HUSEIN נ' ג'וב פלייס ואח'

בפניי תביעתו של מר HUSEIN ISSA ABAKAR (להלן – התובע) לתשלום זכויות הנובעות מיחסי העבודה עם חברת ג'וב פלייס בע"מ וחברת אבשלום הראל ובניו 1992 בע"מ (להלן יחד– הנתבעות), וניתוקם.

עיקרי ההליך:

במסגרת כתב התביעה עתר התובע לקבלת פיצוי בסך של 23,890 ₪ וזאת בגין אי תשלום פיצוי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, קרן פנסיה ואי מתן הודעה לעובד.

יחד עם זאת, בשלב הסיכומים המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים היא לעניין מועד תחילת זכאות התובע להפרשות לקרן הפנסיה שמסתכמת ב-3,241 ₪ (ראו סעיף 15 לסיכומי התובע). ייאמר כבר עתה כי הצדדים חלוקים באשר לסיבה בגינה הצטמצמה המחלוקת לעניין הפנסיה בלבד, כאשר לטענת הנתבעות, התביעה הייתה "מנופחת" מלכתחילה, ואילו לטענת התובע הוא קיבל כספים מהנתבעות לאחר הגשת התביעה, ועל כן הצטמצמה גדר המחלוקת.

היות ומדובר במחלוקת משפטית, הצדדים ביקשו כי יינתן פסק דין ללא שמיעת ראיות וכל אחד מהם הגיש את סיכומיו בכתב. על כן, השאלה שבה עלי להכריע, היא האם התובע זכאי להפרשות פנסיוניות החל מיום עבודתו הראשון, או שמא רק בחלוף 6 חודשים עבודה.

טענות התובע בתמצית

לטענת התובע, עיסוקה של הנתבעת 2 הוא בתחום המזון ועל כן חל עליה צו ההרחבה בענף התעשייה. בהתאם, מכוח סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן- החוק), יש להחיל על התובע את צו ההרחבה החל בחצרי המשתמש, קרי צו ההרחבה בענף התעשייה. סעיף 13(א) לחוק קובע כדלקמן –

"תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי - הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולותק בעבודה אצל המעסיק בפועל."

עוד טוען התובע, כי יש להחיל עליו את צו ההרחבה בענף התעשייה גם מכוח סעיף 12(א) לחוק קבלני כוח אדם, הקובע כי בתום 9 חודשים העסקה ייחשב עובד הקבלן כעובד המשתמש.

באשר לאחריות הנתבעת 2, טוען התובע כי הנתבעת 2 התקשרה עם הנתבעת 1 - חברת כוח אדם, בחוזה הפסד ועל כן יש לחייב גם אותה.. באותו הקשר טען, כי הנתבעת 2 לא פיקחה על הנתבעת 1, וגם מכוח כך יש לחייבה.

על כן, לטענת התובע, יש לשלם לו הפרשים בסך של 3,241 ₪ בגין אי ביצוע הפרשה לטובת קופת הפנסיה החל מהיום הראשון.

טענות הנתבעות בתמצית

הנתבעות כופרות בזכאות התובע. לטענתן, האחרון לא פירט מכוח איזה צו הרחבה יש לבצע את ההפקדות החל מהיום הראשון לעבודה, ואף לא הפנה להוראות ספציפיות במסגרת אותו צו. ודוק, בהתאם לצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם, על המעסיק להפריש כספים לטובת קרן הפנסיה בתום 9 חודשי העסקה, זאת בעוד שלתובע הופרשו כספים בתום 6 חודשים העסקה בלבד.

באשר לסעיף 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כול אדם, טוענות הנתבעות כי לגבי התובע מתקיים החריג להשוואת תנאים הקבוע בסעיף 13(ג), במסגרתו הוצאו עובדי קבלן, שתנאי עבודתם הוסדרו במסדרת הסכם קיבוצי כללי, מתחולת הסעיף.

ודוק, על המעסיק של התובע, היא הנתבעת 1, חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד בתחום משאבי האנוש. מכאן שהחריג דנן לא חל, ויש לבצע הפקדות לקרן הפנסיה בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף כוח האדם, קרי בתום 9 חודשי העסקה. בפועל הופרשו לתובע כספים לטובת קרן הפנסיה בתום 6 חודשי העסקה בלבד.

לאור כל האמור לעיל, לטענת הנתבעות יש לדחות את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות.

דיון והכרעה: 

נטל ההוכחה לתחולת צו הרחבה מוטל על כתפי התובע (ראו ע"ע 18/99 אפרימי נ' לילה עבד לעיל (פורסם בנבו,2000). על כן יש לבחון האם התובע עומד בנטל האמור.

תחולת צו ההרחבה תיבחן לפי עיסוקו העיקרי של המעסיק. על פי הדין, סיווגו הענפי של מעסיק יעשה בין היתר בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד) (דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מואסי מוחמד עבד אלעזיז, [פורסם בנבו] (4.12.1996)).

לעניין תחולת צו ההרחבה בענף התעשייה, מקום בו הנתבעת 2 ציינה במסגרת כתב הגנתה כי היא עוסקת בתחום המזון בייצור ושיווק רטבים, הרי שהצדק עם התובע כי על הנתבעת 2 חלים צווי ההרחבה בענף התעשייה. לאמור, עיסוק הנתבעת בייצור רטבים נכנסת לגדר "ייצור משפרי טעם ורטבים", המשויך בסיווג האחיד לתחום תעשייה וחרושת (סדר C , ענף ראשי 10 – ייצור מוצרי מזון, 1079- יצור מוצרי מזון אחרים). לאור האמור, מקובלת עלי טענת התובע לפיה פעילות הנתבעת 2 נופלת בגדר ענף התעשייה.

יחד עם זאת, מעיון בצו ההרחבה בענף התעשייה "מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה" (ילקוט פרסומים 5525 מיום 7.5.2006) (להלן – צו ההרחבה), הרי זה מחריג מתחולתו את ה"עובדים כאמור בסעיף 4 להוראות המורחבות". עיון בסעיף 4 (ז) לצו ההרחבה מעלה כי הוא מחריג מתחולתו "עובד שלא מבוטח לפי פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי" ותחת החלת הצו מפנה אל נספח ג' לצו, העוסק בחוק עובדים זרים. בנסיבות העניין, ומשאין מחלוקת כי התובע הינו "עובד זר", הרי שצו ההרחבה בענף התעשייה אינו חל על היחסים שבין הצדדים.

לאור האמור, יש לחשב את זכאות של התובע לזכויות פנסיוניות על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008, בהתאם לשיעורים הנקובים בו, החל מתום ששה חודשי העסקה ועל פי תקופת עבודתו. מעיון מתלושי השכר עולה, כי אכן בוצעו הפרשות בתום 6 חודשי העסקתה, קרי מחודש מאי 2016, והיות והתובע לא טען כי הופרש לו בחסר ביחס לצו הכללי במשק, הרי שהתביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעות (ביחד ולחוד) בסך 2,500 ₪ (1,250 ₪ לכל אחת).

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ט, (29 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.