פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובע, אשר עבד כנהג אוטובוס, להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה -1995 (להלן: "החוק") על פי תורת המיקרוטראומה.

2.בתאריך 21.9.2015 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין כאבי גב תחתון, אולם לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו.

"מחלת מקצוע" היא מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות והמבוטח חלה בה עקב עבודתו.

1. על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/ עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לכאבי גב תחתון

2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.

3.מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה. "

3.לאור דחיית תביעתו הגיש התובע לבית הדין ביום 23.5.2016 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4.הפלוגתאות שנקבעו בתיק הם כדלקמן:

א.האם הניח התובע תשתית עובדתית למקרוטראומה לעניין פגיעה בגב.

ב.האם קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.

ג.האם השפעת העבודה על מחלת התובע/ת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. (החלטה השופטת יהלום מיום 12.2.2017)

5.ביום 10.7.2017 התקיים בתיק דיון הוכחות וביום 8.4.2018 קבענו כי הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לפגיעה בגבו של התובע לפי תורת המיקרוטראומה ועל יסוד מסקנתנו האמורה, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין פגיעתו של התובע בגבו.

6.בית הדין מינה את ד"ר אליהו סלטי כמומחה בתיק. ד"ר סלטי בחוות דעתו קבע כי אין קשר סיבתי בין אופי עבודתו של התובע כנהג ובין הליקוי שתואר בגבו. על מסקנה זו חזר גם במענה לשאלות ההבהרה שהציג התובע.

7.תביעתו של התובע נדחתה על ידינו בפסק דין מיום 30.12.2018. במסגרת פסק הדין קבענו, כי לאור האמור בחוות דעת המומחה שמונה בתיק אין מנוס מדחיית התביעה.

8.על פסק הדין הגיש התובע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (במסגרת תיק עב"ל 35484-01-19). ביום 17.6.20 ניתן בתיק הערעור פסק דין (להלן – "פסק הדין בערעור"), בהסכמת הצדדים, כדלקמן:

"''עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי ובהחלטת בית הדין האזורי מיום 31.10.18 מעלה כי יש קושי לאתר הנמקה מניחה את הדעת ביחס לטענות שהעלה המערער לפני בית הדין האזורי, כסיבה למינוי מומחה אחר. מעבר לקשיים עליהם הצביע ב''כ המערער כנימוק למינוי מומחה אחר, הועלה לפנינו טעם נוסף והוא נוגע לכך שד''ר סלטי מכהן גם כפוסק במוסד ובנסיבות אלה לא היה מקום למנותו כמומחה בתיק (עב''ל (ארצי) 389/09 לגזיאל - המוסד לביטוח לאומי (14.2.11)). בהנתן אלה ובהנתן כי התשתית העובדתית לא התייחסה למלוא המחלוקת, במיוחד לשאלת הדרכים המשובשות, טיבו של מושב הנהג, תקופת העבודה בנהיגה, שעות העבודה בנהיגה, תדירות הנסיעה בדרכים המשובשות, ככל שהיתה נסיעה שכזו, ומשך הנסיעה וקיומם של פסי האטה וכיו''ב בהתאם להלכת המקרוטראומה לנהגי אוטובוס, מוצע כי ענינו של המערער יחזור לבית הדין האזורי על מנת שישלים את הכרעתו בנוגע לתשתית העובדתית (ראו סעיף 28 להחלטת בית הדין האזורי מיום 8.4.18). לאחר שתושלם ההכרעה בתשתית העובדתית ימונה מומחה נוסף לבחינת הקשר הסיבתי בין הליקוי בגב לבין התשתית העובדתית המעודכנת, ככל שתעודכן. בפני המומחה הנוסף לא יוצגו חוות הדעת של ד''ר סלטי''. (ההדגשות לא במקור – ת.ס).

9.בהתאם לפסק הדין בערעור הגיש התובע ביום 14.3.21 תצהיר משלים מטעמו וכן תצהיר של עד נוסף מטעמו (מר שמעון אור).

10.דיון הוכחות (להשלמת חקירת התובע) התקיים בפנינו ביום 24.5.21 במסגרתו התובע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו וכן עד נוסף מטעמו.

