1.התובע, יליד שנת 1984, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה וביקש להכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן: "החוק") בשל אירוע תאונתי שלטענתו התרחש ביום 22.1.2017.
בהחלטתו מיום 24.3.2019 דחה הנתבע את התביעה, שכן הגיע למסקנה, לפיה לא הוכח שנגרם לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.
כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.
2.כפי שעולה מכתב התביעה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה התובע עבד כצבעי בחברת מימון יוסף ח.פ 057368045, שבבעלותו של מר מימון יוסף (להלן: "המעסיק").
הפגיעה בעבודה תוארה בכתב התביעה כדלקמן:
"ביום התאונה, ביום 22.01.2017 ובמהלך העבודה התבקש התובע לצבוע קיר, התובע עלה על סולם בגובה של מטר וחצי והתחיל לצבוע, באופן פתאומי במהלך העבודה הסולם החליק והתובע נפל ונפגע בכל חלקי גופו במיוחד ברגל ימין" (להלן: "האירוע הנטען").
התובע הוסיף וציין בכתב התביעה כי הוא "ביקש מהאחראי והקבלן שהיו במקום לזמן לו אמבולנס שיאסוף אותו ממקום אירוע התאונה, אך הם סירבו".
עיקר טענות הצדדים
3.התובע טען בכתב התביעה כי הנתבע שגה בהחלטתו, וזאת מאחר שהחלטתו התקבלה בהיעדר ראיות הסותרות את גרסתו של התובע.
לפיכך, יש לקבל את התביעה ולהורות על מינוי מומחה רפואי.
4.הנתבע טען בכתב ההגנה כי ביום 22.1.2017 לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; ביום 22.1.2017 לא אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו; לחילופין, גם לו אירע לתובע ביום 22.1.2017 אירוע תאונתי הרי שזה לא אירע תוך כדי ועקב העבודה; אין כל קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הליקוי הנטען; הליקוי הנטען הינו תוצאה של גורמים תחלואתיים ו/או של גורמים אחרים.
לפיכך, יש לדחות את התביעה.
5.מאחר שהנתבע הכחיש את קיומו של האירוע הנטען ובשים לב למחלוקת העובדתית, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
הנתבע, מצידו, הגיש את הודעת התובע לחוקר הנתבע מיום 13.6.2017, את הודעתו של המעסיק – מר יוסף מימון - מיום 25.5.2017, ואת הודעתו של מנהל העבודה מטעם המעסיק – מר ג'האד מלחם (להלן: "מנהל העבודה") – מיום 25.5.2017.
ביום 24.11.2020 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העיד התובע, ואילו מטעם הנתבע העידו המעסיק ומנהל העבודה.
המסגרת הנורמטיבית
6.סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".
בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסוים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום.
(ראו דב"ע לה/60-0 דוד יצחקי נ' המוסד פד"ע ז 332 וכן דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי - מלכה ויקטור פד"ע כ 284).
על התובע להביא ראשית ראיה "שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה".
(ראו דב"ע מד/0-90 צבי שפיר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93).
השאלה שבמחלוקת
7.האם ביום 22.1.2017 אירעה לתובע פגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק?
דיון והכרעה
8.נקדים אחרית לראשית, ונציין כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בכלל החומר שהונח בפנינו, לרבות התיעוד הרפואי, מצאנו כי התובע הצליח להרים את הנטל לשכנענו באשר להתרחשותו של אירוע תאונתי בעבודה. ונסביר.
9.ראש וראשון לנימוקים שהובילונו לתוצאה אליה הגענו היה אמינות גרסתו של התובע – שהותיר עלינו רושם עז. לאורך כל ההליך, התובע הציג גרסה אחידה, עקבית וקוהרנטית כך גם לא מצאנו סתירות מהותיות בגרסתו.
10.האנמנזה הרפואית - בקשר לחשיבות האנמנזה הרפואית לעניין ההכרה בליקוי רפואי כפגיעה בעבודה, כבר נקבע כי בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים, זאת מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים. זאת משום שיש להניח כי אדם הפונה לקבלת טיפול רפואי ימסור את מלוא המידע הרלוונטי, על מנת לזכות בטיפול נכון (ראו עב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 10.12.09).
11.מהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפני בית הדין, עולה כי התובע פנה בזמן אמת לקבלת טיפול רפואי ותיאר את האירוע הנטען כבר באינטראקציה הראשונה שהייתה לו עם הגורמים הרפואיים;
ביום האירוע הנטען, בשעה 10:18, התובע פונה באמבולנס של הסהר האדום לבית חולים בירושלים. מדו"ח הסהר האדום עולה, כי התובע דיווח כבר בזמן פינויו על האירוע הנטען באלו המילים: "עובד החליק מסולם של עבודה התלונן על כאבים בקרסול – ללא איבוד הכרה התהלך על הרגל אחד...הכביש ראשי והזמין אמבולנס". בהערות נכתב כי "על פי דיבור הנפגע שעתיים לא עזרו לו אף אחד מהעובדים –התהלך מהבניין לכיוון תחנת הדלק".
גם בבית החולים אליו פונה התובע דיווח על הפגיעה בעבודה ועל הנפילה מהסולם, וכך גם בהמשך התיעוד הרפואי קיים דיווח קוהרנטי וסדור אודות האירוע הנטען.
12.לאור האמור, משהתיעוד הרפואי בעניינו של התובע תומך בגרסתו בדבר האירוע הנטען, החלטנו כי יש ליתן לתיעוד האמור משקל משמעותי בהכרעתנו.
13.גרסתו של התובע – כאמור, התובע הציג גרסה עקבית, קוהרנטית, פשוטה וברורה בדבר האירוע הנטען. גרסתו זו ליוותה אותו כבר מראשית קבלת הטיפול הרפואי, בהודעתו ובעדותו בבית הדין.
בעניין זה נדגיש כי לא מצאנו לנכון לזקוף לחובת התובע את אי זימונם של עדים מטעמו שיכלו לכאורה לתמוך בגרסתו. ונסביר.
ראשית, התובע העיד כי בזמן הנפילה מהסולם עבד לבדו ועל כך לא הייתה מחלוקת. שנית, התובע הוסיף והעיד כי יתר העובדים שהיו במקום וראו אותו שרוע על הרצפה אינם מעוניינים להעיד באשר מדובר בעובדים של המעסיק התלויים בו לפרנסתם. כך למשל, התובע העיד על כך שעובדים מטעם המעסיק הגיעו לביתו, לאחר התאונה, על מנת לקבל את הניירת מבית החולים במטרה לתווך בינו לבין המעסיק, כדי לכך להסדר ולכך הוא סירב.
מעדותו של התובע לפנינו, התרשמנו כי אותם שני עובדים, אינם אלא עדים עוינים.
14.גרסתם של המעסיק ושל מנהל העבודה – הנתבע הסתמך בהחלטתו בדבר דחיית התביעה על גרסתם של המעסיק ומנהל העבודה שמטעמו, לרבות בהודעותיהם. אולם, כפי שעלה בעדותם, גרסאותיהם של אלו סתרו האחת את רעותה בנקודות משמעותיות עד כי שוכנענו שאין ליתן אמון בגרסתם בכל הנוגע לאירוע הנטען. וניתן מספר דוגמאות בקצרה:
המעסיק, מר יוסף, העיד כי מנהל העבודה קיבל טלפון בו הודע לו על האירוע הנטען בעוד שניהם היו בנסיעה יחד ברכב. מנהל העבודה סתר את עדותו של המעסיק בעניין זה (ראו ע' 15 ש' 23-25 לפרוטוקול):
"ש.יוסי בהודעתו אומר שהייתם ברכב ושאתה קיבלת טלפון שהתובע נפגע בעבודה, זה נכון?
ת.זה לא נכון".
