ביטול החלטות שניתנו בהליך כינוס בניגוד לפסק הדין המבוצע

במסגרת ניהול תיק ההוצאה לפועל, לביצוע פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון תמ"ש 23741-06 מיום 18.02.09, מונה כונס נכסים למכירת הנכס ברח' דגניה 36 רעננה וזאת על מנת לבצע הצו לפירוק שיתוף.

פסק הדין קבע, כי הנכס ימכר כפנוי "והתמורה שתתקבל ממכירתו, לאחר ניכוי הוצאות המכירה, והחזר המשכנתא הרובץ על הנכס והחובות בגין הנכס, יחולקו שווה בשווה בין הצדדים".

ביום 18.12.14 ניתנה החלטה, בהמשך לדו"ח כספי שהוגש על ידי כונסת הנכסים, לפיה הדו"ח יועבר במסירה אישית לידיעת הצדדים ולקבלת עמדתם בתוך 10 ימים.

בהחלטה נקבע כי הדו"ח הכספי לא נסרק לתיק ויש לעשות כן.

נקבע, כי "בהעדר תגובה, יתרת התמורה תחולק לזוכים, בהתאם למפורט בסעיף 5 לדו"ח. חלקו של החייב  יועבר לכיסוי חובו, כמפורט בסעיף 6 לדו"ח".

סעיף 5 לדו"ח קובע, כי יתרת הכספים שיוותרו לאחר קיזוז סך של 30,000 ₪ המעוקלים לטובת הזוכים, יחולקו בין חמשת היורשים, כאשר סעיף 6 קובע, שחלקו של "החייב" יועבר לטובת תשלום חובות בתיקי הוצאה לפועל שונים.

עיון בדו"ח הכספי העלה, כי התמורה, בגין מכירת הנכס, במועד הגשת הדו"ח, עמדה על סך של  51,806 ₪, כאשר בהתאם להחלטה מיום 10.12.12 חולקו הכספים לזוכים בלבד, בסך של 450,879 ₪ וכספי "החייב"  נותרו בידי הכונסים לצורך תשלום חובות, כמו גם חובות בגין שכר טרחת כונסת הנכסים.

עיון בדו"ח הכספי, המפרט חלוקת הכספים שבוצעה, מעלה כי "החייב" נשא מחלקו בתמורה בתשלום הוצאות בגין חשמל, מס שבח, הוצאות פינוי וחוב לעירית רעננה, הכל בסך כולל של 161,681 ₪, כאשר הזוכים כולם נשאו בהוצאות מס שבח בלבד בסך 94,606 ₪ כל אחד.

עוד נמצא, כי שכר טרחת כונס הנכסים על סך של 269,700 ₪, נוכה אך מחלקו של "החייב"  בלבד.

כמו כן, משהוטל עיקול על חלקו של "החייב", על סך 119,000 ₪, נוכה גם סכום זה מחלקו בתמורה.

לפיכך, נמצא כי בסופו של יום לידי "החייב" נתקבל סך של 2,604 ₪.

ביום 09.02.15, בחלוף כחודשיים ממועד ההחלטה הנ"ל, הוגשה בקשה של כונסת הנכסים לשחרורה מתפקידה, לאחר שביום 15.01.15 נמסר הדו"ח הנ"ל וההחלטה לידי ב"כ "החייב" ובחלוף המועד למסירת התגובה, היתרה חולקה בהתאם להוראות רשם ההוצאה לפועל ומשלא נותר כסף בקופה, הזכויות הועברו על שם הרוכש ותפקיד הכונסת נסתיים.

"החייב" מסר תגובתו וטען למחלוקת בדבר אופן חלוקת כספי התמורה בין הצדדים לתיק, שהינם יורשים ביחס לנכס מושא הליך הכינוס, כאשר לדבריו אין המדובר ב"חייב" במובנו של חוק ההוצאה לפועל ואת הכספים היה לחלק בין כלל היורשים באופן שווה, וכך גם לגבי החובות.

ב"כ "החייב" אינו חולק על כך ש"החייב" התגורר בחלק מהנכס, עוד במועד מתן פסק הדין, כאשר לדבריו החוב לעירית רעננה, נוצר מעת שאמם של היורשים היתה עוד בחיים ולכן לא ניתן לייחס אותו רק ל"חייב".

כך גם בהתייחס ליתר הוצאות הליך המכירה, כאשר לא ברור מדוע על "החייב" לשאת בתשלום מס שבח גבוה יותר מיתר אחיו ומדוע עליו לשאת במלוא שכר טרחת כונסת הנכסים.

ב"כ "החייב" עותר ליישום פסק הדין ככתבו וכלשונו ולחלוקת ההוצאות וההכנסות שווה בשווה בין כל היורשים.

כונסת הנכסים השיבה, כי ב"כ "החייב" מסר תגובתו באיחור והיום, לאחר שניתנו החלטות בהעדר ואלו אף בוצעו, אין לחייב להלין אלא על עצמו.

מעבר לכך, טענות "החייב" נדחו על ידי רשמי ההוצאה לפועל ובערכאות שונות ובכל מקרה, חלוקת הכספים במתווה שהוצג על ידי כונסת הנכסים, אושרה בהחלטות מיום 27.11.11 וכן 10.12.12 ו"החייב" לא ניצל זכותו ליתן תגובה במועד ולפיכך, תגובת "החייב" יש בה משום "ערעור" על החלטות חלוטות ואין זו הדרך להשיג עליהן, בעיקר עת חלפו 4 שנים.

