ב"ל 49418-02-20

1.התובע, יליד שנת 1984, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה וביקש להכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן: "החוק") בשל אירוע תאונתי שלטענתו התרחש ביום 22.1.2017.

בהחלטתו מיום 24.3.2019 דחה הנתבע את התביעה, שכן הגיע למסקנה, לפיה לא הוכח שנגרם לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.

כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

2.כפי שעולה מכתב התביעה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה התובע עבד כצבעי בחברת מימון יוסף ח.פ 057368045, שבבעלותו של מר מימון יוסף (להלן: "המעסיק").

הפגיעה בעבודה תוארה בכתב התביעה כדלקמן:

"ביום התאונה, ביום 22.01.2017 ובמהלך העבודה התבקש התובע לצבוע קיר, התובע עלה על סולם בגובה של מטר וחצי והתחיל לצבוע, באופן פתאומי במהלך העבודה הסולם החליק והתובע נפל ונפגע בכל חלקי גופו במיוחד ברגל ימין" (להלן: "האירוע הנטען").

התובע הוסיף וציין בכתב התביעה כי הוא "ביקש מהאחראי והקבלן שהיו במקום לזמן לו אמבולנס שיאסוף אותו ממקום אירוע התאונה, אך הם סירבו".

עיקר טענות הצדדים

3.התובע טען בכתב התביעה כי הנתבע שגה בהחלטתו, וזאת מאחר שהחלטתו התקבלה בהיעדר ראיות הסותרות את גרסתו של התובע.