פס"ד המורה על תיקון צוואה בשל טעות

השאלה העומדת על הפרק – האם בצוואתו מיום 15.12.2020 ביקש המנוח לבטל את צוואתו מיום 25.8.2002 או שמא ההוראה בפיסקה שמונה בצוואה מיום 15.12.2020 מקורה בטעות?

רקע עובדתי ודיוני נדרש לעניין

1. מר ד.צ ז"ל (להלן גם – המצווה או המנוח) יליד 20.8.1930 נפטר ביום 18.6.2023 בהיותו בגיל 93 שנים, כשהוא אלמן, ללא ילדים (נ/3).

    

2. למנוח היו ארבעה אחים, אשר כולם נפטרו לפניו. התובעת 2 (להלן גם – נ'), הנתבע (להלן גם – י') וגב' מ.צ (להלן גם – מ') הם אחים, ילדיו של מ' ז"ל, שהיה אחיו התאום של המנוח; התובעת 1 (להלן גם – ר') היא בת דודה של הנתבע; מר י.מ (להלן גם – י.מ) הוא בן אחיינית של המנוח.

    

3. המנוח נרשם במרשם המקרקעין כבעלים של זכויות בשני נכסי מקרקעין: דירה הנמצאת ברח' XX בתל אביב, ידועה גם כחלקה X בגוש X (להלן גם – הדירה בתל אביב); בית צמוד קרקע הנמצא ברח' XX, נס ציונה ידוע גם כחלקה X בגוש X (להלן גם – תת חלקה 2) (נ/6).

    

4. הנתבע ורעייתו גב' א.צ (להלן גם – א') רשומים במרשם המקרקעין כבעלי זכויות בבית צמוד קרקע הנמצא ברח' XX נס ציונה, וידוע גם כחלקה X בגוש X (נ/7).

    

5. הנכסים המצויים בתתי חלקות 1 ו-2 בגוש X מחוברים זה לזה, משמשים כבית אחד (להלן גם – הנכס בנס ציונה).

    

6. המנוח הותיר אחריו שתי צוואות, ואלו הן:

    

   צוואה מיום 25.8.2002 (לעיל ולהלן גם – הצוואה המוקדמת) נחתמה בפני העדים עו"ד רענן מזרחי ז"ל ועו"ד רמי ביאזי (נ/1), ובמסגרתה המנוח ציווה כך:

    

   "א. צוואה זו חלה רק על זכויותיי במקרקעין הידועים כחלקה Xבגוש X ברח' XX בנס ציונה.

   ב.הנני מצווה את מלוא זכויותיי במקרקעין הידועים כחלקה X בגוש X ברח' XX בנס ציונה לאחייני היקר י.צ ת.ז. ...

   ג.יתר עזבוני יחולק כחוק".

    

   צוואה מיום 15.12.2020 (לעיל ולהלן גם – הצוואה המאוחרת או הצוואה) נחתמה בפני העדים עו"ד ג.ב (להלן גם – עו"ד ב') ומר א.י, מכר של הנתבע (להלן גם – מר י') (נ/2), ובמסגרתה המנוח ציווה כך:

    

   "הנני מצווה את כל זכויותיי ורכושי מכל מין וסוג שהוא, אך ורק לחמשת המוטבים הבאים: לארבעת אחייני י.צ, מ.צ, נ.מ, ר.ב.ס ולבנה של אחייניתי י.מ, בחלקים שווים. מדובר על דירה שבבעלותי ושרשומה על שמי ברחוב XX בתל אביב, בקומה 2 גוש X חלקה X תת חלקה X, וכן על כל הכספים ו/או זכויות כספיות ו/או קופות גמל ו/או קרנות השתלמות ו/או מט"ח ו/או ני"ע שבבעלותי ומופקדים בכל מוסד ו/או גוף שהוא ו/או בבנקים ו/או כל רכוש מכל מין וסוג שהוא ו/או כל זכות ששייכים לי.

   ...

   צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה".

    

7. האחיינים ובן האחיינית נפגשו במשרדו של עו"ד א.ג (להלן גם – עו"ד ג') בעניין הסכם חלוקת עיזבון נוכח ההוראה בצוואה המאוחרת כי כל צוואה קודמת מבוטלת (להלן גם – ההוראה המבטלת או ההוראה שבמחלוקת). בסופו של יום לא הושג הסכם חלוקת עזבון בין כל האחיינים ובן האחיינית.

    

8. על רקע זה מ' עתרה ליתן צו קיום הצוואה המאוחרת (ת"ע 27701-09-24), ואילו הנתבע התנגד לכך והגיש בקשה לקיום הצוואה המוקדמת (ת"ע 49628-09-24), ולכך התנגדו ר' (ת"ע 49319-09-24) ונ' (ת"ע 49355-09-24)

    

9. כל ההליכים הועברו להכרעת בית המשפט בהתאם לסעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה או החוק).

    

10. בדיון קדם משפט שהתקיים בפניי ביום 7.1.2025 ביקשה מ' שלא להיות מי שעומדת מאחורי הבקשה לקיום הצוואה המאוחרת. לצד זאת, ר' ונ' הודיעו שיעמדו מאחורי הבקשה הנ"ל (שם, עמ' 5, ש' 28-27, 32-31; עמ' 6, ש' 2-1). בנסיבות אלה, הוריתי על מחיקתה של מ' כתובעת ועל רישומן של נ' ו' כתובעות (שם, עמ' 6, ש' 11-9).

11. הצדדים הגישו תצהירים במקום עדות ראשית.

     

    מטעם התובעות הוגשו גם תצהירים של מר ש.(ש).מ, בעלה של התובעת 2 (להלן גם – ש'); גב' א.א וגב' ד.ע, בנותיה של התובעת 1 (להלן גם – א' ו-ד'); מר א.א, חתנה של התובעת 1 (להלן גם – א'); מר ח.כ וגב' ס.ש, חבריה של התובעת 1 (להלן גם – ח' ו-ס').

