לטעות קטנה בצוואה יכולות להיות השלכות דרמטיות

פסק דין מהעת האחרונה ממחיש כיצד ניסוח לא מדויק בצוואה עלול להצית סכסוך ירושה שניתן היה למנוע, ולהוביל את בני המשפחה לבית המשפט

צוואה אמורה לעשות דבר פשוט לכאורה: להבהיר מה ייעשה ברכושו של אדם לאחר לכתו. מאחר שהמצווה כבר לא יהיה שם כדי להסביר למה התכוון, כל מילה במסמך מקבלת משמעות מיוחדת. ניסוח לא מדויק, שימוש בתבנית מוכנה מראש או חוסר התאמה בין הוראות שונות, עלולים להפוך רצון שהיה ברור למצווה בחייו, לחידה משפטית לאחר מותו.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט למשפחה בתל אביב ממחיש זאת היטב. המנוח, שהלך לעולמו בגיל 93 ללא ילדים, הותיר אחריו שתי צוואות: בצוואה משנת 2002 הוריש לאחיינו בית צמוד קרקע בנס ציונה, וקבע כי יתר עיזבונו יחולק על-פי דין. כעבור כ-18 שנה ערך צוואה נוספת, שבה הוריש לחמישה קרובי משפחה את כל זכויותיו ורכושו "מכל מין וסוג שהוא", ובפרט דירה בתל אביב, בחלקים שווים.

במסמך הובהר כי מדובר בצוואתו האחרונה של המוריש, וכי "היא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה". אותו משפט קצר, אך משמעותי, הוא שהוביל בסופו של דבר את בני המשפחה לבית המשפט. השאלה הייתה האם המנוח אכן התכוון לבטל גם את ההורשה הקודמת, של הנכס בנס ציונה, או שמא הסעיף המבטל השתרבב לצוואה המאוחרת בטעות, מבלי ששיקף את רצונו האמיתי.

משפט שנמשך שנתיים

חוק הירושה מכיר באפשרות שצוואה תכלול הוראה שנעשתה מחמת טעות. סעיף 30(ב) לחוק קובע שכאשר ניתן לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אלמלא הטעות, רשאי בית המשפט לתקן את הצוואה בהתאם. אלא שיש להדגיש כי מדובר בחריג משמעותי: מי שעותר מבית המשפט לתקן צוואה נדרש להוכיח הן את עצם הטעות, והן את רצונו האמיתי של המצווה אלמלא קרתה.

במקרה הנדון שוכנעה השופטת כי המנוח כלל לא ביקש לפגוע בהורשת הבית בנס ציונה לאחיינו. עורך הצוואה עצמו העיד כי קיבל מהמנוח מידע על הדירה בתל אביב בלבד, וכי הביטוי הכללי "כל זכויותיי ורכושי מכל מין וסוג שהוא" היה חלק מפורמט בו נהג להשתמש. גם ההוראה המבטלת "כל צוואה קודמת" נתפסה על-ידי בית המשפט ככזו שככל הנראה שורבבה בטעות לצוואה האחרונה, כתבנית גנרית, מבלי שהשלכותיה הובהרו למנוח כנדרש.

בסופו של דבר הורתה השופטת למחוק מהצוואה המאוחרת את המשפט המבטל ולקיים את שתי הצוואות זו לצד זו. המחלוקת, שכל מקורה במספר מילים, חייבה הליך משפטי ממושך בן כשנתיים שכלל שתי ישיבות הוכחות, חקירת עדים והגשת סיכומים, וחיוב בהוצאות משפט כבדות בסך 60 אלף שקל.

דברים שבלב אינם דברים

המקרה הזה מספק תזכורת חשובה לכל מי שבכוונתו לערוך צוואה, או שערך כבר ומבין כעת שעליו לתקנה עקב טעות: אין די בכך שהמצווה יודע בלבו למי הוא רוצה להוריש את רכושו. הרצון צריך לקבל ביטוי מילולי ומשפטי מדויק, חד-משמעי ומותאם למכלול הנכסים ולצוואות קודמות. ככתוב בתלמוד במסכת קידושין: "דברים שבלב אינם דברים".

כאשר קיימת צוואה קודמת, חשוב במיוחד לברר האם מבקשים לבטל את כולה, לשנות רק חלק ממנה, או להוסיף עליה. יש לעבור במפורש על הנכסים הקיימים, על זהות היורשים ועל היחס בין ההוראות החדשות לישנות. כפי שראינו, סעיף סטנדרטי שלפיו "כל צוואה קודמת בטלה" אינו עניין טכני בלבד, אלא עשויות להיות לו השלכות דרמטיות והרות גורל בקשר לחלוקת העיזבון.

בית המשפט אולי הצליח במקרה זה להתחקות אחר רצונו של המנוח ולתקן את הטעות בצוואתו האחרונה, אבל אין ביטחון שכך יהיה בכל מקרה. אחרי פטירת המצווה לא ניתן להזמינו לעדות ולשאול למה התכוון. בני המשפחה נותרים עם מסמכים, זיכרונות ועדויות, ולא פעם עם אינטרסים מנוגדים.

לכן,  ניסוח צוואה מדויקת אינו רק בגדר עצה טובה - אלא דבר הכרחי שאמור לחסוך מהיורשים את הצורך לנחש למה התכוון הנפטר. ככל שהמסמך יהיה יותר ברור מבחינה מילולית ומשפטית, כך יקטן הסיכון שבית המשפט יידרש, שנים לאחר חתימתו, לנסות לכתוב מחדש את מה שהמצווה התכוון לומר מלכתחילה.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.