אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב.ל. ואח' נ' א.פ. ואח'

ב.ל. ואח' נ' א.פ. ואח'

תאריך פרסום : 10/08/2023 | גרסת הדפסה

עמ"ש
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
46440-10-22
02/07/2023
בפני :
1. סגנית הנשיאה ורדה פלאוט
2. השופט צבי ויצמן
3. השופטת יעל מושקוביץ


- נגד -
מערערים:
1. ב.ל.
2. ר.ל.

משיבים:
1. א.פ.
2. מ.פ.

פסק דין

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' ר. מקייס) מיום 4.9.22 (תמ"ש 67478-07-20), במסגרתו מצא בית המשפט לדחות על הסף את תביעת המערערים לביטול הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים ובני משפחה נוספים.

 

מסכת ההליכים הנוגעת לנדון ארוכה ומסועפת ואנו נבקש להביא להלן, ככל הניתן, אך ורק את עיקרי הדברים הנדרשים לנדון.

 

רקע הדברים וההליכים הרלבנטיים לנדון

 

  1. המנוחים י. וח. ל. ז"ל (להלן: המנוחים או ההורים לפי העניין, בהתאם יכונו ההורים בנפרד - המנוח או המנוחה לפי העניין) היו בעלי הזכויות במשק ב*** (להלן – המשק).

    למנוחים היו שלושה ילדים - המערער 1 - מר ב. ל. (להלן – המערער), הגב' מ. ל. (להלן – מ.) והבן ע. ל. ז"ל (להלן – ע. ז"ל).

    המערערת 2 היא אשתו של המערער (להלן - המערערת). המשיבה 2 היא נכדתם של המנוחים, בתו של ע. ז"ל (להלן – המשיבה), המשיב 1 הוא בעלה (להלן - המשיב).

     

    בחיי ההורים התגוררו המערער וע. ז"ל עם בני משפחותיהם במשק.

  2. בשנת 2004 חתמו המנוחים על מסמכי שיעבוד של המשק לטובת בנק לאומי ללא הגבלת סכום, וזאת לצורך הבטחת כיסוי חובות הבנים – המערער וע. ז"ל (להלן – הסכם המשכנתא).

     

    הסכם הפשרה מיום 21.9.10

     

  3. בשנת 2009 הגיש בנק לאומי הליך למימוש המשכנתא. ההורים מצדם הגישו תובענה כנגד בנק לאומי והבנים במסגרתה טענו, בין השאר, לביטול השעבוד, מחיקת הערת האזהרה על הנחלה, סגירת הליך ההוצאה לפועל, וסעדים נוספים (ה"פ (מחוזי מרכז) 6152-09-09). הצדדים הופנו לגישור אשר הניב הסכם פשרה. במסגרת הסכם הפשרה הוצהר כי ההורים אכן ערבו לכלל חובותיה של חברה שהייתה בבעלות הבנים, וכי יתרת החוב המוסכמת בגין החברה עומדת על סך של 4,070,00 ₪. בכך חזרו בהם, למעשה, ההורים מכל טענותיהם ביחס להיעדר חבותם בחובות הבנים. עוד הוסכם כי המשיבים ישלמו לבנק לאומי סך של 2,750,000 ₪, וכי בכך ימלאו ההורים את מלוא התחייבותם כלפי הבנק, ועל כן תסולק המשכנתא של הבנק על המשק. המשיבים קונים את חובם של ההורים כלפי הבנק והופכים עקב כך לבעלי זכויות השעבוד במקום הבנק. כן הוסכם כי יבוטלו הליכי ההוצאה לפועל שהחל הבנק. עוד נקבע כי יתרת החוב שאינה מסולקת תישאר חובם של החברה שבבעלות הבנים והבנים בלבד (להלן – הסכם הפשרה).

     

    הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי ביום 21.9.10.

     

    הסכם ההלוואה מיום 20.4.11

     

  4. ביום 20.4.11 הוסיפו הצדדים – ההורים, המערערים, ע. ז"ל ורעייתו - מצד אחד, והמשיבים מצד שני, וחתמו על הסכם במסגרתו הסדירו את אופן תשלום החוב לבנק על ידי המשיבים וכן על העברת כספים נוספים לטובת המנוחים וזאת בהמשך ובהתאם להסכם הפשרה (להלן – הסכם ההלוואה).

  5. בהסכם ההלוואה צוין, בין השאר, כי על מנת למנוע את פינוי ההורים מהנכס, לקחו על עצמם המשיבים לשלם את חוב הפשרה לבנק, כך שהם "יהפכו להיות הנושים בעלי הבטוחה בנכס", ומאחר והמערערים, יחד עם המנוחים, ע. ז"ל ורעייתו זקוקים להלוואות נוספות לצורך כיסוי חובותיהם כלפי נושיהם, ישלמו המשיבים סך של כ- 4,450,000 ₪ (סכום הכולל אף את הסכום המשולם לבנק לאומי עקב רכישת השיעבוד מכוח הסכם הפשרה). כך גם התחייבו המשיבים לאפשר להורים להמשיך ולהתגורר במשק עד למותר ימיהם, ולממן את שהייתם במסגרת דיור מוגן ככל שיידרש.

     

  6. סעיף 5 להסכם ההלוואה הוסיף קבע תנאי מתלה ולפיו לצורך כניסת ההסכם לתוקף יש צורך באישור בית המשפט לענייני משפחה, ובלשונו -

     

    "5.1 הצדדים מסכימים כי תנאי מתלה לכניסתו לתוקף של הסכם זה במלואו, הוא אישורו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בין על דרך של אישור הסכם זה ומתן תוקף של פסק דין להוראותיו ובין בדרך של אישור האפוטרופוס שימונה לחסויה את הוראות הסכם זה ובאישור בית המשפט שמינה אותו."