כבר עתה אציין שעיון בתיק אינו מעלה כי טענותיו של "החייב" בהתייחס לחלוקת הכספים, נידונו והוכרעו או למצער הועלו על ידי "החייב" בכתב או בע"פ בפני רשמי ההוצל"פ. עיון בתיק מעלה כי ממועד עתירת הכונסת לבצע החלוקה ועד למועד תגובת "החייב", כאמור, לבקשת הכונסת להשתחרר מתפקידה, לא קיימת כל בקשה/הודעה או אחר מצד ה"חייב" בתיק.

כונסת הנכסים הוסיפה ועתרה להגדיל החוב בתיק, בהתאם לפסק דין שניתן ביום 18.12.14, בתמ"ש 13720-01-11, שהתנהל כנגד "החייב" וקבע כי עליו לשלם דמי שימוש ראויים בסך 248,048 ₪ לתובעים, אחיו ואחייניו של "החייב", בטענה כי מדובר באותם צדדים, כאשר תיק זה מתנהל גם כך כנגד "החייב", הוא מודע לפסק הדין ולהליכים המתנהלים כנגדו וחיוב בפתיחת תיק חדש, יצור הליכים והוצאות מיותרות לזוכה.

עוד ביקשה כונסת הנכסים להגדיל את החוב בתיק בשכר טרחתה, חוב אשר לא שולם ונותר כחוב כלפיה בסך של 97,876 ₪.

כונסת הנכסים דיווחה כי טרם ביצעה סעיף 5 לדו"ח, כפי הוראת החלטה מיום 18.12.14.

דיון נקבע במעמד כלל הצדדים, על מנת לבחון השאלות שהועלו וזה התקיים ביום 28.06.15.

לדיון הוזמנו כלל הצדדים לתיק, אך בפועל התייצבו אך "החייב", בא כוחו וכונסת הנכסים.

כונסת הנכסים במעמד הדיון טענה, בהתייחס לשכר הטרחה, אשר חויב "החייב" לשאת בו לבדו, כי מלבד העובדה שחלוקה זו אושרה על ידי רשמי ההוצאה לפועל, יש לחייבו במלוא שכר הטרחה, היות והוא התנגד לפירוק השיתוף, התנגד להליך הפינוי ולכן "ביקשתי ששכר הטרחה ירד מחלקו של החייב".

לטענתה, ההליך התנהל "כנגדו" ולכן מן הראוי שירד "מחלקו".

לדבריה, ככונסת נכסים היא אמונה על יצוגם של כלל הצדדים ולטענתה "אם לא היו התנגדויות, אז החלוקה היתה שווה, אך הענין הוא ש"החייב"  הספציפי הזה בתיק הזה, נקט בהליכים שבמקום לסיים את זה... הוא עיכב את החלוקה...".

הכונסת הוסיפה כי כל הדוחות הועברו במסירה אישית לב"כ "החייב" ולכן העדר תגובה במועד, הובילה למתן החלטות שאישרו החלוקה.

כונסת הנכסים הסבירה, כי גובה מס השבח ששולם מחלקו של "החייב", היה גבוה מחלקם של יתר היורשים, היות והוא לא הסכים לחתום על מסמכים במועד והוטל קנס בגין כך.

באשר לחובות חברת החשמל והעיריה, הוסיפה כי "החייב" התגורר בנכס במשך 6 שנים, כאשר הנכס פונה בשנת 2008, ולכן החובה לשאת בתשלום חלה עליו.

הכונסת הוסיפה, כי בהתייחס לחוב הארנונה לעירית רעננה, הוגשה תביעה כנגד "החייב"  והוא עתר לצירוף צדדים שלישיים, אחיו, ובהחלטה שניתנה בתא"מ 3629/09 בבית משפט השלום בכפר סבא ביום 10.10.12, נקבע כי עתירת "החייב" לחיוב הזוכים נדחית.

החוב לעיריה שולם בסך של 57,000 ₪ ודרישת התשלום הונפקה ביום 19.12.11.

המנוחה נפטרה בדצמבר 2006, "החייב" התגורר בנכס שנתיים לאחר מות המנוחה ובאוגוסט 2008 בוצע הליך הפינוי.

חזקה הועברה לרוכשים ביום 02.11.11.

ב"כ "החייב" טען במהלך הדיון, כי לא בוצעו לידיו מסירות כדין, לא יכול היה למסור תגובותיו במועד, שכן התנהלו מספר הליכים במקביל, בערכאות שונות ובוצעו המצאות של מעטפות ריקות למשרדו ולכן לא יכול היה לדעת לאיזה תיק יש לשייך המעטפה.

מעבר לכך, ב"כ "החייב" טען כי הגם קיומן של חותמות "נתקבל" וחתימת מזכירתו של ב"כ "החייב", אין בכך כדי להעיד על ביצוע המסירה.

ב"כ "החייב" טען, כי חתימתה של "מירי" אינה מוכרת לו ולא ידוע לו במי מדובר.

