פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעת התובע מר פלוני לקבוע כי הפגימה בגבו ממנה הוא סובל נגרמה כתוצאה מעבודתו כמחסנאי, שנים רבות.

במהלך דיון הוכחות מיום 9.3.23 הגיעו הצדדים להסכמות באשר למינוי מומחה אורתופד כיועץ רפואי מטעם בית הדין תוך שהצדדים הגיע לתשתית עובדתית מוסכמת .

לפיכך מונה ביום 12.3.23 ד"ר איל ריבלין כמומחה יועץ לבית הדין (להלן: המומחה), אליו הופנו העובדות והשאלות כדלקמן:

1. התובע יליד 1963, עבד כמחסנאי בחברה שמייבאת ומשווקת חלפים לרכב וזאת מיום 1.10.1985 ועד 18.9.2019.

   1. במהלך עבודתו התובע התכופף והרים חלקי חילוף מעגלות שבחלקן עמוקות ובחלקן מונחות על הרצפה (תמונות רצ"ב) לשולחן בדיקה לצורך בדיקת הפריטים מול חשבונית והתאמתם לחשבונית. התמונות מסומנות א' ב'.

      לאחר מכן התובע היה מכניס את הפריטים לתוך קרטון על מנת לאורזם לחבילה. את החבילה היה מעביר למכונת קשירה על ידי הרמת החבילה למכונת הקשירה וממכונת קשירת הקרטון היה מוריד את החבילה חזרה למשטח ההובלה.

      התובע ביצע פעולה זו כל יום מספר רב של פעמים.

      הקרטונים כללו פריטים שונים במשקלים שונים וחבילות המשלוח במשקלים שונים (רצ"ב דוגמאות לפריטים בודדים שנארזו יחד בתוך חבילה, מסומנים ג')

       

      השאלות שהועברו למומחה:

      תשומת לב המומחה, כי עת מדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, עילת התביעה במקרה הנוכחי, סדר בחינת הדברים הוא כמפורט להלן:

      ראשית - האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבוטח ובין הליקוי ממנו הוא סובל. על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו על הליקוי.

      דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על הליקוי, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו. יובהר, כי בשלב זה לא נדרשת התייחסות למידת ההשפעה על מצבו הרפואי של המבוטח, ואין הכוונה כי תנאי העבודה תרמו שיעור של 50% ממצבו הרפואי של המבוטח, אלא האם תנאי העבודה תרמו במידה כלשהי למצבו הרפואי של המבוטח או להחמרת מצבו הרפואי של המבוטח, בסבירות של 50% ומעלה.

      שנית - אם נקבע קשר סיבתי כאמור לעיל, יש לבחון את שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. השפעה משמעותית היא, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות.

      על רקע האמור, מתבקש המומחה הרפואי להשיב לשאלות כמפורט להלן:

      1. מהו הליקוי ממנו סובל התובע?

      2. האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

      3. אם התשובה לשאלה הקודמת בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

      4. אם המומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב – הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית לליקוי של התובע? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

חוות דעתו של המומחה מיום 3.4.2023 (הוגשה ב- 17.5), קבעה, כמצוטט:

א.על סמך בדיקת CT עמוד שידרה מותני, שדווחה בביקור רופא בתאריך 16.9.19, הליקוי בגבו של התובע הינו:

"אוסטאופורוזיס כללי ושברי דחיסה אוסטאופורוטיים בחוליות 2,3,4,5L עם אובדן גובה מינימלי".

ובבדיקת MRI עמוד שידרה גבי שבוצעה בתאריך 4.2.20: "תמט (שברי דחיסה) של חוליות 6,7T, יתכן עקב אוסטאופורוזיס קשה".

לתובע נמצאו שברי דחיסה (תמט) של מספר חוליות בעמוד השידרה הגבי והמותני, ואוסטאופורוזיס (ירידה בצפיפות וחוזק העצם).

ב. ניתן לקבוע בסבירות העולה על 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי שבגבו, או להחמרתו.

על סמך העובדות המוסכמות עבודתו של התובע שנמשכה 34 שנים הייתה פיזית, וכללה הרמת משאות מספר רב של פעמים ביום, בחלק מהפריטים נדרשה התכופפות לגובה הרצפה.

משקל המשאות נע בין 5 ל 23 ק"ג.

מסקנתי כי התובע נחשף בעבודתו לעומס פיזי מוגבר על עמוד השידרה במידה בינונית.

לתובע אובחן אוסטאופורוזיס, דלדול וחולשת עצם.

מצב זה אינו תוצאה של תנאי עבודתו. על סמך התיעוד שנמסר סיבתו אינה ידועה.

קיום אוסטאופורוזיס יוצר נקודת תורפה וסיכון מוגבר משמעותית לפגיעה בחוליות עמוד השידרה, כתוצאה מחשיפה לתנאי עבודה המלווים בעומס פיזי על עמוד השידרה, כפי שתוארו בעובדות המוסכמות.