     

    עוד הוסכם כי המערערים יפנו את הבית בו הם מתגוררים במשק עד ליום 15.7.11 (סע' 2.5 וסע' 3.1 להסכם ההלוואה).

     

  7. הסכם ההלוואה נחתם על-ידי כל הצדדים למעט המנוחה, שבאותה תקופה לא הייתה כשירה לביצוע פעולות משפטיות. מתוך שכך הגישו המנוח ושני בניו – המערער וע. ז"ל, ביום 3.5.11, בקשה למנות אפוטרופוס למנוחה (א"פ 7420-05-11 ; להלן - תיק האפוטרופסות). במסגרת תיק האפוטרופסות דן בית-המשפט בעניינה של המנוחה, בתקופה שבה הייתה בחיים אך לא הייתה מסוגלת עוד לדאוג לענייניה בעקבות מצבה הבריאותי. מכל מקום, נוכח מצבה של המנוחה, מינה בית-המשפט אפוטרופוס לגופה ולרכושה.

     

  8. כאן המקום לציין כי המנוח נפטר ביום 23.4.12 ואילו המנוחה נפטרה ביום 10.8.20.

    מיתווה 2013

     

  9. אחר פטירת המנוח הגישו נושי המערער וע. ז"ל תביעה כנגד עזבון המנוח (ת"ע 43046-11-12) במסגרתה אף נדרש מינוי מנהל עזבון לעזבונו. ביום 25.6.13, במסגרת אותם הליכים, עתרו המשיבים כי בית-המשפט יורה לאפוטרופוס של המנוחה לחתום בשמה על הסכם ההלוואה. במהלך דיון שהתקיים בתיק העזבון ביום 18.7.13 נידונה בקשתה של מנהלת העיזבון הזמנית למתן הוראות. בדיון עלה חשש ממשי כי לא יהיה במכירת המשק ומימושו די בכדי להבטיח את צרכי המנוחה בשארית ימיה נוכח החובות הרובצים על המשק (חוב משכנתה בסך של כשלושה מיליון ₪ ועיקולים נוספים בסך של כשני מיליון ₪). לפיכך הוצע על-ידי בית המשפט מתווה שלפיו בעל שטר המשכנתא – היינו, המשיב, יקבל את הבעלות במשק על החובות הרובצים עליו וזאת תוך הבטחת תשלום חודשי לקופת האפוטרופסות בסך של 7,000 ₪ לחודש עד למותר ימיה של המנוחה. באותו דיון נתן המשיב את הסכמתו כי, ככל שהמתווה המוצע יאושר, הוא יוסיף ויישא גם בשכרה של מנהלת העיזבון הזמנית של עיזבון המנוח בגין פעולותיה עד-כה (להלן – מתווה 2013).

     

  10. ביום 2.8.13 נפטר ע. ז"ל. וביום 11.8.13 דחה בית-המשפט את התנגדותה של הבת מ. למתווה 2013 ולהסכם ההלוואה, וקבע כי על האפוטרופוס לרכוש של המנוחה לחתום על הסכם ההלוואה בשמה כפוף להשגות שפורטו בתגובתו, וזאת מתוך כך שהסכם ההלוואה והמתווה המוצע תואמים את טובת המנוחה. הבת מ. הגישה בר"ע על החלטת בית משפט קמא וזו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.14 (רמ"ש 17673-10-13).

     

  11. עם זאת ובעקבות השגות שונות שנידונו בנוגע למתווה 2013 ולאחר שהתקבלה עמדת בא-כוח האפוטרופוס הכללי שלפיה אין בכוונתו להתערב, רק ביום 12.4.15 אושר סופית מתווה 2013 ונחתמה פסיקתה במסגרתה ניתנה הוראה לאפוטרופוס לרכוש של המנוחה לחתום הן על הסכם ההלוואה והן על התוספת להסכם ההלוואה, שקבע את גובה התשלום החודשי לקופת האפוטרופסות, והביטחונות של המשיבים להבטחת התשלומים, וכן רישום הערת אזהרה – לאחר רישום הנחלה על שם המשיבים – המבטיחים את זכותה של המנוחה למגורים בנחלה עד למותר ימיה.

     

  12. ביום 20.11.18 הגישו המשיבים תביעה לפינוי המערערים מהמשק לבית משפט השלום בפ"ת (תא"ק 47150-11-18). בהחלטתו מיום 10.5.20 מצא בית המשפט (כב' הש' אמיר לוקשינסקי – גל) לתת למערערים רשות להתגונן רק בטענה לפיה התנאי המתלה בהסכם ההלוואה טרם התקיים, ולפיכך טרם התגבשה חובת פינוי הנכס. מאידך, מצא כי אין הצדקה לתת רשות להתגונן ביחס לכל הטענות האחרות שהועלו על ידי המערערים, ובכללן הטענות לאי חוקיות הסכם ההלוואה. שכן, טענה זו יכולה להישמע אך ורק מפי הנושים ולא מפי החייבים עצמם אשר חתמו עליו, כך גם הליכי הפש"ר הסתיימו ונקבע כי הנאמנים היו מודעים להסכם ההלוואה ולא התנגדו לו. נקבע, כי הטענות לכפייה ולהטעיה בחתימה על ההסכם אף הן אינן רלבנטיות לסוגיית הפינוי במובחן מתביעה כספית אותה המערערים רשאים להגיש בכל עת.

     

  13. מכל מקום בית המשפט מצא לעכב את ההליכים בתובענה שלפניו עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי במסגרת עמ"ש 66102-12-19, בעניינו נרחיב בהמשך הדברים, כאשר נקבע כי ככל שהערעור ידחה ותינתן הוראה לאפוטרופוס להשלים את רישום הנכס על שם המשיבים אזי תקום חובת הפינוי ביחס למערערים. מאידך ככל שהערעור יתקבל, יהא צורך לבחון את השלכות פסק הדין לנדון.