בסופו של יום טען "החייב", באמצעות בא כוחו, שיש לחלק את כספי התמורה, באופן שיתאם את פסק הדין של בית המשפט ולהטיל באופן שווה נטל ההוצאות.

בתום הדיון ניתנה החלטה לצורך קידום הכרעה במחלוקות בין הצדדים.

"החייב" הגיש עמדתו ביום 03.09.15, במסגרתה טען כי כונסת הנכסים, שהינה בתו של אחד הזוכים, פעלה בניגוד לחובותיה מתוקף תפקידה, ולא הציגה הנתונים באופן אובייקטיבי וראוי, כאשר פעולותיה נעשו מתוך מניעים זרים ולטובת הזוכים בלבד.

כך גם בהתייחס להצגת הנתונים, באשר לתשלום החובות ושכר הטרחה, במסגרת ההליך.

ב"כ "החייב"  שב וטען, כי בין הצדדים התנהלו מספר הליכים, דבר שגרם ככל הנראה לבלבול, כך גם באשר לכתובות אשר השתמשה בהם כונסת הנכסים כנמען למסירה ולדבריו לא יכול היה לדעת, עם ביצוע המסירות לידיו ולמשרדו, באיזו בקשה מדובר, לאיזה הליך היא משתייכת וכיוצ"ב

לטענת ב"כ "החייב"  יש לשלול החזקה בדבר תקינות ביצוע המשלוחים, בהינתן האמור.

עיון בטענות החייב, המסמכים שצורפו על ידו וההחלטות שניתנו בתיק בהתבסס על האישורים שצורפו אינה מותירה ספק כי ב"כ ה"חייב" לא הצליח לבסס תשתית ראייתית המעידה כי אישורי השליחה שהוצגו על ידי כונסת הנכסים, במסגרת תיק ההוצאה לפועל לאורך השנים, אינם מעידים על שהתרחש בפועל.

ב"כ החייב לא הצליח לסתור העובדה כי בוצעו מסירות, על ידי הוכחה כי תוכן המעטפות היה רייק.

ב"כ "החייב"  לא הצליח לשלול החזקה בדבר תקינות האישורים וביצוע המסירות, ביחוד כאשר טענתו בדבר היות כונסת הנכסים בת משפחה של מי מהזוכים, נידונה והוכרעה בעבר וניתנה החלטה המורה כי כונסת הנכסים תיוותר בתפקידה.

טענת ב"כ "החייב" כי התנהלו מספר הליכים במקביל, אינה יכולה להוות הגנה מפני התנהלותו, לפיה לא פנה לבחינת התיקים וסטטוס ההליכים במסגרתם, האם ניתנו הוראות רלוונטיות אליו או בכלל, שכן ראוי ואף חובתו של צד להליך, ובעניינינו, "החייב", שיקפיד על בדיקת ההליכים המתנהלים בעניינו וכך באשר למתן החלטות, ביחוד עת ידע "החייב" ובא כוחו כי שלב המכר הסתיים והליכים באשר לתשלומים היו תלויים ועומדים ונדרשו באותה עת.

הנני דוחה טענת ב"כ "החייב", כי מסירות לא בוצעו כדין לידיו.

כונסת הנכסים בתשובתה, מתייחסת למספר סוגיות שהועלו בדיון כדלקמן:

חוב לעירית רעננה

כונסת הנכסים טענה כי חוב זה נבחן על ידי בית משפט השלום, לאחר ש"החייב" הגיש התנגדות לתביעה בסכום קצוב, שהוגשה כנגדו על ידי עירית רעננה.

בית המשפט קבע, כי עתירת "החייב" לצירוף צדדים שלישיים, הזוכים כאן, תימחק מחוסר סמכות עניינית.

לטענתה, "החייב" התגורר בנכס ומעולם לא שילם בעבור כך ובגין אחזקתו ובחלוף שנתיים ממות אמם המנוחה של הצדדים, פונה מהנכס.

"החייב" התגורר במחסן, אשר הורחב על ידו ללא היתרי בניה, ביצע חריגות בניה ולאחר מדידה על ידי העיריה, נקבע החוב שעל "החייב" לשאת בו.

"החייב" לא פנה לערכאה המוסמכת לבירור טענת החוב.

שכר טרחת הכונסת

הכונסת טענה, כי בגין התנהלות של "החייב", פעלה רבות במסגרת ההליך ונקטה בהליכים מיותרים על מנת להתגונן בפני התנגדויותיו ולאפשר ניהול ההליך.

הכונסת מנתה 34 פעולות שעניינן הגשת בקשות, תגובות, שליחת הודעות וכיוצ"ב.

אציין כי בין הפעולות שננקבו, מצויות אף פעולות קלאסיות של הליך כינוס, כגון פרסום הנכס, הודעות בדבר התמחרות, קיום התמחרות, הגשת דוחות תקופתיים, עתירה לאישור מכר וכיוצ"ב.

אציין גם, כי תשלום חובות של נכס, לצורך הסדרת רישום הנכס על שם הרוכשים, הינה פעולה קלאסית גם כן במסגרת הליך כינוס.

