ביטול מחיקת כתב אישום לנוהג בכלי רכב מסחרי ללא רישיון נהיגה מתאים

1. המשיב אוחז ברישיון נהיגה דרגה D1. הוא נתפש נוהג בכלי הרכב מסוג N2. לגישת המערערת, רישיון נהיגה דרגה D1 איננו מתיר נהיגה בכלי רכב מסוג N2. היא העמידה, על כן, את המשיב לדין באשמה כי נהג בכלי רכב בלא שיהא בידו רישיון נהיגה מתאים (ובלא ביטוח בר־תוקף).

            המשיב טען להגנתו, כי הרישום ברישיון הרכב (כסוג N2) איננו מעלה או מוריד, כיוון שהגדרתה של דרגת רישיון נהיגה D1 אינה מתייחסת כלל לסוג כלי הרכב הרשום ברישיון הרכב, קרי N2, כי אם למאפייני כלי הרכב בהם רשאי לנהוג האוחז ברישיון D1, ובמאפיינים אלה מתאפיין כלי הרכב בו הוא (המשיב) נהג. על כן אין לומר עליו, כי נהג בכלי רכב בלא רישיון נהיגה המתאים לכלי הרכב, כך המשיב.

            בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיב, ולכן ביטל את כתב האישום. מכאן בא ערעורה של המערערת.

2. על מנת להבין את המחלוקת אניח, תחילה, בתמצית, את התשתית הנורמטיבית הצריכה לנו.

            סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן הפקודה) מורה לנו:

"איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה

לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג..."

            מלים אחרות, אדם איננו רשאי לנהוג רכב מנועי, אלא אם רישיון הנהיגה בו הוא אוחז מתיר נהיגה בכלי רכב מן הסוג בו הוא נוהג. התאמה דרושה, אפוא, בין סוג רישיון הנהיגה, לבין סוג כלי הרכב בו מבקש לנהוג המחזיק באותו סוג של רישיון הנהיגה.

3. הפקודה לא פירשה את סוגי רישיונות הנהיגה וסוגי כלי הרכב. מלאכה זו היא הותירה למחוקק המשנה, וזה קבע, בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן התקנות), את סוגי רישיונות הנהיגה (אותם הוא מכנה "דרגות"), מחד, ואת סוגי כלי הרכב, מאידך.

דרגות רישיון הנהיגה הוגדרו בסימן ב' ("רישיונות נהיגה והיתרים לסוגיהם") שבפרק השני ("רישוי נהגים") של חלק ג' ("נהגים") לתקנות. הדרגות סומנו באותיות לועזיות, עם או בלי ספרה לצידן (A, C1, D, D2, וכד'; תקנות 176 עד 185). כל אחת מן הדרגות מתארת את מאפייניו של כלי הרכב בו רשאי לנהוג האוחז ברישיון נהיגה מאותה דרגה. כך, למשל, האוחז ברישיון נהיגה דרגה A1 רשאי לנהוג באופנוע, שהספק מנועו אינו עולה על 35 KW וגו' (תקנה 177).

מן העבר השני, סוגי כלי הרכב הוגדרו בסימן א' ("רישיון רכב") שבפרק השני (רישום ורישוי רכב מנועי") של חלק ד' ("כלי רכב") לתקנות. וגם כאן סומנו סוגי כלי הרכב באותיות לועזיות, עם או בלי ספרה לצידן (M, M1, N, N1 וכד'), וכל סוג מגדיר את מאפייניו של כלי הרכב. לשם ההמחשה, כלי רכב מסוג M הינו בעל ארבעה גלגלים לפחות, שייעודו הסעת נוסעים (תקנה 271א(א)(1)).

4. המערערת מבקשת לשכנע, כי מתבקשת התאמה בין דרגות רישיון הנהיגוה לבין סוגי כלי הרכב, כפי שאלה הוגדרו בתקנות, גם אם בחלקים שונים שלהן, שכן סעיף 10 לפקודה מצווה על התאמה זו. הקושי עם פירוש זה נובע מכך, שהגדרות דרגות רישיון הנהיגה אינן מפנות, לפי לשונן, לסוג הרשום של כלי הרכב, קרי זה שהוגדר בחלק האחר של התקנות, כי אם הגדירו את מאפייניו של כלי הרכב בו רשאי לנהוג מי שאוחז ברישיון נהיגה מאותה דרגה. דרגת הרישיון אינה אומרת, כי האוחז ברישיון דרגה פלונית רשאי לנהוג בכלי רכב שנרשם ברישיון הרכב כסוג פלמוני. יתר על כן, אין התאמה, ודאי לא מלאה, בין מאפייני כלי הרכב המתוארים בהגדרת דרגת רישיון הנהיגה, לבין המאפיינים המתוארים בסוג כלי הרכב. בכך נאחז המשיב, בניסיונו לשכנע כי כל שעלינו לעשות על מנת להיווכח אם הוא רשאי, כמי שנוהג ברישיון דרגה D1, לנהוג בכלי הרכב בו הוא נתפש נוהג, הוא לבחון האם המאפיינים של כלי הרכב המתוארים בהגדרת דרגת הרישיון D1, הולמים את כלי הרכב בו הוא נהג.
5. על מנת להמחיש את הקושי נִפנה הישר אל המשיב שלפנינו ואל כלי הרכב בו הוא נהג:

            כאמור, המשיב אוחז ברישיון דרגה D1, והוא נתפש נוהג בכלי רכב שברישיונו צוין כסוג N2. תקנה 271א(א)(2) מגדירה סוג רכב N כך:

"רכב מנועי מסחרי בעל 4 גלגלים לפחות אשר תוכנן, נבנה ומיועד להובלת טובין או רכב שצוין ברישיונו כרכב עבודה"

            ובהמשך מוגדר תת־הסוג N2:

"רכב N שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק"ג אך אינו עולה על 12,000 ק"ג.

            שילובן של השתיים מתאר כלי רכב מסוג N2 ככלי רכב מנועי מסחרי בעל 4 גלגלים לפחות, אשר תוכנן, נבנה ומיועד להובלת טובין, או רכב שצוין ברישיונו כרכב עבודה, ומשקלו הכולל הוא בין 3.5 עד 12 טון.