בע"ם 2478-14 פלונית נ' פלונית

השופטת ד' ברק-ארז:

1. האם התקיימו במקרה זה נסיבות המצדיקות החלת הכללים של שיתוף מלא בנכסים של שתי בנות זוג שחיו ביחד במשך כעשרים שנה? זו השאלה שבה התבקשנו להכריע. בהקשר זה עלתה בפנינו השאלה האם העובדה שבני זוג אינם יכולים להינשא בישראל צריכה להשפיע על הנטל באשר להוכחתה של כוונת שיתוף ביניהם, בהשוואה לבני זוג שלא נישאו הגם שהאפשרות לעשות כן הייתה פתוחה בפניהם.

רקע עובדתי

2. בקשת רשות הערעור דנן נסבה על שאלת השיתוף בנכסים בין המבקשת למשיבה – לאחר שניתנו בעניין שני פסקי דין מנוגדים – בבית המשפט לענייני משפחה (ששלל את השיתוף) (תמ"ש 13030/05, השופטת ט' קופלמן-פרדו) ובבית המשפט המחוזי (שקיבל את הערעור והכיר בקיומו של שיתוף) (עמ"ש 2219-06-12, סגן הנשיאה י' שנלר, השופט (כתוארו אז) ק' ורדי והשופטת ר' לבהר שרון). בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה ביום 3.4.2014, וביום 10.4.2014 הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו. ביום 29.5.2014 ניתנה החלטה שהורתה על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כמפורט בהמשך (לאחר שעוד ביום 13.4.2014 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי לפסק הדין). עיקרי הרקע העובדתי של הסכסוך העומד בבסיסה של בקשת רשות הערעור תוארו בהחלטה על עיכוב הביצוע, ולכן נחזור ונתאר כאן את הדברים רק בקצרה. ייאמר כבר כעת, כי החלטנו לתת רשות ערעור בבקשה, וכך הודענו לצדדים בדיון שנערך לפנינו ביום 26.4.2015. על כן, המבקשת בבקשת רשות הערעור תיקרא להלן המערערת.

3. המערערת והמשיבה הכירו בשנת 1983 במהלך עבודתן בחברה לממכר מכוניות (להלן: חברת המכוניות). באותה תקופה התגרשה המערערת מבעלה דאז, ונותרה להתגורר בדירתם באזור השרון עם בנם המשותף, שהיה כבן שבע. בשנת 1984 עברה המשיבה להתגורר עם המערערת ובנה בדירה זו. מאז חיו המערערת והמשיבה יחדיו במשך כעשרים שנה, עד לחודש דצמבר 2002.

4. בשנת 1985 עברו השתיים, יחד עם בנה של המערערת, להתגורר בדירה אחרת בשרון (להלן: הדירה בשרון). הדירה בשרון נרכשה מכספי המכירה של דירתה הקודמת של המערערת, ומסכום נוסף. בשנת 1989 נמכרה גם הדירה בשרון, וכל השלושה (המשיבה, המערערת, ובנה של האחרונה) עברו להתגורר בדירה בתל-אביב (להלן: הדירה בתל-אביב), שנרכשה באותה תקופה בעיקר מכספי התמורה של מכירת הדירה בשרון, וכן מסכום כסף נוסף. הדירה בתל-אביב נרשמה על שם המערערת, ובה התגוררו המשיבה, המערערת ובנה עד פרידתן של בנות הזוג בשנת 2002.

5. בבעלותה של המערערת דירה נוספת באזור המרכז שנרכשה בשנת 1994 (להלן: הדירה במרכז), ואילו בבעלותה של המשיבה דירה בדרום הארץ שנרכשה בשנת 1995 (להלן: הדירה בדרום).

6. במהלך השנים, המערערת והמשיבה הקימו יחד מספר חברות. בשנת 1991, לאחר שהמשיבה חדלה לעבוד בחברת המכוניות ובעוד המערערת עובדת בה, השתיים הקימו יחד סוכנות שסיפקה שירותים לחברת המכוניות (להלן:סוכנות א'). 99% מהמניות בסוכנות א' נרשמו על שם המשיבה, ו-1% מהן נרשמו על שם אבי המערערת. הרישום נעשה באופן זה בשל החשש שחברת המכוניות תעמוד על הקשר של המערערת לסוכנות א'. בשנת 1993 חברת המכוניות אכן גילתה קשר זה, וכתוצאה מכך נסגרה סוכנות א' והמערערת סיימה את עבודתה בחברת המכוניות. באותו מועד המערערת קיבלה מחברת המכוניות כספים שצברה בזמן עבודתה בסך של כ-160,000 שקל.

7. בשנת 1994 הקימה המערערת סוכנות רכב נוספת ביחד עם שותף (להלן: סוכנות ב'). המניות של סוכנות ב' נרשמו על שם המשיבה והשותף באופן שווה. בשנת 1995 נסגרה סוכנות ב'.