     

    מטעם הנתבע הוגשו גם תצהירים של גב' א.צ, אשתו של הנתבע (להלן גם – א'); גב' א.נ, גיסתו של הנתבע (להלן גם – א'), מ' וי.מ. כמו כן, הנתבע הזמין לעדות את עדי הצוואה, עו"ד ב' ומר י', וכן את עו"ד ג' (החלטה מיום 20.4.2025).

     

12. התקיימו 2 ישיבות הוכחות בימים 6.7.2025 ו- 7.7.2025 במהלכן נשמעו חקירות של עו"ד ג' (עמ' 13-8), עו"ד ב' (עמ' 15-13), מר י' (עמ' 16-15), מ' (עמ' 17-16), י.מ (עמ' 18-17), הנתבע (עמ' 20-18), ח' (עמ' 21-20), ש' (עמ' 24-21), התובעת 2 (עמ' 29-25), א' (עמ' 30-29), א' (עמ' 32-30), ד' (עמ' 33-32), התובעת 1 (עמ' 40-35).

     

    יוער, כי התובעות ויתרו על עדותה של ס' ותצהירה הוצא מהתיק (החלטה מיום 6.7.2025 עמ' 34).

     

13. הצדדים הגישו סיכומים; ניתן כעת פסק הדין.

     

    טענות הצדדים

     

14. מתנגד קיום הצוואה המאוחרת טוען כי:

     

    א.ההוראות שבמחלוקת הן טעות; המנוח לא רצה ולא התכוון לצוות בצוואה המאוחרת גם את הנכס בנס ציונה; אילו היה המנוח מודע להוראות אלה ו/או משמעויותיהן המשפטיות לא היה חותם על הצוואה המאוחרת; אלמלא הטעות המנוח היה מורה רק על חלוקת הנכס בתל אביב וכספו בין היורשים בחלקים שווים, ללא שום הוראה שיש בה כדי להשפיע באיזה שהוא אופן על הנכס בנס ציונה.

     

    ב.הטענה על עסקה עתידית בירושה בניגוד להוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה מהווה הרחבת חזית אסורה ואף אינה נכונה לגופה.

     

    לפיכך, עתר הנתבע לדחות את ההתנגדות לצוואה המוקדמת וליתן צו לקיומה; להורות על תיקון/ ביטול ההוראות שבמחלוקת בצוואה המאוחרת כך שייקבע שהיא מתייחסת לנכס בתל אביב בלבד ואינה מתייחסת ואינה כוללת את הנכס בנס ציונה.

     

15. מבקשות קיום הצוואה טוענות כי:

     

    א.הצוואה המוקדמת מהווה למעשה הסכם פסול בדבר ירושה עתידית של הבית בנכס ציונה שנערך עוד בחייו של המנוח ועל כן היא בטלה מעיקרה מכח סעיף 8(א) לחוק הירושה וכן מכיוון שהמנוח ביטל בצוואה המאוחרת את הצוואה המוקדמת בגלל התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפיו.

     

    ב.לא נפלה כל טעות בצוואה המאוחרת ואין להתערב בה.

     

    לפיכך, עתרו התובעות לבטל מעיקרה את הצוואה המוקדמת וליתן צו קיום הצוואה המאוחרת כך שכל רכושו של המנוח יחולק בין היורשים בחלקים שווים; לחלופין, להעדיף את הצוואה המאוחרת לפי סעיף 36 לחוק הירושה.

     

    דיון והכרעה

     

    מתווה נורמטיבי –

16. סעיף 30(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן גם – חוק הירושה) קובע כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן - בטלה הוראת הצוואה". סעיף 31 לחוק קובע כי: "עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה".

     

17. הטעות בסעיף 30(ב) מכוונת לטעות "שורשית ו"יסודית" הנוגעת לעצם השיקולים שהביאו את המצווה לעשות את הצוואה – טעות שבעובדה, בדין או במניע [עמ"ש (מרכז) 47916-03-23 ש.א נ' ק.ב.א.מ (10.3.2024); עמ"ש (ת"א) 42530-11-23 עו"ד אייל בר לב נ' א.ל ואח' (24.4.2024); ספרם של שוחט, פיינברג, פלומין, דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שביעית) בעמ' 129].

     

18. סעיף 30(ב) לחוק מעגן הסדר המאפשר לבית המשפט לתקן את צוואתו של המוריש בשמו, מקום בו הוא משוכנע שלולא הטעות היה קובע המצווה שזהו רצונו [ת"ע (י-ם) 45861/08 פלונית נ' אלמונים (29.7.2010)].

     

19. האפשרות לתקן טעות מותנית בכך שניתן לקבוע "בבירור" מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות: "לקבוע בבירור משמעו לקבוע באופן שמסיר כל ספק סביר באשר לכוונת המצווה (ראו: שילה, בעמ' 277-276; שאול שוחט פגמים בצוואות 266-265 ו-276 (מהדורה שניה 2001) (להלן: שוחט); וכן ברק, בעמ' 362-360). מענה חיובי לשאלה זו יאפשר את תיקון הטעות. מאידך, אם שאלה זו תיענה בשלילה, יהא עלינו להכריז על ביטול הוראות הצוואה המאוחרת – פרט להוראת סעיף 1 לצוואה המאוחרת אשר מבטל את צוואתו המוקדמת של המנוח" [בע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית, פיסקה 65 (2.12.2024)].

