פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעה במסגרתה התובע ביקש להכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), בשל אירוע ירי שהתרחש בחצר ביתו ביום 30.12.21 (להלן: "האירוע"), ולטענתו קשור לעבודתו.

2.בזמנים הרלוונטיים לתביעה התובע עבד כסגן מנהל המחלקה העסקית בבנק מרכנתיל בסניף אום אל פחם.

3.ביום 7.9.22 התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בפגיעה ברגל שמאל ככזה שנגרם כתוצאה מהאירוע.

4.ביום 14.5.23 דחה הנתבע את התביעה, מהנימוק שלא הוכח, שנגרם לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

עיקר טענות התובע

5.סניף הבנק באום אל פחם מוכר ומוגדר כסניף בסיכון גבוהה במגזר הערבי.

6.במהלך עבודת התובע בבנק ניסו גורמים עוינים לפתוח חשבונות בנק פיקטיביים ולבצע בהם פעולות בלתי חוקיות, כאשר התובע היה אמור לאשר את פתיחת החשבונות או לסרב ולהסביר את תשובת הבנק.

7.התובע נחשף למקרי אלימות פיזית קשים, וביום 30.12.21 אף נורה ברגלו בחצר ביתו, נוכח עבודתו כפקיד בנק וסירובו לשתף פעולה עם גורמים עוינים ולפתוח להם חשבונות פיקטיביים.

8.בעקבות האירוע התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, וזו נדחתה. הנתבע שגה עת החליט לדחות את התביעה.

9.לפיכך, יש לקבל את התביעה.

עיקר טענות הנתבע

10.ביום 30.12.21 לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק.

11.אירוע הירי לא התרחש תוך כדי ועקב העבודה.

12.אירוע הירי התרחש על רקע של נסיבות אישיות.

13.לפיכך, יש לדחות את התביעה.

הראיות בתיק

14.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

הנתבע הגיש את הודעותיו במשטרה של התובע, מיום 4.1.22 ומיום 7.9.22. כמו כן הוגשה תגובת מעסיקו של התובע (מרכנתיל דיסקונט) מיום 11.8.22 אשר צורפה לטופס התביעה שהוגש לנתבע. בנוסף, הנתבע הגיש את הודעותיהם בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי של גב' ליאת פרידמן – סמנכ"לית משאבי אנוש ומנהל בבנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "גב' ליאת"), ושל מר יניב שחם – מנהל הביטחון של בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "מר יניב").

התובע העיד לפנינו ביום 21.2.24.

גב' ליאת ומר יניב העידו ביום 7.1.25.

השאלה שבמחלוקת

15.האם ביום 30.12.21 אירעה לתובע תאונת עבודה?

המסגרת הנורמטיבית

16.סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

17.בעב"ל (ארצי) 35207-06-10‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' אניס עבד אלחלים (13.3.11) נפסק כך:

"...על הנפגע השכיר להוכיח שני תנאים לצורך הכרה באירוע שאירע לו בעבודה כתאונת עבודה: תנאי הזמן – "תוך כדי עבודתו", ותנאי הקשר הסיבתי – "עקב עבודתו". באשר לכך כבר נפסק כי התנאי העיקרי הינו תנאי הקשר הסיבתי שבין העבודה לבין התאונה, ואילו תנאי הזמן, ה"תוך כדי עבודתו", הינו הטפל...

...

...במקרה שבו לא הוכח כי התאונה אירעה תוך כדי עבודת הנפגע, הנטל להוכיח את התקיימותו של תנאי "עקב העבודה" נותר על כתפיו של הנפגע...

באשר להכרה בתקיפה שהנפגע מבקש להכיר בה כתאונת עבודה כבר נפסק, כי המבחן העיקרי הוא מידת הזיקה שבין האירוע לעבודה ...במקרה כזה, יושם דגש רב יותר על התקיימותם של שני התנאים, שכן אף אם התקיפה אירעה לעובד תוך כדי עבודתו, אולם נעשתה על רקע אישי, מבלי שהיה לה קשר לעבודתו של הנפגע או בלא תרומה של העבודה לתקיפה, לא תוכר התקיפה כתאונת עבודה".

