דחיית בקשה למינוי אופוטרופוס לא מתאים לבגיר

לפניי בקשת המבקש, דודו של האדם, אחי אביו, להתמנות כאפוטרופוס על כל ענייניו. לא הוסתר כי אחת ממטרות המינוי היא להעביר את האדם, בשלב כלשהו, למסגרת שונה מזו בה הוא מתגורר מעל 17 שנה והקרובה יותר לבית המשפחה וכן לערוך לו אבחון, שאינו קיים. המבקש מדבר על העברת האדם למסגרת הצפויה להיפתח במקום מגורי המשפחה, x.

בתיק הוגשו הבקשה ותגובות, שני תסקירים ושתי תעודות רופא.

ביום 20/3/23 התקיים לפניי דיון בנוכחות המבקש, האדם, מלווה בנציג ההוסטל, עו"ס לסדרי הדין, וב"כ הצדדים כמפורט בכותרת.

נסיון להביא את הצדדים להסכמה בדיון לא עלה יפה, ונדרשת הכרעה.

המבקש, כאמור, עותר למינויו. המבקש כבר ממונה כאפוטרופוס לאחיו, אבי האדם, הסובל ממוגבלות שכלית התפתחותית ואפילפסיה, וכן לאחותו של האדם, המתגוררת במעון מתאים לצרכיה בy. המבקש מפנה לחווֹת הדעת, טוען כי הקשר שלו עם האדם מתקיים כאשר האחרון מגיע לבקר את אביו ואחותו בערך אחת לחודש, וכי הוא יוכל לקבל עבורו החלטות, המיטיבות עימו במצבו.

אבי האדם ובת זוגו של האב מסכימים למינוי.

עמותת רעות אפוטרופסות משמשת כמקבלת גימלה עבורו (כ-3,600 ₪ לחודש) וחשבונו ביתרת זכות של כ-23,000 ₪. אין לו רכוש נוסף מלבד זכות ירושה עתידית בדירת אביו.

אימו של האדם נפטרה ---, ואביו נשוי לאשה אחרת.

האדם יליד [מבוגר], לפי תעודת רופא מיום 7/11/21, שצורפה לבקשה הוא סובל מפיגור שכלי ומסכיזופרניה מילדות, מטופל בתרופות, אינו במעקב נוירולוגי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי, אינו מסוגל להביע דעתו למינוי ומסוגל להופיע בבית המשפט. הבדיקה נערכה במרפאת קופ"ח בx. בתעודת רופא נוספת מיום 13/3/22, מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש "---" נכתב כי היה מאושפז שם 9 פעמים במהלך השנים 2005 עד 2014, ונמצא במעקב. בבדיקה נמצאו סימנים לליקוי פוסט פסיכוטי ניכר והנמכה אינטלקטואלית. התקשה בפעולות חשבון פשוטות "לא היתה עדות למחשבות אובדניות או למחשבות שווא. פרספציה והתמצאות במקום ובאנשים תקינות. התמצאות בזמן לקויה. אפקט אוילי, גילה תובנה לצורך בהמשך הטיפול התרופתי והמעקב. שיפוט חברתי בסיס שמור, למרות זאת הערכתו ליכולותיו התפקודיות פגומות: דבר על תוכניות עתידיות לבנות את ביתו מעל לדירה הישנה של הוריו. להנשא ולהביא ילדים בעתיד". לפי סיכום ד"ר אליאס עבוד: "הנ"ל אינו יכול להביע דעה לגבי מינוי אפוטרופוס". המלצותיו: "לאור ממצאי הבדיקה ותולדות המחלה הגעתי למסקנה שהנ"ל זקוק/ה למינוי אפוטרופוס על גופו ועל רכושו. הערות: לאור האמור לעיל נראה, בשלב זה, שהסידור העכשוי של ניהול ענייניו הכספיים הפשוטים הוא מספק ונותן למטופל תחושה טובה של שליטה מסויימת בכספו. למרות זאת ולאור ממצאי הבדיקה הנ"ל אינו מסוגל לדאוג לענייניו הכספיים מעבר לכך ואם יידרש בעתיד יהיה צורך במינוי אפוטרופוס עבורו שידאג לניהול ענייניו ושמירה על זכויותיו. כמו כן היכולת שלו בהבעת דיעה מבוססת ומוצקת, לגבי זהות האפוטרופוס, מוגבלת ומושפעת ממצבי הרוח המשתנים ומהרמה האינטלקטואלית הנמוכה".