     

20. הנטל להוכחת קיומה של טעות מוטל על מי שטוען לקיומה. מדובר בנטל נכבד עת נדרש המתנגד להוכיח את הטעות כמו גם את הקשר הסיבתי בין הוראת הצוואה לטעות של המצווה, ולהוכיח מה היה רצונו של המצווה אלמלא טעותו [ת"ע (נצ') 7835-02-12 עזבון המנוחה ר.ר ז"ל נ' י.ר פיסקות 46, 48 וההפניות שם (8.12.2013); ת"ע (חי') 69673-03-22 ר.נ ז"ל נ' א.ר.א, פיסקה 25 (29.5.2025); ע"מ (חי') 547/07 אלמונית נ' פלונים, פיסקות 16-15 וההפניות שם (9.9.2007); בע"מ 4990/12 זילברסון נ' זילברסון (13.11.2012); פרופ' ש. שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 כרך ראשון (1992) בעמ' 276].

     

21. על יסוד האמור לעיל אפנה לבחון את נסיבות המקרה שלפניי.

     

    מן הדין אל הנדון –

    הוכח כי נפלה טעות בצוואה

22. לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי המנוח לא רצה ולא התכוון לפגוע בהורשה לנתבע בצוואה המוקדמת באמצעות הצוואה המאוחרת. המסקנה נלמדת ממכלול הראיות הבאות.

     

23. בין המנוח לנתבע שררה מערכת יחסים קרובה, "כמו אב ובן" (א'- סעיף 9 לתצהיר), עם עזרה ותמיכה הדדית: "והיה ידוע שדוד ד' עזר לי', לא פעם ולא שלוש" (ד'- עמ' 33, ש' 16), והיחסים נותרו טובים ותקינים עד לפטירתו של המנוח (הנתבע- סעיף 13 לתצהיר, עמ' 19, ש' 20-11, 31- 34; מ'- סעיף 7 לתצהיר; א'- סעיף 13 לתצהיר; א'- סעיף 11 לתצהיר; י.מ- סעיף 7 לתצהיר).

     

    ולראיה, המנוח התיר לנתבע לחבר את תתי חלקות 1 ו-2 ולעשות שימוש בשני המבנים כבית אחד, שלא כנגד תשלום דמי שכירות (הנתבע- סעיפים 26-24 לתצהיר; סעיף 6 ועמ' 26 נ/8; סעיף 9 לתצהיר א'; נ'- עמ' 25, ש' 3-1); המנוח והנתבע הגיעו להסכמה בדבר תמיכה כלכלית בסך 200 דולר לחודש צמוד לשער הדולר היציג (להלן גם – הסכם התמיכה הכלכלית או ההסכם) (סעיפים 3-2 נ/8), והמנוח ש"(ו)היה זקוק להכנסה" (הנתבע- עמ' 18, ש' 29-28; מ'- עמ' 17, ש' 3), ולשיטת התובעות אף התלונן כל הזמן על גובה הסכום: "זה פרוטות מה שאני מקבל" (נ'- עמ' 25, ש' 11-10, 33-31; ר' גם ש'- עמ' 23, ש' 3; ד'- עמ' 33, ש' 15) ועל כך שהנתבע אינו משלם לו: "ש: התלונן על י' באוזנייך שלא נותן לו כסף? ת: כן. ש:...שי' מנצל אותו כספית? ת: נכון" (ר'- עמ' 37, ש' 11, 24-21), לא שינה את התנהלותו ביחס לנכס ולא חזר בו מהסכמתו לאפשר לנתבע להתגורר בו. ודוק, איש מבני המשפחה גם לא פעל לסייע למנוח בהגדלת "דמי השכירות" (לשיטתן של התובעות) או להגן עליו מפני ניצול מצד הנתבע חרף התלונות שלכאורה השמיע המנוח (נ'- עמ' 25, ש' 11, עמ' 26, ש' 14-12; ש'- עמ' 3, ש' 5-4, 11; ר'- עמ' 37, ש' 28-25, 34-33); חרף תלונותיו לכאורה של המנוח בדבר אכזבתו מהשינוי ביחסו של הנתבע כלפיו: "לא היה רק מאוכזב, לי' היה קשר קר ומרוחק ..הוא נורא נפגע מהיחס ומהחוסר תשומת לב" (א'- עמ' 31, ש' 19, 30), המנוח פעל למנות את הנתבע לטפל בענייניו ואף המשיך להיוועץ בו ולהסתייע בו (נ'- עמ' 26, ש' 9, 17, 19; א'- עמ' 29, ש' 31; ר'- עמ' 37, ש' 12). למשל, המנוח שקל לערוך ייפוי כח ולקבוע את הנתבע כמיופה כח כי: "הם (הנתבע ובעלה של ר'- ס.א) עוזרים לי היום ודואגים לי לכל דבר שאני צריך" (תעודת רופא מיום 6.11.2019 נ/4; ר'- עמ' 38, ש' 5). או למשל, המנוח הסמיך את הנתבע לפעול בענייניו הבנקאיים (יפוי כח מיום 20.2.2020 נ/5; הנתבע- עמ' 19, ש' 27-25; י.מ- סעיף 7). או למשל, המנוח הסתייע בנתבע בקשר לפרוייקט תמ"א בנכס בתל אביב (ש'- עמ' 23, ש' 31-26).

     

24. בענייננו, ההתנהלות הדיונית של התובעות מטילה צל כבד על משקל טענותיהן לעניין התערערות היחסים והיחס המחפיר כלפי המנוח. למשל, התובעות נמנעו לזמן לעדות את הקבלן על מנת להעיד על התנהגות אגרסיבית מצד הנתבע כלפי המנוח (ש'- עמ' 24, ש' 3-1), והימנעותן פועלת לחובתן [ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993)]. או, למשל, התובעות בחרו לוותר על חקירתן של א' וא' בטענה כי מדובר בעדות מפי השמועה (עמ' 18, ש' 13, 18), אלא שהטענה אינה מתיישבת עם טיב העדות, שהתבססה למצער בעניינים ספציפיים על ידיעה אישית. משכך, אין הסבר סביר להימנעות התובעות מחקירת העדות. על כן, יש לזקוף לחובת התובעות את הימנעותן מחקירת העדות בחקירה נגדית [ע"א 4584/10 מדינת ישראל נ' רגב שובר (4.12.2012); ע"ע 4510-03-20 ניסן נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (26.11.2020)]. או, למשל, התובעות ניסו לבסס את טענתן על יחס מחפיר על עדויות שמיעה (א'- עמ' 29, ש' 31-34; א' -עמ' 32, ש' 3). או למשל, התובעות ניסו להמעיט ממשקלה של תעודת הרופא בלי לזמן לעדות את עורכת המסמך (נ'- עמ' 26, ש' 24-22).

