מ.מ. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.השאלה הניצבת במוקד הליך זה היא האם בדין נדחתה תביעת התובעת להכרה באירוע אשר ארע לטענתה ביום 15.5.14 , כתאונת עבודה.

טענות התובעת

2.התובעת ילידת שנת 1981 , עבדה בתקופה הרלוונטית לתביעה כמוכרת בחנות "מגה ספורט". ביום 15.5.14 התובעת יצאה מביתה לעבודתה במשמרת ערב ובעת שירדה בגרם המדרגות המוביל מביתה לקומה הראשונה מעדה התובעת ונחבלה. חרף הכאבים מהם סבלה, התייצבה התובעת למשמרת אשר נקבעה לה ועדכנה את מנהל הסניף על אודות התאונה אשר ארעה לה.

3.מועד התאונה כפי שנרשם על גבי טופס התביעה הראשונה אשר הוגשה לנתבע מקורו בשגגה אשר נפלה אצל התובעת. כפי שהעידו התובעת ואמה מדובר בטעות נגררת אשר מקורה באם התובעת ובלבלול אשר נוצר אצלה בין מועד התאונה ליום הולדתו של אחד מבניה על כן, התובעת אף לא נקבה במועד התאונה בביקוריה אצל הגורמים המטפלים. הטעות תוקנה ביום 12.8.14 עת בקרה התובעת שנית במרפאת הרופא התעסוקתי.

4.התובעת הציגה עדויות מהמנות ואמינות לגרסתה בעוד הנתבע נמנע מהבאת ראיות להוכיח טענותיו ולו בראשית ראיה על כן, על יסוד עדות התובעת אימה והמעסיק , וכן כלל מסמכי התיק, יש לקבל את התביעה.

טענות הנתבע

5.התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי תאונה בגין אירוע נטען מיום 12.5.14 וכחודשיים לאחר מכן הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע מיום 15.5.14 . התביעה נדחתה משעה שלא הוכח כי ביום 15.5.14 ארע אירוע תאונתי בדרכה של התובעת למקום עבודתה.

6.בחקירת התובעת לחוקר הנתבע מסרה כי לא היו עדים לנפילה ולא הייתה נפילה נוספת סמוך לאירוע הנטען מיום 15.5.14. משנשאלה מדוע הגישה תביעה על אירוע מיום 12.5.14 בגין תאונה אישית, השיבה כי חתמה על המסמך אך אימה מלאה את התביעה. כמו כן אשרה כי פנייתה הרפואית הראשונית הייתה ביום 9.6.14 אולם הזמינה את התור זמן רב לפני.

עוד נטען כי מועד התאונה לא צוין ברשימה הרפואית מיום 9.6.14 והתובעת לא ידעה להשיב מדוע לא ציינה בפני הרופאה כי נפילתה ארעה במדרגות בבניין מגוריה. גם במסמך הרפואי מיום 8.7.14 ומיום 17.7.14 מציון כי התובעת נפלה ונחבלה ברגל ימין אך לא צוין דבר על תאונה שארעה לתובעת.

7.טענות התובעת אינן אחידות ואינן עומדות עם המסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע הנטען. התאריכים המצוינים בטפסי התביעות ובמסמכים הרפואיים אינם אחידים, סוגי התביעות אותם הגישה השתנו מתאונה אישית לתאונת עבודה וכן אין כל אזכור לאירוע הנטען כתאונת עבודה. מכלול עדות התובעת והעד מטעמה, טפסי התביעה שהוגשו והמסמכים הרפואיים מעלים כי לא מדובר באירוע המוגדר כתאונת עבודה.

דיון והכרעה

8.הוראת החוק הרלוונטית לעניינינו היא הוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי בה נקבע כדלקמן:

"תאונת עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".

9. סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות באופן הבא: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

10. על מנת שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. דהיינו, באין חבלה אין תאונת עבודה והחבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ועל התובע מוטל נטל ההוכחה (דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל [פורסם בנבו] פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע ל"א 241).הנה כי כן, בין אם התאונה ארעה כתוצאה מגורמים הנראים לעין (הרמת משא כבד, נפילה) ובין עקב גורמים שאינם נראים לעין (תנועה לא נכונה) על המבוטח להוכיח כי ארע "אירוע תאונתי" בעבודה.

11.ביום 2.2.15 נגבתה הודעת התובעת על ידי חוקר הנתבע וכך מסרה היא: "בתאריך 15.5.14 בדרכי לעבודה ירדתי במדרגות מהדירה שגרתי אז בשכירות בקיבוץ אשדות – יעקב.... אני נתקלתי באחת המדרגות השבורות מהמדרגה השנייה לקומה ראשונה ונפלתי את כל ה – 5 מדרגות וקיבלתי מכה בכל צד ימין של הגוף בעיקר ירך וברך" (נ/13 עמ' 2 שורות 2-9).

בהמשך מסרה כי לא עבדה כיומיים לאחריהם חזרה לעבודה ובמקביל הזמינה תור לאורתופד (שורות 12-13). משנשאלה האם ארעה לה תאונה נוספת סמוך לתאריך 15.5.14 השיבה בשלילה והבהירה כי בתביעתה לנתבע מיום 18.8.14 נרשם יום 12.5.14 מאחר ואמה התבלבלה עם תאריך לידת אחיה שחל ביום 12.5.14 ולא רשמה את המועד המדויק בו ארעה התאונה, ביום 15.5.19. כן הבהירה כי רק חתמה על התביעה אשר פרטיה נרשמו על ידי אמה (נ/13 עמ' 4 שר' 16-17).אשר לפנייתה לאורתופד רק בתאריך 9.6.14 ולא קודם לכן מסרה כי זה היה התור הראשון הפנוי (נ/13 עמ' 5 ש' 18).

12.בטופס התביעה אשר הוגש בחודש יוני 2014 נרשם כי מועד התאונה היה

ביום 12.5.14 בעוד בטופס התביעה הנוסף (נ/1 ) אותו הגישה התובעת

ביום 23.10.14 נרשם כי התאונה ארעה ביום 15.5.14. כמו כן עיון בדו"ח הנוכחות במקום העבודה מעלה כי בין הימים 11.5.14 ועד ליום 14.5.14 התובעת לא עבדה. עוד יצוין כי אכן התובעת מסרה לחוקר הנתבע כי לא עבדה כיומיים לאחר התאונה אולם מדו"ח הנוכחות לחודש מאי עולה כי עבדה באופן רצוף מיום 15.5.14 עד ליום 20.5.14 ולאחר מכן מיום 23.5.14 עד ליום 28.5 וכן הלאה עד ליום 9.6.14 המועד בו חדלה לעבוד.

13.לצורך הכרעה בשאלה מהו המועד בו ארעה התאונה , האם כטענת התובעת עקב שגגה נרשם על ידי אמה תאריך 12.5.14, נפנה לבחינת העדויות אשר נשמעו בעניין זה. מעדות התובעת עולה מפורשות כי התאריך נרשם בטעות על ידי אמה אשר התבלבלה עם יום ההולדת של אחיה:" זה תאריך יום ההולדת של אחי, שאימא שלי התבלבלה בתאריך, אני נפלתי ב 15.5 והיא אמרה 12.5 שזה יום ההולדת של אחי" (עמ' 3 לפ' ש' 24-25).

אמה של התובעת העידה באופן זהה והבהירה כי שגתה והתבלבלה בין מועד לידת בנה ובין מועד האירוע וכדבריה:

"מ' סיפרה לי על התאונה שקרתה ב 15.5 אני מילאתי את המסמכים שבמועד יותר מאוחר ולא בתאריך התאונה היה לי בלבול במועד תאריך בגלל היומולדת של הבן שלי. כתוב שבתצהיר שזה הבן הכור וזה גם טעות זה הבן האמצעי

ש.את ניגשת לרופא ב 18.6 ופה ציינת 12.5 ?

ת.בוודאי זה מה שישב לי בראש. הייתי נעולה על התאריך הזה.

ש.גם ב 14.8 שהגשתם את התביעה ישב לך 12.5?

ת.נכון " (עמ' 8 לפ' ש' 27-32; עמ' 9 לפ' ש' 1).

14.מהאמור לעיל עולה כי הן בגרסתה בפני חוקר הנתבע ,בתצהירה ובעדותה הבהירה התובעת כי אמה שגתה ברישום התאריך בהודעה אותה מסרה לנתבע. אם התובעת אשרה את גרסת התובעת ותמכה בטענתה בעניין הטעות ברישום תאריך האירוע הנטען. לכך מצטרפת עדותו של העד מר ראובן ברייננברג , אשר היה מנהל הסניף במועד הרלוונטי לתביעה, ואישר כי התובעת הגיעה לעבודה וספרה כי נפלה במדרגות:

" התובעת הגיעה למשמרת , הגיעה צולעת עם כאבים ברגל שאלתי אותה מה קרה , אמרה שנפלה במדרגות , שאלתי אם היא יכולה לעבוד, אמרתי לה שתשב שלא תתאמץ יותר מידי לאחר מכן תקופה ארוכה היא הייתה צולעת.

ש. באיזה תאריך זה קרה?

ת. אני לא זוכר את התאריך" (עמ' 15 לפ' ש' 10-14).

ובהמשך:" אני הייתי בעבדה ביום עבודה, התובעת הגיעה אמרה שהיא נפלה הגיעה צולעת ראיתי שהיא לא מסוגלת לעבוד, היא רק ישבה בקופה באותו יום , שאלתי אותה מידי פעם אם היא יכולה להמשיך , אני לא זוכר להגיד כמה שעות היא עבדה" (עמ' 17 לפ' ש ' 15-17).

15.לאור האמור לעיל, שעה שאין חולק כי התובעת לא עבדה ביום 12.5.19 ולאור עדות אמה בדבר הטעות ברשום וכן עדותו של מנהל הסניף אשר זכר כי התובעת דיווחה על נפילה בדרכה לעבודה, שוכנענו כי מדובר בטעות והאירוע הנטען ארע ביום 15.5.14 ולא ביום 12.5.14 כפי שנרשם בשגגה על ידי אמה של התובעת. לא נעלמה מענינו גרסת התובעת לחוקר הנתבע על פיה נעדרה כיומיים לאחר האירוע(נ/13 ע'2 ש' 12-13 ) ואף עדות מר ברייננברג ,אשר העיד כי נעדרה תקופה קצרה (חופשת מחלה) לאחר האירוע , בעוד מדו"ח הנוכחות לחודש מאי 2014 עולה כי עבדה היא ברציפות. עם זאת נציין כי בחקירתה העידה התובעת כי לא נעדרה מעבודתה לאחר התאונה אלא עברה לעבוד בקופה כדי לא לעסוק בעבודה פיזית על מנת להקל על כאביה (עמ' 6 לפ' ש' 22-23). איננו סבורים כי יש בסתירה זו כדי לאיין את קרות האירוע הנטען על ידי התובעת ונתמך בעדות נציג המעסיק כפי שפורט לעיל.

16.האנמנזה הרפואית - נותרה לדיון בחינת שאלת האנמנזה הרפואית אשר לטענת הנתבע אינה מאזכרת את האירוע הנטען אלא רק ביום 12.8.

בסיכום יועץ מיום 9.6.14 (מוצג נ/2) ציין ד"ר ברק כי :"לפני כשלושה שבועות חבלה סיבובית בברך ימין. הופעת נפיחות ניכרת לאחר מספר ימים החליקה במדרגות ומאז עדין מתקשה בתפקוד".

במסמך הרפואי אשר סומן נ/3 מיום 18.6.14 נרשם: "אינה נוכחת, לבקשתה ולבקשת אמה, לדבריה בתאריך 12 במאי, נפילה חבלה סיבובית בברך שמאל , כמו כן הופעת נפיחות ניכרת לאחר מספר ימים...."

נציין כי דברים זהים נרשמו גם במוצג נ/4 מיום 23.6.14.

במסמך הרפואי מיום 10.7.14 (נ/9) נרשם: "כאבי ברך ימין, שבועיים וחצי לאחר נפילה בעבודתה , משחק כדורסל, ברכיות ישנות נשחקו..."

17.ניתוח המסמכים הרפואיים הנזכרים לעיל מעלה כי עוד ביום 9.6.19 דיווחה התובעת על חבלה סיבובית כתוצאה מהחלקה במדרגות. אכן אין אזכור לעובדה כי הדבר ארע בדרכה לעבודה אולם , התיאור זהה לגרסת אמה של התובעת לרופא המטפל עת פנתה אליו ללא נוכחות התובעת וספרה כי בתה נפלה במדרגות דהיינו, תיאור התואם את גרסת התובעת למעט ציון מיקום הנפילה.

אין חולק כי ברישומים הסמוכים למועד האירוע לא צוין כי החבלה ארעה בדרכה לעבודה. התובעת נדרשה לשאלה זו והבהירה כי לא נשאלה על אודות אירוע תאונתי על כן לא ספרה זאת (עמ' 4 לפ' ש' 26-28) , וכן לא ידעה כי מדובר בתאונת עבודה לפיכך, לא מסרה נתון זה מיוזמתה. עוד העידה כי בביקורה אצל הרופאה ביום 12.8.14 נשאלה על אודות האירוע על כן, מסרה פרטים והבהירה כי האירוע ארע בדרכה לעבודה.

18.הלכה פסוקה היא כי קיימת חשיבות להתבטאויות המבוטח לצוות המטפל סמוך לאירוע הנטען (עב"ל 248/98 מקסים פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.7.2000 ; עב"ל 51252-09-11 ורד לוי נ' המוסד, [פורסם בנבו] ניתן ביום 25.8.13). עם זאת , נקבע כי האנמנזה הרפואית אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין אלא משמשת כאחת העדויות והראיות מבין המכלול הכולל של הראיות אשר הונחו בפני בית הדין, ואין ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט בעטיה תדחה תביעת מבוטח במקרה בו לא הזכיר המבוטח במפורט ובמדויק את אירועי העבודה (עב"ל 37/03 משה פרומברג- המל"ל, [פורסם בנבו]).לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי בנסיבות מקרה זה אין בהעדר אזכור האירוע בתיעוד הרפואי , נוכח דברי התובעת בעדותה והבהרתה מדוע לא ספרה על קרות האירוע משסברה כי לא מדובר בתאונת עבודה ולא הייתה ערה לנפקות הדיווח המדויק, כדי לאיין גרסתה ולהוביל לדחיית התביעה. שוכנענו בגרסת התובעת הנתמכת בעדות המעסיק אשר הבהיר באופן שאינו משתמע למספר פירושים, כי אכן התובעת דיווחה לו על קרות האירוע "בזמן אמת".

סוף דבר

19.לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות אשר הונחו לפנינו , אנו קובעים כי התובעת מעדה בדרכה לעבודה ביום 15.5.14 ,לכן מדובר בתאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק ובהתאם לכך, התביעה מתקבלת.

20.לאור תוצאת ההליך יישא הנתבע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבות כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים , תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ט, (22 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.