מהתסקיר ויתר המסמכים עולה האדם שוהה בהוסטל "---" בz מאז שנת 2007. לפני כן הסתובב ברחובות, סודר בפנימיה והתדרדר לשימוש בסמים. הוא מרוצה משהותו בהוסטל, אף כי במצבי רוח משתנים טוען כי הוא מבקש לעזוב, אך כשנרגע משתכנע. המדובר במוסד פתוח, האדם יוצא לחופשות, פעם בחודש לאביו ומשפחתו בx, ולעיתים למשפחתו מצד אמו המנוחה ב---, ודודותיו מצד אימו גם מבקרות אותו. הקשר עימן גם טלפוני והן דואגות לו לאוכל שהוא אוהב. הוא מתמיד בעבודה במפעל מוגן, מושך כסף מהבנק לבדו, נוטל את תרופותיו, וגם מתנייד בתחבורה ציבורית. משתתף בפעולות חברתיות. האדם הינו עצמאי בחיי היום יום וזקוק להכוונה.

המלצת עורכת התסקיר הינה כי האדם אינו זקוק למינוי, וגם מתנגד במיוחד למינוי המבקש, דודו, אשר אינו מבקר אותו, והאדם אף נפגע מהדרישה לערוך לו איבחון כדבריו "איני מפגר". ככל שיהיה צורך בהעברת מסגרת, מציינת העו"ס לסדרי הדין כי בתיאום עם ההוסטל ובעזרת שירותי הרווחה יוכלו להכווין אותו להתאמת המסגרת. כך למשל רצון המבקש להעביר את האדם למוסד, בו שוהה אחותו אינו רלוונטי, שכן המסגרת אינה מתאים למצבו.

את התנגדותו הנחרצת למינוי המבקש ביטא האדם גם לפניי בדיון. בתסקיר משלים לעניין בחינת האפשרות של מינוי תומך החלטות התרשמה העו"ס לסדרי הדין כי בכל צרכיו האדם נתמך, פונה ונענה על ידי צוות ההוסטל, עם נציגיו יש לו קשר טוב ויחסי אמון, ואין הצדקה למינוי תומך החלטות.

האפוטרופוס לדין מתנגד למינוי, טוען כי אין הצדקה למנות לאדם אפוטרופוס, דבר המהווה פגיעה באוטונומיה שלו ובזכויות היסוד שלו, וכי ככל שהמטרה הינה להעבירו מסגרת, משאלה שגם האדם הביע בהזדמנות אחת, אין צורך במינוי אפוטרופוס לשם כך. בעמדה הראשונה ביקש האפוטרופוס לדין לבחון מינוי תומך החלטות, אך לאחר מכן בדיון הצטרף להמלצת עו"ס לסדרי הדין.

ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה והבטחון החברתי מתנגדת למינוי, ומחווה דעתה כי אינו נדרש לאדם, כי הוא עצמאי בתיווך ותמיכה, צרכיו מסופקים במקום שהותו, וכי ענייניו הרכושיים המעטים מנוהלים על ידי העמותה. מינוי המבקש כתומך החלטות נשלל לאור הישענותו של האדם על עובדי ההוסטל, בהם הוא נותן אמון.

אני קובעת כי לא מתקיימים תנאי סעיף 33א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: 'החוק') למינוי אפוטרופוס לבגיר, בוודאי לא במצטבר, כנדרש:

"(א)לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר לפי סעיף 33(א)(4), אלא אם כן ראה כי התקיימו כל אלה:

(1)בלא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם;

(2)לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי ייפויי כוח מתמשך שערך האדם בעניינים שלגביהם מתבקש המינוי;

(3)לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר שבחן את החלופות בנסיבות העניין, לרבות האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות לפי סעיף 67ב.

(ב)נוסף על האמור בסעיף קטן (א), לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו אך מסוגל לקבל החלטות בקשר אליהם, אלא בנסיבות מיוחדות ולאחר שנוכח שאין מי שמוכן ומסוגל לסייע לו לדאוג לענייניו בלא מינוי כאפוטרופוס; מינה בית המשפט אפוטרופוס לאדם כאמור ייתן הוראות באשר לתפקידיו ולסמכויותיו של האפוטרופוס, בשים לב להוראות סעיפים קטנים (ה) ו-(ו), ובלבד שלא יוסמך האפוטרופוס לקבל החלטה בשמו של אדם בניגוד לרצונו".