     

25. חרף אמירות, לכאורה, של המנוח "כי בכוונתו להוציא את י' מצוואתו...לא רוצה לתת לו כלום" (ר'- סעיפים 16, 17 לתצהיר; א'- עמ' 31, ש' 32), בצוואה המאוחרת ציווה המנוח לאחייניו, ובכללם לנתבע, את זכויותיו, בחלקים שווים ביניהם, תוך שהבהיר כי התיבה "כל זכויותיי ורכושי מכל מין וסוג שהוא" מתייחסת לנכסים מסוימים: "מדובר על דירה שבבעלותי ושרשומה על שמי ברחוב XX בתל אביב...וכן כל הכספים ו/או זכויות כספיות" (עמ' 7 נ/2).

     

26. מ' הגישה את הבקשה לקיום הצוואה המאוחרת אך חזרה בה מהבקשה: "אני לא עומדת על הבקשה לצו קיום צוואה מאוחרת, אני אהיה עדה ומה שיהיו תוצאות ההליך אני אקבל" (פרו' 7.1.2025 עמ' 5, ש' 28-27).

     

27. כנזכר הצוואה המאוחרת כוללת את התיבה: "צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה" (ע' 8, נ/2). על כן, עצם חזרתה של מ' מן הבקשה אינה עניין של מה בכך, ויש בכך כדי להשליך על המשקל שיש לייחס לטענותיו של הנתבע במסגרת כתב ההתנגדות לצוואה המאוחרת ו/או כתב התשובה להתנגדות לצוואה המוקדמת, במיוחד נוכח העובדה שהחזרה מהבקשה אינה עולה בקנה אחד עם אינטרס כלכלי ישיר של מ' ואף עומדת לכאורה בניגוד לו.

     

28. בענייננו, התובעות הפריחו טענה בעלמא שלפיה יובאו ראיות "שי' לקח את האחים אליו ושהם עובדים ביחד" (פרו' 7.1.2025 עמ' 3, ש' 12), מבלי שהציגו כל תשתית לתמיכה בטענה אשר אף נזנחה ולא הועלתה עוד בהמשך ההליך.

     

29. עמדתה של ר' אשר לפיה היא עומדת מאחורי הבקשה לקיום הצוואה המאוחרת ומתנגדת לקיים את הצוואה המוקדמת, אינה מתיישבת עם הסכמתה להסכם חלוקת העיזבון שהכין עו"ד ג' (ר'- פרו' 7.1.2025 עמ' 5, ש' 31; עמ' 36, ש' 1 סעיף 3 לכתב התנגדות שהוגש לרשם הירושה עמ' 6 לכתב ההתנגדות ת"ע 49319-09-24).

     

30. בענייננו, עו"ד ג' ששירותיו נשכרו על ידי היורשים "לטפל בשם היורשים ולייצגנו" (ר' כתב התנגדות של ר' ת"ע 49319-09-24), העיד כי במפגשיו עם היורשים הוצג הקושי בצוואה המאוחרת והפתרון (עמ' 9, ש' 1, 6), וכי בתחילה הייתה הסכמה גורפת לכך ש"אין בעיה עם הדירה בנס ציונה, הדירה בנס ציונה היא של י.צ בלבד" (עמ' 9, ש' 2); עובר למועד שנקבע לצורך חתימת הסכם חלוקת העיזבון הכל היה ברור לכולם: "ממה שאני זוכר לא היו טלפונים אלי מר' ונ' עם שאלות כלשהן" (עמ' 11, ש' 30-29); נ' "פוצצה" את הסכם חלוקת העיזבון בגלל "שיש לה עניינים לא סגורים מהעבר בינה לבין מ' ... שקשור לירושה שלהם מאבא שלהם... העניין לא היה בכלל קשור לנושא של המנוח ..ולא לעיזבון שלו" (עמ' 9, ש' 19-13; עמ' 12, ש' 34- עמ' 13, ש' 2; ר' גם נ'- עמ' 28, ש' 32- עמ' 29, ש' 2). למרות זאת, היורשים האחרים חתמו על ההסכם: "הם החליטו שלושתם בכל מקרה נחתום... בהמשך הם ינסו לגשת לנ' ולשכנע אותה לחזור בה ולבוא ולחתום. ... שלושתם חתמו על הסכם חלוקת העיזבון. היורש הנוסף י.מ ..הגיע במועד אחר...וחתם על ההסכם" (עמ' 9, ש' 26-22; עמ' 11, ש' 31-30).

     