18.בעב"ל (ארצי) 64880-09-17‏ ‏ איתי גמיל נ' המוסד לביטוח לאומי (3.5.18) נפסק כי:

"על מנת שאירוע ירי יוכר כפגיעה בעבודה על המבוטח להוכיח כי התאונה לא  התרחשה כתוצאה מסיכונו האישי. כלומר, יש להפריד בין מצב שבו מבוטח נפגע כתוצאה מסיכון הקשור בדרכו לעבודה, לעומת סיכון על רקע אחר. כך למשל, מבוטח אשר היה בדרכו לעבודה והותקף על רקע סכסוך, ללא קשר לעבודתו. ככל שבית הדין ישתכנע, על סמך מאזן ההסתברויות, כי סביר יותר שהתקיפה אירעה על רקע אישי וללא זיקה לעבודה - התאונה לא תוכר כתאונת עבודה".

19.בעב"ל (ארצי) 64694-09-14מופיד אגבאריה נ' המוסד לביטוח לאומי (22.10.15) נקבע כי:

בהתאם, נקבע לגבי מעשי תקיפה כי גם אם אירעו "תוך כדי" העבודה, אך על רקע אישי וללא זיקה לעבודה - אין להכיר בהם כתאונת עבודה...

בהקשר זה הודגש כי "אין צורך במידת שכנוע העולה מכל ספק" בדבר סיבת התקיפה, ולעיתים די ב"הגיונם של דברים וסבירותם, כדי להביא למסקנה כי הוכח שהתקיפה הייתה על רקע אישי, כך שחזקת הסיבתיות....לא תעמוד למבוטח"...".

דיון והכרעה

20.נקדים אחרית לראשית, ונציין כבר כעת כי לאחר שעיינו בכלל החומר שהונח בפנינו, לרבות בעדויות שנשמעו לפנינו, שוכנענו כי דין התביעה להתקבל. ונסביר.

21.מחומר הראיות בתיק עולה כי ביום 30.12.21 התובע נורה ברגלו בחניית ביתו, לעיני בנו הקטן, עת יצא מרכבו בכפר איכסאל שם התגורר. נוכח אירוע הירי, התובע יצא לחופשה של כחודש ימים ולאחריה שב לעבודתו. מאז אירוע הירי ומשך כחצי שנה התובע ניהל את שגרת חייו כרגיל עד לאירוע נוסף מיום 20.6.22. ביום 20.6.22 בשעה 9:00 רכבו של התובע הוצת בחניון שבו נהג להחנותו – בחניון העירייה מול סניף הבנק שבו עבד, כאשר התובע ביצע את עבודתו בסניף. יומיים אחר כך, ביום 22.6.22 גורם שאינו מזוהה התקשר לפלאפון של התובע ואיים עליו בזו הלשון: "פלוני תקשיב, המכה הראשונה זה הייתה ברגל, השנייה רכב, השלישית מחסלים אותך אם אתה חוזר לעבודה באום אל-פחם" (להלן: "שיחת האיומים". ראו ע' 3 ש' 34-35 לפרוטוקול). לאחר שיחת האיומים התובע לא שב עוד לסניף הבנק וסיים רשמית את עבודתו בחודש 8/2022 (ראו ע' 7 ש' 29-32 לפרוטוקול).

22.באשר להשתלשלות האירועים בעניינו, העיד התובע:

"האירוע הראשון התרחש ב-30/12/2021 בשעה 21:00 סיום חמישי, ירו בי. נעדרתי כחודש מעבודה, חזרתי כמה חודשים. חזרתי לכמה חודשים. ב-20/06/2022 בשעה 09:00 בבוקר הציתו לי את הרכב בחניון של הבנק, בחניון של העירייה, שזה נמצא מול הבנק באום אל-פחם. הגיעה המשטרה וחוקרים והכל זה" (ראו ע' 4 ש' 35-39 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"....חזרתי הביתה ב-22, יום רביעי קיבלתי את השיחה בשעה 14:30. המכה הראשונה ברגל, השנייה הרכב, השלישית מחסלים אותך אם אתה חוזר לעבודה באום אל-פחם. זה מה שקרה בדיוק" (ראו ע' 5 ש' 8-10 לפרוטוקול).