שבר דחיסה אוסטאופורוטי בחוליה מתרחש משילוב של – חולשת העצם ושל מידת העומס הפיזי המופעל על החוליה.

ככל שהעצם חלשה, כך נדרש כוח מופחת על מנת שיתרחש שבר.

מכיוון שלא היה אירוע דרמטי חד פעמי שניתן לייחס לו את השברים בחוליות, יש לראות בתנאי עבודתו כגורם סיכון משמעותי ביותר להיווצרות השברים בחוליות או להחמרתם.

ג. על סמך התיעוד הרפואי, עד לשנת 2018 היו תלונות לכאב גב תחתון בתדירות של עד פעם בשנה, ללא התמשכות תלונות מעבר לביקור רופא יחיד.

תלונות אלו אינן אופייניות לשברי דחיסה אוסטאופורוטיים אשר בהם הכאב נמשך שבועות וחודשים.

משנת 2018 ישנו שינוי באופי הכאב ופגיעה ביכולת התפקוד.

סביר מאוד להניח שכאבי התובע משנת 2018 ואילך קשורים לשברים שתוארו כליקוי:

5.7.18 – "כאב גב לאחר הרמת משא backache".

30.1.19 – "תקופה ארוכה כאבי גב תחתון on, off עבודה פיזית, מזה מספר ימים החמרה פתאומית של כאבי הגב ללא הקרנה...".

2.6.19 – "נפילה מסולם בעבודה. נחבל קלות בראשו, גב ועצם הזנב".

15.9.19 - "עובד פיזית, כאבי גב תחתון, התפטר מעבודתו".

מסקנתי כי הליקוי נגרם בעיקר במנגנון של נזק מצטבר, ויתכן שהושפע גם מנפילה מסולם בעבודה בתאריך 2.6.19.

מכיוון שהדיווח על הנפילה מסולם היה בתאריך 2.6.19, והביקור הבא אחריו היה לאחר 3 חודשים, מסקנתי מכך כי הנפילה לא גרמה לנזק משמעותי, ולכן עיקר הליקוי מיוחס לשילוב של תנאי עבודה וחולשת העצם, במנגנון של נזק מצטבר.

ד.לעבודת התובע השפעה משמעותית על הליקוי, מעל 20%.

אוסטאופורוזיס אשר גורמת לחולשת העצם הינה הסיבה העיקרית לשברי החוליות.

העומס הפיזי אליו נחשף התובע בעבודתו במשך 34 שנים, הינו סיבה משמעותית ביותר לגרימת שברים בעצם חלשה.

ריבוי החוליות הפגועות – 2 חוליות טורקליות ו 4 חוליות מותניות, מתאים לעומס פיזי מתמשך ולא לאירוע חד פעמי חריג.

הנתבע הגיש בקשה לשאלות הבהרה. ביום 29.7.23 ניתנה החלטה בבקשה ובהתאם לכך נשלחו למומחה השאלות כמפורט:

1. לפי הספרות הרפואית, ספק רב אם לעבודה תרומה לגרימת נזקים ספונדילוטיים בעמ"ש או גם אם כן הדבר, כיצד תסביר העדר שינויים ניווניים שמקורם לכאורה באותה עבודה?

2. בחוות דעתך רשמת כי האוסטאופורוזיס אינו תוצאה של תנאי עבודתו של התובע. עם זאת בתשובות לשאלות בית הדין ציינת כי "ניתן לקבוע בסבירות העולה על 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי שבגבו, או להחמרתו". אנא הבהר אם קביעה זו חלה רק ביחס לליקוי הנוסף שציינת (שברי דחיסה).

ביום 24.8.2023 (הוגש ביום 27.8.2023) מסר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה , כמפורט:

א.1.אינני מסכים. קיימת אסכולה מקובלת בספרות הרפואית אשר קושרת סיבתית בין גורמי סיכון ארגונומיים, כפי שתוארו אצל התובע, לבין התפתחות שינויים ספונדילוטיים בעמוד השידרה.

2.היעדר דיווח על שינויים ניווניים אינו מבטל את חשיפת התובע לגורמי סיכון ארגונומיים.

3.לא כל אדם הנחשף לאותם גורמי סיכון, יפתח ליקוי כתוצאה מאותה חשיפה.

זאת אומרת שישנו סיכון מוגבר להתפתחות ליקויים בחשיפה לגורמי הסיכון הארגונומיים, אך הסיכון הוא יחסי וסטטיסטי, ואינו מוחלט וודאי.

ב.חוות הדעת עונה לשאלה בבירור.

הליקוי בגבו עקב תנאי עבודתו הינם שיברי הדחיסה של מספר חוליות, כמפורט בחוות הדעת.