31. אכן, בסופו של יום הסכם חלוקת העיזבון לא נחתם. עם זאת, אין בעובדה זו כדי לאיין את המשקל הראייתי שיש לייחס לטיוטת ההסכם המשקפת את ההסכמות והעמדות שהתגבשו בין הצדדים באותה עת. על כך למדים ממכלול הנתונים כדלהלן: התובעות טענות לקיומה של הקלטה, אשר לטענתן סותרת את העדות בדבר תמימות דעים בין היורשים הפוטנציאליים לחתום על הסכם חלוקת העיזבון (עמ' 10, ש' 23-19), אלא שהקלטה זו לא הוגשה בשום שלב על כל המשתמע מכך [עמ' 11, ש' 11-9) [ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'ציק, פ"ד נו(1) 539, 549 (2001)]; התובעות ידעו על הצוואה המוקדמת (עו"ד ג'- עמ' 12, ש' 25-24; ר'- סעיף 17 לתצהיר; עמ' 38, ש' 26- עמ' 39, ש' 6), ואף על פי כן היו מוכנות לחתום על הסכם חלוקת העיזבון, כשהן מודעות היטב לקושי שמציבה הצוואה המאוחרת; א', בתה של התובעת 1, שהיא משפטנית והשתתפה בפגישה אצל עו"ד ג': "עמדה על כך שהסכם חלוקת העיזבון ייחתם עוד לפני שמוציאים את צו קיום הצוואה" (עו"ד ג'- עמ' 8, ש' 26; עמ' 9, ש' 8-1; א'- עמ' 30, ש' 15); הוחלפו בזמן אמת הודעות בין נ' לנתבע שם נכתב: "העברתי לטלפון של ש' ואצלו כן נפתח מסכימה להכל תעדכן אותי בבקשה מתי מגיעים לחתום... סודר גם הניירת של הבית בתל אביב?... יופי" (עמ' 40 נ/13) ובין ר' לנתבע (באמצעות הטלפון הנייד של א' – סעיף 20 לתצהיר א') שם נכתב: "אני מבינה שאתה בלחץ על הבית שלך אבל בך אף אחד לא יפגע שתעשה הסכם פרטני אני לא מתכוונת להיות שבויה של המטורללת הזו לאחר מה שעשתה בפגישה האחרונה..הכל תאוות ביצא (הטעות במקור-ס.א) ... רוצה לסגור חשבון של שנים על חשבון אחרים" (עמ' 56-55 נ/ 16; נ/2 לתצהיר א').

     

32. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי המנוח לא שינה טעמו כלפי הנתבע. על כן, אני קובעת כי נפלה טעות בתיבה בצוואה המאוחרת כי "צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה".

     

    הוכחה ידיעה "ברורה" על רצונו הריאלי של המנוח

33. לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי המטרה לשמה כתב המנוח את הצוואה נוגעת לזכויות בדירה בתל אביב בלבד, ובכוונתו ורצונו היה ונשאר שהנתבע יירש את הנכס בנס ציונה.

     

34. בענייננו, הונח מארג ראייתי אשר נסמך על אדנים ראייתיים שונים ומאובחנים העולים בקנה אחד, ותומכים בכך שהמנוח בחר לצוות את הזכויות בדירת תל אביב. להלן אפרט.

     

    א.המנוח עדכן את האחיינים ובן האחיינית על כוונתו לערוך צוואה שבמסגרתה יצווה להם את זכויותיו בנכס בתל אביב: "הרים לי טלפון ואמר לי שהוא רוצה לערוך צוואה ולחלק את זה בין 5 יורשים. הוא דיבר על הדירה בתל אביב חד משמעית" (מ'- עמ' 16, ש' 24-23, סעיף 4 לתצהיר; הנתבע- סעיפים 35, 37 לתצהיר; י.מ- סעיף 6 לתצהיר). הדברים הובאו לידיעת התובעות, שאם לא כן אין הסבר כיצד נ', שלכאורה הייתה מופתעת ולא ידעה את תוכן הצוואה, ידעה את זהות היורשים? (נ'- סעיפים 21-20 לתצהיר, עמ' 27, ש' 15, 29). אין גם הסבר מדוע ר' ששמעה מהמנוח על רצונו להוריש את מלוא רכושו לחמישה יורשים: "בחלקים שווים ובטח לא לתת לי' את הבית בנס ציונה. מעולם לא רצה לעשות זאת בטח לא בשנותיו האחרונות שהרי היה מאוכזב ממנו קשות" (סעיף 21 לתצהיר), הסכימה ואף חתמה על הסכם חלוקת העיזבון, בלי לדרוש לקבל "פיצוי" מנכס אחר עניין שעלה רק בשלב מאוחר יותר ולא הבשיל (עו"ד גמליאל- עמ' 9, ש' 34-29; סעיפים 31-30 לתצהיר ר').

     

    ב.י.מ העיד כי: "המנוח דיבר רק על הבית בתל אביב, ואמר לי שהוא יוריש את הבית לי, לי', לנ', למ' ולר'. הוא לא הזכיר את הבית בנס ציונה" (סעיף 6 לתצהיר). התובעות נמנעו מלחקור את העד על עדותו בעניין מהותי זה. הפסיקה קובעת כי הימנעות של בעל דין מלעשות שימוש בכלי חשוב זה של חקירה נגדית מותירה את גרסת העד שלא נחקר כגרסת אמת שלא הופרכה, ומתפרשת כהסכמתו של הנמנע מלחקור למצב הדברים כפי שהוצג בגרסה זו [ע"ע 36316-06-12 עירית רמת השרון נ' איילת שושני ג'ינו, פיסקה 41 וההפניות שם (24.2.2015)].

     

    ג.מטרת הצוואה המאוחרת הייתה להסדיר את חלוקת יתרת העיזבון בין יורשים ספציפיים – האחיינים ובן האחיינית (מ.מ ז"ל), וזאת מאחר שהמנוח לא רצה שעיזבונו יגיע לידיה כי היא בעלת "רכוש רב והוא רצה לדאוג לי' שאותו אהב מאוד" (סעיף 35 לתצהיר הנתבע). יוער כי הנתבע לא נחקר על עדותו בעניין זה וגרסתו לא נסתרה.