הכונסת הוסיפה, כי תשלום שכר הטרחה לידיה מחלקו של "החייב" בוצע בהתאם להוראות רשמי ההוצאה לפועל, בחלוף מועד קבלת התגובה של "החייב"  וכיום לא ניתן לשנות ההחלטה וככל ובידי "החייב" טענות נזיקיות או אחרות כלפי מי מהצדדים או כלפי כונסת הנכסים, מוזמן לפנות בהתאם להוראות החוק ולערכאות המוסמכות.

הכרעה

מכל האמור עולה כי עניין לנו בשאלה האם, בחלוף המועד שנקצב לחייב ולאחר שניתנו החלטות המורות על ביצוע חלוקת התמורה, כפי שבוצעה על ידי כונסת הנכסים, יש להורות על ביטול/שינוי אותן ההחלטות הן בשל חלוף המועד והן בנסיבות המקרה.

טרם אדון בשאלה הנ"ל, אכריע בעתירותיה השונות של כונסת הנכסים, באשר להגדלות החוב בתיק.

בקשת כונסת הנכסים להגדיל החוב בתיק ההוצאה לפועל, מכח פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 02.07.14, כאמור, נדחית ולו מהטעם שלא ניתן לבצע שני פסקי דין בתיק הוצאה לפועל אחד, כאשר אין המדובר בפסק דין חלקי, אשר משלים את פסק הדין הנוכחי המבוצע.

עסקינן בשני פסקי דין שונים במהותם, אופיים ובתכליתם.

פסק הדין המבוצע בתיק, הינו פסק דין לפירוק שיתוף בין הצדדים וביצועו הינו מכר נכס וחלוקת התמורה בין הצדדים.

פסק הדין שניתן מאוחר יותר, הינו פסק דין כספי כנגד "החייב"  ויש ליתן לחייב "כחייב" ליהנות ממלוא זכויותיו, בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, מן המועדים הנקובים וכיוצ"ב.

פסק הדין המבוצע בתיק, אינו קובע כי ח.מ. "חייב" מכוחו, אלא עסקינן בביטוי פורמאלי שיש להשתמש בו לצורך פתיחת תיק בהוצאה לפועל, עת המדובר בצו לפירוק שיתוף.

קביעה, כי מי מהצדדים לפסק הדין לפירוק הינו "חייב", אינה כמשמעות חוק ההוצאה לפועל, אלא שימוש במונחים בהתאם לחוק בלבד, לצורך, כאמור, פתיחת תיק הוצאה לפועל.

במסגרת ניהול תיק זה, לא היה מקום ואין מקום להתייחס למר ח.מ. כ"חייב" והינו יורש ובעל זכויות בנכס ככל יתר הצדדים בתיק.

פסק הדין החדש, שניתן כנגד החייב, ח.מ., קובע כי הינו בעל חוב ולכן התובעים במסגרתו, הזוכים בפסק הדין, זכאים לפתוח תיק הוצאה לפועל נפרד ולהתנהל בהתאם לחוק ההוצאה לפועל.

לפיכך, כאמור בקשת הכונסת להגדלת גובה החוב, בגין דמי שכירות ראויים, נדחית.

באשר לעתירת כונסת הנכסים להגדלת החוב בגין שכר טרחה - אף אם תתקבל טענת הכונסת, כי אין לשנות מהחלוקה שבוצעה, יש, לדידה, לפעול במסגרת התיק כאן כנגד ח.מ. "כחייב".

כפי שהובא לעיל, אין עסקינן בתיק המתנהל נגד "חייב" כהגדרתו בחוק ההוצל"פ ולכן אף אם תיוותר ההחלטה ששכר הטרחה צריך להיות משולם כולו על ידי ח.מ., על כנה, לא ניתן במסגרת תיק זה לגבות אותו, תוך נקיטת הליכים מבצעיים, בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, כנגד ח.מ..

דין שכר טרחת כונס ודין הוצאות הליך, בהתאם לסעיף 9 לחוק ההוצאה לפועל, היינו כי הוצאות אלו היו צריכות להיות משולמות ראשונות, טרם חלוקת כספי התמורה לצדדים כולם.

ככל ויקבע כי עסקינן בחיוב של החייב, אשר היה לשלמו מחלקו בתמורה, היה לנכותו חיוב זה טרם תשלום אחר במסגרת ההליך והכל בהתאם לבחינת קדימות בנשייה, כאשר שכר טרחת כונס הנו בדין קדימה על בהתייחס לחבויות אחרות, כגון תשלום בגין עיקול. ולכן ספק בעיני, האם טענת הכונסת, על אי תשלום שכרה מחלקו של החייב, לאחר ששולמו תשלומים אחרים לצדדים אחרים, יכולה אף לעמוד מבלי לבחון החלוקה שבוצעה בפועל על ידה.

ייתכן וככל וימצא כי אכן שכר הטרחה צריך להיות משולם מכיסו של "החייב" בלבד, יהיה על הכונסת לנהליך הליך נפרד כנגדו, שכן כפי הוראת סעיף 9(ב) לחוק ההוצאה לפועל הוצאות אלו "דינם לענין ההוצאה לפועל כדין החוק הפסוק".

לגופם של דברים -

פסק הדין המבוצע בתיק קבע, כי הנכס ימכר לצורך נקיטת הליך פירוק שיתוף, כאשר הוא ימכר כפנוי "והתמורה שתתקבל ממכירתו לאחר (הדגשה שלי – ד.פ.ו.) ניכוי הוצאות המכירה והחזר המשכנתא הרובץ על הנכס והחובות בגין הנכס, יחולקו שווה בשווה בין הצדדים".