11.בהחלטה מיום 19.12.2021 השלמנו את ההכרעה בתשתית העובדתית בנוגע לאופן עבודתו של התובע וקבענו כי ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין פגיעתו של התובע בגב. ואכן, ביום 24.12.21 מינה בית הדין מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין, ד״ר דוד אנג'ל (להלן: ״המומחה״), בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בגב.

12.העובדות הרלוונטיות שהועברו למומחה הינן:

12.1התובע יליד 1962.

12.2מיום 14.6.1984 ובמשך 27 שנים עבד התובע כנהג בחברת אגד.

12.3בין השנים 1984 ועד לשנת 2000 עבד התובע כנהג אוטובוס בלבד ומשנת 2000 ועד שהופסקה עבודתו (כ- 11 שנים) עבד כנהג אוטובוס וגם כסדרן בעת ובעונה אחת.

12.4התובע עבד במשרה מלאה בממוצע כ – 12 שעות ביום. היו גם לעתים שעות נוספות.

12.5התובע עבד בעיקר בקווים ארוכים וכן בהסעות לחיילים וטיולי תלמידי בתי ספר.

12.6לתובע היה סיווג בטחוני גבוה והוא סופח ליחידות לוחמות והסיע את החיילים לבסיסים ולשטחי האימונים בדרום ובצפון במסגרתם נהג התובע בדרכים משובשות ודרכי עפר באוטובוסים מיושנים עם כסא צינור. התובע סופח להסעות של הצבא במשך כל תקופת עבודתו. כמו כן הסיע תלמידים לטיולים במסגרתם גם נהג בדרכים משובשות.

מצ"ב העתק צילום כסא באוטובוס מסוג טייגר ומסוג סקאניה (צורף לתצהיר התובע).

12.7התובע גם נהג בקווים שעברו דרך מושבים וקיבוצים בדרכים שיש בהן פסי האטה גבוהים מהרגיל וכן בקו ת"א ירושלים עין גדי מצדה וחזרה שם יש לא רק פסי האטה בקיבוץ אלא גם גשרים איריים בכביש.

12.8יתר הפרטים כעולה מתיקו הרפואי.

13.בהתאם לאמור, התבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות:

13.1מהו הליקוי/המחלה ממנו סובל התובע בגב?

13.2האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, לרבות על דרך של החמרה, את קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל בגב?

13.3ככל שהתשובה לשאלה הקודמת בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי לליקוי - האם ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו?

13.4ככל שהתשובה לשאלה הקודמת בחיוב - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית (מעל 20%) על ליקויו?

14.ביום 20.1.22 התקבלה הודעה מטעם המומחה במסגרתה ביקש לדעת: "איזה חלק מזמן העבודה הוא נהיגה בתנאי שטח (למשל הובלת חיילים לבסיסים היא בדרך כלל על כבישים סלולים אולם הובלתם לשטחי אימון יכולה להיות בחלקה בתנאי שטח)" .עוד ביקש המומחה לדעת "האם הכסא המצולם הוא עם או בלי מנגנון לשיכוך זעזועים".

15.לאחר קבלת עמדות הצדדים קבענו ביום 28.5.22 כדלקמן:

"להלן החלטת בית הדין במענה לשאלות המומחה ולאחר קבלת עמדות הצדדים ועיון מעמיק בתיק –

באשר לשאלה הראשונה: מרבית עבודתו של התובע במהלך כל השנים בהן עבד כנהג אוטובוס הייתה בהסעת חיילים וטיולי בית ספר. התובע היה מסופח בתדירות גבוהה ליחידות הלוחמות למשך שבוע-שבועיים כל פעם, כאשר העבודה היומיומית במהלך השהייה בבסיסים הינה הסעת החיילים לשטחי האימנים בדרכים לא סלולות ודרכי עפר.

באשר לשאלה השנייה – כסא צינור הינו מושב שבתחתיתו לוח דיקט מכוסה בריפוד ספוג וגב רשת, שניתן לכוון את גובהו באמצעות בורג. בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה "כסא צינור שנתן לכוון את גובהו באמצעות בורג, אינו כסא הידראולי".

