מדינת ישראל נ' דסטה

כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון

1. הנאשם, יליד 1981, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר דיוני בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) יחד עם סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק הנ"ל.

   על פי עובדות כתב האישום המתוקן (בשנית), בין הנאשם לבין המתלונן קיימת הכרות שטחית. ביום 28.1.23, עובר לשעה 12:00, שהו הנאשם והמתלונן בסמוך למרכז קריית שרת בעיר חולון, כל אחד עם קבוצת חברים. אותה עת, היה ברשות הנאשם סכין בעל להב ארוכה.

   המתלונן ניגש אל הנאשם וחבריו וביקש שינמיכו את עוצמת המוזיקה שבקעה מרמקול השייך להם, אך אלה סירבו לבקשתו. על רקע המתואר, ניצת ויכוח בין הנאשם למתלונן, שכלל חילופי צעקות ובמהלכו המתלונן השליך גרעינים לעברו של הנאשם. בתגובה לכך אמר הנאשם למתלונן "חכה לי פה אני אחזור". בחלוף מספר דקות, פנה הנאשם אל המתלונן ואמר לו "בוא איתי אם אתה גבר" והמתלונן עשה כן. בהמשך לכך, תפס הנאשם בצווארון חולצתו של המתלונן, אשר בתגובה דחף אותו והשניים החליפו מהלומות הדדיות, עד שלפתע דקר הנאשם את המתלונן באמצעות הסכין בירך רגלו הימנית, בסמוך למפשעתו, וגרם לו לחבלה חמורה. בשלב זה ברח המתלונן מפני הנאשם אשר המשיך לרוץ לכיוונו כשהוא מחזיק את הסכין בידו הימנית. אז הרים המתלונן כיסא מתקפל שהיה בסמוך על מנת להדוף את הנאשם והכה בעזרתו את הנאשם. או אז, דקר הנאשם את המתלונן בחזה ימין, באמצעות הסכין וגרם לו לחבלה חמורה. בהמשך, המתלונן שב והתרחק מהנאשם שהמשיך והתקרב לכיוונו, עד שאדם אחר שזהותו אינה ידועה, אחז בנאשם והרחיקו מהמקום.

   כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלות חמורות הכוללות פצע דקירה בחזה, חתך בכבד, שבר בצלע מספר 7 מימין, תפליט פלאורלי וחבורה בריאה. המתלונן נזקק לטיפול רפואי דחוף ואושפז למשך חמישה ימים בבית החולים. לאחר יממה מיום שחרורו חזר המתלונן לאשפוז בשל הרעה במצבו.

    

2. ההסדר בין הצדדים לא כלל הסכמות לענין העונש. הוסכם כי קודם טיעונים לעונש יופנה הנאשם לשירות המבחן לעריכת תסקיר.

    

   תסקירי שירות המבחן

    

3. בתסקיר מיום 15.2.24 התייחס שירות המבחן בהרחבה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם. מדובר באדם כבן 43, גרוש ואב לילד בן 9 המתגורר בבית אימו. הנאשם עלה ארצה מאתיופיה בגיל 3 עם בני משפחתו. המסע היה קשה ומורכב ובמהלכו נפטרו שניים מאחיו הגדולים. הנאשם תיאר הסתגלות קשה שכללה גילויי גזענות כלפיו לאורך השנים. כשהגיע לגיל 13 שולב יחד עם אחיו במסגרות חוץ ביתיות נוכח קשייהם של הוריו לדאוג לצרכיהם. סיים 10 שנות לימוד ולצבא לא גויס על רקע מעורבותו השולית באותן שנים. לדבריו מזה כ-15 שנים ועד למעצרו שמר על יציבות תעסוקתית ועבד כשכיר בתחום מיזוג האוויר. אביו נפטר לפני כשלוש שנים וכיום הנאשם מטפל באימו הקשישה ומסייע לה בצרכי היום-יום. הנאשם תיאר סביבה משפחתית תומכת בקרב אחיו ואחיותיו, לצד אכזבתם העמוקה מהסתבכותו בתיק זה. כן תיאר קשר תקין עם גרושתו ועם בנו הקטין.

   הנאשם נעדר הרשעות קודמות. במסגרת צו פיקוח מעצר שולב בקבוצה טיפולית והגיע בקביעות לכל המפגשים וניכר כי התגייס להליך הטיפולי ונתרם ממנו.

   בהתייחסו לביצוע העבירות, קיבל הנאשם אחריות על התנהלותו האלימה כלפי המתלונן. לצד זאת עלו מספר פערים בין תיאוריו לבין הדברים המיוחסים לו בכתב האישום. הנאשם טען כי הסכין נשארה במעילו לאחר שסיים את עבודתו בתיקון מזגנים. בהגיעו לקיוסק הבחין בויכוח בין שתי חבורות על עוצמת המוזיקה. חבורה אחת הכיר כמכרים של אחיו הצעיר ואת המתלונן זיהה כמי שמתגורר בשכונת מגוריו. לדברי הנאשם פנה למתלונן והחל ביניהם ויכוח מילולי בנוגע למוזיקה במהלכו המתלונן זרק עליו חופן גרעינים. הנאשם חש השפלה קשה, זלזול וכעס ובתגובה לכך משך את המתלונן מחולצתו, דבר שהסלים לכדי אלימות פיזית הדדית ביניהם. לדברי הנאשם, במהלך הקטטה חש תחושת איום ולכן הוציא את הסכין שהיתה במעילו ודקר את המתלונן באזור רגליו. משספג מכות נוספות, דקר את המתלונן בשנית באזור הצלעות. הנאשם הכחיש שרדף אחרי המתלונן כמתואר בכתב האישום המתוקן.