פסק הדין קובע, כי תמורת המכר תשלם הוצאות הליך המכירה, תשלם המשכנתא הרובצת על הנכס וכן תשלם החובות הרובצים על הנכס.

לאחר ניכוי כלל התשלומים הנ"ל, יהא לחלק התמורה שתיוותר בחלקים שווים בין כלל הצדדים לפסק הדין.

בפועל החלוקה לא בוצעה כאמור ואף לא הוצעה כאמור על ידי כונסת הנכסים.

עיון בדו"ח, שהוגש לרשם ההוצאה לפועל, מעלה כי כונסת הנכסים אף לא צוין כי מדובר בתיק לפירוק שיתוף, אשר פסק הדין קובע חלוקה מסוימת והיא עותרת לשינויה בשל נסיבות כאלו ואחרות, כפי שנטען על ידה בפני.

כונס נכסים הינו ידו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל, אשר אמון לבצע את פסק הדין ולנהל את הליך הכינוס בנאמנות, תוך הצגת מלוא הנתונים והתמונה הרלוונטית לקבלת החלטה.

הדו"ח מציג תמונה, לפיה ברירת המחדל והברור מאליו הוא שיש להטיל ההוצאות המנויות שם ושכר הטרחה, על כתפי "החייב".

במסגרת הדיון, שהתנהל בפני, הודיעה כונסת הנכסים, כי ככל ו"החייב" לא היה מתנגד ומסרבל את ההליך, כטענתה, היה על כל הצדדים לשאת בשכר הטרחה, לא מצאתי כי הובאה הצעה על ידה בחלוקה ולו אי שיוויונית בין הצדדים, על מנת ליתן ביטוי להתנהלותו הנטענת של "החייב".

אין מחלוקת, גם לא לטענת כונסת הנכסים, כי ככל ו"החייב" היה משתף פעולה באופן מלא עם הליך הכינוס, לא ניתן היה לבצע מכר הנכס, מבלי לפתוח תיק הוצאה לפועל, מבלי ליתן הוראה בדבר מינוי כונסת הנכסים, מבלי לפנות לפרסום, התמחרות, עתירות שונות לתיק ההוצל"פ לצורך אישור המכר, פניה לרשויות לצורך תשלומי מס, החתמת הצדדים על המסמכים הנדרשים לצורך דיווח ורישום הזכויות על שם הרוכשים.

אם כן, אין ספק, כי עבודת כונסת הנכסים ולו בחלקה, נעשתה, נדרשה ופעלה לטובת כלל הצדדים בתיק ולצורך השאת התמורה בעבור כל הצדדים אשר נהנו מעבודתה של כונסת הנכסים ולכן הנטל לתשלום שכר הטרחה, צריך היה להיות מוטל על כלל הצדדים לתיק.

יתכן והיה מקום לשקול "אשם תורם" של התנהלות ארוכה ומורכבת יותר, בשל התנגדויות שונות והתנהלות שונה מצד "החייב". לא ברור מדוע עמדה זו לא צויינה על ידי הכונסת ומדוע לא עתרה לחלוקה בין הצדדים, במסגרתה יהיה להטיל על ה"חייב" שיעור יחסי גבוה יותר בגין התנהלותו הנטענת.

ענין זה לא הובא לדיון ולא הועלה כלל על ידי כונסת הנכסים.

אכן ניתנה החלטה המאשרת חלוקת שכר הטרחה, כפי שנתבקש על ידי כונסת הנכסים, כאשר ביום 21.11.14 נומ' 783, פרטה כב' הרשמת, בסעיף 10, מבוקשה של הכונסת וקבעה, כי על "החייב" למסור תגובתו בתוך 10 ימים.

בהחלטה מיום 10.12.12 בנומ' 784 נקבע על ידי כב' הרשמת "בהעדר הסתייגות החייב, חלוקת התמורה כפי מתווה הכונסת – מאושרת".

החלטה זו ניתנה בהעדר תגובת החייב.

עיון בתיק מעלה, כי "החייב" לא נקט בכל פעולה או הליך ולא הגיש כל בקשה לתיק, למצער, ממועד מתן ההחלטה הנ"ל ולאחר שקבעתי כי הנני דוחה את טענותיו באשר לביצוע מסירות כדין לידיו ולאחר שניתנו החלטות המעידות על ביצוע מסירת הדו"ח הרלוונטי, אין ל"חייב" להלין אלא על עצמו, שלא פנה מיוזמתו לתיק ההוצאה לפועל לבחינת סטטוס ההליך, לא פנה בבקשה למתן הוראות לכונסת הנכסים, או כל בקשה מתאימה אחרת.

כאמור, גם על "החייב", אשר אינו "חייב" כהגדרת חוק ההוצאה לפועל, אלא צד מעונין בהליך של פירוק שיתוף, חלה החובה להתעדכן בהליכים המתנהלים כנגדו, ביחוד עת עסקינן, כדבריו, בהליכים שבסופם עתיד הוא לקבל כספים ועת, לדבריו, כונסת הנכסים, לכאורה, נוטה לטובת הצדדים האחרים.