     

    על החלטה זו לא הוגש כל הליך ערעורי.

     

    הבקשה למתן הוראות וחתימה על הפסיקתא

     

  14. חלפו השנים, וביום 26.3.19 הגישו המשיבים בקשה למתן הוראות בה עתרו כי בית-המשפט יורה לאפוטרופוס לרכוש של המנוחה לחתום על המסמכים הדרושים לצורך העברת חלקה של המנוחה בנחלה על-שמם וזאת מכוח מתווה 2013.

    ביום 28.3.19 נעתר בית-המשפט לבקשה וביום 6.4.19 נחתמה פסיקתה מתאימה המאשרת לאפוטרופוס, עו"ד עמירם אילון, לחתום על מסמך לצורך העברת הזכויות במשק למשיבים וכן לרשום הערת אזהרה לטובת המנוח המבטיחה את כלל זכויותיה למותר ימיה בהתאם להתחייבויות המשיבים.

     

    אלא שבכך לא תם סיפור המעשה.

     

  15. ביום 15.5.19 הגיש האפוטרופוס לרכוש של המנוחה בקשה למתן הוראות. בבקשתו פירט כי הועברו לידיו דרישות סותרות: מחד, דרישה מטעם המערער לפיה אין מקום לחתום על מסמך כלשהו מאחר שהסכם ההלוואה לא אושר ע"י בית-המשפט ומאידך, דרישה של המשיבים לחתום על פסיקתה להעברת מלוא הזכויות בנחלה על-שמם. ביום 25.6.19 התקיים דיון במסגרתו נדונה בקשת האפוטרופוס לרכוש של המנוחה ובסיומו ניתנה החלטת בית משפט קמא כדלקמן –

     

    "תוך 45 יום מהיום, כאשר ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים, יוכל ב"כ המבקשים (המערער ואחותו מ. – ה.ש) להציג בפני בית המשפט החלטת כל ערכאה מוסמכת הקובעת כי יש לעכב את מתן ההוראה לאפוטרופוס לדין לחתום על העברת הנחלה על שם המשיבים 1-2."

     

  16. ביום 23.9.19 הגישו המערער ואחותו מ. הודעה לבית-המשפט ובקשה שבה עתרו "להגיש טיעון וראיות בכתב". ביום 10.11.19, ואחר שהתקבלו תגובות הצדדים, דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי על האפוטרופוס לרכוש להשלים את רישום הנחלה על-שם המשיבים בהתאם למתווה 2013.

     

  17. המערערים הגישו ערעור על החלטה זו (עמ"ש 66102-12-19) ובדיון שהתקיים ביום 24.5.20 בבית-המשפט המחוזי מרכז, הסכימו הצדדים להצעת בית-המשפט, שקיבלה תוקף של פסק-דין, לפיה הערעור יידחה אולם הליכי רישום הנחלה על-שם המשיבים יעוכבו למשך 75 ימים, שבמהלכם יגיש המערער תביעה מתאימה לבית משפט מוסמך, שבמסגרתה יהא רשאי לבקש את הארכת עיכוב הביצוע.

     

  18. המערער, שלא היה שלם עם הסכמתו, ביקש לחזור בו מפסק הדין שניתן בהסכמה והגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה.

     

  19. המשיבים כאן, התנגדו לבקשת המערער בטענה, כי צד המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בעילה חוזית, חייב להגיש תובענה עצמאית לביטול הסכמות הצדדים שעמדו בבסיס פסק הדין, תוך שהם מדגישים כי "הגשת תביעה היא הדרך היחידה לביטול פסק דין המאשר הסדר פשרה" .

     

  20. ביום 4.6.2020, נדחתה בקשת המערער, תוך שבית המשפט של ערעור קבע, בין היתר:

     

    "מהפן המהותי – מדובר בערעור על החלטה שניתנה בתיק אפוטרופסות, מסגרת שאינה מתאימה לדיון בטענות קנייניות ועל כן, ההסכמה אליה הגיעו הצדדים – לפיה תוגש תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך – נכונה מהפן המשפטי. ומכל מקום, טענות בענין ביטול הסכם – גם הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין – מקומן בהליך נפרד ולא במסגרת בקשה לביטול פסק הדין".

     

    וכאן אנו באים לעניינה של התביעה נושא הערעור.

     

  21. ביום 29.7.20 הגישו המערערים תביעה שכותרתה "תביעה לבטלות הסכם – סעד הצהרתי – מתן חשבונות". אלא שתביעה זו הוגשה לבית-המשפט המחוזי מרכז ולא לערכאת המשפחה על אף שעסקינן בבני משפחה. מתוך שכך הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 13.9.20 כי הסמכות העניינית לדון בתובענה היא לבית-המשפט לענייני משפחה במחוז מרכז וזו הועברה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון.

     

  22. בתביעתם עתרו המערערים להצהיר על בטלותו של הסכם ההלוואה, ולחלופין להצהיר כי הסכם ההלוואה ניתן לביטול בשל פגמים בכריתתו או בשל הפרתו היסודית על-ידי המשיבים. לטענתם, ההסכם מעולם לא נכנס לתוקף, הוא אינו אלא הסכם למראית עין, ולחלופין הוא הסכם שאינו חוקי או בלתי ניתן לאכיפה. נטען כי המשיבים הטעו את המערערים, רימו אותם ופעלו בחוסר תום לב, וכי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שצורף להסכם חסר כל תוקף. עוד נטען כי הסכם ההלוואה מותנה בתנאי מתלה שלא התקיים, שכן כלל לא אושר כדין על ידי הערכאה המוסמכת, כי עסקינן בהסכם שנחתם על-ידי פושטי רגל ועל-ידי המנוח שהיה חסר כשירות באותה עת. עוד נטען כי ההחלטה אשר אישרה את מתווה 2013 ניתנה במסגרת תיק האפוטרופסות שאינה המסגרת הדיונית המתאימה.

  23. המשיבים הגישו כתב הגנה וטענו מנגד, כי כל תכלית תביעתם של המערערים היא לעכב את פינויים מהמשק פינוי שנדרש היה לבצעו כבר לפני זמן רב, וכך ממשיכים המערערים, בחוסר תום לב להחזיק במבנה לא חוקי ללא תשלום דמי שכירות, דמי וועד או הוצאות החזקת הנכס. לטענת המשיבים, בית המשפט כלל אינו מוסמך לתת את הסעד המבוקש וכי המערערים שגו בכך שהגישו תביעה לביטול ההסכם תחת להגיש תביעה לביטול פסק דין. לטענת המשיבים יש להבחין בין הוראות הסכם ההלוואה שעניינן בהסכמות של המשיבים עם המערער ואחיו לבין הוראות מתווה 2013 שעניינן בהסכמות בין המשיבים למנוחים. על ההסכם שבין המשיבים למנוחים שקבע את העברת הזכויות בנחלה לידי המשיבים הביע בית המשפט המחוזי את עמדתו כבר בשנת 2014 בהבהירו כי ההסכם הוא לטובת המנוחה ומתוך שכך נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישה מ. אחותו של המערער. לפיכך, גם אם כל טענות המערערים היו מתקבלות, אין לכך כל משמעות לגבי מתווה 2013, לו ניתן תוקף של פסק דין אשר אושר על ידי שתי ערכאות שונות, ומכוחו זכאים המשיבים להירשם כבעלי הזכויות בנחלה. עוד טענו המשיבים, כי בהליך פשיטת הרגל הצהירו המערערים כי אין להם כל זכויות בנחלה ועל-כן חל עליהם השתק שיפוטי לטעון לזכויות כאלה, וממילא אין הם יכולים לטעון כי העברת הזכויות בנחלה תפגע בהם. כך נטען כי התנאי המתלה בהסכם ההלוואה קוים וראיה שההסכם אושר על ידי בית-המשפט בהחלטתו מיום 7.8.13, בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 19.6.14 ובהחלטות בית-המשפט מיום 26.6.14, מיום 28.10.14, מיום 31.3.15, בפסיקתה שמיום 12.4.15 ושוב בהחלטה מיום 10.11.19. עוד טענו המשיבים כי אין כל ממש בטענות המערערים להפרת ההסכם על ידם שכן התנאי לתשלום ההלוואה היה פינוי בית המגורים על ידם, לא יאוחר מיום 15.7.11 – פינוי שלא נעשה עד היום.

     

  24. כשנה לאחר תחילת ההליכים בפני בית המשפט קמא, במהלך קדם המשפט, העלו המשיבים טענה לסילוק על הסף. בית המשפט קמא הורה למערערים להשיב לבקשה ובסופו של יום החליט לקבלה ודחה את התביעה על הסף.

     

    פסק דינו של בית משפט קמא

     

  25. בית המשפט מצא לדחות את התביעה על הסף מהטעמים הבאים -

    בית המשפט סבר, כי מעת שניתנה החלטתו מיום 13.8.13 המורה על חתימת האפוטרופוס על הסכם ההלוואה בשם המנוחה, לאחר שכל הצדדים האחרים חתמו בעצמם על ההסכם, ומעת שנחתם הסכם הלוואה ואושר על ידי בית המשפט ואף ערכאת הערעור, הרי שמדובר במעשה עשוי כך שגם אם יוכיחו המערערים את מלוא טענותיהם, אין בכך כדי לזכות בסעדים שעתרו להם וזאת כיוון שעתרו לביטול הסכם ההלוואה ולא לביטול פסק דינו של בית משפט קמא ובית המשפט המחוזי.

     

  26. מעבר לנחוץ, הוסיף בית המשפט ודן בכלל טענות המערערים לגופן ומצא לדחותן אחת לאחת.

     

    כך, בכל הקשור לטענת המערערים באשר לפגמים בכריתת הסכם ההלוואה או הפרתו סבר בית המשפט שאין לדון כלל בטענות אלו כיוון שהמערערים לא עתרו לביטולו של פסק הדין. עוד הודגש כי במסגרת תביעת הפינוי שהוגשה על ידי המשיבים כנגד המערערים במסגרת תא"ק 47150-11-18 נידונו מלוא טענות המערערים כנגד הסכם ההלוואה ונדחו לגופן לאחר בחינת כל אחת ואחת מהן, וכי פסק דין זה הינו פסק דין חלוט המהווה השתק פלוגתא בסוגיות אלה.

     

  27. בית המשפט הוסיף ודחה את טענות המערערים באשר לאי קיומו של התנאי המתלה בהסכם ולפיו תוקפו של הסכם ההלוואה תלוי באישורו של בית המשפט, וקבע כי ההסכם אושר על ידו ומתוך שכך אף הורה לאפוטרופוס לרכוש של המנוחה לחתום עליו.

     

  28. כך נקבע כי אין בעובדת היותו של המערער פושט רגל במועד חתימתו על הסכם ההלוואה על מנת לאיין את ההסכם, שכן ההסכם קבע את זכותם של ההורים המנוחים לגור בנחלה עד לאחרית ימיהם כאשר התחייבות המערערים הייתה פינוי הנכס על ידם – כתנאי לקבלת יתרת הכספים לטובת נושים שונים שחובותיהם רבצו על הנחלה. ממילא אין במצבם של המערערים כפושטי רגל כדי להשליך על תוקף ההסכם בין המנוחים לבין המשיבים ושאלת ההסכם בין הצדדים עצמם – תוקפו, טענות להפרתו ועוד – כל אלה אינם מעניין הליך זה.