     

    ד.הנתבע פעל לקבל היתר בנייה (נ/9), ערך שיפוצים שהביאו לאיחודן של תתי חלקות 2-1 לכדי בית אחד, תוך השקעת כספים בסכום של "למעלה ממליון ₪" (סעיף 7 לתצהיר א'; סעיפים 11-10 לתצהיר א'; סעיף 32 לתצהיר הנתבע). השיפוצים בנכס בנס ציונה נערכו בידיעתו של המנוח ובהסכמתו, למצער המשתמעת (נ/9; ר'- עמ' 36, ש' 17, עמ' 38, ש' 25-24). קרי, המנוח ידע שהנתבע משקיע כספים בהסתמך על הצוואה המוקדמת. בנסיבות אלה, לא מתקבל על הדעת שהנתבע יטרח לסייע בידי המנוח לערוך צוואה נוספת שתפגע בהוראות הצוואה המוקדמת שמיטיבה עמו ונמצאת בידיעתו במשך שנים רבות (הנתבע- סעיפים 38, 43-40 לתצהיר; מר י'- עמ' 15, ש' 29-27; נ/12; א'- עמ' 31, ש' 26-23). גם אין זה סביר שהמנוח יבקש להסתייע דווקא בנתבע בעריכת צוואה, שעה שלכאורה ביקש להדיר את הנתבע מן הירושה: "למחוק את י' מהצוואה" (סעיף 10 לתצהיר התובעת 1; סעיף 3 לתצהיר התובעת 2).

     

    ה.הנתבע ציין מיוזמתו כי מסר לעורך הצוואה: "שיש למנוח בית בתל אביב ...ואמרתי לו שזה הבית שהוא רוצה להוריש ל-5 אנשים האלה ונתתי לו את הרשימה" (פרו' מיום 7.1.2025 עמ' 4, ש' 17). ואכן, מר י' העיד שהדירה בתל אביב הייתה העניין שעמד בלב הצוואה: "זה גם מה שי' הכין אותי לפני לבוא להיות עד לזה" (עמ' 15, ש' 32). בנוסף, עו"ד ב' העיד כי המנוח יצר עמו קשר לצורך הכנת הצוואה (עמ' 13, ש' 23) וסיפר לו על רצונו להוריש דירה מסוימת בתל אביב ליורשים ספציפיים: "חמישה אחיינים או בני דודים, מה שרשום בצוואה" (עמ' 13, ש' 27-26, 31-30) ועוד העיד כי המילים "כל זכויותיי ורכושי מכל מין וסוג שהוא" מופיעות בצוואה המאוחרת כחלק מנוסח קבוע: "אני עדיין חושב שזה פורמט שמופיע בכל הצוואות, לפחות ממה שאני יודע" (עמ' 14, ש' 32), אחרת אילו המנוח רצה והתכוון לצוות לכל היורשים גם את הנכס בנס ציונה, נוסף על הנכס בתל אביב, לא היה צורך בפירוט שניתן בצוואה המאוחרת: "מדובר על דירה שבבעלותי...ברחוב XX בתל אביב...וכן על כל הכספים" (נ/2) או היו מופיעים בצוואה המאוחרת במפורש גם פרטי הנכס בנס ציונה.

     

35. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי רצונו הריאלי של המנוח היה להוריש לחמישה יורשים את הדירה בתל אביב בלבד, וההוראה החלופית שהמנוח היה קובע אלמלא הטעות הנטענת היא ביטול או צמצום ההוראה שבמחלוקת.

     

    הוכח קשר סיבתי בין הטעות לבין עשיית ההוראה שבמחלוקת

36. לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, מצאתי כי עלה בידי הנתבע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הטעות לבין עשיית ההוראה המבטלת.

     

37. בענייננו, עורך הצוואה העיד על ניסיונו ועל אופן התנהלותו בכל הנוגע לעריכת הצוואה והחתמת המנוח עליה.

     

    מחקירתו של עו"ד ב' מתברר כי: לא נערכה תרשומת בזמן אמת (עמ' 15, ש' 6); במועד הרלוונטי היה לעורך הצוואה ניסיון מועט בעריכת צוואות: "אפשר לספור על כף היד את מספר הצוואות שעשיתי באותה עת" (עמ' 13, ש' 20-18); עורך הצוואה קיבל מהמנוח מידע על הנכס בתל אביב בלבד: "סיפר לי שהוא רוצה לעשות צוואה, סיפר לי שאין לו ילדים למיטב זכרוני ושהוא רוצה להוריש דירה בתל אביב לנהנים 5 במספר. זהו. ...הוא נתן לי את הפרטים וכתובת הנכס הרשום בצוואה. ש: האם המנוח הגיע עם נסח טאבו או ציין את הגוש חלקה בעצמו? ת: אני מניח שהוא ציין בפני את המידע אני לא זוכר אם הוא בא אלי עם נסח טאבו או עם פתק. ש: מה עוד סיפר לך המנוח? ת: אני לא זוכר, אני רק יכול להעריך שאני מעריך שהייתי שואל אותו אם היו עוד דברים. זה היה ספציפית על נכס מסוים שאוזכר ודובר עליו. ... ש: מה אמר לך המצווה אם אמר על מסמכים שהוא חתם עליהם בעבר? ת: לא זוכר שהוא אמר על מסמכים שהוא חתם" (עמ' 13, ש' 27-25, 34-33, עמ' 14, ש' 4-2, 12-7); עורך הצוואה שאל את המנוח על המצב המשפחתי בלבד: "אני מעריך ששאלתי אותו אם אין ילדים בתמונה והוא אמר שלא. ...לא כל יום פוגשים הרבה מקרים שאנשים לא מורישים לילדים שלהם, לכן גם זה מה שזכור לי מהמקרה" (עמ' 13, ש' 32-29); עורך הצוואה השתמש בפורמט של צוואה: "אני התמקדתי במהות. המהות שם הייתה דירה ספציפית. ש: אבל גם כתוב: "כל רכושי"? ת: טוב תראי "כל רכושי" אני מניח שכתוב בכל צוואה. ש: אני עורכת הרבה צוואות גם אני כותבת "כל רכושי" ומוסיפה וכותבת מי יירש את יתרת הרכוש ופה כתוב שהאחיינים יורשים את כל הרכוש? ת: ...נכון שמצד אחד רשום "כל רכושי", אני עדיין חושב שזה פורמט שקיים בכל הצוואות, לפחות ממה שאני יודע, אבל בשורה שלוש הדגשתי בהמשך המשפט "מדובר על דירה ברחוב XX" באופן ספציפי. שוב, לא זיכרון אלא מהערכה, אני מעריך שאם היו עוד נכסים ועוד דברים הייתי רושם גם אותם...לא הייתי משאיר את זה באוויר" (עמ' 14, ש' 25- עמ' 15, ש' 2).

     

38. אכן, ההנחה היא כי מצווה יודע את שהוא רוצה, ורצונו האמיתי מובע בצוואתו שאם לא כן לא היה טורח בהכנת צוואה כלל ועיקר [עמ"ש 47916-03-23 הנ"ל פסקה 27]. עם זאת, במקרה זה עו"ד ב' העיד: "אני זוכר מצד אחד שהוא היה אדם מבוגר שהיה צריך להסביר לו" (עמ' 13, ש' 29) אולם אינו זוכר כי שהקריא והסביר למנוח את הסעיפים בצוואה: "ש: אז סביר להניח שהקראת לו ועברת איתו על 4 סעיפים בודדים בצוואה כמו שאתה עושה עם כל הלקוחות? ת: אני לא זוכר" (עמ' 14, ש' 25-23) וגם עד הצוואה רק זוכר שעורך הצוואה: "דיבר איתו על הקטע של הבית בתל אביב. ... הוא כן הקריא לו, אבל להגיד לך על הבית בנס ציונה אני לא זוכר" (עמ' 15, ש' 34-30).

     

39. לאור האמור לעיל, סביר להניח כי ההוראה המבטלת מופיעה בצוואה המאוחרת כתבנית או ברירת מחדל מובנית בפורמט של צוואה, קל וחומר כשהמנוח לא נשאל ולא יידע את עו"ד ב' שנעשתה צוואה מוקדמת (עו"ד ב'- עמ' 14, ש' 12), בן בנו של קל וחומר כאשר לא נקי מספקות שהמנוח קיבל מעורך הצוואה הסבר על ההשלכות של ההוראות שבמחלוקת על הנכס בנס ציונה וממילא על הנתבע.

     

40. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין הטעות לבין ההוראות שבמחלוקת. קרי, שההוראות שבמחלוקת נכתבו מחמת טעות – המנוח טעה לחשוב שהצוואה המאוחרת אינה מבטלת את הצוואה המוקדמת אלא מתייחסת לדירה בתל אביב בלבד.

     

41. בענייננו המנוח לא גילה ולא היה יכול לגלות את עובדת הטעות עוד בחייו, כך שלא עמדה למנוח ההזדמנות לתקנה בעצמו. ודוק, במקרה זה, המנוח לא קורא עברית (עמ' 5 נ/1; עמ' 8 נ/2; עמ' 13 נ/4) ואילו הנתבע אשר התלווה למנוח לא עיין בצוואה המאוחרת: "לא ראיתי מה כתוב בצוואה שערך דודי אצל עו"ד ב'. לא הסתכלתי עליה. ידעתי בשביל מה דודי הגיע לעו"ד ב'. ... לא הייתה לי סיבה להסתכל", לא נחקר על עדותו וממילא לא נסתרה גרסתו בעניין זה (סעיף 44 לתצהיר). בנוסף, בשנת 2021 או 2022 פנה הנתבע לעו"ד ב' בעקבת פנייה מצד התובעת 1, בלי שמי מהם מייחס חשיבות לתכנה של הצוואה. לעניין זה הנתבע מיוזמתו ציין בקדם משפט ביום 7.1.2025: "אחרי זה בעלה של ר' התקשר אלי ואמר לי שהעו"ד לא רשם תעודת זהות של האנשים שד' רוצה להוריש להם. אז התקשרתי לב' ואמרתי לו שתעודת זהות צריך להיות רשום בצוואה והוא אמר לי שיש י.צ בנס ציונה רק אחד וגם ר.ב.ס בבת ים, כך שאין צורך בתעודת זהות ולא ייחסתי חשיבות שבסוף הצוואה כתוב "כל רכושי" רשום בצוואה שזה לגבי הבית בתל אביב בלבד ולזה התכוון המנוח" (עמ' 4, ש' 23-19). גם ח', עד מטעם התובעות, העיד בחקירה נגדית כי: "לפני שהוא נפטר באיזה שנה יום אחד ר' הוציאה צו ירושה. זה היה לפני איזה שנתיים בערך לפני שהוא נפטר...ד' היה נוכח בסלון ור' אמרה שהם עשו צו ירושה ואני רואה שרשום שם ר.ב.ס, לא רשום הכתובת שלה ולא התעודת זהות ...אני אמרתי לד' שזה לא נראה כמו צו ירושה (הכוונה לצוואה) ואני מעיר את תשומת ליבה אני פונה לד'...והוא אמר לי לר' בטח שמגיע לה, אני רשמתי הכל" (עמ' 21, ש' 1-11). מהאמור יוצא כי הטעות לא הייתה גלויה למנוח והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הטעות, כך שלא הייתה בידו האפשרות לשנות את הצוואה המאוחרת.

     

42. כל האמור לעיל מלמד כי התובעות ידעו, היטב, כי נפלה טעות בצוואה המאוחרת, והצוואות דרות בכפיפה אחת, וההתנגדות לצוואה המוקדמת הגיעה לעולם בהתחשב בקושי שהתעורר בצוואה המאוחרת ובניסיון להפיק רווח משני בסיטואציה שנוצרה.

     

43. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את טענתו של הנתבע על הטעות בצוואה המאוחרת.

     

44. הטענה על עסקה עתידית בירושה – התובעות טענו שהסכם התמיכה הכלכלית מהווה עסקה בירושה עתידית לפי סעיף 8(א) לחוק.

