א. נ' אורטל אסולין(נאמן) ואח'

מבוא

1. בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל הייעודית לענייני חדלות פירעון בלשכת אשקלון (תיק מספר 803209-12-19), להעמיד את התשלום העיתי לטובת נושי המבקש, במסגרת הצו לפתיחת הליכים, על סך של 150 ₪ לחודש.

   עיקרי טענות הצדדים

2. המבקש טען בבקשתו, בעיקרי הדברים, כי ביום 16.2.2020 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו ובגדרו נקבע תשלום חודשי בסך של 150 ₪; המבקש מוכר כחולה סכיזופרניה קשה, כנכה בשיעור של 100% לצמיתות, וכנעדר כושר לעבוד באופן מלא על ידי המוסד לביטוח לאומי; המבקש מתקיים מגמלה של המוסד לביטוח לאומי ואין לו הכנסות נוספות; יש מקום להחיל בענייננו את ההלכה שנקבעה ב-רע"א 6353/19 אנטולי לשצ'נקו נגד כונס הנכסים הרשמי, 11.2.2020 (להלן: "הלכת לשצ'נקו"); על פי סעיף 156 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") גמלה של המוסד לביטוח לאומי חוסה תחת הסייג שנקבע בסעיף 156(ג) לחוק; בנסיבות העניין יש מקום לקבל את הבקשה, לפטור את המבקש מהחיוב בתשלום העיתי ולהורות על מתן הפטר לאלתר.

3. הנאמנת טענה, בעיקרי הדברים, שהיה מקום להגיש לכב' הרשמת בקשה לעיון מחדש תחת הגשת הבקשה הנדונה לפי סעיף 156(ה) לחוק; היחיד, יליד 1989, הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל 100% אובדן כושר עבודה ו-50% נכות רפואית החל מיום 4.2.2016; בת זוגו של המבקש, בגיל 22, אינה עובדת; ליחיד ובת זוגו ילדה קטינה בגיל שנתיים; חובות המבקש, בסך של 96,507.98 ₪, נוצרו בשנים 2012-2013; היחיד מתקיים מגמלה בסך של 5,452 ₪ והוצאותיו, לטענתו, עומדות על סך של 6,092 ₪; קיימות הוצאות שהן ברות הפחתה; משק ביתו של המבקש אינו פועל למיצוי כושר ההשתכרות ובת זוגו של המבקש אינה עובדת; ניתן להקיש מסעיף 162(א)(2) לחוק כי בית המשפט מוסמך לקבוע צו תשלומים בסכום גבוה העולה על דמי המחיה הדרושים ליחיד על מנת לעודד אותו להגדיל את הכנסותיו והכנסות משק הבית.

4. המבקש טען בתשובה, בעיקרי הדברים, כי הוא ובת זוגו ביקשו להכניס את ילדתם למעון של הרווחה אך אין באפשרותם לשאת בעלות של 1,000 ₪ לחודש; על פי הלכת לשצ'נקו יש לבחון את הכנסותיו של היחיד ולא הכנסות משוערות מכיוון שרעייתו של המבקש אינה עובדת; רעייתו של המבקש סובלת מבעיות רפואיות שהיא אינה מעוניינת בחשיפתן; המבקש אינו מסוגל לשמור על הילדה בשל מצבו הרפואי ורעייתו היא זו שמטפלת בה; המוסד לביטוח לאומי, במסגרת קצבת הנכות של המבקש, משלם עבור רעייתו סך של 2,800 ₪ מידי חודש כקצבת תלויים מכיוון שאינה עובדת; ככל שהרעייה הייתה עובדת הכנסת התא המשפחתי הייתה נמוכה במאות שקלים בשים לב לשכר שהיה משולם לה וההוצאות הכרוכות בהגעה למקום העבודה.

5. המשיבים 3 ו-4, פלאפון תקשורת בע"מ ובנק הפועלים בע"מ, הותירו את ההכרעה בסוגיה הנדונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

6. בדיון שנערך לפניי ביום 27.5.2020 באת כוח המבקש והנאמנת חזרו על עיקרי הטענות מטעמן.

7. בהמשך לדיון הנ"ל באת כוח המבקש הגישה את פרוטוקול הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ותיעוד רפואי בעניינו של המבקש.

   דיון והכרעה 

8. בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

   כפי שאפרט להלן, דין עתירת הערעור הנוגעת לחיובו של המבקש בתשלום חודשי, במסגרת הצו לפתיחת הליכים, להתקבל.

9. בהלכת לשצ'נקו נפסק שאין מקום לחייב יחיד בתשלום חודשי לקופת הנשייה מקום שהכנסתו היחידה היא מגמלת נכות של המוסד לביטוח לאומי והוא נעדר כושר השתכרות, וזאת בשים לב לקביעתו של סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

   סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן:

   "(א) זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך.

   (ב) הוראת סעיף קטן (א) תחול גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או החברה, כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק (בסעיף זה – חברת הדואר), במשך שלושים ימים מיום ששולמה; ואולם רשאי הבנק או חברת הדואר, לפי העניין, לנכות מהגמלה כל סכום שנתנו לזכאי לגמלה על חשבון הגמלה".

   בהלכת לשצ'נקו נקבע-

   "... כאשר גמלת הביטוח הלאומי היא הכנסתו היחידה של החייב, הרי שכל תשלום חודשי שיושת עליו ישולם מכספי הגמלה. סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי פורש את הגנתו על ה'זכות' לגמלה. ברי, כי לפי סעיף זה, לא ניתן לקבוע כי הביטוח הלאומי יעביר את כספי הגמלה או את חלקם ישירות למנהל המיוחד. סעיף 303(ב) מרחיב את ההגנה גם לכספי הגמלה ששולמו לחשבונו של הזכאי, וזאת למשך 30 ימים ... . הנה כי כן, במצב שבו לחייב בפשיטת רגל אין כל הכנסה פרט לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי, לא ניתן לחייבו לשלם תשלום עתי מכוח סעיף 111 לפקודה; לא ישירות מהגמלה, לא בעקיפין מהכספים המשתלמים לחשבונו".

   "... קושי מסוים עלול להתעורר במצבים חריגים שבהם החייב בעל כושר השתכרות בלתי ממומש, ומתקיים מכספי הגמלה בלבד. אמנם, השתת תשלום חודשי במצב זה מובילה, על פני הדברים, לגריעה מכספי הגמלה, בין אם החייב בעל כושר השתכרות, בין אם לאו. דא עקא, שעל החייב בהליך פשיטת רגל מוטלת חובה למצות את פוטנציאל השתכרותו, וזאת כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך...".

   הלכת לשצ'נקו פסקאות 15 ו-18 (הדגשה לא במקור- מ.ה.).

   הקביעה בהלכת לשצ'נקו נעשתה בהתייחס לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980, אך היא חלה ומחייבת גם בענייננו בשים לב לסעיף 156(ג) לחוק.

   "156(א) עם מתן צו לפתיחת הליכים יקבע הממונה דמי מחיה כהגדרתם בסעיף 160 שיוקצו ליחיד מעת לעת בתקופת הביניים, מהכנסתו מעבודה או מכל מקור אחר.

   (ב) הממונה רשאי להורות כי הכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר שממנה משולמים דמי המחיה, כולה או חלקה, לא תהיה חלק מנכסי קופת הנשייה וכי היחיד יותיר בידיו את דמי המחיה ויעביר לנאמן את היתרה בתשלומים עתיים באופן שיורה הממונה.

   (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיפים 303 ו-311 לחוק הביטוח הלאומי או מהוראה בחיקוק אחר המחילה את הסעיפים האמורים או הקובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בהם".

10. בענייננו, אין חולק כי המערער אובחן על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי כמי שסובל מסכיזופרניה כרונית, נכותו הרפואית הצמיתה בתחום הנפשי הועמדה על 50%, לפי סעיף 33(ב)(5) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, והגריעה לגבי כושרו התפקודי הועמדה על שיעור של 100% לצמיתות (סעיפים 4 ו-7 לבקשה הנדונה ולתגובת הנאמנת, בהתאמה; הודעת המוסד לביטוח לאומי, נספח ב' לבקשה הנדונה).

    לאור הערכת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לגבי העדר כושר השתכרות בעניינו של התובע והתיעוד הרפואי שהוצג לפניי סבורני שלא ניתן לייחס למבקש כושר השתכרות בלתי ממומש.

11. מקור הכנסתו היחיד של המבקש היא גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, בסך של 5,452 ₪, הכוללת קצבת תלויים בסך של 2,800 ₪ עבור רעייתו שאינה עובדת (סעיף 11 לתשובת המבקש).