     

  29. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המערערים כי ההסכם אינו מאפשר בשום מקרה העברת הזכויות בנחלה וקבע, כי נושא העברת הנחלה על שם המשיבים נקבע במתווה 2013, אושר על ידי שתי ערכאות שונות, כאשר כל הצדדים היו נוכחים ושותפים להליכים אלו, וכי היחידה שהתנגדה למתווה הייתה האחות מ. ואולם התנגדותה נדחתה על ידי בית משפט קמא וערכאת הערעור, המערערים שתקו והביעו את הסכמתם בשתיקה במהלך כל ההליכים הנזכרים.

     

  30. כך דחה בית משפט קמא את טענת המערערים לפיה החלטתו מיום 6.8.13 ניתנה שלא במסגרת הדיונית המתאימה, שכן ניתנה במסגרת תיק האפוטרופסות של המנוחה ולא במסגרת ההליכים הרכושיים בין הצדדים. בית המשפט הבהיר כי בתפקידו כבית המשפט לענייני משפחה שומה עליו לוודא בראש וראשונה כי כל הסדר בנוגע לרכוש של אדם שמונה לו אפוטרופוס יהיה לטובתו של אותו אדם, כך עשה והדברים אושרו אף על ידי ערכאת המחוזי.

     

  31. בכל הקשור לטענות הנוגעות להעדר תום ליבם של המשיבים, סבר בית משפט קמא כי עצם העלאת הטענה על ידי המערערים יש בה להוות חוסר תום לב מצדם וזאת אחר שמצא כי אלו "נקטו בכל פעולה ו/או בקשה כדי לעכב את העברת הנחלה על שם המבקשים (המשיבים דנן – ה.ש) לאחר שהדברים נידונו מספר פעמים בערכאות השונות" זאת לבד מעצם העובדה שהמערערים לא פינו את המשק על אף שחתמו על התחייבות לעשות כן בהסכם ההלוואה.

     

  32. מכלל האמור הורה בית משפט קמא על סילוק התובענה על הסף וכן הוסיף והורה לאפוטרופוס להשלים את מלאכתו ולפעול על פי הפסיקתא לרישום הנחלה על שם המשיבים. בית המשפט הוסיף וחייב המערערים בהוצאות משפט בסך של 35,000 ₪.

     

    תמצית טענות המערערים

     

  33. שגה בית משפט קמא בדחיית תביעת המערערים על הסף. המערערים הגישו תביעה לביטול הסכם ההלוואה כפי שהוסכם על ידי הצדדים במסגרת הערעור שהוגש ע"י המערערים לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 66102-12-19), ובנסיבות אלו לא היה כל מקום לסלק התביעה מבלי לדון בה לגופה.

     

  34. לא ניתן לדחות התביעה על הסף כאשר נטענו על ידי המערערים טענות עובדתיות המצריכות בירור, ובכללן טענתם כי המשיבים הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו את מלוא התשלום בו חויבו בהסכם ההלוואה, וכן לא שילמו למערערים חלק יחסי בדמי השכירות שנגבו על ידם במשק.

     

  35. בניגוד לקביעת בית משפט קמא כי יש לרשום את המשק על שם המשיבים מכוח הסכם ההלוואה הרי שענין זה אינו נזכר כלל בהסכם ההלוואה.

     

  36. בניגוד לקביעת בית משפט קמא הסכם ההלוואה מעולם לא אושר על ידו ומכל מקום הוא לא אושר על ידי בית המשפט של פשיטת הרגל למרות שמחויב היה לעשות כן נוכח היותו של המערער פושט רגל.

     

  37. שגה בית משפט קמא בקביעתו כי כלל טענות המערערים נדונו ונדחו בהליך האזרחי בתביעת הפינוי בתא"ק 47150-11-18, מדובר בטענות שנדחו במסגרת בקשת רשות להתגונן ודחיה זו אינה מהווה השתק פלוגתא. כך אין לראות השתק פלוגתא בדברים שנאמרו על ידי המערער במסגרת הליך הפש"ר מבלי שנבחן מהותו של הציטוט, הקשרו, הבנתו את הדברים וכיוצ"ב.

     

  38. שגה בית משפט קמא בקובעו כי כל שהתבקש הוא ביטול ההסכם ולא ביטול פסק הדין המאשרו, שכן הובהר בפסיקה שביטול ההסכם מאיין גם את פסק הדין עצמו.

     

  39. שגה בית המשפט בהתעלמו מכך שהמערערת כלל לא הייתה צד לתיק האפוטרופסות במסגרתו אושר מתווה 2013, על פי הנטען.

     

  40. שגה בית המשפט בכך שנתן הוראות הנוגעות לאפוטרופוס לרכוש של המנוחה שעה שהמנוחה כבר נפטרה וממילא פקעה סמכותו של האפוטרופוס לדון בענייניה.

     

     

    תמצית טענות המשיבים

     

  41. אין כל ממש בטענות המערערים הממשיכים בהתנהלות חסרת תום הלב ומסרבים להתפנות מהמשק אחר שהמשיבים נשאו בתשלומים רבים מכוח הסכמות עליהם חתמו המערערים. עם דחיית התנגדותה של הבת מ. למתווה 2013 (הן בהחלטת בית משפט קמא מיום 11.8.13 והן בהחלטת בית המשפט המחוזי ברמ"ש 17673-10-13) הפכו המתווה והסכם ההלוואה לפסק דין חלוט ולא ניתנה לערער עליו.

     

  42. ההסכמה על כך שהמשק ירשם על שם המשיבים הייתה אף של המערער והסכים לה אף הנאמן על נכסי המערער (ראו פר' מיום 18.7.16 בת"ע 24922-02-15 בו נכח הנאמן והחלטת בית משפט קמא מאותו יום וכן הודעת הנאמן על נכסי המערער מיום 13.6.19 בתא"ק 47150-11-18).