תקנה 126 א לתקנות ההוצאה לפועל קובעת:

"רשם ההוצאה לפועל רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, וכן רשאי הוא ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או שנגנז בטעות ובדבר כל ענין אחר, ככל שייראה לו צודק".

תקנה זו מסמיכה רשם ההוצאה לפועל לתקן/לשנות החלטה שניתנה, בכל עת, כאשר נמצא שהנסיבות מתאימות להוראת התקנה ומצדיקות זאת.

תקנה זו קובעת, כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות ליתן הוראה אף "בדבר כל ענין אחר, ככל שיראה לו צודק".

ברע"א 8864/99 אנקווה נגד מעוז חברה לביטוח בע"מ, נקבע:

"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את 'יומו בבית המשפט'. מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון. מכאן משתמעת התוצאה כי מקום שבעל דין נעדר מדיון עקב כך שלא הוזמן אליו, או שבשל תקלה אחרת הוא מוזמן לדיון בהליך מסוים, אליו הוא נערך, ומתברר כי עקב טעות שוררת הנחה שגויה בקרב מי מבעלי הדין ואולי אף בית המשפט כי מדובר בהליך אחר אשר אליו לא התכונן בעל הדין ואשר בהקשר אליו לא מיצה את ראיותיו וטיעוניו, כי אז נגוע אותו הליך בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו ואת פתיחתו מחדש לצורך ניהולו בצורה תקינה. מבחינה זו קימת אנלוגיה בין מצב בו בעל דין לא הוזמן כלל לדיון שנתקיים בהעדרו לבין מצב בו הוא הוזמן והופיע לדיון מתוך הנחה כנה ובתום לב כי מדובר בדיון שמסגרתו, טיבו ומטרתו הינם שונים מכפי שהובן על ידי הערכאה השיפוטית הדנה, ואולי אף על ידי בעל הדין האחר".

ברע"א 4984/13 איתן כוכבי נגד שרון כוכבי, נידונה סמכותו של רשם ההוצאה לפועל לתקן פגם בהליך ובנסיבות המתאימות לשנות החלטה שאינה עוסקת בהחלטה שיפוטית של רשם ההוצאה לפועל, ונקבע:

"הסמכות שניתנה לבתי המשפט ולרשם ההוצאה לפועל בהפעילו את סמכותו המעין-שיפוטית, מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט היא לתקן טעויות סופר או טעויות טכניות בלבד. תיקון טעויות מהותיות בהחלטה שיפוטית של רשם ההוצאה לפועל יכול להיעשות אפוא – בהתאם לעקרון סופיות פסק הדין – רק על-ידי ערכאת הערעור. כאמור, לשונה של תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל היא רחבה עד מאוד; אולם סבורני, כי ככל שעסקינן בהחלטות שיפוטיות שיצאו תחת ידו של רשם ההוצאה לפועל, לא ניתן לפרש את הסמכות שהוקנתה לו מכוח תקנה זו באופן שחורג מן הסמכות הקבועה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט".

אם כן, עולה כי יש בידי הסמכות לשנות ההחלטה שניתנה על ידי רשמת ההוצאה לפועל, המאשרת דו"ח כונסת הנכסים וניכוי שכר טרחתה מחלקו של החייב וכן ניכוי ההוצאות השונות שנימנו בדו"ח, מחלקו של "החייב" בלבד.

ההחלטות הרלוונטיות לענייננו אינן החלטות שיפוטיות.

לכך יש להוסיף את הוראת סעיף 20(א) לחוק ההוצאה לפועל, אשר קובעת "כל סכום שנגבה מהחייב מעל החוב הפסוק, ישולם לחייב..."

סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל, קובע, "שולם סכום כסף בטעות, תוך כדי הליכי הוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצאה לפועל לפי בקשה צד מעונין לתת כל צו לתיקון הטעות...".

פסק הדין המבוצע בתיק קובע, כאמור, כי תמורת המכר בניכוי כלל ההוצאות, תתחלק בין כלל הצדדים לפסק הדין באופן שווה.

בפועל, חלוקה זו לא בוצעה וההוצאות מרביתן נוכו מחלקו של "החייב".

כונסת הנכסים עתרה, לחלוקת כספי התמורה, טרם ניכוי ההוצאות וזאת בניגוד להוראות פסק הדין. כמו כן עתרה כונסת הנכסים לתשלום חובותיו של ה"חייב" מכוח עיקול שהוטל על ידי "הזוכים" טרם ניכוי שכר טרחתה ובכך גרמה ל"חייב, להפר הוראות הליך כינוס, לכאורה.

נדרש היה, לשלם מכספי התמורה את ההוצאות השונות, שנגרמו בגין ההליך, שהיו מוטלות על הנכס וכן שכר טרחת כונסת הנכסים ולאחר מכן את היתרה לחלק באופן שווה בין הצדדים, תוך בחינת חבויותיה לצדדים שלישיים.

משהדבר לא נעשה, נמצא באופן ברור, כי נגבה מ"החייב" סכום שהוא מעל החוב הפסוק, אותם קיבלו "הזוכים" לידיהם.

