א. נ' עיריית תל־אביב–יפו ואח'

בתובענה שלפניי המבקש עותר להצהיר כי הוא זכאי להירשם כבעלים של מחצית מזכויות הבעלות בדירת המגורים שברח' **** **, ******, הידועה כתת-חלקה **בחלקה **בגוש *****(להלן: הדירה), וכי זכויותיו אלו גוברות על זכויותיה של משיבה 1.

1.המבקש (להלן גם: הבן) נולד ביום 04.09.84 והוא בנם של משיב 3 (להלן: ע. או האב) ושל ס. ש. (להלן גם: האם), שהיו נשואים זה לזה. למבקש אחות אחת. הזכויות בדירה נושא תיק זה נרשמו בשנת 1987 על שם הוריו בחלקים שווים.

ביום 15.01.03 חתמו המבקש ואביו על תצהירים של העברה ללא תמורה שלפיהם העביר האב את מלוא זכויותיו בדירה, היינו מחציתה, לבנו (צורפו כנספחים ה וּ-ו, בהתאמה, לכתב התביעה). המבקש ואמו מתגוררים בדירה כיום, ויצוין כי זכויות בעלות במחצית הדירה לא נרשמו על שם המבקש ואף לא נרשמה לטובתו הערת אזהרה.

ביום 22.03.09 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערה לטובת משיבה 1 על הבעלות של ע. וזאת מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גבייה), וביום 26.03.12 רשם כונס הנכסים, משיב 2, צו ניהול. כמו-כן נרשמו על זכויות ע. בדירה עיקולים נוספים מכוח הליכי הוצאה לפועל שונים.

2.טענות הצדדים בתמצית הן כדלהלן:

המבקש טוען כי הוא זכאי להירשם כבעלי מחצית מהזכויות בדירה וכי זכויותיו גוברות על זכויות המשיבה. הוא מבקש להסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199, 241ז–242א (1999) (להלן: הלכת אהרונוב). לטענתו זכויות אביו בדירה הועברו אליו בהסדר הגירושין של הוריו עוד בשנת 2001, וזאת מהטעם שבמשך שנים לא שילם אביו את הוצאות הבית, ובכלל זה המזונות לו ולאחותו. כארבעה חודשים לאחר שמלאו למבקש 18 שנים הועברו אליו מלוא זכויותיו של האב בדירה, והשניים חתמו ביום 15.01.03 על תצהירי ההעברה ללא תמורה. הערה על זכויות ע. לטובת משיבה 1 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין רק בשנת 2009. המשיבה כמעקלת לא הסתמכה על זכויות ע. בדירה, כך אליבא דמבקש.

המבקש מבקש לראות בוויתור על המזונות תמורה שניתנה לע. בעבור זכויותיו בדירה. עוד המבקש טוען כי העירייה היא רשות שלטונית וחלים עליה כללי המשפט המנהלי, ויש להביא בחשבון ששיהוי בלתי סביר בנקיטת פעולה בידי רשות עשוי במצבים מסוימים להביא לאי-הכרה בזכותה השלטונית לתבוע מהאזרח קיום חובה או קיום חיוב שהוא חב בהם.

המשיבה טוענת מנגד כי רישום זכויות הבעלות בחמישים אחוזים מהדירה על שם ע. הוא בבחינת ראיה חותכת לתוכנו לפי הוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט–1969, ועל התובע הנטל להוכיח כי אינו משקף את מצב הדברים האמִתּי. היא סבורה כי זכותה, שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין, גוברת על זכות המבקש, אם היא קיימת, וזאת בשל העובדה שחלק מהחוב נוצר טרם החתימה על תצהירי ההעברה ללא תמורה. המשיבה עומדת על כך שלא זו בלבד שהזכויות לא נרשמו על שם המבקש, אף לא נרשמה הערת אזהרה לטובתו ולא הומצאו מסמכי דיווח לרשויות המס. לטענתה עסקינן לכל היותר בהעברה ללא תמורה בזמן שע. (החייב) ידע על חובותיו כלפי משיבה 1 ואף הצהיר שהיה שרוי באותם שנים בקשיים כלכליים. הימנעות המבקש מרישום הערת אזהרה לטובתו מוכיחה את חוסר תום הלב בעשייתה של עסקת המתנה, שלטענת המשיבה היא עסקה פיקטיבית שנעשתה לשם הברחת הדירה מנושי החייב, אשר צבר חובות רבים בטרם הועבר הנכס במתנה.

ד י ו ן ו ה כ ר ע ה

3.ראינו כי מטעם המבקש הוגשו שני תצהירי העברה ללא תמורה מיום 15.01.03 של מחצית מהזכויות בדירה: האחד של המבקש, המצהיר כי קיבל ללא תמורה מאביו את כל זכויותיו בדירה, והאחר של ע. , שהעניק את הזכויות לבנו. את התצהירים האלו אימת עורך-הדין שפיק חסנין, אשר העיד לפניי ביום 05.12.16. הלה אישר (סעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית) כי המבקש ואביו הופיעו לפניו באותו יום וחתמו על התצהירים. עוד הוא הצהיר (סעיף 3) כי לאחר מועד החתימה ביקש מהם כמה וכמה פעמים לסור למשרדו כדי לחתום על מסמכים נוספים כגון שטרי מכר, ייפוי-כוח והצהרה לרשויות המס, אך ,,[...] מאחר שבאותו זמן נקלע האב למשברים קשים, הוא נמנע לטענתו מלהגיע למשרדי ולחתום על המסמכים ורישום עסקת המתנה על שם הבן בלשכת רישום המקרקעין'' (שם; כן ראו עמ' 12 לפרוטוקול הדיון, שורות 4–5). בחקירתו הנגדית סיפר כי הסביר למבקש שבשביל להשלים את העסקה עליו להביא אליו את ע. . הוא הוסיף: