חריג: בית המשפט הורה על תיקון צוואת קשיש ערירי

המנוח הוריש לאחיינו בית, ובצוואה מאוחרת חילק נכסים אחרים בין חמישה יורשים. אלא שהצוואה השנייה כללה הוראה המבטלת את הראשונה. השופטת קבעה שהסעיף השתרבב למסמך בטעות

בצעד חריג הורה בית המשפט למשפחה בתל אביב למחוק מצוואה הוראה מפורשת שלפיה היא "מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה". השופטת סגלית אופק שוכנעה כי הסעיף השתרבב לצוואה כברירת-מחדל שנהוג לכתוב בצוואות, ואינו משקף את רצונו של המנוח במקרה הספציפי. בעקבות התיקון קוימו שתי צוואותיו זו לצד זו: אחיינו יקבל את הבית בנס ציונה, ואילו הדירה בתל אביב ויתר הרכוש יחולקו בין חמישה יורשים.

בחייו היה המנוח בעלים על דירה בתל אביב ובית צמוד קרקע בנס ציונה, אותו הוריש לנתבע, בן אחיו התאום, בצוואה מ-2002. אלא שברבות הימים ערך הקשיש צוואה נוספת. במסמך, מדצמבר 2020, ציווה המנוח את רכושו לחמישה יורשים בחלקים שווים, תוך שציין במפורש את הדירה בתל אביב, כספים וזכויות כספיות. הבית בנס ציונה לא הוזכר בצוואה המאוחרת, אך נכתב בה שהיא 'מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה' - הוראה שמשמעותה ביטול הצוואה שהעניקה את הבית לאחיין.

ביוני 2023 הלך המנוח לעולמו בגיל 93, כשהוא אלמן וללא ילדים. בבית המשפט טען אחיינו, זוכה הבית בנס ציונה לפי הצוואה הראשונה, כי נפלה שגגה בצוואה האחרונה, וכי דודו הלכה למעשה לא התכוון לגרוע ממנו נכס זה, ולצוותו שווה בשווה עם יתר היורשים. בקשתו הייתה, בנסיבות אלה, לתקן את הצוואה המאוחרת, כך שתתייחס לדירה בתל אביב בלבד.

מנגד טענו התובעות, אחות הנתבע ובת דודתו, שלא נפלה טעות כלשהי בצוואה המאוחרת ועל כן אין להתערב בה. נטען שהמנוח בחר לבטל את הצוואה הקודמת בגלל התנהגות מחפירה של האחיין כלפיו. השתיים עתרו לקיים את הצוואה המאוחרת כלשונה, כך שתתייחס גם לבית בנס ציונה.

ברירת מחדל מובנית בפורמט של צוואה

אבל השופטת אופק שוכנעה כי המנוח, בפועל, לא רצה לפגוע בהורשה לאחיינו בצוואה המוקדמת, באמצעות צוואתו המאוחרת. היא התרשמה ממערכת יחסים קרובה בין השניים, "כמו אב ובן", ושללה הידרדרות ביחסיהם: למסקנתה הם נותרו טובים ותקינים עד לפטירתו של המנוח.

במסגרת זו מצאה השופטת כי המנוח מינה את אחיינו-הנתבע לטפל בענייניו השונים, ואף הסתייע בו בקשר לפרויקט תמ"א בנכס בתל אביב. עוד נמצא שהמנוח שקל לערוך ייפוי כוח ולקבוע את האחיין כמיופה כוחו.

"שוכנעתי כי המנוח לא שינה טעמו כלפי הנתבע. על כן אני קובעת כי נפלה טעות בתיבה בצוואה המאוחרת, כי 'צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה'", כתבה השופטת. למסקנתה רצונו הריאלי של המנוח היה להוריש לחמשת יורשיו בצוואתו האחרונה את הדירה בתל אביב בלבד.

היא קבעה זאת על סמך מספר עדויות, שלפיהן המנוח "דיבר על הדירה בתל אביב" ללא אזכור הבית בנס ציונה, כמו גם ניסיונו הדל בעריכת צוואות של עורך הדין באותה תקופה. יתרה מכך, העירה השופטת, לא מתקבל על הדעת שהאחיין יסייע לדודו לערוך צוואה שתגרע ממנו את הבית בנס ציונה, במקביל להשקעת כספים בו בהסתמך על הצוואה הראשונה.

השופטת שוכנעה, בסופו של יום, כי ההוראה המבטלת בצוואה המאוחרת שורבבה אליה "כתבנית או ברירת מחדל מובנית בפורמט של צוואה", אשר המנוח לא באמת חתם עליה בעיניים פקוחות. לכן, היא קיבלה את בקשת האחיין והורתה על תיקון צוואה זו, כך שלא תכלול את המלים "צוואתי זו הינה האחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שנעשתה".

בכפוף לתיקון קוימו שתי הצוואות יחדיו, והתובעות חויבו לשלם לנתבע 60 אלף שקל הוצאות.

• ב"כ התובעות: עו"ד מירב לוי
• ב"כ הנתבע: עו"ד פזית ונדל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.