     

  43. במשך עשור שילמו המשיבים את כל החובות שרבצו על המקרקעין ואת כל הוצאות המחייה של בעלי המקרקעין בעלות של מיליוני ₪, בהתאם למתווה 2013, שהוצע ונקבע על ידי בית משפט קמא. מאז 2020 עומד כנגד המשיבים צו פינוי המעוכב בשל פעולות חסרות תום לב מצדם, וכך נמנע מהמשיבים לרשום את הזכויות במשק על שמם ולבנות עליו כפי רצונם.

     

  44. התביעה נושא הערעור אשר הוגשה על ידי המערערים אינה לביטול הסכם ההלוואה משנת 2011 וכל עניינה בביטול החלטות חלוטות ישנות. תביעה לביטול החלטה/פסק דין חלוטים יכול שתוגש אך ורק באחת משני הדרכים הבאות – מעילת תרמית, או בשל גילוי ראיות חדשות (ע"א 6019/07 טורג'מן נ. אחים עופר (2009)). הסכם ההלוואה והנספח לו, הכולל את הצעת מתווה 2013, נחתמו על ידי כל הצדדים להם, ובכללם המערערים, בשנת 2015, על פי הפסיקתא מיום 12.4.15. וכך נאלצים המשיבים עד היום לממן את שהייתם של המשיבים במשק.

     

  45. המערערים מושתקים מלטעון להעדר התקיימותו של התנאי המתלה בהסכם ההלוואה – הטענה שההסכם לא אושר נדחתה בהחלטות חלוטות (החלטה מיום 10.11.19 בא"פ 7420-05-11 סע' 23 להחלטה ערעור על החלטה זו נדחה בעמ"ש 66102-12-19). לבד מכך המערער עצמו הוא זה שביקש את אישור הסכם ההלוואה ובית המשפט נענה לבקשתו (פר' מיום 12.3.12 בא"פ 7420-05-11) ואת אישור הנספח להסכם ההלוואה (פרוטוקול והחלטה מיום 18.7.13 בת"א 43046-11-12 בנוכחות ב"כ המערער).

     

  46. המערערים, בתביעתם, עותרים לקבוע כי הסכם ההלוואה נכרת למראית עין, כאשר כל תכליתו העברת הזכויות במקרקעין במשק לידי המשיבים, ואולם המערערים מושתקים מלטעון טענות קנייניות בנוגע לזכויות במקרקעין כיוון שהמערער עצמו הצהיר שאין לו זכויות במשק ועל בסיס הצהרתו זו קיבל הפטר בתיק הפש"ר שנוהל נגדו (הודעת הנאמן על נכסי המערער מיום 13.6.19 בתא"ק 47150-11-18 צורף גם כנספח לבקשת הנאמן בתיק פש"ר 21474-12-09). כמו כן אחר פטירת המנוח עברו המקרקעין לידי המנוחה, וזו באמצעות האפטרופוס לרכוש מטעמה הסכימה כי אלו יועברו לידי המשיבים.

     

  47. כך אין ממש בטענת המערערים כי ההסכם אינו חוקי כיוון שלא דווח לרשויות המס שכן המערער הוא זה שמנע עד היום את החתימה להעברת הזכויות במקרקעין לפיכך טרם בוצעה העסקה במקרקעין באופן שאיפשר לדווח עליה לרשויות.

     

  48. הטענה שההסכם הופר על ידי המשיבים אין בה ממש, שכן נדחתה בפסק דין חלוט בתא"ק 47150-11-18 סע' 15-21. לבד מכך קיום התחייבויות המשיבים הותנה במפורש בהסכם ההלוואה בהתפנות המערערים מהמשק. זאת ועוד, במקרה של הפרת הסכם הזכות בידי הנפגע להודיע על ביטולו ואולם זאת אך ורק בתוך זמן סביר ממועד היוודע ההפרה. ויותר מכך, עם ביטול ההסכם מחויב הנפגע להשיב למפר את מה שקיבל, אלא שהמערערים עצמם הודיעו בכמה הזדמנויות כי הם אינם יכולים לעמוד בחובת ההשבה כיון שהם חסרי כול.

     

    ****

    הארכנו בפירוט מסכת הדברים ובפירוט טענות הצדדים על מנת שיהא בכך לסייע בקיצור המסקנה אליה באנו. לסברתנו יש מקום לקבל את הערעור בתנאים שיפורטו להלן.

     

  49. טענות המערערים בכתב תביעתם הן בחלקן טענות עובדתיות, דוגמת הטענה כי המשיבים הפרו את הסכם ההלוואה, או כי המערערת לא הייתה צד להליכים המשפטיים שתוארו לעיל, ולא ידעה על ההסכמות השונות שהתקבלו בנדון לרבות ההסכמות הנוגעות למתווה 2013. טענות אלו, גם אם הן נחזות להראות כקלושות ורחוקות, בהיותן טענות עובדתיות הן טענות הטעונות בירור ולא ניתן לדחותן על הסף ללא הבירור העובדתי הנדרש. כבר מטעם זה יש לקבל את הערעור.

     

  50. איננו מקבלים את טענת המשיבים לפיה שומה היה על המערערים להגיש דווקא תביעה לביטול פסק דין המאשר את ההסכמים הרלבנטיים תחת תביעה לביטול הסכם. הסכם שקיבל תוקף של פסק דין לבקשת הצדדים, כבענייננו, ממזג בתוכו הן תכונות חוזיות מדיני החוזים הן תכונות שיפוטיות של פסק דין ומשכך, הסכם הפשרה ניתן יהיה לביטול מחמת אותם הפגמים המקימים עילה לביטול חוזה – טעות, הטעיה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות (ראו ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, (1994) עא 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' חיים אופיר (2022)).