אני מוצאת כי ניתן להשיג את מטרת הבקשה ולשמור על טובתו של האדם במסגרת חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969, ואין בהנמכה הקוגניטיבית, כדי לחייב מינוי אפוטרופוס, אם לא הוכח כי ללא המינוי יפגע עניינו של האדם או לא ניתן להשיג את מטרת הבקשה למינוי באמצעים אחרים. רצון המבקש, דודו של האדם, לסייע לו יכול להתממש גם ללא שלילת עצמאותו היחסית. התרשמתי כי המבקש אינו מבקר את האדם באופן תדיר, והאדם אינו רואה בו מקור תמיכה. לאור הקשיים של האדם להתבטא בקבוצה, וחששו מלהופיע בבית המשפט, כפי שבא לידי ביטוי בתסקיר, מצאתי את תגובתו בדיון אותנטית. המבקש ציין כי בביקוריו של האדם בבית האב הוא מבקש מהמבקש כי יתמנה כאפוטרופוס עליו, אך מלבד אמירה זו, לא מצאתי כי זה רצון האדם.

רצון המבקש לסייע לאדם יוכל לבוא לידי ביטוי בביקורים, דאגה לשלומו בהוסטל, חום התעניינות ואכפתיות.

גם המומחה, ד"ר עבוד, המכיר את האדם, סייג את חוות דעתו, לפיה לאדם צורך במינוי אפוטרופוס, בכך שציין אין הדבר דרוש כיום אלא "אם יידרש בעתיד".

יוזכר גם כי בית המשפט אינו משמש "חותמת גומי" לחוות דעת המומחים, ועליו מוטלת החובה לפסוק על פי מכלול הראיות, שהוצגו בפניו. במקרה דנן מצאתי כי די בהסתייגות המומחה, העמדות המפורטות של האפוטרופוס לדין, תסקירי עו"ס לסדרי הדין וב"כ היועמ"ש ומעל לכל אלה עמדת האדם, כטעמים נכבדים לסטות מחוות הדעת, ולו בשלב זה:

"בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, "... אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04 הנ"ל; רע"א 4575/00 הנ"ל, בעמ' 332). בעניין זה נזכור ונזכיר, כי המומחים הינם ברי הסמכא באשר לקביעת טובתו של הילד במישור הרפואי, הפסיכולוגי, או בכל תחום אחר לגביו מונו. הם בעלי הכלים, הניסיון והמומחיות המקצועיים. יחד עם זאת, הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל - תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה. סיכומה של נקודה זו, האחריות הכבדה המוטלת על כתפי בית המשפט מחייבת אותו לבחון את חוות הדעת לגופה, ואין הוא מסיים מלאכתו בעיון בחוות הדעת ובקבלת המלצת המומחים" (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, 1.5.2006).

תיקון 18 לחוק הבהיר את המדיניות הראויה בשקילת מינוי אפוטרופוס לבגיר, וכך היא באה לידי ביטוי בפסיקה:

"... הדעת והחובה להיזהר במתן הכרעות נמהרות ובלתי מבוססות דיין בענייני אפוטרופסות; לעתים מזומנות מדי, קריאת המסמכים הרפואיים, התסקיר ואף קיום דיון עם אותם גורמים במעמד הצדדים מחזקים נטייה מוקדמת לעבר מינוי אפוטרופוס לאדם מתוך אותה נקודה שיפוטית כי בכך אנו החברה, מסייעים לאותו אדם, שומרים עליו, מגנים עליו מפני ניצול, מאריכים את חייו, משפרים את איכותם.

חייבים אנו לזכור את הקשר נפש-גוף. אי אפשר להציל האחד ולפגוע באחר. הנה שוב מדוע עיקרון ההשתתפות בהליך של אותו אדם צריך להיות עיקרון מקודש. על בתי המשפט ללמוד את הנעשה בחיי האדם מתוך סביבתו הטבעית, מתוך נקודת ראותו שלו, מתוך המבט שלו על החיים ועל התהליך המשפטי. במהלך כל הדרך מחוייב בית המשפט להזהיר עצמו מלנהוג בשיפוטיות במובן הביקורתי של המילה, לאורך כל הדרך מצווים כולנו לזכור לכבד את הדרך שאותה אדם בחר לעצמו בחייו (גם במקרים של כמעט אפס מודעות עצמית וגם במקרים ש"אנו" – החברה חושבים שמדובר בדרך מזעזעת לחיות את החיים). ההתערבות בחיי אותו אדם עלולה לטלטלו מן הקצה אל הקצה. היא יכולה להציל את גופו אך להרוג את נשמתו. מדובר באיזון עדין שיש לערוך" (א"פ (נצרת) 58088-06-19 פלוני נ' פלונית ואח', 27.11.2019, סעיף 16 לפסק הדין).