בהמשך:

"כב' השופט: סליחה אדוני. באיזה תאריך הוגשה התביעה למוסד?

עו"ד אלאלי: 7.9.22

כב' השופט: השריפה באיזה תאריך הייתה?

ת: ב-20/06/2022 ושיחת האיום 22/06/2022 יום רביעי, שעה 14:30

כב' השופט: שיחת האיום מתי

ת: 22/06/2022

כב' השופט: אוקי, וה-20.6 הייתה שריפה?

ת: הצתת רכב בסניף.

...

כב' השופט: הצתה ב20.6..

ת: 20 ליוני, שעה 9 בבוקר, יום שני, זה היה בחניון של עיריית אום אל-פחם, מול הסניף".

(ראו ע' 12 ש' 17-32 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"ת: כן, 30/12/2021 זה הירי ב-20.6 זה הצתת רכב, ו22

כב' השופט: עכשיו רגע, מה-30 לדצמבר, מהירי, עד החזרה לעבודה כמה זמן לקח עד שחזרת?

ת: חזרתי בתחילת פברואר, סוף ינואר אם אני לא טועה. נעדרתי כחודש, כמעט חודש

..

כב' השופט: כמה זמן נעדרת.

ת: חודש כמעט, חודש. כן

ש: ואז עבדת עוד 5 חודשים

ת: כן.

(ראו ע' 14 ש' 4-14 לפרוטוקול).

23.התובע נשאל בעדותו בבית הדין האם דיווח על שיחת האיומים, וכך השיב:

"...יש לי את המספר, דיווחתי אז לביטחון של הבנק, דיווחתי גם למשטרה. ובדקו את המספר, אמרו שזה מטוקמן, נכון. ובסוף מה שהבנתי, בדקתי שוב עם המשטרה, אמרו שזה ממספר טוקמן וזה עבריין לא ידוע" (ראו ע' 4 ש' 1-3 לפרוטוקול).

24.בהמשך, לאחר כ- 3 חודשים, התובע גם הגיש תלונה למשטרה בגין שיחת האיומים. כשנשאל מדוע תלונתו הוגשה כ-3 חודשים לאחר שיחת האיומים, השיב כך:

"כב' השופט: ... אני מבין מהמוסד לביטוח לאומי שאתה הגשת את התביעה שלהם, תביעה להכרה באירוע כפגיעה בעבודה ב7.9. ואתה הלכת למשטרה ב7.9 וסיפרת שהיה אירוע, שהתקשרו אליך ב-22.6. ז"א, אחרי 3 חודשים מהמועד שהתקשרו אתה הלכת למשטרה.

ת: אני באותו יום התקשרתי למשטרה ב-22.6

כב' השופט: למה הלכת ב-7.9

ת: מה שהבנתי שלא מספיק שאני מתקשר, מתלונן, אני חייב להגיש תלונה על השיחת איום. לא רק זה. כשהתקשרתי לקצין הביטחון של הבנק, חשבתי שהבנק עצמו יגיש תלונה שאיימו על פלוני. אז הוא אמר

...

ת: אמרו לי שקצין הבטחון הגיש תלונה, היה בקשר עם תחנת משטרה באום אל פחם, אמרו לי שלא מספיק שקצין ביטחון של הבנק יגיש, אתה חייב להגיש תלונה. לא מספיק טלפון. אתה צריך להגיש. אז הלכתי להגיש תלונה".

(ראו ע' 13 ש' 4-20 לפרוטוקול).

25.התובע תיאר בעדותו את הנסיבות הכלליות סביב שלושת האירועים. לדידנו, יש להתייחס לשלושת האירועים כמכלול. וכך העיד:

"ש: בהודעה שלך במשטרה שאלו אותך אם יש לך סכסוך במקום העבודה עם עובד או לקוח.

ת: נכון.

ש: וענית באופן מאוד ברור.

ת: שלא. עניתי שלא.

ש: נכון

ת: עניתי שלא, כי זה היה מתוך חשש לחיים שלי, כי ברגע שאמרתי, כבודו, לבנק...הבנק עצמו יודע שיש גורמים מסוימים, גורמים עוינים, שיש עימותים וסכסוכים כלפיהם. כשהודעתי לבנק, הבנק ביקש שאני אגיש תלונה אישית נגד אחד, שתיים, שלוש. אני לא יכול לעשות את זה, כי יש חשש שירצחו אותי, גברתי. כי המצב, אנחנו רואים מה המצב במגזר. אני לא אסכן את עצמי, את החיים שלי, את החיים של המשפחה שלי, בידיעה שאני אגיש תלונה נגד לפלוני X או Y אז יבואו אלי, יבואו אלי למחרת. מה שעשו הפעם זה היה כדור ברגל, פעם השניה זה יהיה בראש. עצם האירוע השלישי, אחרי הצתת הרכב מול הסניף בבנק באום אל פחם, ב22.6, התקשר אלי מישהו ביום רביעי בשעה 14:30 אחרי צהריים, אמר לי ככה, בקול כזה שעשה שינוי בקול, לא יודע איך עשו את זה, "פלוני תקשיב, המכה הראשונה זה הייתה ברגל, השנייה רכב, השלישית מחסלים אותך אם אתה חוזר לעבודה באום אל-פחם? (ראו ע' 3 ש' 18-35 לפרוטוקול מיום 21.2.24).

ובהמשך:

"...אם הייתי מגיש תלונה, כולנו יודעים מה קורה במגזר, כולנו יודעים מה קורה במגזר. אם הייתי מגיש תלונה נגד אחד מהם, מה שיש פה זה כלום לעומת מה שהיה קורה באום אל פחם מבחינת איומים, מבחינת סכסוכים, ...שזה מוקד סיכון גבוה. כל משפחות הפשע......אני הייתי שם בחזית. מינו מנהלת סניף, פעם ראשונה בסניף אום אל פחם, 30-40 שנה מנהלת סניף. מינו אותה בתקופה שלי. ... כמעט ולא נכנסו אליה. אני הייתי החזית. אני הייתי בפנים. אני הייתי בפרונט כל הזמן. והבנק ידע, המנכ"ל ידע, הסמנכ"לית ידעה. היו הרבה התכתבויות עם סמנכ"לית משאבי אנוש, עם הועד, עם מנהלת אזור. למה לא העבירו את פלוני משם? כי מבחינתם פלוני גורם להם שקט, הכל בשליטה, הכל טוב. עד האירועים. גם אני בעצמי, אפילו לא האמנתי שיקרה לי דבר כזה. שזה יגיע עד כדי אלימות שיבוא מישהו, ירה בי. למרות שראה את הבן שלי שיושב לידי. הוא ירה בי למרות זאת. אמרתי לעצמי תתגבר על זה. חודש ישבתי בבית. מנהל אזור דיבר איתי הרבה פעמים, הכל בסדר, זה יעבור, זה קורה, זה קרה. תחזור, חודש נעדרתי, חזרתי. מסוף ינואר עד האירוע השני, שהציתו לי את הרכב. השיחה השלישית, אני לא אבוא לעשות הצגה ולעשות את זה. אני בן אדם נורמטיבי שעשה קריירה. אני כל כך נפגעתי שהקריירה שלי זה היה להמשיך עד הסוף, עוד 30 שנה בבנק, להתקדם להיות מנהל סניף, להתקדם עוד ועוד. אבל פתאום קרה לי מה שקרה. וכולם התנערו ממני. כולם עזבו אותי לבד"

(ראו ע' 8 ש' 9-29 לתמלול).