   הנאשם הביע חרטה על התנהלותו, הכיר בחומרת מעשיו, בפגיעה הקשה ובנזק שגרם למתלונן. שירות המבחן שוחח טלפונית עם המתלונן שנמנע מלהרחיב בפרטי האירוע. לדבריו במהלך אלימות פיזית הדדית ביניהם הנאשם דקר אותו. המתלונן מסר שאינו סובל מהשלכות פיזיות כתוצאה מפציעתו וכי תפקודו לא נפגע. הוא אישר את דברי הנאשם שמאז האירוע לא נוצר קשר בינם.

   הנאשם הביע מוטיבציה ורצון להמשיך בהליך טיפולי על מנת לרכוש כלים להתמודדות מקדמת ללא התנהלות אלימה מצידו. בין גורמי הסיכון מנו את חומרת העבירות, האימפולסיביות והנזק למתלונן. כן התייחסו לארועים מן העבר שטרם עובדו ולקושי בזיהוי מצבי סיכון. כגורמי סיכוי לשיקום הצביעו על העדר הרשעות, לקיחת אחריות, הכרה בחומרת המעשים, גילויי אמפתיה למתלונן וכן כוחות ויכולות חיוביים. לסיכום העריכו סיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה. שירות המבחן המליץ לאמץ את הפן השיקומי ולהטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה. באשר לענישה קונקרטית המליץ שירות המבחן להסתפק במאסר בעבודות שירות בנוסף לפיצוי למתלונן. שירות המבחן הוסיף כי הטלת מאסר בפועל עלולה לפגוע במאמצי הנאשם לשוב לתפקוד תקין.

    

4. בדיון שהתקיים ביום 4.3.24 הורה בית המשפט (כב' השופט בני שגיא) על קבלת תסקיר משלים לאחר שהנאשם ישתלב בהליך טיפולי. כן התבקש שירות המבחן להתייחס לפער שבין התייחסות הנאשם לביצוע העבירות לבין האמור בכתב האישום המתוקן בו הודה.

    

5. בתסקיר משלים מיום 15.10.24 דיווח שירות המבחן כי במהלך תקופת הדחיה המשיך הנאשם את השתתפותו בקבוצה הטיפולית, שיתף פעולה באופן דומיננטי וניכר כי הוא מגויס לתהליך ומונע ממוטיבציה פנימית לעריכת שינוי בחייו. באשר להעמקה בדפוסיו האלימים ציין שירות המבחן כי הנאשם עדיין בשלב ראשוני של הטיפול וכי הביע רצון להמשיך בהליך הטיפולי. באשר לפער בין הודאתו בכתב האישום המתוקן להתייחסותו לעבירה בתסקיר הקודם ציין שירות המבחן כי הנאשם חזר וקיבל אחריות על התנהלותו האלימה והביע חרטה על הפגיעה שפגע במתלונן. הנאשם שב והדגיש כי לא הצטייד בסכין מראש וציין כי אינו זוכר שרדף אחרי המתלונן לאחר פציעתו. הנאשם הסביר את הפער על רקע היותו שרוי בלחץ במעמד בית המשפט ולא הבין שמודה גם בכך. שירות המבחן המליץ לדחות את הדיון בארבעה חודשים נוספים לצורך המשך מעקב אחר התקדמות הנאשם בטיפול.

    

6. בשלב זה התיק הועבר לטיפולי (לאחר מינוי כב' השופט שגיא לכהונת נשיא בפועל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע). בדיון שהתקיים ביום 30.10.24 ולאחר מכן גם בדיון שהתקיים ביום 10.11.24 נדון הפער בין התייחסות הנאשם לעובדות כפי שעלה בתסקיר לבין תיאור העובדות בהן הודה בכתב האישום המתוקן. בעקבות זאת התקיים דיון גישור נוסף בפני שופט מגשר ובעקבותיו תוקן כתב האישום בשנית כך שהתאים להודאת הנאשם בפני שירות המבחן. בהתאם להמלצת שירות המבחן, הדיון נדחה על מנת לקבל תסקיר נוסף.

    

7. בתסקיר שלישי מיום 23.2.25 דיווח שירות המבחן כי במהלך תקופת הדחיה המשיך הנאשם את השתתפותו בקבוצה טיפולית ייעודית בתחום האלימות אותה החל ביום 5.6.24. הנאשם הגיע לכל המפגשים והתרשמו ממוטיבציה פנימית לעריכת שינוי בחייו. הנאשם מגויס להליך הטיפולי, מצליח להיעזר בקבוצה לרכישת כלים לוויסות, פיתוח מיומנויות למיקוד שליטה פנימי לצד הגברת אמון וביטחון בקשר עם דמויות סמכות. כן התרשמו מיכולות להגמיש את דפוסי חשיבתו ולהרחיב את הטווח בין הפרשנות לבין התגובה שלו, ללא גילויי אלימות באופן שמסייע בהפחתת הסיכון להישנות עבירות דומות. שירות המבחן ראה חשיבות רבה לאמץ פן טיפולי בדמות צו מבחן למשך שנה תוך הסתפקות בעונש מאסר לתקופה שניתן לרצות בעבודות שירות בנוסף למע"ת ולפיצוי למתלונן. שירות המבחן ציין כי עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח עלול לפגוע בהליך השיקומי ובמאמצי הנאשם לשוב לתפקוד תקין ולהביא לרגרסיה משמעותית במצבו ובכך אף להגביר את הסיכון מצדו.

   ראיות לעונש

    

8. מטעם המאשימה הוגשה הצהרת נפגע עבירה יחד עם מסמכים רפואיים של המתלונן (ת/1). המתלונן ציין שרק בנס לא הסתיים הארוע ברצח ועל כן ביקש לשקול את פוטנציאל הנזק. כן הפנה למסמכים רפואיים ולנזק שנגרם לו בפועל ובעטיו אושפז. המתלונן הוסיף שנותר בו חותם טראומטי כתוצאה מהארוע ונפגעה תחושת הביטחון שלו.

    

9. מטעם הנאשם העידו על אופיו הטוב אחותו הגדולה ודודו. אחותו סיפרה כי הנאשם הוא עמוד התווך במשפחה המונה 8 נפשות. אביהם נפטר לפני כחמש שנים והנאשם סעד אותו עד סיום חייו. האחות תיארה כי הנאשם אב לילד כבן 10 וכי לפני מספר שנים התגרש בהליך קשה. האחות תיארה את הפתעת המשפחה בעקבות העבירה וביקשה להקל בעונשו על מנת שהעבודה שהנאשם השקיע בשיקום לא תרד לטמיון. דודו של הנאשם (ח"כ לשעבר אדיסו מאסלה), אחיה של אמו של הנאשם, סיפר שאחותו כיום בת 85 והנאשם הוא היחיד שנמצא איתה בביתה. כן סיפר על הקשר הקרוב של הנאשם לבנו. הדוד סיפר על התדהמה במשפחה בעקבות מעשהו של הנאשם וביקש לתת לנאשם הזדמנות לשקם את חייו, לשמור על הקשר הקרוב עם בנו ולטפל באמו.

   טיעוני הצדדים וחוו"ד ממונה על עבודות השירות

    

10. ב"כ המאשימה התייחסה לחומרת הארוע ולכך שהחל בעקבות ויכוח של מה בכך. התובעת טענה כי רק במזל לא נגרם נזק חמור יותר. בטיעוניה התייחסה לערכים המוגנים שנפגעו, שלמות הגוף, שלום הציבור ותחושת הביטחון. יתר חומרה בכך שגם לאחר שהמתלונן ברח פצוע הנאשם הוסיף לרדוף אחריו ודקר אותו פעם נוספת. הנאשם יכול היה לבחור לעצור את הארוע ובמקום זאת בחר באלימות. התובעת התייחסה לנזק שנגרם למתלונן, בגוף ובנפש וכן לפוטנציאל הנזק החמור. התובעת הפנתה לפסיקה ולצורך להיאבק בעבירות אלימות, בעיקר כאשר הן מבוצעות בסכין וכן הצורך להרתיע מבצעים. המאשימה ביקשה לקבוע מתחם שבין 2.5 שנות מאסר לבין 5 שנים. אשר לעונש המתאים התייחסה להעדר עבר, טיפול כמפורט בתסקיר והשפעתו החיובית בהפחתת סיכון. המאשימה סברה כי יש מקום לחרוג לקולה מן המתחם ולפיכך עתרה לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל, מע"ת ופיצוי הולם למתלונן.

     

11. ב"כ הנאשם ביקש לראות תמונה רחבה יותר ביחס לנאשם, מעבר לארוע המתואר בכתב האישום שמצביע על כשלונו. הסנגור הדגיש כי 42 שנים לפני ארוע זה הנאשם לא הסתבך וכך גם בשנתיים שעברו מאז. עוד הדגיש התמודדויות לא קלות שהנאשם עבר בהיותו בן לעדה האתיופית ותחושת ההשפלה בארוע. הסנגור סיפר שהנאשם איבד את אביו ומכל האחים הוא היחיד שניצב כיום לצד אמו וסועד אותה. הנאשם מרוכז כל כולו בדאגה לפרנסה ובקשר עם בנו ועל כן לא ביקש הקלות בתנאים המגבילים אף שחלפו שנתיים מאז שוחרר. הסנגור הדגיש האמור בתסקירים אודות הנאשם כמי שמחויב לטיפול, נתרם ממנו ומהווה דוגמא לאחרים. הסנגור ביקש לחרוג מהמתחם משיקולי שיקום והחריגה צריכה להיות כזו שתשאיר את הנאשם מחוץ לכותלי הכלא. הסנגור הגיש פסיקה מטעמו ואבחן פסיקת המאשימה. כן ביקש לשקול השפעת המאסר על משפחת הנאשם, אמו ובנו בן ה-10. לעמדת ההגנה מתחם העונש ההולם הוא בן 12 לבין 30 חודשי מאסר ועל כן החריגה המבוקשת אינה חריגה משמעותית ציבורית אבל היא בבחינת הצלה של הנאשם. לכך הוסיף שהנאשם היה עצור תקופה בת חודשיים. לסיכום הסנגור ביקש לאמץ המלצת שירות המבחן.

     

12. הנאשם בדבריו אמר שעשה מעשה שלא יעשה והוא חי איתו יום יום. הנאשם הביע אמפתיה כלפי הקורבן וסיפר על בנו בן ה-10 שהוא כל עולמו. הנאשם אמר שיכבד כל עונש שיגזר עליו.

     

13. בתום הדיון ובטרם מתן גזר דין ומבלי לייצר צפייה באשר לעונש שייגזר בסופו של הליך, מצאתי להפנות את הנאשם לממונה על עבודות השירות לבדיקת התאמה לריצוי מאסר בדרך זו. בחוו"ד מיום 22.5.25 נמצא הנאשם כשיר לכך.

    דיון והכרעה

     

14. הערכים המוגנים ונסיבות ביצוע העבירות במקרה זה – הנאשם דקר אדם אחר בסכין על רקע וויכוח שראשיתו בעוצמת מוזיקה. שליפת הסכין ונעיצתה בגופו של אדם אחר פוגעת באופן משמעותי בערך העליון של קדושת החיים ושלמות גופו של אדם, וכן בערכים של שמירה על שלום הציבור ועל ביטחונו. בית המשפט עמד באינספור הזדמנויות על חומרתן של עבירות האלימות הנעשות כדרך לפתרון סכסוכים, בייחוד כאלה בהן נעשה שימוש בנשק חם או קר. נקבע כי יש להטיל עונשים משמעותיים ומרתיעים בגין עבירות אלו על מנת לעקור את תופעת האלימות מן השורש. בע"פ 3867/23 מדינת ישראל נ' שנקור (11.7.2023) נאמרו הדברים הבאים, היפים גם לענייננו:

    "במקרים רבים עמד בית המשפט על החומרה היתרה שיש בעבירות אלימות חמורות המבוצעות באמצעות סכין, באשר המרחק התוצאתי בגדרן בין גרימת חבלה חמורה לבין גרימת תוצאה קטלנית הוא לעיתים קרובות עניין של מזל או ביש-מזל בלבד. על רקע זאת, הכירה הפסיקה בצורך להיאבק בסוג זה של עבירות באמצעות ענישה תקיפה ומרתיעה (ראו: ע"פ 1821/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 25 [פורסם בנבו] (29.4.2018); ע"פ 324/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [פורסם בנבו] (8.5.2019); ע"פ 3092/20 נאצר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 [פורסם בנבו] (19.11.2020); ע"פ 2508/21 נאסר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [פורסם בנבו] (7.6.2022)). יפים לעניין זה דבריו של השופט נעם סולברג בע"פ 5449/18 זזן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 [פורסם בנבו] (23.6.2019): 'שוב אנו נדרשים לפגיעותיה הרעות של תופעת ה'סכינאות'. שוב קופד פתיל חייו של אדם בלהב סכין, רק משום זמינותה [...] דומה שהנגע אך ממשיך ופושה בקרבנו. כפי שנזדמן לי להעיר לפני שבועות ספורים סכין המצויה באמתחתו של פלוני מהווה 'מכפיל כוח'; עצם הימצאותה מגדיל עשרות מונים את פוטנציאל הנזק שעשוי להיגרם במקרה של חיכוך אלים, ויש שאף את הסתברות התקיימותו מלכתחילה. יש להילחם בתופעה זו, של נשיאת הסכינים – ומקל וחומר השימוש בהן – דרך השתת ענישה מחמירה ומרתיעה (ראו ע"פ 7682/18 עלקם נ' מדינת ישראל (4.4.2019) (להלן: עניין עלקם))."

     

15. מדיניות הענישה - עיון בפסיקה המתייחסת לעונשים המוטלים בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות מלמד כי קיים מנעד רחב של עונשים ומתחמי ענישה. ניתן ללמוד על מתחם העונש ההולם לנסיבות המקרה שבדיון מפסקי הדין הבאים:

    • ע"פ 1306/23 גרבאן נ' מדינת ישראל (13.6.2023) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם 335 (א)(1), בכך שהבחין במתלונן, בן דודו, יושב על מדרגה סמוך לבית סבתם, עזב את המקום והצטייד בסכין, בעלת להב שאורכה לפחות כ-10 ס"מ, אותה הסתיר מתחת לחולצתו, כשחזר שאל את המתלונן פעמיים "מה אתה רוצה ממני" וכשהמתלונן השיב לו "כלום", דקר אותו בבית החזה משמאל, דקירה בעומק של כ-10 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ אשר נכנסה לבטן, חדרה את הסרעפת וגרמה לנקב במעי הגס. כתוצאה מהמעשים פונה המתלונן לבית החולים כשנשקפת סכנה לחיו, אושפז בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. בית המשפט המחוזי קבע בעניינו מתחם הנע בין 3 ל-5 שנות מאסר וגזר עליו 4 שנות מאסר, לצד ענישה נלווית.

    • ע"פ 8587/20 חסון נ' מדינת ישראל (8.12.2021) - הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים, בכך שדקר בסכין בעלת להב של 20 ס"מ את המתלונן עקב סכסוך שכנים על רעש. כתוצאה מהתקיפה, נגרם למתלונן חתך מאסיבי שהוביל לפגיעה בעצב תחושתי ביד, בגינה לא יכול המתלונן ליישר את האצבע השלישית שלו. בהמשך, התנגד הנאשם למעצרו ותקף את השוטרים שהגיעו למקום תוך שאיים עליהם. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 2.5 ל-5 שנות מאסר, והשית על הנאשם עונש של 3.5 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. הנאשם ערער לבית המשפט העליון אך חזר בו.

    • ע"פ 479/21 עטילה נ' מדינת ישראל (26.8.2021) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם בכך שבעקבות סכסוך "על הכביש", המתלונן, עמו יש למערער היכרות מוקדמת, נכנס לרכבו של המערער, בין השניים התפתח דין ודברים והמתלונן יצא מהרכב. כעבור רגעים אחדים יצא המערער כשבידו האחת תרסיס פלפל ובידו השנייה חפץ חד הנחזה כסכין, ריסס לכיוון המתלונן ואחיינו גז פלפל ולאחר מכן דקר את המתלונן באמצעות החפץ החד שש דקירות בצידו השמאלי של פלג גופו העליון. המתלונן התמוטט על הקרקע, פונה לבית חולים ואושפז. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 20 ל-48 חודשי מאסר והשית על המערער 28 חודשי מאסר. ערעור שהוגש על חומרת העונש נדחה על ידי בית המשפט העליון בציינו כי: "אין לקבל את טענת המערער שלפיה יש להתערב לקולה במתחם עקב העובדה שהמתלונן הוא זה שהתחיל את האירוע. אמנם המתלונן נכנס לרכבו של המערער ללא רשות, ואולם לאחר שיצא המתלונן מן הרכב, היה באפשרותו של המערער לנסוע מן המקום. חלף זאת בחר המערער להסלים את האירוע עשרות מונים ולנהוג באלימות קשה, ומשכך האחריות המלאה למעשים מוטלת עליו".

    • ע"פ 3249/19 פיסהיי נ' מדינת ישראל (5.8.2019) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בכך שנפגש עם המתלונן (עמו הייתה לו היכרות מוקדמת) באקראי ובמהלך השיחה נתגלע ביניהם ויכוח. כתוצאה מהויכוח החלו השניים בדחיפות הדדיות, במהלכן נפל המערער על הקרקע והמתלונן הרפה ממנו וביקש להפסיק את המריבה והמערער עזב את המקום. דקות לאחר מכן שב המערער למקום כשהוא מצויד בסכין ודקר את המתלונן בידו השמאלית. בעקבות הדקירה נגרמו למתלונן חתך עמוק ונזק עצבי בידו השמאלית והוא אושפז בבית חולים במשך 14 ימים, שבמהלכם נזקק לניתוח. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר והשית על המערער 24 חודשי מאסר. ערעור שהוגש על חומרת העונש נדחה על-ידי בית המשפט העליון.

    • ת"פ (מחוזי ת"א) 43697-09-22 מדינת ישראל נ' שנקור (18.4.2023) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שבעת שצפה במשחק כדורגל בקיוסק, שתה אלכוהול והתגלע ויכוח בינו לבין המתלונן, אשר גלש למישור פיזי ולדחיפות הדדיות. לאחר מכן, יצא הנאשם מהקיוסק וחזר אליו לאחר 20 דקות, כשהוא מחזיק על גופו סכין וסכין יפנית, ודקר את המתלונן 3 דקירות בפלג גופו העליון כאשר היה בגבו אליו. המתלונן נזקק לניתוח בטן בבית החולים תחת הרדמה מלאה. במקרה זה נקבע מתחם ענישה הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם נגזר עונש מאסר לתקופה של 34 חודשי מאסר בפועל. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון (ע"פ 3867/23) התקבל תוך שבית המשפט ציין כי מן הראוי להעלות את הרף בעבירות מסוג זה והוסיף כנסיבה לחומרה העובדה שבין הקטטה לבין הדקירות חלפו כעשרים דקות. מדובר בנאשם שהורשע בעברו 4 פעמים בעבירות אלימות, ריצה שלוש תקופות מאסר ושירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית. עונשו הוחמר ל- 45 חודשי מאסר בפועל.

    • ת"פ (מחוזי ת"א) 42218-12-21 מדינת ישראל נ' עאטף (30.5.2022) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם 335(א)(1) ובעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, בכך שדקר אחר בבטנו בגינה ציבורית בתל אביב לאחר שהתעמתו, והמתלונן נזקק לניתוח חירום להשבת המעי לבטנו. באותו מקרה קבע כב' השופט ב' שגיא מתחם ענישה הנע בין 18 ל-38 חודשי מאסר. על הנאשם נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

       

16. מתחם העונש ההולם – בקביעת המתחם שקלתי כי מדובר בהתלקחות ספונטנית ובתחילתה אלימות הדדית. הנאשם לא הצטייד בסכין במיוחד לצורך ביצוע עבירת אלימות אלא הסכין היה ברשותו קודם לארוע (לדבריו בצאתו מן העבודה בה הוא משתמש בסכין). מצד שני מדובר בארוע שבו שתי דקירות. ראשונה בירכו של המתלונן. הנאשם אמור היה להיבהל מתגובתו שלו ולעצור את הארוע כבר בשלב זה אך תחת זאת הוסיף לרוץ לכיוון המתלונן ולאחר שהמתלונן התגונן וניסה להדוף אותו באמצעות כיסא דקר אותו הנאשם דקירה שניה בחזה ימין. מיקום דקירה בחזה מגדיל את פוטנציאל הפגיעה ובמידה רבה רק מזלו של המתלונן (וגם מזלו של הנאשם) שהארוע הסתיים ללא נזק פיזי קבוע. שקלתי הנזק שנגרם ואשפוז למשך חמישה ימים ומנגד העובדה שהארוע לא הותיר פגיעה גופנית קבועה. לאחר ששקלתי מכלול הנתונים שפורטו לעיל לצד מדיניות הענישה וקריאה להחמרת הרף העונשי אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 לבין 48 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

     

17. עיינתי בפסקי הדין שהוגשו מטעם ההגנה אולם אין בהם להקל בקביעת המתחם. בע"פ 9147/17 בענין אבו עביד דובר על דקירה בחפץ חד ולא בסכין, הדקירה היא בפנים ולא בחזה ומדובר בדקירה אחת. יתר על כן גזר הדין ניתן לפני כמעט שבע שנים ומאז הוחמר רף הענישה. בת"פ (מחוזי-מרכז) 55470-01-20 בענין גבריאל מדובר באותה עבירה אבל לא על דקירה בסכין ובת"פ (מחוזי-חיפה) 14459-06-17 בענין תלחמי החל הארוע בכך שהמתלונן חסם את נתיב הנסיעה של הנאשם ולאחר מכן המתלונן יצא מרכבו כשבידו חפץ מתחתי ובאמצעותו היכה בחלון הנוסע ברכב הנאשם.

     

    העונש המתאים לנאשם 

     

18. הנאשם הודה בכתב האישום לאחר שתוקן. תחילה לא כלל התיקון את העובדות כפי שתוארו על ידי הנאשם ואף שהנאשם ידע שהדבר עלול להזיק לו מבחינת ניהול ההליך ועלול להיזקף לחובתו, עמד על העובדות כפי שבסופו של דבר גובשו בכתב האישום המתוקן בשנית. הודאתו היא ביטוי ללקיחת אחריות מלאה על שיוחס לו. בזכות הודאת הנאשם נחסך זמן שיפוטי וחשוב מכך נחסך הצורך מן המתלונן להעיד בבית המשפט. יתר על כן, הנאשם הביע חרטה ובושה על התנהלותו בארוע ושירות המבחן (וכך גם אני) התרשם מכנות החרטה והבושה. מדובר באדם כבן 44 ללא הרשעות קודמות אשר לאורך השנים השקיע מאמץ בתפקוד תקין ונורמטיבי ושמר על תעסוקה יציבה.

     

19. השאלה העיקרית היא האם יש הצדקה לסטייה מן המתחם מטעמי שיקום. ראשית יש לומר שלצד הקריאה להחמרה בענישה הכירו בתי המשפט באפשרות חריגה מן המתחם מטעמי שיקום גם בעבירות אלו ממש. כך למשל בת"פ (מחוזי-חיפה) 35625-04-22 מדינת ישראל נ' גולובב (17.2.25). באותו ארוע דקר הנאשם את המתלונן באמצעות סכין בבטנו ובידו. גם שם ברקע לדקירה וויכוח של מה בכך ונאשם ששלף סכין שהיתה באמתחתו. באותו ענין היתה חומרה יתרה שכן התקיפה באה לאחר שהמתלונן וחבריו כבר החלו להתרחק מהמקום. בית המשפט התייחס לחומרת הפסול שדבק בנאשם ולצד זאת בחר להעדיף סיכויי שיקום על פני עיקרון ההלימה. בית המשפט הפנה לספרו של יורם רבין ויניב וקי, דיני עונשין כרך ג', 1992 (מהדורה שלישית) (2014) וציין כי ניתן ללכת בדרך זו שתכליתה המובהקת היא להביא לשילובו של הנאשם מחדש בחברה "כאזרח שומר חוק המכיר בערכי החברה ובמוסכמותיה ואינו מסכן אותם עוד". באותו ענין קבע בית המשפט מתחם שבין 18 לבין 40 חודשי מאסר בפועל ולאחר ששקל את המסלול השיקומי בו צעד הנאשם קיבל המלצת שירות המבחן וגזר עליו 9 חודשי עבודות שירות. מהלך דומה עשה גם בית המשפט בת"פ (מחוזי נצרת) 34250-04-23 מדינת ישראל נ' אל פאר (28.11.24). באותו ענין שלף הנאשם סכין מתקבלת ודקר בחוזקה אדם אחר שתי דקירות במרכז החזה שלו. בית המשפט קבע מתחם שבין 20 לבין 50 חודשי מאסר בפועל ואף על פי כן חרג מן המתחם משיקולי שיקום ותוך שהתייחס לנכות בשל פוסט-טראומה ממנה סבל הנאשם. על הנאשם נגזרו 9 חודשי עבודות שירות כעונש מרכזי.

     

20. שיקום למי שסובל מהתמכרות לסמים קל להראות בנתונים אובייקטיביים וברורים. בדיקות שתן שנמסרות מצביעות על ניקיון מסמים, קיים מסלול טיפול קבוע בקהילה טיפולית וקיימים מדדים חיצוניים שמאפשרים להצביע על הצלחה. קשה יותר להראות בנתונים אובייקטיביים מסלול שיקום לאדם שדפוסי חשיבה והתנהגות הם הדפוסים שמטופלים אצלו. מסלול הטיפול מובנה אחרת ואין נתון אובייקטיבי להוכיח שינוי עמוק בדפוסים. לפיכך קראתי בעיון ובקפדנות את התסקירים בעניינו של הנאשם ותרתי אחר מענה לשאלה האם הנאשם עבר מסלול שיקום ממשי ומשמעותי. שירות המבחן ליווה את הנאשם בשלושה תסקירים במשך שנה. התסקירים מתארים אדם ללא קווי חשיבה עברייניים אשר התגייס באופן מידי לטיפול באותו חלק באישיותו שניצב בבסיס ביצוע עבירה כה חמורה. בסיס זה הוא נטייה לאימפולסיביות במצבי דחק בעת שחווה תחושת פגיעה והשפלה שהציפו והעצימו תחושות דומות מן העבר. שירות המבחן התייחס להתגייסות לטיפול בגורמי הסיכון והעריך כי הסיכון להישנות התנהגות אלימה בעתיד הוא סיכון נמוך. אף שהתסקיר הראשון כבר כלל המלצה טיפולית, בית המשפט לא הסתפק בכך והוסיף לעקוב אחר התקדמות הנאשם בטיפול. הנאשם השתתף בקבוצה טיפולית ייעודית ושירות המבחן דיווח על מוטיבציה פנימית לעריכת שינוי, על פתיחות והפקת תועלת מהטיפול הקבוצתי. בתסקיר השלישי שב שירות המבחן והתייחס להמשך הגיוס של הנאשם לעריכת שינוי בחייו, לרכישת כלים לוויסות, פיתוח מיומנויות למיקוד שליטה פנימי והגשמת דפוסי חשיבה. כל אלו צוינו כמסייעים בהפחתת סיכון להישנות עבירות דומות. שירות המבחן ראה חשיבות רבה באימוץ הפן הטיפולי שיאפשר המשך שיקום.

     

21. סקירת הדברים מלמדת על דרך טיפולית ארוכה, עקבית ובעלת משמעות של שינוי בפועל של דפוסים ישנים. נתונים אלו מאפשרים לקבוע בעיתוי הנוכחי קיום סיכוי ממשי לשיקום.

     

22. המאשימה ראתה האמור בתסקיר ובהגינותה עתרה בטיעוניה לתת ביטוי לסיכויי השיקום בדרך של הפחתת 10 חודשים מן העונש לו עתרה (20 חודשים במקום 30). לא בכל חריגה מן המתחם התוצאה היא שיקומית מלאה. לעיתים הסיכוי לשיקום והחריגה מן המתחם פועלים פעולתם הטובה בהקלת העונש אך לא עד כדי ענישה שיקומית מלאה. לו הפחתתי 10 חודשים מתחתית המתחם שקבעתי המשמעות היתה גזירת עונש של 14 חודשים. מהם היתה מנוכה תקופה בת חודשיים שהנאשם היה במעצר. הפער שנותר בין ענישה שיקומית מלאה לבין ריצוי מאסר אינו גדול ולמעשה מעורר שאלה ערכית. האם ניתן להסתפק בתיק חמור זה בענישה שאינה מאחורי סורג ובריח. בשיקולים אלו יש להביא בחשבון שיקולי הרתעת הרבים והאופן שבו יכול גזר הדין להשפיע על התנהגות אחרים. בית המשפט העליון עמד לא אחת על הצורך "להדביר את תופעת הסכינאות בחברה הישראלית ולנקוט בענישה מחמירה, וזאת גם לשם הרתעת הרבים", ראו ע"פ 3619/18בנימין סביץ' נ' מדינת ישראל( 9.1.2019)‏‏ והפסיקה המאוזכרת בסעיף 5 לפסק הדין. גם כששיקול זה לנגד עיני ובשים לב לפער העונשי הקטן המתואר לעיל (בין ענישה שיקומית מלאה לבין ריצוי מאסר שאינו ארוך), שוכנעתי לאחר חשיבה רבה, שיש ליתן במקרה זה, משקל בכורה לאינטרס השיקומי באופן שיממש באופן מלא את המודל השיקומי. הטעם המרכזי שעמד בבסיס מסקנה זו נעוץ בסיכוי הנמוך להישנות עבירה לאחר טיפול ארוך ומשמעותי המגובה בתובנה אמיתית כפי שמתואר בתסקירים. לכך מצטרפים שיקולים נוספים לקולה ביניהם הפגיעה שיפגע עונש מאסר ממשי בנאשם ובבני משפחתו (בנו ואימו החולה, הזמן הממושך בו שוהה הנאשם בתנאים מגבילים (מזה כשנתיים) וכן חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה שאותו ניצל הנאשם בהתגייסות מלאה לשיקומו.

     

23. על מנת לתת ביטוי נוסף לפער שבין ענישה שיקומית לבין אינטרס ההלימה וכן על מנת לתת ביטוי חיצוני ומוחשי לקבלת אחריות, מצאתי להגדיל את גובה הפיצוי שיושת על הנאשם וזאת כדי לתת ביטוי מוחשי מידי. בנוסף לכך יחויב הנאשם בצו מבחן שיהיה בו להבטיח שמירה על הישגי הטיפול, העמקתם וביסוס שינוי ארוך טווח.

     

24. באשר לרכיב הפיצוי חשוב להעיר את הדברים הבאים - הפיצוי בהליך פלילי אינו משול להחזרת המצב לקדמותו ואין ביכולתו או בתכליתו אפילו לנסות ולתת מענה מלא להוצאות, לנזק, לכאב ולסבל שנגרמו. ואף על פי כן - לפיצוי במסגרת ההליך הפלילי משמעות מוחשית של קבלת אחריות ולטעמי הוא ביטוי נוסף לחרטה ולהפנמה. אדגיש כי הפיצוי נפסק כאשר ברקע הדברים קיים "סרגל" סכומים כפי שנפסקים במסגרת ענישה בסוג הליך זה. על תכלית הפיצוי נכתב בע"פ 6452/09 קאסם עלי נ' מדינת ישראל (22.7.10) בפסקה 9 כי:

    "הפיצוי האמור הינו בעל רכיב אזרחי דומיננטי אך הוא מושפע מסביבתו הפלילית ומהנורמות המאפיינות אותה, ולפיכך הוא בעל מספר תכליות שונות, ביניהן: מתן סעד מידי לנפגע העבירה, מבלי שייאלץ להמתין לסיום ההליכים האזרחיים בעניינו ולעיתים אף יחסך ממנו, אם יסתפק בסכום הפיצוי, המפגש המחודש עם העבריין שפגע בו במסגרת הליכים אזרחיים; הכרה חברתית בסבלו של הנפגע; העלאת מעמדו של קורבן העבירה בהליך הפלילי, כחלק מהמגמה לשלבו בהליך הפלילי ולהכיר בזכויותיו במסגרת הליך זה ואף יסוד של היטהרות לעבריין עצמו, שחיובו בפיצוי לטובת הנפגע עשוי לתרום לשיקומו"

    ראו הפסיקה המאוזכרת באותו ענין וכן ע"פ 4770/14 אגייב נ' מדינת ישראל (5.11.15) והפסיקה המאוזכרת שם.

     

    סוף דבר - אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

     

    • 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. הנאשם יבצע את עבודות שירות במרכז יום חולון 5 ימים בשבוע על פי טווח השעות המתאפשר בחוק. תחילתן של ביצוע העבודות ביום 6.8.25 .

      על הנאשם להתייצב לפני מפקח על עבודות השירות לצורך קליטה והצבה בתאריך תחילת העבודה, בשעה 08:00, יחידת ברקאי – עבודות שירות – שלוחת מרכז, רח' לוחמי בית"ר 6, רמלה.

      אני מודיעה לנאשם כי עליו להודיע לממונה על כל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו, וכן עליו לעמוד בתנאי הפיקוח, שכן אי מילוי עבודות השירות על פי הנחיות המפקח, עלול להביא להפסקתן ולכליאה במתקן כליאה.

    • 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירת אלימות.

    • פיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-5 תשלומים שווים חודשיים ורצופים החל מיום 1.7.25 לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד היתרה לפרעון מיידי. ב"כ המאשימה יעביר את פרטי המתלונן למזכירות ללא דיחוי. לבקשת הנאשם ניתן לעשות שימוש בסכום כסף הנמצא בפקדון לשם עמידה בתשלום הפיצוי.

    • אני מעמידה את הנאשם בצו מבחן לתקופה של שנה. הובהר לנאשם שאם יפר את הצו או יבצע עבירה נוספת ניתן יהיה להפקיע את הצו ולגזור עליו עונש שונה או עונש נוסף לרבות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. כן הובהר שעונש זה ניתן יהיה לגזור גם במקרה בו הנאשם יסיים לרצות את עונשו בעבודות שירות.

      החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט.

      ניתן יהיה לשלם את הקנס/ פיצוי/ ההוצאות כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/  גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

      • בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il 

      • מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

      • במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

         

        ככל שהופקד פיקדון בתיק או בתיק המעצרים הקשור לתיק זה ובהעדר מניעה על פי דין, ולאחר עמידה בתשלום הפיצוי, יוחזר הפיקדון למפקיד או לידי מי מטעמו עפ"י יפוי כוח.

        ניתן צו כללי למוצגים לפי שיקול דעת קצין המשטרה. המוצגים יחולטו/יושמדו/יושבו לבעליהם עפ"י החלטת קצין משטרה.

        המזכירות תעביר העתק לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.

         

         

        זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

         

        ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ה, 09 יוני 2025, במעמד הצדדים.