עוד לפני כן ראו בע"א 1233/94 פלונית נ' היועמ"ש, 17.12.1995:

"חוק הכשרות מצוי על קו התפר העדין בין זכותו של אדם לחרות, לכבוד, לאוטונומיה ולקנין, לבין כוחה ואף חובתה של המדינה להבטיח שאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו יקבל הגנה בדמות אפוטרופוס, וזאת, הן מתוך דאגה לרווחתו של האדם והן משום האינטרס הציבורי לבל יפול הוא למעמסה כלכלית על החברה. בהפעלת כח זה יש להימנע מדאגת יתר תוך הפגנת פטרנאליזם מגונן שיש בו משום כפיה המצמצמת את חרותו של האדם ופוגעת בכבודו".

וכן בע"א 4377/04 גל גורן הולצברג נ' אביבה מירז פ"ד סב(2) 661 (2007):

"המטרות שמבקש מינוי האפוטרופוס להבטיח ראויות וחשובות הן, ומבקשות אך את טובתו של החסוי, ולא כל מטרה אחרת. ועם זאת, הפגיעה באוטונומיה של הפרט בעצם המינוי ברורה. לא בנקל תיעשה פגיעה זו מתוך ההכרה של שיטתנו בכבוד האדם, בחירויותיו. לפיכך, המצבים בהם תוגבל כשרותו של אדם לפעולות משפטיות הינם כאלה בהם "...כושר שיפוטו של אדם נפגם כדי-כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו - מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי - ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות-דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי" (ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח (3) 705, 716 (1994). להלן: עניין קרן לב"י). מינויו של האפוטרופוס מניח "קיום אינטרסים שאמנם הם פרטיים, אך חשובים עד כדי כך בעיני הקהילה המשפטית עד שאינה רואה את עצמה רשאית להזניחם" (ג' טדסקי "אפיטרופוס ושלוח" מסות במשפט (1978) 334, 337. להלן: טדסקי – מסות במשפט). ואכן, רשימת המקרים בהם מתאפשר מינויו של אפוטרופוס - ויש להדגיש כי רשימה סגורה היא זו - מצומצמת וברורה. מדובר במקרים בהם על פי רוב יכולתו של האדם לממש את האוטונומיה שלו במלואה פגועה ממילא פגיעה חריפה וחמורה, אם מחמת מגבלה פיזית, אם מחמת מגבלה שכלית או אחרת".

סיכום כל האמור לעיל מביאני למסקנה, לפיה אין מתקיימים תנאי החוק, ואין נדרש למנות לאדם אפוטרופוס בשלב זה. הוא עצמאי במידה הנדרשת לו ולכבודו; הוא אינו בעל רכוש משמעותי, שמצריך החלטות שהינן מעבר ליכולתו; החלטות יום יומיות הוא מקבל בעזרת הגורמים, להם הוא רוחש אמון והם זמינים עבורו, עובדי ההוסטל; ואף ככל שיידרש להגיע להחלטה משמעותי בעניין עתידו, הרי שהוא זכאי לתמיכת מח' הרווחה לפי חוק החוסים; אין מניעה כי המבקש ויתר הקרובים ימשיכו ויעניקו לו את החום והדאגה ללא מינוי; ככל שיקום צורך ספציפי, שלא יקבל מענה, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט עם שינוי נסיבות.

אני דוחה את הבקשה למינוי המבקש כאפוטרופוס לאדם.

מאחר והאדם יוצג על מטעם הלשכה לסיוע משפטי, איני עושה צו להוצאות הבקשה.

פסק הדין יהיה ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים, ולא לפני 10 ימים מהיום.

המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים, לעו"ס לסדרי הדין ולעמותת רעות ותסגור התיק.

ניתן היום, ד' ניסן תשפ"ג, 26 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.