פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובע, להכיר באוטם מוחי שארע לו ביום 14.03.2019, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.ביום 5.4.2020 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 25.6.2020 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:

"אנו מאשרים את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם מוחי שארע בתאריך 14.03.2019 אולם לצערנו עלינו לדחותה עפ"י הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים שיובאו להלן:

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה ועקב העבודה במשלח ידו.

עפ"י המסמכים שבידנו ולאחר חקירות שבוצעו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 14.03.2019

מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי.

כמו כן מהתייעצות רפואית עולה כי האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית.

השפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

לפיכך, לא ניתן לראות במקרה זה תאונת עבודה"

3.לאור דחיית תביעתו הגיש התובע לבית הדין ביום 8.3.21 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4.הפלוגתאות שנקבעו בתיק הם, כדלקמן: "התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומו של אירוע חריג מיום 14.03.19 בעבודת התובע ובשאלת הקשר הסיבתי בין אירוע כאמור אם יוכח והאירוע המוחי" (החלטת כב' השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט מיום 4.5.21).

5.דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 18.07.2022. במסגרת דיון ההוכחות בנו של התובע נחקר על תצהירו בחקירה נגדית (עקב מצבו הבריאותי של אביו) וכן שני עדים נוספים (אשתו של התובע ומעסיקו מר משה וייס).

6.בהחלטה מיום 20.7.23 קבענו כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי ביום 14.3.2019 הוא חווה אירוע חריג בעבודה. האירוע החריג הוא שבאופן יוצא דופן סירב מעסיקו מר משה וייס לבקשתו של התובע למתן הלוואה. התובע נלחץ מכך וחש חוסר אונים נוכח המפלה הכלכלית שחשש שצפוייה לו. כמו כן, הסירוב לתת את ההלוואה הייתה סיטואציה חריגה ביחס לשגרת העבודה של התובע.

7.לפיכך, מינה בית הדין ביום 7.8.23 מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") בתחום הנוירולוגי אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם המוחי בו לקה התובע, לפי העובדות הבאות:

7.1התובע, עבד בין השנים 2000-2014 כשכיר בחברת "ת.י.מ.ת בע"מ", בשנת 2014 פוטר ולאחר מס' חודשים חזר לעבוד בחברה כ"פרילנסר".

7.2לתובע אירע אירוע חריג בעוצמתו ביום 14.03.2019 כפי שיתואר להלן.

7.3האירוע מיום 14.03.2019: בשעות הבוקר נפגש התובע עם המעסיק ושאל אותו בקשר להעלאה בשכר, זאת לאחר שחמק מלתת תשובה במשך זמן רב. עקב סירובו של המעסיק (שהוא גם חברו של התובע) להעלאה, ביקש התובע מקדמה/הלוואה בשל מצבו הכלכלי ממעסיקו, אך גם על זאת סירב מעסיקו. התובע לקח את הסירוב מאוד קשה וזאת מכיוון שבדרך כלל היה נענה בחיוב. לאחר מכן התובע חזר לביתו וחש ברע, בשעות הערב לא הצליח לדבר, חש בסחרחורת והתעלף. התובע הובהל לבית החולים ושם גילו לו קריש דם גדול מה שגרם לאירוע מוחי.

7.4יתר הפרטים כעולה מתיקו הרפואי.

8.בהתאם לאמור, מונה פרופ' אבינעם רכס כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות, כדלקמן:

8.1האם יש קשר סיבתי בין האירוע החריג של התובע במקום העבודה לבין האוטם המוחי?

ב.האם השפעת העבודה על מחלתו של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?

9.בחוות הדעת מיום 20.8.23 השיב פרופ' רכס לשאלות בית הדין כדלקמן:

כללי:

התובע יליד שנת 1954. מעברו הרפואי לציין גורמי סיכון לאירוע מוחי לרבות יתר לחץ דם והיפרליפידמיה. במועד הרלוונטי קיבל בין היתר טיפול נוגד צימות תסיות הדם באספירין.

על פי העובדות המפורטות בהחלטת בית הדין מיום 7.8.23 עולה כי בתאריך 14.3.2019 בשעות הבוקר היה התובע מעורב באירוע חריג במקום עבודתו. התובע חזר לביתו ובשעות הערב של אותו היום בשעה 21:15 לערך התעורר משינה קצרה ולאחר זמן קצר החל לסבול מקושי בדיבור והתמוטט.

הועבר לבית החולים אסף הרופא שם אובחן כסובל מאירוע מוחי, המיספרלי מימין עקב חסימת עורק המוח האמצעי מאותו הצד. קבל טיפול תרומבוליטי ב- TPA תוך שחל שיפור חלקי בלבד במצבו. למחרת הועבר לבית החולים הדסה שם בוצע צינטור מוחי אשר גם לאחריו נותר עם חסר נוירולוגי ניכר במחצית הגוף משמאל. הגורם לחסימת העורק המוחי לא זוהה וההשערה הייתה כי מדובר באמבוליה ממקור לא ידוע.

לשאלות בית הדין:

1. לדעתי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית מספר שעות לאחר מכן באותו היום. יש לראות קשר סיבתי בבחינת גורם ותוצאה בין השניים. על כך אני מסיק מסמיכות הזמנים של שני האירועים.