26.לא בכדי הארכנו בציטוטים מעדותו של התובע והבאת גרסתו באופן מלא. עדותו של התובע בבית הדין עשתה עלינו רושם מהימן. התרשמנו שלאחר האירוע הראשון – אירוע הירי, התובע חשד בגורמים עברייניים ספציפיים אולם נמנע מלמסור את שמם למשטרה, מתוך חשש שיאונה רע לו ולמשפחתו. בשלב זה, החשד היה כללי והתובע לא ידע לייחסו בבירור לעבודתו בבנק. האירוע השני הוא הצתת רכבו של התובע שחנה בסמוך למקום העבודה. שריפת הרכב דווקא במיקום זה, "במקום העבודה" (ולא בביתו למשל), נושאת מסר שאולי ניתן לקשור למקום העבודה אולם גם בשלב זה נראה כי התובע לא יכל בבירור לייחס את אותה הצתה לעבודתו בבנק. לדידנו, האירוע השלישי – שיחת האיומים עליה עדכן התובע בזמן אמת את הקב"ט– הוא "החוט המקשר" בין שלושת האירועים, ורק לאחריו, משהדברים נאמרו במפורש על ידי הגורם המאיים, ניתן היה לקשור את שלושת האירועים למקום עבודתו של התובע. כאמור, התובע עדכן את הבנק ואף הגיש תלונה במשטרה בגין שיחת האיומים, אולם התיק נסגר בעילת עבריין לא נודע.

27.נוסיף ונציין כי מר יניב, מנהל הביטחון של בנק מרכנתיל דיסקונט, ציין בהודעתו בפני החוקר כי סניף אום אל פחם הוא "סניף בעייתי" כשבהמשך הסביר כי הכוונה לאירועי אלימות (ראו ע' 4 ש' 92-95 להודעתו). עוד עלה במהלך עדותו של מר יניב כי אירועים "חריגים" היו גם בסניפים אחרים של הבנק.

27.גם גב' ליאת, סמנכ"לית משאבי אנוש ומנהל בבנק מרכנתיל דיסקונט, ציינה בהודעתה כי התובע טען שהסניף ברמת סיכון גבוהה ולכן דרש תוספת סיכון (ראו ש' 102 להודעתה).

28.שוכנענו שנוכח תפקידו הבכיר של התובע בסניף אום אל פחם הוא נדרש, בין היתר, לאשר פתיחת חשבונות בנק, שחלקם מפוקפקים. כך, התובע צירף לתצהירו תכתובת דואר אלקטרוני עם הממונים עליו בבנק, וממנה עולה כי פנתה אליו לקוחה בבקשה לפתיחת חשבון בנק, כאשר התובע העלה כלפי ממוניו את חששו כי מדובר בחשבון בנק פיקטיבי שנועד לשמש את בני משפחתה, שהינה "מוכרת" באזור.

29.מכאן, שהתובע ששימש, כ"פנים" של הסניף בפני גורמים מפוקפקים כאלו ואחרים, עמד בפני סכנה. סכנה זו התממשה ביום 30.12.21, או אז נורה ברגלו בחצר ביתו. בהמשך, כאמור, רכבו של התובע הוצת והוא אף דיווח למשטרה על שיחת איומים שקיבל ולפיה בפעם השלישית יפגעו בחייו ככל שישוב לעבודתו בבנק.

30.עולה אפוא, שעניין לנו בעובד בנק נורמטיבי, ללא כל אינדיקציה לעולם הפלילי, שבתפקידו, כאמור, היה קיים סיכון שאינו מבוטל, ולמרבה הצער, סיכון זה בא לכדי מימוש. בנסיבות אלו, משהדברים נאמרו במפורש בשיחת האיומים, שוכנענו שהירי לעברו של התובע בוצע על רקע עבודתו בבנק ולא על רקע אישי.

31.בטרם נעילה נציין, שחקירת הירי לעבר התובע לא הניבה תוצאות והיורה לא נתפס (גם לא המצית והמאיים). בתוך כך, חשוב להדגיש כי גב' ליאת ומר יניב אינם חוקרי משטרה, ובהתאם אינם מוסמכים לקבוע את הסיבה לירי שבוצע לעברו של התובע ואם אותו ירי קשור לעבודת התובע אם לאו. לכן, לא מצאנו נפקות לעדותם בעניין זה.

סיכום

32.לאור האמור, התביעה מתקבלת.

אירוע הירי מיום 30.12.21 יוכר כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק.

33.הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

34.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ו, (16 נובמבר 2025), בהעדר הצדדים.