     

    היינו, הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין, אינו חסין מפני ביטול רק בשל העובדה כי ניתן לו תוקף של פסק דין, אלא שעל הטוען לביטולו להראות ולהוכיח כי הפגם החוזי יהיה פגם מהותי היורד לשורש ההסכמה החוזית שבין הצדדים. טענה אחרת היא טענה לפגם בהליכי המשפט או סדרי הדין הגורמים לפגם בתוקפו של פסק הדין, אך לא בתוקף ההסכם העומד בבסיסו – טענה שכזו תעמוד בבסיס תביעה לביטול פסק הדין.

     

  51. ברי כי כל אחת מהתביעות דורשת מטיבם של דברים תשתית עובדתית שונה, כך, כדוגמה, תביעה לביטול ההסכם מחמת הפרתו אינה מלינה על פגמים באישור ההסכם אלא באשר לאופן ביצועו/העדר ביצועו. מכל מקום, באם בחר בעל דין לטעון לביטול הסכם, גם אם זה קיבל תוקף של פסק, הרי שעם ביטולו של ההסכם בטל מאליו גם פסק הדין המאשרו. כך נקבע, כדוגמה, בעניין ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בעמ, (2010) –

     

    "הנה כי כן, בעל דין המבקש לבטל פסק-דין הנותן תוקף להסכם פשרה בשל פגם שנפל לטענתו בכריתת ההסכם, רשאי להגיש בעניין זה תביעה חדשה לבית המשפט שנתן את פסק-הדין ולעתור במסגרתה לביטול ההסכם ובעקבות כך לביטול פסק-הדין, בשל אותו הפגם "בבחינת הלך החבל אחר הדלי" (ראו גם - ע"א 1351/06 ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, פסקה כ"ט (2007)).

     

  52. בנדון העלו המערערים, כאמור, טענות המתייחסות להפרתו של ההסכם או לאי החלתו ביחס למערערת שלטענתם לא הייתה מודעת, למצער, לחלק מההסכמות הואיל ולא הייתה שותפה להן. טענות אלו, על כל הקושי שבהן ולכך נתייחס בהמשך, לא התבררו בהליכים קודמים, והן טעונות בירור כשם שיש לברר את ההשלכות של עצם קבלתן, ככל שתתקבלנה, ולא ניתן לדחותן על הסף.

     

  53. לעניין זה אף לא ניתן לקבל את עתירת המשיבים, כפי שהועלתה בדיון בפנינו, כי אף באם ניתן לברר את טענות המערערים לעניין הסכם ההלוואה, הרי שלא ניתן לעכב את רישום הזכויות בנחלה על שמם, שכן זה נקבע במתווה 2013 שעוגן בנספח להסכם ההלוואה, שנחתם רק בין המנוחה והמשיבים. מתווה 2013 מבוסס על קיומו של הסכם ההלוואה. כך, כותרתו היא "נספח להסכם" וב "הואיל" הראשון בו צוין -

     

    "הואיל ובין פ. לבין בני משפחת ל. נחתם הסכם שכותרתו "הסכם הלוואה" ..."

     

    וב"הואיל" האחרון צוין -

    "והצדדים מבקשים לבצע את החלטות בית המשפט לקשר לחתימת הסכם ההלוואה ע"י האפוטרופוס לרכוש החסויה".

     

    נוכח נוסחו של הנספח להסכם המעגן את מתווה 2013, נראה, כי לא ניתן לדחות על הסף את טענות המערערים, לפיהן, ככל שתתקבלנה טענותיהם לעניין הפרתו או בטלותו של הסכם ההלוואה, תהיה לכך נפקות אף לתוקפו של מתווה 2013. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור מהותם של הסכם ההלוואה ומתווה 2013, שהרי מתווה 2013 מבוסס על כך כי המשיבים הם בעלי השיעבוד, ובכובעם זה, נראה כי הצעת בית המשפט היתה כי יוסיפו כספים להבטחת הוצאותיה של המנוחה, וכנגד זה יוכלו להפוך מבעלי השיעבוד לבעלי הזכויות במשק. בנסיבות אלה, אין היגיון בדרישה כי תושלם העברת הזכויות על שמם של המשיבים כבר עתה, כאשר תוקפו של הסכם ההלוואה שעמד בבסיס מתווה 2013 אמור להתברר בהליך המשפטי.

  54. כך אין לומר כי קביעות בית משפט השלום בעניין תא"ק 47150-11-18 מהוות השתק פלוגתא ביחס לפלוגתאות השונות שנדונו בו (דוגמת האם מדובר בהסכם שנעשה בכפיה וכיוצ"ב), שכן הובהר בפסיקה (ראו ע"א 202/70 אליהו נ.יחזקאלי (1971) להלן – עניין יחזקאלי) כי פסק דין הדוחה בקשת רשות להתגונן מהווה אמנם כשלעצמו מעשה בית דין ואולם הפלוגתאות שהועלו בבקשת הרשות להגן שנדחתה אינן מושתקות בהשתק פלוגתא. כך הובהר כדוגמה בעניין רע"א 2237/06 - בנק הפועלים בעמ נ' רלה וינשטיין (2009) –

     

    "ההלכה לגבי יצירת מעשה בית דין על-ידי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן, נקבעה כבר בפרשת יחזקאלי ... . הכלל הוא כי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן איננה יוצרת השתק פלוגתא בהתדיינות נוספת בין הצדדים. זוהי הלכה ותיקה ומושרשת (ראו גם: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) 688; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תשס"ה) 167; ד' בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה (מהדורה שביעית, 2004) 33). ...פסק הדין ברע"א ש.נ. גימורים חזר על הלכה זו, והוסיף, בעקבות פסקי דין אחרים של בית המשפט העליון, כי פסק הדין שניתן בסופו של ההליך בסדר דין מקוצר יוצר מעשה בית דין (הן השתק עילה והן השתק פלוגתא)".