     

45. הטענה על הרחבת חזית אסורה – כידוע, משמעות האיסור על הרחבת חזית היא שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שתוחמה בכתבי הטענות – אלא אם כן הצד שכנגד הסכים לכך במפורש או מכללא, או אם בית המשפט נענה לבקשה לתקן את כתבי הטענות. תכליתו של איסור זה היא בראש ובראשונה הגנה על בעלי הדין מפני עיוות דין, שכן הוא מאפשר להם להיערך ולבסס את עמדתם העובדתית והמשפטית כראוי ובהתאם לגדר המחלוקת שנקבעה על ידם מראש; ונוסף על כך, האיסור על הרחבת חזית משקף עקרונות של יעילות הדיון וסופיותו [בע"מ 6251/15 הופה נ' קסוטו, פיסקה מ' (7.8.2016)].

     

46. בענייננו, הטענה המשפטית שהועלתה בסיכומים נובעת מהטענה העובדתית שהועלתה מטעם המתנגד שלפיה: "בין המנוח לבין המבקש נחתם הסכם. הענקת הנכס בנס ציונה למבקש במסגרת צוואה שיערוך המנוח לא נרשמה בהסכם בכתב, לאור הוראות סעיף 8 לחוק הירושה האוסר על עסקאות עתידיות בירושה" (סעיף 42 לכתב ההתנגדות ת"ע 3033-10-24). כלומר, מדובר בעניין שבעובדה המצוי בראיות שהובאו בפני הצד שכגד עוד בשלב שבו גובשה חזית המחלוקת. במצב כזה, אין מקום לטענת המתנגד בדבר הרחבת חזית אסורה [ע"א 750/16 סעדטמנד נ' פקיד שומה רחובות, פיסקה 16 (28.2.2019)].

     

47. לגופו של עניין – סעיף 8(א) לחוק הירושה קובע כי: "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים". הפסיקה קובעת כי: "כל שביקש המחוקק היה למנוע את חסימת דרכו של מצווה מלשנות את זהותו של הזוכה בעיזבונו מעת לעת. לפיכך עסקה המאיינת זכותו של מצווה לשנות את הזוכה בעיזבונו פסולה ובטלה, זאת להבדיל ממצווה אשר קבע את הזוכה בעיזבונו בדרך של עשיית צוואה שהרי זו מעצם טיבה לעולם ניתנת לשינוי ואין מקום לפסול את הצוואה גם אם נטען כי תוכנה הורתו בהסכם שנערך קודם לעריכתה. ודוק – ההסכם עצמו אפשר שיהא פסול ובטל מתוך שהוא מהווה עסקה בירושה, לא כן הצוואה שנערכה בעקבותיו, כל עוד יסבור בית המשפט כי זו נערכה מרצונו החופשי של המצווה" [ת"ע (כ"ס) דיין נ' סבג (27.12.2012)]. הפסיקה הדגישה כי מעת שהכין אדם צוואה מתוך רצונו החופשי אין כל פגם בצוואה זו גם אם היא ניתנת כנגד הטבה או תמורה כזו או אחרת, שהרי המצווה יכול לשנות בכל עת. רק עסקה שיש בה למנוע מהמצווה לשנות את הזוכה בעיזבונו כאוות נפשו היא עיסקה שביקש המחוקק לבטל ולאיין [בע"מ 7468/11 פלוני נ' אלמונית (3.7.2012)].

     

48. על פי גרסת הנתבע הוא עושה שימוש בתתי חלקות 2-1 משנת 1988, משלם למנוח בלי הסכם משנת 1999; נעשה בין הנתבע והמנוח הסכם לפיו "אני אשפץ את הבית שעל שתי תתי החלקות, לרבות על ידי תוספות בניה, ..ואילו דודי יערוך צוואה במסגרתה יצווה לי את זכויותיו בתת חלקה 2" (סעיפים 28-24 לתצהיר); המנוח והנתבע קיבלו ייעוץ משפטי לא להכניס את ההסכמה להסכם בכתב לאור הוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה (שם, סעיף 29).

     

49. במקרה זה, בהסכם התמיכה הכלכלית התחייב הנתבע "להשיב לד' כגמולו", בלי שההסכם מטיל על המנוח התחייבות משפטית ביחס לתת חלקה 2; בצוואה המוקדמת המנוח שמר על זכותו לשנות את צוואתו: "כל עוד הנני בחיים אהיה רשאי לעשות ברכושי ובנכסיי כטוב בעיניי, כי אהיה רשאי בכל עת שארצה לשנות את צוואתי זו ולגרוע ממנה, להוסיף עליה או לבטלה" (סעיף ו' נ/1); הצוואה המוקדמת נערכה מרצונו החופשי של המנוח, כך נכתב בצוואה ואין סיבה להניח אחרת בייחוד כשעד הצוואה לא זומן לעדות (עמ' 5 נ/1).

     

    בנסיבות אלה, כאשר המנוח שמר זכותו לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו ולעומת זאת הסיכון בכך היה סיכון של הנתבע בלבד שהתחייב לשלם למנוח תשלום חודשי ואף שילם למנוח כספים עוד לפני שנערכה הצוואה המוקדמת וכן השקיע כספים בשיפוצים בנכס בנס ציונה. משכך, לא מדובר בעסקה בירושה עתידית. לפיכך, טענת התובעות לעניין זה נדחית.

     

    סוף דבר

     

50. לפיכך, אני קובעת כדלהלן:

     

    א.אני מורה על תיקון הצוואה המאוחרת בדרך של מחיקת ההוראה המבטלת: "צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה".

     

    ב.ניתן צו לקיום הצוואה המאוחרת כפוף לתיקון הנ"ל.

     

    ג.ניתן צו לקיום הצוואה המוקדמת.

     

    ד.על הנתבע להגיש טיוטת צווים ערוכה לפי טופס 5 לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998.

     

    ה.אני מחייבת את התובעות לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 60,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

     

51. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

     

52. המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

     

    ניתן היום, ז' אלול תשפ"ו, 20 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.