גמ"ר 9149-05-15 מדינת ישראל נ' מ.

במקרה דנן שוב עלי לגזור דינו של נאשם שגרם לתאונת דרכים קטלנית בה קיפחה חייה הולכת רגל. האירוע התרחש ביום 6.3.15 בדרך יחיעם בנהריה. המנוחה גב' מרים גרפי ז"ל, חצתה את הכביש במעבר חצייה מימין לשמאל בכיוון נסיעת הנאשם. הנאשם התקרב למעבר החצייה, אשר היה מוסתר בחלקו עקב רכב כיבוי אש שחנה במקום, ופגע במנוחה, אשר נחבלה באופן קשה ונפטרה מפצעיה לאחר יומיים.

הנאשם הודה וקיבל על עצמו אחריות מיידית, הגם שהעלה טענות לגורמים נוספים שתרמו לאירוע, לרבות אותו רכב כיבוי אשר חנה במקום והגביל את שדה הראיה.

לאחר הרשעתו הופנה הנאשם, לשירות המבחן לקבלת תסקיר. מהתסקיר עולה כי מדובר באדם כבן 49, אשר עלה לישראל בגיל 21 מרוסיה, נשוי ואב לשתי בנות. הנאשם עובד כשכיר במפעל "מתכות חניתה". לנאשם עבר פלילי רחוק הכולל שלוש הרשעות בתחום הרכוש והאלימות, אשר האחרונה בהן היא משנת 2003, בגינה נדון למאסר מותנה. שירות המבחן המליץ על הטלת עונש בעבודות שירות והעמדה במבחן.

המאשימה טענה כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן וכי יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 עד 24 חודשים, לצד פסילה ממושכת של רשיון הנהיגה, פיצוי למשפחת המנוח ועונשים נלווים. המאשימה הפנתה בהקשר זה לפסקי הדין של בית המשפט העליון בעניין אבו טריף, אלמוג ואחרים וציינה כי נסיבותיו של הנאשם אינן שונות משל אחרים, כך שאין לקבל המלצת שירות המבחן.

הסנגור טען כאמור לאשם תורם בעיקר מצד רכב הכיבוי שחנה במקום והגביל את שדה הראייה. הסנגור ציין את מחדלי החקירה של המשטרה אשר אפשרה עזיבת רכב הכיבוי את המקום בטרם הגיע למקום בוחן התאונות, כך שלא ניתן לקבוע כיום היכן בדיוק עמד בעת התאונה ועד כמה הוגבל שדה הראייה של הנאשם ושל המנוחה.

הסנגור הוסיף והפנה לליקויים בעבודת הבוחן עצמו, לרבות טעות ברוחב רכב הנאשם, עובדה שעשויה להשליך על מקום הפגיעה במנוחה, להעדר תמרורים וסימון תקין של מעבר החצייה וטענות נוספות אשר יש בהן כדי להשליך לעמדתו על מידת אשמתו של הנאשם והעונש הראוי.

אכן, קיימים סימני שאלה סביב האירוע אשר פרטיו לא הובררו עד תום. אין מחלוקת כי אכן רכב הכיבוי עמד במקום אסור והגביל את שדה הראייה. לפי עדות נהג הכבאית "החניתי את הרכב לפני מעבר החצייה, עליתי על המדרכה... פתחתי את דלת הרכב שלי וראיתי את הרכב הפוגע מגיע". הנאשם טוען כי פתיחת דלת הכבאית הסתירה את הולכת הרגל, כך שרק כאשר עבר אותה יכול היה לראות את הולכת הרגל. באותה מידה יש להניח כי רכב הכיבוי ודלתו הפתוחה הסתירו מהולכת הרגל את רכבו של הנאשם ומנוע ממנה אפשרות להיזהר ממנו.

המאשימה לא חלקה על טענתו הבסיסית של הנאשם והמצאות רכב הכיבוי במקום נכללה בעובדות כתב האישום.

עם זאת, ברור כי הסתרת שדה הראייה אינה יכולה לפטור את הנאשם מאחריות. אדם המתקרב למעבר חצייה, או מקום בו ידוע כי צפויים להימצא הולכי רגל, חייב להתאים את דרך נהיגתו לתנאי הדרך. ואם קיימת הסתרה של שדה הראייה, על הנהג להיזהר שבעתיים, להיות דרוך יותר ולהאט מהירות נסיעתו כך שיוכל להגיב במקרה של הפתעה כלשהי.