2.לדעתי השפעת העבודה עולה במשקלה על השפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע.

10.ביום 20.9.23 הגיש הנתבע בקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה וביום 30.9.23 אישר בית הדין את משלוח השאלות, כדלקמן:

א.האם תסכים שהתובע סבל מגורמי סיכון וסקולריים כולל יתר לחץ דם והיפרליפידמיה?

ב.האם תסכים שהאירוע המוחי אירע כ - 10 שעות לאחר האירוע המתואר?

ג.האם תסכים שהמחקרים שהדגימו קשר בין אירוע מוחי לבין מצב של עקה קודם לכן הוגבלו לבערך שעתיים לאחר המקרה? ככל ולא אודה אם תפנה אותי להוכחה בספרות הרלוונטית.

ד.האם תסכים שבהיות התובע סובל מגורמי סיכון איסכמיים סביר יותר שאירוע השבץ מקורו בתהליך טבעי של שבץ מוחי בחולה עם גורמי סיכון וסקוליריים?

11.בתשובותיו לשאלות ההבהרה השיב פרופ' רכס, כדלקמן:

א.התשובה לשאלה זו היא חיובית. התובע סבל מגורמי סיכון וסקולריים וכך גם כתוב בחוות הדעת הראשונה.

ב.התשובה לשאלה זו חיובית. האירוע המוחי ארע כ- 10 שעות לאחר האירוע החריג.

ג.ככל הידוע לי יש מחקר אחד המתרכז בפרק הזמן של שעתיים לאחר עקה.

אני מבקש להפנות לעב"ל 208/09 יהושע לב נגד המוסד לביטח לאומי (ניתן ביום 13.2.2011) בו קבע בית הדין הארצי לעבודה כי חוות דעתי משקפת את האסכולה העדכנית והרווחת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין דחק נפשי חריג לבין התרחשותו של אירוע מוחי בעקבותיו. בפסק דין זה נקבעה מסגרת זמן מוערך של 24 שעות.

בפרק הזמן של 24 שעות שהתקבל על דעת בית הדין הארצי לעבודה הוא בבחינת הערכה מושכלת המביאה בחשבון את התהליכים הפתופיזיולוגיים העומדים ביסוד השפעת דחק חד על כלי הדם המוחיים.

ד.התשובה לשאלה זו שלילית. לדעתי מחלות הרקע של התובע אכן מגבירות את הסיכון לאירוע מוחי אך האירוע החריג בעבודה הוא שהוציא סיכון זה מהכוח אל הפועל.

12.הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

13.בסיכומיו טען התובע כי יש לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר קבע באופן חד משמעי בחוות דעת מנומקת וברורה שיש קשר סיבתי בין האירוע החריג שאירע לתובע בעבודתו ביום 14.3.2019 לבין האירוע המוחי בו לקה.

14.הנתבע ממקד בסיכומיו את הטענה לפיה לא היה מקום מלכתחילה למנות מומחה רפואי וכי לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק. לטענת הנתבע ההלוואה אינה קשורה לעבודה ולפיכך גם אם מר וייס היה מעסיקו – אין הדבר נכנס בגדר אירוע בעבודה. עוד ציין הנתבע כי התובע לא העיד בדיון ההוכחות ויש לדבר משמעות משפטית. אמנם בנו של התובע העיד אולם הוא לא נכח באותה השיחה ויש לתת לעדותו משקל נמוך. לאור האמור מתבקש בית הדין לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

15.הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

16.מעיון בחוות דעתו של המומחה מיום 20.8.23 עולה, כי המומחה סבור באופן חד משמעי כי "קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית מספר שעות לאחר מכן באותו היום. יש לראות קשר סיבתי בבחינת גורם ותוצאה בין השניים. על כך אני מסיק מסמיכות הזמנים של שני האירועים". עוד ציין המומחה לעניין מאזן ההשפעות כי "לדעתי השפעת העבודה עולה במשקלה על השפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע". על עמדתו זו חזר המומחה גם במענה לשאלות ההבהרה שנשאל על ידי הנתבע. המומחה מציין כי על אף ההיסטוריה הרפואית של התובע "האירוע החריג הוא שהוציא את הסיכון זה מהכוח אל הפועל".

17.קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

18.על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

19.בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

20.בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה – להתקבל. המומחה השיב לשאלות באופן מקצועי וענייני וסיפק מענה שלם ומלא לכל שאלות בית הדין.

19.באשר לטענות הנתבע בסיכומים כי לא היה מקום למנות מומחה בתיק זה מלכתחילה משהתובע לא עמד בנטל ההוכחה במישור העובדתי, הרי שבית הדין כבר קבע לעניין זה בהחלטתו מיום 20.7.23 ולא מצאנו לנכון לשנות מהחלטה זו שניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מעמיק ושמיעת העדים בתיק וכל טענות הנתבע בסיכומים נדחות.

סוף דבר:

20.התביעה מתקבלת.

21.אנו קובעים שהאירוע המוחי שאירע לתובע ביום 14.3.2019 מהווה תאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

22.הנתבע ישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ב' אדר א' תשפ"ד, (11 פברואר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.