     

    אכן, על הלכה זו קמו עוררין, ואולם, דומה כי עודה חלה ומכל מקום בעניין דנן קיימות, כפי שפרטנו לעיל, טענות שונות שלא נדונו כלל בפסק הדין בעניין תא"ק 47150-11-18 שאין לדחותן על הסף וראוי לבררן לגופן.

     

  55. עוד טענו המשיבים, הן בתשובתם והן בטיעון בפנינו, כי המערערים מושתקים מהעלאת טענות לעניין זכויותיהם בנחלה, שכן על בסיס הצהרה זו קיבל המערער הפטר וכי טענה בדבר היעדר זכויות בנחלה הועלתה מפי הנאמן בהליכי פשט"ר. טענה זו אכן שובת לב, ויכול שאכן יש בה ממש, ברם, לא ניתן לקבלה ללא שמיעת ראיות, מקום בו טוען המערער כי יש לבחון את הנסיבות בהן הועלתה הטענה, כי מדובר בעדות מפי השמועה, ולא הובהר די הצורך היחס שבין מועד הפרת ההסכם הנטען, ומועד הצהרות המערער הנטענות בדבר היעדר זכויות בנחלה. מכאן, שאף טענת ההשתק, אינה יכולה לעמוד בבסיס קביעת בית המשפט קמא לדחיית התביעה על הסף.

     

  56. אף טענת המשיבים, לפיה, טענה להפרת הסכם יש להעלות בתוך זמן סביר ממועד הפרתו, ומשכך, לא רשאים היו המערערים להעלותה במועד בו הועלתה, קל וחומר מקום בו ביקשו הם עצמם (או למצער המערער), משך שנים רבות, לקיימו על אף אותן הפרות, הינה טענה שנראה שיש בה ממש. אלא, שאף אותה, יש לבחון לאחר שמיעת ראיות הצדדים, הן לעניין מועד ההפרה, הן לעניין התנהלות הצדדים ביחס לכלל הוראות ההסכם ושינוי מצבם לרעה של המשיבים לאור חלוף הזמן.

     

  57. בצד האמור, וכפי שרמזנו לעיל, טענות המערערים מעלות קושי רב ועל פניו נראה כי סיכויי הצלחתן אינם גבוהים, וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר. עסקינן לכאורה בהסכמים אשר המערער הסכים להם במספר הזדמנויות ועומד לשכמו נטל מוגבר על מנת להתנער מהן, כשם עומד לשכמו נטל משמעותי להוכיח כי המערערת בת זוגו העומדת לצדו לא הייתה מודעת להסכמות אליהן הגיע, ומה הן זכויותיה אף בהעדר ידיעה על הסכמות אלו. יתר על כן, גם אם תתקבלנה מקצת מטענות המערערים בדבר אי תשלום מלוא התמורה על פי הסכם ההלוואה, הרי שכאמור לעיל, נוכח החובה להודיע על ביטול ההסכם עקב הפרתו בתוך זמן סביר, דבר שלא נעשה על ידי המערערים, ונראה שדווקא הפך הוא הנכון, קשה לראות כיצד יהא בכך לסייע כנגד המשך מימוש ההסכמים ובכלל זה פינויים מהמקרקעין. קשיים אלו, בצד העובדה שלא ניתן להתכחש לה, שהמשיבים הוציאו הון רב על מנת לעמוד בהסכמות הנזכרות (שכן גם המערערים, שטוענים להפרה מצד המשיבים, מודים כי אלו שילמו מיליונים בעקבות ההסכמות הנדונות ולמעשה הם נאלצים עד עתה לממן מהונם את הוצאות המערערים בגין מגוריהם במשק), מציבים משוכות גבוהות מאוד בפני המערערים לביסוס תביעתם.

     

  58. לעניין זה נציין, כי לא נעלמה מעיננו הטענה, לפיה, הסכם ההלוואה לא אושר על ידי בית המשפט של חדלות פירעון, אלא שטענה כאמור אמורה הייתה להיות מועלית על ידי נושי המערער ולא על ידי המערער עצמו ומשלנושיו, כמו גם לנאמן בפשט"ר, אין טענה כנגד תוקפו של ההסכם, או זכאותם של נושיו בזכויותיו בנחלה, ספק באם יש ממש בטענה, והדברים כמובן, נאמרים מבלי לקבוע מסמרות.

     

  59. לפיכך, בנסיבות אלו הדרך הראויה היא להורות על החזרת התביעה לצורך בירורה לגופה לפני הערכאה הדיונית, ואולם זאת כנגד הפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות המשיבים בשיעור של 80,000 ₪ אשר יופקדו עד ליום 6.8.23 בקופת בית המשפט לענייני משפחה וזאת מכוח סמכותינו ע"פ הוראת תקנה 157 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018.

     

  60. יושם לב, לסברתנו אף היה ראוי להעמיד ערובה גבוהה יותר, ואולם מצאנו להעמידה על הסכום הנזכר בהתחשב בקשיים הכלכליים בהם נתונים המערערים, מאידך, בנסיבות העניין אין זה ראוי להעמיד את מלוא הכובד העומס הכלכלי דווקא לשכמם של המשיבים.

     

    בהעדר הפקדה במועד, כאמור, תמחק התביעה ויבוטל עיכוב הביצוע ביחס לפינוי המערערים. בקשה בעניין זה, תוגש במידת הצורך בפני הערכאה הדיונית.

     

  61. הערובה שהופקדה בתיק זה תועבר לבית משפט קמא על חשבון הערובה הנדרשת לצורך ניהול התביעה לגופה, כאמור.

     

  62. בנסיבות העניין לא מצאנו לעשות צו להוצאות.

     

  63. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

     

     

     

    ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ג, 02 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

    תמונה 4

     

תמונה 3

תמונה 2

תמונה 1

ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד

צבי ויצמן, שופט

יעל מושקוביץ, שופטת

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