בימ"ש השלום בתל אביב נאלץ הכריע בסכסוך על רכב יוקרתי בין הדוד ששילם עליו ורשום כבעליו, לבין אחיינו ואשתו שטענו כי הדוד נתן להם אותו במתנה. בניגוד (אולי) לאינטואציה שלכם, מי שזכה הם דווקא בני הזוג.
"התביעה שלפניי עניינה בקשרי משפחה, בתקוות שהתנפצו אל קרקע המציאות, בכעסים ובאכזבות, וכל אלה – מגולמים ברכב אחד, לקסוס מדגם CT200h", כך נפתח פסק דינו של השופט עמית יריב מבימ"ש השלום בתל-אביב שעסק בסיפור חריג בכל קנה מידה.
בנובמבר שנה שעברה, זוג שחי 36 שנה בפלורידה החליט לחזור לארץ. כאן בתל אביב חיכה להם דוד עשיר שהבטיח לעזור להם להתאקלם.
לטענת בני הזוג, הוא הבטיח שיממן להם דירה, רכב, הוצאות מחיה ואף יוריש להם את רכושו לאחר 120. אך בזמן אמת הדוד הכחיש.
מדוע הגיע העניין לבית המשפט? התשובה היא אותו רכב לקסוס, כאמור, שעמד במוקד הסכסוך בעקבות בקשתם של בני הזוג להכריז כי הרכב היוקרתי שייך להם, אף שהוא רשום על שם הדוד.
בתמצית, המבקשים טענו כי הדוד נתן להם את הרכב במתנה ולכן הוא שייך להם.
הדוד ("המשיב") טען מנגד כי מעולם לא הייתה לו כל כוונה לתת את הרכב במתנה, והפנה בין השאר לעובדה שהוא זה ששילם על הרכב, שאף נרשם על שמו במשרד הרישוי.
"תראי איזה אוטו"
לצורך ההכרעה, השופט עמית יריב החיל את דיני המתנה על נסיבות המקרה, ובמרכזם חוק המתנה שקובע כי מתנה הופכת להיות "מתנה גמורה" כשהצד המקבל מקבל אותה לידיו ויש הסכמה מצד כולם שניתנה בחינם.
בתוך כך השופט הבהיר כי הרישום במרשם כלי הרכב ברשות הרישוי אינו יוצר זכויות אלא רק מצהיר עליהן, ומקים מעין "חזקה שבהיגיון", שלפיה בהעדר ראיות סותרות, בעליו של הרכב הוא מי שרשום במרשם.
אלא שניתן לסתור את הדבר, כאמור. מכאן שהשאלה המרכזית הייתה האם המבקשים הצליחו להוכיח שכאשר הרכב נמסר להם, הדבר נעשה מתוך הסכמה שהוא ניתן במתנה.
ואכן, לאחר שניתח את העדויות השופט השתכנע שהמבקשים הוכיחו את גרסתם וקבע כי המשיב נתן להם את הרכב במתנה, והכל בהסכמת הצדדים.
יש לציין כי מאחר שמדובר בפרשה "חורגת מן המקובל" – כך הגדיר זאת השופט – לא בקלות האמין השופט לגרסת המבקשים.
אלא שבחיים יש סיפורים יוצאים מן הכלל. הכרעת השופט התבססה בין השאר על התרשמותו מהמשיב, שפעם מסר שרכש את הרכב בעבור המבקשים תמורת תשלום, ובהמשך שינה גרסה וטען כי מלכתחילה רכש את הרכב לעצמו משום שמצא חן בעיניו.
השופט ציין כי "שתי גרסאות אלה – אינן יכולות לדור בכפיפה אחת; הן מלמדות כי גרסתו של המשיב – לא אמת היא, וכי מתאים הוא את גרסתו לנסיבות העניין, ואולי גם להערכתו את המאזין".
בתוך כך המשיב לא הכחיש ששכר עבורם דירה ונתן להם כספים למחייה, ואף שינה את צוואתו לטובתם אחיינו (אם כי בהמשך שינה אותה שוב).
מנגד, גרסת המבקשים נתמכה בעדה שהותירה רושם אמין, אשר ציינה כי המשיב אמר לה "תראי איזה אוטו קניתי להם במתנה".
בסיכומו של דבר השופט הורה לרשות הרישוי לרשום את הרכב על שם המבקשים. המשיב חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד אמיר גולדפרב
- ב"כ המשיב: עו"ד יונתן קניר, עו"ד שי גבאי
עו"ד יונה וינדר
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין