עסקינן בשני תיקים שהוגשו בנפרד על ידי אביה ואימה של המנוחה אושר דרעי ז"ל בגין פטירת המנוחה עקב חשיפתה לחלב במסעדה בעלת כשרות בשרית.
התביעה דנא (תביעת האב בשם חלקו בעיזבון) הוגדרה כתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, רשלנות רפואית, קיצור תוחלת חיים וגרימת מוות ברשלנות. תביעת האם (שנדונה בת"א 16623-08-24), אינה עניין לבקשה שלפניי.
בכתב התביעה נטען כי המנוחה נפטרה לאחר שהוגש לה, ללא ידיעתה ובניגוד לדרישותיה, קינוח המכיל חלב, שאליו הייתה אלרגית, וכפועל יוצא מכך סבלה מסיבוכים רפואיים שהובילו למותה. עוד נטען כי החשיפה לחלב לא הייתה צפויה מבחינת המנוחה וכי זו לא נשאה עימה באותו ערב מזרק אפיפן עם חומר נוגד אלרגיה.
התביעה הוגשה נגד מספר נתבעים, ובכלל זאת קופת חולים לאומית (להלן: "קופת החולים"), אשר לפי הנטען טיפלה במנוחה במהלך השנים ואשר תחת פיקוחה עבדו הרופאים המטפלים.
הבקשה דנא היא בקשה שהגישה קופת החולים לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת היעדר עילה ומחמת היעדר חוות דעת רפואית לתמיכה בכתב התביעה.
כיידוע, סמכות בית המשפט למחוק כתב תביעה מחמת היעדר עילת תביעה מעוגנת בתקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המבחן המקובל בהקשר זה הוא מבחן "סיכויי התביעה", על פיו יש לבחון אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, יהא זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו. תקנה 43 לתקנות מוסיפה וקובעת כי לבית המשפט סמכות לדחות תביעה בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה.
בדומה לפסיקה שדנה בסמכות בית המשפט להורות על סילוק תביעה על הסף לפי התקנות הקודמות, גם עתה מקובלת העמדה שלפיה השימוש בכלי של סילוק תביעה על הסף מחייב נקיטת משנה זהירות והשימוש בו יעשה רק במקום שברור וגלוי, על פני הדברים, שאין לתובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש על ידו.
אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי בהינתן מהותן וטיבן של הטענות והעובדות העולות מכתבי הטענות שלפניי, נראה על פני הדברים כי עסקינן במקרה הנמנה על סוג המקרים בהם נדרש תחילה לברר את העובדות בטרם הכרעה בבקשה מעין זו לסילוק ההליך על הסף. יתירה מכך, וזו הטענה שתידון ראשונה בהחלטה זו, לא מצאתי כי נפל פגם בכך שלא הוגשה חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות המועלות נגד קופת החולים, ובוודאי לא נפל פגם המצדיק סילוק התביעה על הסף.
במסגרת כתב התביעה, מפרטים התובעים את פרטי הטענות כלפי קופת החולים ובאילו אופנים מתבטאת אחריותה, זאת בממוקד ובמובחן ביחס לקופת החולים. לצד זאת, כולל כתב התביעה סעיפים הדנים ברשלנות יתר הנתבעים וטענות כלליות המיוחסות לכלל הנתבעים גם יחד. כתב התביעה, בפרט ביחס לאחריות קופת החולים, נסמך על מסקנות ועדת בדיקת שמונתה לאחר האירוע, ואשר לפי הנטען ערכה ראיונות, וכן עיינה ברשומות הרפואיות ובמסמכים הרלוונטיים, לרבות דו"ח הנתיחה מהמכון לרפואה משפטית. לא צורפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה.
בהקשר של קופת חולים, נטען בכתב התביעה כי אף שהמנוחה סבלה מילדותה מאלרגיה למוצרי חלב ברמת סיכון גבוהה, הרי שמגיל 10 ועד לפטירתה, במשך 12 שנים, לא הייתה במעקב של מרפאת אלרגיה בקופת החולים. בסעיף 20 לכתב התביעה נטען כי הסיבות לכך כוללות: "העדר מרפאת אלרגיה באזור מגוריה של המנוחה / העדר גורם אחראי לוודא מתן ייעוץ אלרגי/ חינוך לשימוש באפיפן ומכאן לא נמצא גורם רפואי שראה את עצמו אחראי לכך שהמנוחה תישא עימה אפיפן בכל זמן ותכיר את נוהל השימוש בו וזאת בידיעה שהיענותה לאפיפן נמוכה, כאשר בין השנים 2009-2021 ועל פי המסמכים שהוגשו לוועדה, הונפקו למנוחה אך ורק שני מרשמים לאפיפן וזאת בחודשים (נובמבר ודצמבר 2019)".
סעיף 36 (סעיפים קטנים א' ו- ב') לכתב התביעה מוסיף, בכל הנוגע לקופת החולים, כי לפי מסקנות דו"ח הבדיקה, באזור שבו התגוררה המנוחה לא קיים טיפול רפואי אלרגי סביר במרחק סביר מהבית, לא קיים שירות אלרגי בבית החולים ולא קיימות מרפאות בקהילה. יתירה מכך, לפי הנטען, במשך 12 השנים שקדמו למותה של המנוחה, לא הייתה במעקב רופא אלרגיה, ולא נמצא גורם שלקח על עצמו את האחריות להנחותה באופן רציף ועל פי הקווים המנחים המקובלים כיצד יש לנהוג במצב של תגובה מסכנת חיים.
עיקר הטענות כלפי קופת החולים עניינן, אפוא, בהשתלשלות עובדתית "היסטורית", תוך שנטען למחדל בקיום גורמי טיפול באזור המגורים, היעדר מעקב וייעוץ מתאימים, וכן היעדר קיום מנגנוני בקרה לקידום הטיפול ואכיפת קבלתו. כל אלה מפורטים בדו"ח ועדת הבדיקה, ממצאיה ומסקנותיה.
מבלי להיכנס לשאלת משקלו של דו"ח ועדת הבדיקה, ממצאיו ומסקנותיו, הרי שעל פני הדברים, הטענות המועלות בכתה התביעה הן שאלות הנוגעות לעניינים שניתן להוכיחם שלא באמצעות חוות דעת רפואית, שכן אין מדובר בעניינים שהם במובהק "עניינים שברפואה". במילים אחרות: נראה כי במקרה שלפנינו, אין מדובר בשאלות רפואיות-מקצועיות "טהורות" שבגינן נדרש ברגיל להגיש חוות דעת מקצועית בתמיכה לתביעה שעניינה רשלנות רפואית, כי אם בפרטי רשלנות שניתן להוכיחם ככל טענה עובדתית אחרת.
גם אם ייתכן שיתעורר צורך בהמשך בהוכחת עניינים שהם מקצועיים יותר, בהיבט של שאלת הצורך בקיום מעקב רפואי הדוק יותר בנסיבותיה של המנוחה, ההנחיות הרפואיות שניתנו למנוחה, התדירות הנדרשת לביצוע המעקבים, וכן השלכות היעדר מעקב וביקורת, הרי שלא בהכרח מדובר בעניינים שניתן להוכיחם רק באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי, לפחות בכל הנוגע לקופת החולים עצמה.
בנסיבות אלה, העובדה שלכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות המועלות נגד קופת החולים, אין בה כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף.
מוסיפה קופת החולים וטוענת כי מעיון בתיקה הרפואי של המנוחה עולה כי זו הייתה מודעת לכך שהאלרגיה שממנה היא סובלת היא ברמה מסכנת חיים, כי קיבלה הסברים בדבר הצורך בנשיאת מזרק אפיפן, וכי אף רכשה מזרק אפיפן קודם לאירוע, אך הותירה אותו בביתה ולא נשאה אותו עליה בעת קרות המקרה. לשיטת קופת החולים, בנסיבות אלה, אין התביעה מגלה כל עילת תביעה כלפיה ויש לדחותה על הסף.
אלא שטענות אלה הן טענות עובדתיות שראוי להן כי יתבררו עם ניהול התיק. כך ביחס לטענה כי המנוחה קיבלה "עשרות פעמים הסברים", כך ביחס לטענה שהמנוחה ידעה כי מדובר באלרגיה מסכנת חיים, וכך גם ביחס לטענה כי החזיקה בביתה מזרק אפיפן. טענות עובדתיות אלה תתבררנה ככל טענה עובדתית, ואולם, בטרם נקבעו לגביהם ממצאים עובדתיים, הן אינן יכולות לשמש בסיס לבקשה לסילוק התביעה על הסף, לא כל שכן בשלב כה מקדמי ואף בטרם התקיימה ולו ישיבת קדם משפט אחת בתיק.
בטרם סיום מצאתי להעיר כי טענת התובעים בתשובה לבקשה לסילוק על הסף, שלפיה רופא הריאות המליץ על טיפול ביולוגי נוסף, ואולם קופת החולים דחתה המלצה זו, אף שמדובר בטיפול שמשפר את איזון האסתמה (כל זאת בהתבסס על חוות דעת מקצועית שצורפה בהודעת צד ג' שהגישה נתבעת אחרת בתיק), לא זו בלבד שמהווה טענה רפואית שיש להוכיחה כדבעי באמצעות חוות דעת רפואית, אלא שיש בה משום הרחבת חזית אסורה של כתב התביעה. כל עוד לא הוגשה כל בקשה בנדון ולא ניתנה זכות תשובה ליתר הצדדים, מובן כי לא אידרש לעניין זה במסגרת ההחלטה דנא.
על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ומחייב את המבקשת (קופת חולים לאומית - הנתבעת מס' 1) לשלם לתובעים הוצאות בקשה זו בסך כולל של 2,000 ₪, סכום אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום.
לפי החלטתי מיום 24.3.25 כתב הגנה מטעם קופת חולים יוגש עד ליום 26.5.25.
תשומת לב הצדדים לדיון הקבוע בתיק ליום 12.6.25 בשעה 10:00. ככל שנדרשת דחייה של מועד הדיון, מצופה כי הצדדים יגישו בקשה מוסכמת מבעוד מועד, בצירוף מועדים חלופיים מתואמים.
ניתנה היום, ט"ו אייר תשפ"ה, 13 מאי 2025, בהעדר הצדדים.