כך גם, המעסיק העיד שמנהל העבודה מסר לו כי התובע נפגע ברגלו במעבר לשטחי הרשות הפלסטינית כבר ביום חמישי שקדם לאירוע הנטען (שהתרחש ביום ראשון). מנהל העבודה, סתר את עדותו של המעסיק גם בעניין זה עת נשאל:
"ש.התובע לא פנה אליך וסיפר לך שנפגע ברגל במעבר?
ת.לא.
שיוסי אומר בהודעה שלו, מפנה לשורה 31, שאתה אומר לו שכבר ביום חמישי התובע פנה אליך וסיפר לך שנפגע ברגל במעבר.
ת.יום חמישי? לא"(ראו ע' 16 ש' 6-10 לפרוטוקול).
בהמשך הוסיף מנהל העבודה כי "לשאלת ביה"ד אני משיב שהוא היה 100% ביום חמישי" (ראו ע' 16 ש' 18 לפרוטוקול).
זאת ועוד, מנהל העבודה הוסיף והעיד באשר לתובע, כי ביום האירוע הנטען "הרגל שלו הייתה נפוחה, איך יכול להיות שביום ראשון הוא נפל והרגל הייתה נפוחה?" (ראו ע' 16 ש' 29 וע' 17 ש' 1 לפרוטוקול). בהמשך: "הרגל שלו כן הייתה נפוחה וכחולה, הוא היה בלי נעל" (ראו ע' 18 ש' 19 לפרוטוקול).
ההיגיון בבסיסו מניח מנהל העבודה שהנפיחות ברגל לא יכולה להתפתח בעקבות נפילה מאותו יום איננו ברור ומכל מקום איננו בבחינת מומחיות רפואית. לדידנו, הנפיחות עליה העיד מנהל העבודה דווקא מחזקת את גרסתו של התובע בדבר האירוע הנטען.
בטרם נעילת פרק זה נציין כי המעסיק ציין בהודעתו כי "גהאד והפועלים סיפרו ש[התבוע] נפגע במעבר וזה כי אמר להם לא כי ראו את המקרה" (ראו ש' 83 להודעת המעסיק). בעדותו העיד המעסיק: "...לא מתווכח החליק לא החליק כי לא הייתי ואני לא יודע..." (ראו ע' 10 ש' 18 לפרוטוקול). בהמשך עדותו נשאל אם הוא טוען שהתובע נחבל עת עבר במעבר, ועל כך השיב: "אני לא טוען כזה דבר, אני אמרתי שזה מה שהחברים שלו בעבודה סיפרו ואמרו. מה שאני לא ראיתי או לא שמעתי, מבחינתי רק שמעתי. אני לא אומר שום דבר. הם טענו. שמעתי זאת מבשאר וגיהאד....אפשר להביא אותם והם אמורים להגיד את האמת" (ראו ע' 12 ש' 6-9 לפרוטוקול).
הנה כי כן, המעסיק לא ידע אם התובע אכן נפל במעבר, מה שלא מפריע לו לטעון לנפילה במעבר וזאת על סמך "אמירות" של עובדים אחרים, ביניהם מנהל העבודה.
אולם, כאמור, מנהל העבודה לא ראה את התובע נופל במעבר וכך גם לא הגיע כל עד אחר להעיד אודות טענה זו.
לפיכך, לא מצאנו בעדותו של המעסיק המבוססת על שמועות כל ראיה שיש בה כדי להחליש את גרסתו של התובע.
15.לאור כל האמור ובעיקר לסתירות המהותיות שמצאנו בגרסאות עדי הנתבע שרק חלק מהן הבאנו לעיל, בחרנו ליתן משקל נמוך מאוד לעדותם של עדי הנתבע.
סיכום
16.בשים לב לאמור לעיל, שוכנענו כי התובע אכן היה מעורב באירוע תאונתי בעבודתו. אי לכך, הנתבע מתבקש להודיע עד ליום 10.2.2021, אם חל שינוי בעמדתו, אחרת תינתן החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי.
ניתנה היום, ד' שבט תשפ"א, (17 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
|
מר אדהם פלאח
נציג ציבור עובדים
|
|
מוסטפא קאסם שופט, סגן הנשיא
|
|
מר רביב סתיו
נציג ציבור מעסיקים
|