    הנאמנת העלתה טענה לקיומן של הוצאות שהן ברות הפחתה, לכך שרעייתו אימה עובדת, ולטעמה ניתן להקיש מסעיף 162(א)(2) לחוק כי בית המשפט מוסמך לקבוע צו תשלומים בסכום גבוה העולה על דמי המחיה הדרושים ליחיד על מנת לעודד אותו להגדיל את הכנסותיו והכנסות משק הבית, אך סבורני שאין בכוחן של טענות אלה כדי לחייב את המבקש בתשלום עיתי, בשים לב לנסיבות העניין.

    בהלכת לשצ'נקו נקבע אמנם שיחיד המתקיים מגמלה של המוסד לביטוח לאומי, שאינו בעל כושר השתכרות בלתי ממומש, לא ניתן לחייבו בתשלום עיתי, ולא ניתנה התייחסות במישור העקרוני או הקונקרטי, לכושר ההשתכרות או לכלל ההכנסות של התא המשפחתי, אך יש לשים לב שבעניין לשצ'נקו היחיד היה גרוש ללא ילדים, שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה לצמיתות בדרגת כושר של 100%, ומשכך בתי המשפט שדנו בעניינו לא נדרשו להתייחס לעניינים הנוגעים לתא המשפחתי (פש"ר (מחוזי תל אביב) 59135-10-18 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, 23.6.2020; רע"א 6353/19 אנטולי לשצ'נקו נגד כונס הנכסים הרשמי, 11.2.2020).

    המבקש טען שרעייתו אינה כשירה לצאת לעבודה בשל בעיות רפואיות שהיא אינה מעוניינת בחשיפתן, עליה להשגיח על ילדתם הקטינה נוכח מצבו הרפואי, וככל שתשתלב במעגל התעסוקה הדבר יגרום לגריעה מההכנסה של התא המשפחתי, אך סבורני שטענות אלה לא נתמכו באסמכתאות לא מצאתי לנכון לייחס להן משקל של ממש.

    עם זאת, וגם אם אניח שרעייתו של המבקש אינה פועלת למיצוי כושר השתכרותה, סבורני שאין מקום לזקוף זאת לכף חובתו של המבקש ולחייבו בתשלום עיתי מכיוון שפירעונו של זה ייעשה מכספי הגמלה ותוצאה זו אינה מתיישבת, לטעמי, עם קביעתו של סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי, עם ההלכה שנקבעה בעניין לשצ'נקו, ובשים לב לכך שדרגת אי הכושר התפקודי של המבקש הועמדה על 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי.

    הנאמנת טענה לפער שלילי לא מוסבר בסך של 640 ₪ בין סכום הגמלה (5,452 ₪) לבין כלל ההוצאות המדווחות (6,092 ₪), ולהוצאות שהן ברות הפחתה, אך לא התרשמתי שקיימות הוצאות ברות הפחתה בשיעור שיש בו ממש, בשים לב לסכום הגמלה.

     

12. להשלמת התמונה אציין שלצורך קביעת התשלום העיתי שיש להשית על היחיד הזכאי לתשלום גמלת נכות של המוסד לביטוח לאומי, יש מקום לבחון את כלל ההכנסות של התא המשפחתי.

    לעניין זה ראו- פש"ר (מחוזי ב"ש) 37593-07-18 שמעון טואיטו נגד הכונס הרשמי (26.4.2020) ו-פש"ר (מחוזי חיפה) 58218-05-19 הבר יוספה נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (30.6.2020).

    בענייננו, כאמור, מקור ההכנסה היחיד של התא המשפחתי הוא מהגמלה של המוסד לביטוח לאומי.

    התוצאה 

13. מהמקובץ לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שהחיוב החודשי שהוטל על היחיד במסגרת הצו לפתיחת הליכים מבוטל, וזאת החל ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים.

14. לא מצאתי לנכון להיעתר לעתירתו של המבקש לגבי מתן הפטר לאלתר וסבורני שעל הערכאה הדיונית להידרש לעניין זה ככל שתמצא לנכון לפי הנתונים שלפניה.

15. בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות על מי מהצדדים.

16. המזכירות תודיע לצדדים וללשכת ההוצאה לפועל באשקלון (תיק הוצאה לפועל מספר 803209-12-19) ותסגור את התיק ברישומיה.

    ניתנה היום, ג' אלול תש"פ, 23 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.