טענת הכונסת, כי אין עסקינן בסכום כסף ששולם בטעות, היות והכונסת פעלה בהתאם להוראות רשם ההוצאה לפועל, נדחית היות והטעות שנעשתה היתה בחלוקת הכספים, בניגוד לפסק הדין, אשר הסתמכה על דיווח כונסת הנכסים.

כונסת הנכסים אינה יכולה, בשלב זה, לטעון כי יש להכשיר הנעשה בהחלטות רשמי ההוצאה לפועל, כאשר ברור לה כי כפקידת בית משפט וכבעלת תפקיד האמונה על האינטרסים של כלל הנוגעים להליך וביניהם "החייב" והחלוקה בוצעה שלא בהתאם לפסק הדין ולהוראות הדין, באשר לתשלום שכר הטרחה ולא בהתאם להוראות חוק ההוצל"פ.

לעניין זה, תשומת לב כונסת הנכסים לדבריה שלה, במעמד הדיון.

בנוסף לכל, יש ליתן משקל לעובדה שהחלטות ניתנו במעמד צד אחד, בהעדר תגובת "החייב" (הגם כי אין להסיר אחריות בענין זה באופן מלא מ"החייב"), ויש לאפשר לצד את יומו בבית המשפט וליתן לו הזדמנות להציג טענותיו באופן מלא וממצה, מבלי לשלול זכאותו להישמע, ביחוד עת הנסיבות מצביעות על כך שבפועל פסק הדין, שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לא בוצע ככתבו וכלשונו, כאשר לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לשנותו, בהעדר הוראה מתאימה.

יהא נכון לקבוע, כי כנגד מתן הזדמנות ל"חייב" להציג עמדתו, בנסיבות שנוצרו ובהינתן שנקבע כי מסירות בוצעו כדין, ישא "החייב" בתשלום הוצאות על התנהלות ארוכת השנים, על כך ש"הזוכים" קיבלו לידיהם כספים, בהתאם להוראת רשם ההוצאה לפועל וככל הנראה עשו בהם כבר שימוש, בהינתן הנסיבות שנוצרו כאמור לעיל.

באשר לחוב הארנונה לעירית רעננה וחוב לחברת החשמל –

פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 25.01.11 תמ"ש 23742/06 קבע, כי תביעתם של "הזוכים" כנגד "החייב" לחיובו בשכר דירה ראוי, בעבור השימוש בנכס, מושא הליך הכינוס, בתקופה שבה היתה אמם המנוחה בין החיים ושנה לאחר מכן, נדחית.

בית המשפט קבע, כי "החייב" היה זכאי, בהרשאתה של אמם, להתגורר בנכס "על חשבונה" מבלי לחייבו בעבור כך.

נקבע כי המנוחה לא דרשה מ"החייב" השתתתפות בעלות התשלומים ואכן ספק באם ניתן להעלות דרישה זו באמצעות העיזבון.

בית המשפט הוסיף "כשם שהתובעים הסתמכו על רצונה של המנוחה לחלוק את רכושה באופן שווה וביקשו לקיים רצון זה, כך עליהם לכבד גם את רצון המנוחה ביחס למגורי הנתבע בנכס".

הצדדים הגישו תביעה נוספת, לדמי שימוש ראוי לבית משפט לענייני משפחה תמ"ש 13720-01-11 בעבור התקופה שמיום פטירת אמם המנוחה, 06.12.05 ועד למועד פינוי הנכס בפועל 01.08.10.

בית המשפט פסק, כי "החייב" מחויב בתשלום דמי שימוש "בגין השימוש בחלק האחורי של הנכס וגם  בגין מניעת שימוש בחלק הקדמי של הנכס".

בית המשפט קבע, כי המועד בו יש להחיל גביית שכר הדירה, הינו שנה לאחר פטירת המנוחה, 06.12.06, כאשר בהתייחס ליחידה האחורית על "החייב" לשאת בדמי השימוש עד ליום הפינוי בפועל ובאשר ליחידה הקדמית, על "החייב" לשאת בתשלום עד ליום 04.02.10 מועד מינוי כונס הנכסים על הנכס.

בית המשפט קבע, בהתאם לתחשיב שבוצע על ידו, במסגרת פסק הדין המבוסס על חוות דעת מומחה שהוגשה, גובה דמי השכירות שיש לגבות מ"החייב" בעבור התקופות הרלוונטיות.

כונסת הנכסים, במסגרת דיווחיה טענה, כי החוב לעירית רעננה, אשר דרשה תשלומו מחלקו של החייב, הינו בעבור השנים 2006, 2009, 2010 ו- 2011 בגין ארנונה ועבור היטלים שונים באשר לתקופות, שאינן ברורות (נספח "י" לדו"ח שהוגש על ידה).

חשבון החשמל, בו חויב "החייב" היה בעבור התקופה שבין ה- 20.07.10 ועד ליום 12.02.11 (נספח "ח" לדו"ח).

בנומ' 754 אושר כי תשלום בעבור מי רעננה, הוצאות פינוי וחשמל, ישולמו מחלקו של "החייב".

הכונסת צרפה אסמכתא מאת עירית רעננה (נומ' 755 מיום 11.12.11), לפיה החוב הינו, כאמור, בגין ארנונה בין השנים 2006 ל- 2011 והוצאות נוספות שונות.

בדו"ח, שהוגש על ידי הכונסת, לעיון רשמת ההוצאה לפועל בנומ' 783, נטען ונכתב כי החוב לעירית רעננה אושר לתשלום בנומ' 776, לאחר שהודע כי כונסת הנכסים ועירית רעננה הגיעו להסכמות, לפיה קופת הכינוס תשלם את החוב לעיריה מחלקו של "החייב".

לא מצאתי כי הסכמת "החייב" ניתנה לאמור, ולא מצאתי כי דווח לרשמת ההוצאה לפועל עמדתו של "החייב", באשר לשאלה זו.

בהינתן חיובו של ה"חייב" בדמי שכירות, כמחזיק בנכס, בעבור התקופות שננקבו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ובהתייחס לחלקים הרלוונטיים בנכס, היה לחייבו ויש לחייבו, בגין החוב לעיריית רעננה וחברת החשמל בהתאם, כאשר באשר לייתרה יש לחלק בין כלל הצדדים באופן שווה ויחסי לשיעור בעלותם בנכס.

יתכן וכפי שעשו "הזוכים", בהתייחס לדמי שכירות ראויים, היה עליהם לפנות (או יהיה עליהם) לבית המשפט, אף באשר לרכיבי חוב החשמל והחוב לעירית רעננה ולעתור בסעד אשר יחייב את "החייב" בלבד או בסעד להשבה של כספים מאת "החייב", בגין השימוש בנכס ויצירת חובות, כטענתם, או בכל סעד רלוונטי בהתאם לשיקול דעתם.

בהינתן פסק הדין המבוצע בתיק ובהעדר כל הוראה אחרת של בית משפט המוסמך, באשר לחלוקת הכספים והתשלומים במסגרתם, לא ניתן היה גם להטיל התשלומים הללו על כתפי "החייב" בלבד.

בהתייחס לתשלום מס השבח, לא מצאתי להתערב בחלוקה שבוצעה, היות והטלת הקנסות נעשו באופן אישי כלפי "החייב", אשר לא חתם במועד.

סוף דבר -

בהינתן כלל הנסיבות שהובאו לעיל וביניהן העובדה שפסק הדין קובע סדר תשלום טרם חלוקת יתרת התמורה, ההחלטות המאשרות דו"ח הכונס ניתנו במעמד צד אחד, התנהלות "החייב" במהלך השנים, בהם לא פעל לבדיקת ההליכים בתיק, סמכות רשם ההוצאה לפועל לשנות ההחלטות, בהינתן שאין המדובר בהחלטות שיפוטיות ובעיקר העובדה ששכר טרחת כונס נכסים משולם וצריך להיות משולם על ידי כלל הצדדים בתיק, הנני מורה כדלקמן:

שכר טרחת כונסת הנכסים, אשר נפסק בשיעור של 6% בתוספת מע"מ, ישולם על ידי כלל הצדדים לתיק, באופן שווה, שכן לא מצאתי כי שכר הטרחה נפסק בגין עבודה מיוחדת או חריגה, שנעשתה על ידי כונסת הנכסים, אלא כשכר ראוי על ביצוע המכר.

"הזוכים" אשר קיבלו לידיהם תמורת המכר, מבלי שנוכה חלקם בשכר הטרחה, ישיבו לתיק ההוצאה לפועל הסכום שיקבע וזאת לאחר שתוגש הבהרה על ידי כונסת הנכסים, באשר לחלקם היחסי בשכר הטרחה והכל כפי שיפורט מטה וכך גם בהתייחס לחוב לחברת החשמל ועיריית רעננה.

הכונסת תגיש לתיק הצעה למתווה חלוקה חדש, בו תבוצע חלוקה חדשה של כספי התמורה, כאשר מכספי התמורה ינוכו הוצאות הליך הכינוס, ההוצאות שחלות על הנכס (באשר לחוב החשמל והעירייה יש לייחס לנכס התקופות שאינן מנויות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לתקופות השכירות של ה"חייב") ושכר טרחתה.

לאחר ביצוע ניכויים אלו – הייתרה, במתווה שיוגש, תחולק בין כלל הצדדים בתיק באופן שווה ויחסי לשיעור זכויותיהם בנכס ומחלקו של החייב ינוכו חובותיו מכוח עיקול או אחר (חובות לחברת החשמל והעירייה ינוכו בהתאם לתקופות הנקובות בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ובהתאם לייחוסם (המבנה הקדמי והאחורי).

בהתייחס להוצאות הליך הפינוי – מאשרת הניכוי מחלקו של החייב היות וההוצאה נעשתה לצורכיו ומשלא פינה הנכס בהתאם להוראות רשם ההוצל"פ.

הדו"ח המתוקן יוגש בצרוף אסמכתאות וככל ונדרשת הכונסת לפנות לגורמים הרלוונטיים לקבלת פרוט והבהרות תעשה כן.

הדו"ח יוגש בתוך 30 ימים.

"החייב" ישא בתשלום הוצאות בסך של 15,000 ₪, שיהא בהן "תרופה" למתן סעד כאמור, בחלוף שנים, בהעדר תגובה מצידו ובהעדר בחינת התיק והכל כפי שהובא לעיל.

המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו לצדדים כולם.