, לנוכח הבהרתה כי אין לה עניין במחלוקת שבין הצדדים, וכי תיישם כל פסק דין של בית משפט זה, בכפוף לקיום הוראות הדין.

חוק המתנה, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המתנה" או "החוק") קובע, בסעיף 1 (א) שלו, כי מתנה היא "הקניית נכס שלא בתמורה". סעיף 2 לחוק קובע כי:

"מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה."

ואילו סעיף 6 לחוק קובע כי:

"בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון."

מאחר שאין מחלוקת כי "דבר המתנה", קרי – הרכב, נמסר לידי המבקשים בפועל (כלומר – החזקה הפיזית בו הועברה), יש לבחון האם הייתה הסכמה בין המבקשים ובין המשיב כי "הדבר ניתן במתנה", כדרישות סעיף 2 לחוק.