התובע טען בסיכומיו כי יש לקבל את תביעתו בהתאם לחוות דעתו הברורה של המומחה, לרבות בהתאם לתשובותיו לשאלות ההבהרה.

מנגד, לטענת הנתבע, המומחה קבע כי לתובע מספר ליקויים בגבו- אוסטופרוזיס כללי, דלדול וחולשת עצם ושברי דחיסה של מספר חוליות בע"ש מתני. המומחה רק כי רק שברי הדחיסה הינה תוצאה של תנאי העבודה , בדרך של גרימה או החמרה. עם זאת המומחה לא ציין אם מדובר בפגיעה זעירה או בתהליך תחלואתי מתמשך. המומחה קבע כי לתובע קיים בפועל תהליך תחלואתי מתמשך וקבע כי תנאי העבודה בשילוב עם התהליך הנ"ל גרמו או החמירו את שברי הדחיסה ע"ש מתני. אולם הוא לא קבע אם מנגנון הפגיעה וסוג הקש"ס היה של פגיעה זעירה או תהליך תחלואתי מתמשך.

מנגד התובע בסיכומי התשובה מטעמו ציין כי המומחה ציין מפורשות כי המומחה התייחס מספר פעמים בחוות דעתו כי לא מדובר באירוע חד פעמי אלא בנזק מצטבר שנגרם מפגיעות זעירות וכן ציין כי דווקא ריבוי החוליות הפגועות גרם לעומס פיזי מתמשך ולא לתהליך תחלואתי.

קביעת המומחה ברורה שהליקוי נגרם עקב "עומס פיזי מתמשך" ולא מדובר בתהליך תחלואתי מתמשך, המומחה קבע כי שברי הדחיסה נגרמו עקב תנאי העבודה .

דיון הכרעה

הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, 2.11.1999).

בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).

המומחה בחן את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי יש קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין עבודת התובע לליקוי או להחמרתו.

עוד ציין המומחה בחוות דעתו כי על סמך העובדות המוסכמות עבודתו של התובע שנמשכה 34 שנים הייתה פיזית, וכללה הרמת משאות מספר רב של פעמים ביום, בחלק מהפריטים נדרשה התכופפות לגובה הרצפה.

המומחה אכן ציין כי התובע אובחן כמי שסובל גם מאוסטאופורוזיס, דלדול וחולשת עצם וזאת לא כתוצאה מתנאי עבודתו. עם זאת הסביר כי קיום אוסטאופורוזיס יוצר נקודת תורפה וסיכון מוגבר משמעותית לפגיעה בחוליות עמוד השידרה, כתוצאה מחשיפה לתנאי עבודה המלווים בעומס פיזי על עמוד השידרה, כפי שתוארו בעובדות המוסכמות. כמו כן הסביר כי בכל הנוגע לשבר דחיסה אוסטאופורוטי בחוליה הרי שהוא מתרחש משילוב של – חולשת העצם ושל מידת העומס הפיזי המופעל על החוליה. ככל שהעצם חלשה, כך נדרש כוח מופחת על מנת שיתרחש שבר. עוד הבהיר המומחה כי מכיוון שלא היה אירוע דרמטי חד פעמי שניתן לייחס לו את השברים בחוליות, יש לראות בתנאי עבודתו כגורם סיכון משמעותי ביותר להיווצרות השברים בחוליות או להחמרתם.

משכך המומחה קבע כי יש קש"ס סיבתי של יותר מ50% בין עבודתו של התובע לליקוי בגבו. כמו כן הוא הבהיר כי מדובר על מצב בו התובע נפגע בפגיעות זעירות שעה שקבע כי עבודתו של התובע רבת השנים כלל הרמת משאות מספר רב של פעמים ביום, לרבות התכופפות לגובה הרצפה כפועל יוצא מכך.

כמו כן המומחה קבע כי לעבודת התובע השפעה משמעותית על הליקוי, מעל 20%.

וכן ציין חד משמעית כי העומס הפיזי אליו נחשף התובע בעבודתו במשך 34 שנים, הינו סיבה משמעותית ביותר לגרימת שברים בעצם חלשה.

ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה. בענייננו אין לומר כי חוות דעתו של המומחה אינה מפורטת או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, שכן חוות הדעת הינה מפורטת ומנומקת. כך שלא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר ריבלין כלשונה.

ערים אנו לטענות הנתבע בסיכומיו, אולם אין בידנו לקבלן, תשובותיו של המומחה הן בחוות דעתו והן לשאלות ההבהרה היו ברורות וחד משמעיות, לפיהן יש קשר סיבתי בין מצבו של התובע בגב לתנאי עבודתו, כעולה מהמסמכים הרפואיים. מדובר בקביעה רפואית שבית הדין אינו נוהג להתערב בה.

סוף דבר 

לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר ריבלין, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישא בהוצאות משפט והשתתפות בשכ"ט עו"ד של התובע בסך של 4000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום .

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ד, (31 דצמבר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.