16.בהתאם לחוות הדעת מיום 7.6.22 השיב ד"ר אנג'ל לשאלות בית הדין, כדלקמן:

א.הליקויים שנמצאו בגב התחתון של מר כהן הינם הצרות קשה של תעלת השדרה ובלטי דיסק מותניים (במקום אחד מצויין פריצת דיסק)

ב.נסיעה מרובה בתנאי שטח עם טלטולים והעברת רטט תורמת להתפתחות בלטי דיסק ולכן ניתן לקבוע בסבירות שמעל 50% כי יש קשר סיבתי בין עבודתו לחלק ממחלת הגב התחתון. הצרות תעלת השדרה הינה מצב שיכול לנבוע ממספר גורמים כמו שנויים ניווניים, בלטי דיסק ומבנה טבעי מולד של החוליות. כלומר חלק מהגורמים שתורמים לליקוי זה יכול להיות קשור לעבודה.

ג.מנגנון התרומה של העבודה הוא בגרימת נזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים שמצטברים בהדרגה לכדי תרומה לליקוים.

ד.נקבע עכשיו כי חלק ניכר מעבודתו היה בנהיגה בתנאי שטח. נקבע גם כי הכסא אינו כסא הידראולי. להערכתי תרומת העבודה במשך שנים כה רבות היא משמעותית "

17.הצדדים לא ביקשו לשלוח שאלות הבהרה למומחה.

18.הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

19.בסיכומיו מציין התובע כי יש לקבל את חוות דעת המומחה ולקבל את התביעה.

20.מנגד טוען הנתבע כי בית הדין טרם קם מכסאו ולפיכך הוא מוסמך לשוב ולבחון את הקביעות העובדתיות. לטענת הנתבע הכיסאות בחברת אגד הם מתקדמים ומהנדסי חברת אגד נחקרו בבית הדין בתיקים אחרים והדבר בידיעה של בית הדין. עוד מציין הנתבע שיש ליתן משקל בכורה לגרסא שמסר התובע לחוקר המוסד. התובע מסר בחקירתו לחוקר שנסע על כבישים משובשים כשנה עד שנתיים בלבד. הנתבע מציין שלא שלח שאלות הבהרה למומחה מאחר שלנתבע קושי עם הממצאים העובדתיים שנקבעו עליהם הוא חולק. לשיטת הנתבע, לבטח בכלל התקופה שבמחלוקת לא היו בחברת אגד האוטובוסים אותם תיאר התובע בפני בית הדין ושעדות התובע נסתרה על ידי הודעתו שלו מול חוקר המוסד.

21.לאור האמור אין בידי הנתבע להסכים לקיומו של קשר סיבתי ובית הדין מתבקש להורות על דחיית התביעה.

דיון והכרעה

22.הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

23.מעיון בחוות הדעת של המומחה עולה, כי המומחה סבור ש"ניתן לקבוע בסבירות שמעל 50% כי יש קשר סיבתי בין עבודתו לחלק ממחלת הגב התחתון". עוד מציין המומחה ש"מנגנון התרומה של העבודה הוא בגרימת נזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים שמצטברים בהדרגה לכדי תרומה לליקוים". באשר לשאלה האם לעבודת התובע השפעה משמעותית (מעל 20%) על ליקויו השיב המומחה "להערכתי תרומת העבודה במשך שנים כה רבות היא משמעותית".

24.קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0  המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

25.על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

26.בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

27.בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה אשר סבר כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע למחלת הגב התחתון וכי השפעת העבודה על ליקוי התובע בגב היא משמעותית ומכאן שדין התביעה – להתקבל. כמו כן לא מצאנו לנכון לשנות מקביעותינו העובדתיות שנקבעו בתיק.

סוף דבר:

28.התביעה מתקבלת.

29.אנו קובעים שהליקוי בגב ממנו סובל התובע הינה כתוצאה של תאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה. הנתבע יזמין את התובע לוועדה הרפואית לקביעת דרגת נכותו כמקובל.

30.הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה

ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ג, (06 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.