גז"ד לנאשם בתקיפת בת זוגו

נוסח מותר בפרסום

1.הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן בתקיפת בת זוגו, עבירה לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). ביום 17.12.20 סמוך לשעת חצות, בהיותם בביתם, נתגלע ויכוח בין בני הזוג, במהלכו אמרה המתלוננת לנאשם כי ברצונה להתגרש ממנו וביקשה כי ייצא לישון מחוץ לבית, או שהיא תצא. בתגובה, החל הנאשם לצעוק לעברה "תראי מה נתתי לך, השארת אותי בלי כלום... לא כדאי לך להאיץ בי", תוך שהכניס לנרתיק אקדח אותו החזיק ברישיון. המתלוננת השיבה: "תרצח אותי, גם ככה לא נשאר לי כלום". אז תפס הנאשם את המתלוננת בצווארה בשתי ידיו בתנועת חניקה, והורידה לכיוון הרצפה. זו קמה והתיישבה על הספה, בעוד הנאשם עמד ליד פתח הבית, והצמיד את הנשק ובו מחסנית לראשו. הנאשם צעק לעבר המתלוננת בעוד הנשק בנדן, וזו השיבה כי היא חוששת ממנו וממעשיו. בשלב זה פנה הנאשם ליטול כרית ושמיכה על מנת לישון ברכבו. המתלוננת ניצלה את ההפוגה, נמלטה לרחוב והזעיקה את המשטרה.

2.הצדדים לא הגיעו להסכמות באשר לעונש, ולבקשתם הוזמן תסקיר מבחן. במעמד ההודעה על ההסדר עדכנו הצדדים כי הנאשם מטופל בבית נועם, אליו הופנה במסגרת הליכי המעצר. הנאשם כבן 35, נעדר הרשעות קודמות, נשוי למתלוננת. הנאשם השלים בגרות מלאה, שירת את מדינתו בשירות קרבי כלוחם ב---------, ובעל תואר ראשון ב-----. טרם מעצרו עבד כמאבטח ב-------, ונשא נשק ברישיון לצרכי עבודתו. לאחר מעצרו ובהתאם להמלצת שירות המבחן שוחרר לחלופת מעצר טיפולית-שיקומית אינטנסיבית ב"בית נעם". הנאשם הסתגל לכללים במקום, עמד בכל הדרישות, היה מחויב לטיפול ומילא תפקידים משמעותיים במסגרת זו. הוא השלים תקופת טיפול בת כשבעה חודשים, שלאחריה שולב במשך כשלושה חודשים בקבוצת בוגרים המקיימת מפגש אחת לשבוע. בנוסף פנה לטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה ב--------.

--------- בחלוף כשלושה חודשים בהם היה משולב הנאשם בקבוצת הבוגרים, הסיר בית המשפט שדן בהליך המעצר את התנאים המגבילים, באופן שאיפשר לבני הזוג לחדש את הקשר הזוגי, כפי בקשתם. המתלוננת – בת 29, אשר מתמודדת עם --------------------.

שירות המבחן סבר כי לנוכח רגישות מצבה של המתלוננת, וקשייו של הנאשם להבין את מורכבות מערכת היחסים בין השניים, הוא עלול להגיע לכדי הצפה רגשית ומצוקה בדומה לאלו שחש בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו, ובכך להגביר את הסיכון לאלימות בקשר בין השניים. עוד סבר כי ההזדהות עם בת זוגו, מעמידה את הנאשם בסיכון לפעול בחוסר שיקול דעת מעמיק באשר להתנהלותו ונזקקותו הטיפולית. משכך הומלץ על השבתו לטיפול אינטנסיבי סגור ב"בית נועם". בשיחה שנערכה עמו התייחס הנאשם באופן מעמיק לקשיים בקשר הזוגי עם המתלוננת, אך סירב לשוב להוסטל, בשל כך שייאלץ לעזוב את מקום עבודתו. משכך השתלב הנאשם בטיפול פרטני במרכז לשלום המשפחה ב-----------, שם עברו בני הזוג להתגורר, תחילה בבית אמה של המתלוננת, ומאוחר יותר באופן עצמאי. כמו כן משתתפים השניים בטיפול זוגי פרטי. עוד נמסר מאת הנאשם כי המתלוננת השתלבה בטיפול המסייע לה להתמודד עם ----------. מהמרכז לשלום המשפחה נמסר כי הנאשם משתף פעולה באופן מלא, ומגיע למפגשים כנדרש. בצד זאת, בלט קושי בהבאת תכנים המבטאים קשיים ומורכבות רגשית בחייו האישיים ובקשר הזוגי עם המתלוננת. בחלוף כארבעה חודשי טיפול הוא הופסק ביוזמת המרכז, בשל הערכה כי אין בו כדי להמשיך ולקדם את הנאשם.

קצינת המבחן העריכה כי גם כיום, הנאשם מתקשה לגלות תובנה מעמיקה באשר לאופן התנהלותו בקשר הזוגי, המאופיין ב------. בצד זאת הדגישה כי הנאשם עבר תהליך של שינוי, ומנסה ליישם חלק מהכלים הטיפוליים שרכש בהתמודדויותיו. משנמצא כי המשך טיפול במסגרת שאינה אינטנסיבית אינו בעל השפעה ממשית על המשך תהליך השינוי, קיבלו הנאשם ושירות המבחן החלטה משותפת לפיה דרכיהם תיפרדנה, כך שהנאשם יפעל בכוחותיו העצמיים ובאמצעות הכלים שרכש על מנת להמשיך ולהתמודד עם קשייו. משכך לא באה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית. היא נמנעה מהמלצה על ביטול הרשעתו של הנאשם, לטענתה בשל כך שלא ניתן לשלול מסוכנות, והמליצה על ענישה מרתיעה בדמות מאסר על-תנאי בצד 200 שעות לתועלת הציבור, זאת הואיל ולהערכתה, ענישה במאסר בעבודות שירות עלולה להוביל לרגרסיה במצבו ולקטיעת רצף התקדמותו.

3.ב"כ המאשימה טענה לעונש: הנאשם כבן 35, נעדר הרשעות קודמות, הורשע בתקיפת בת זוגו על רקע רצונה להתגרש ממנו. היא עמדה על נסיבות ביצוע העבירה, שעת לילה מאוחרת, ויכוח בין הצדדים בו איבד הנאשם עשתונותיו. היא הדגישה את אלמנט ההפחדה שבמעשי הנאשם. ב"כ המאשימה עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו, הפנתה לפסיקה להמחשת הענישה הנוהגת, ועתרה למתחם עונש בין 14-6 חודשי מאסר. היא סקרה את תוכנם של תסקירי המבחן, מתוכם מצאה להדגיש את סירובו של הנאשם להמשיך בטיפול אינטנסיבי, הקשר ה---- עם המתלוננת והקביעה כי עדיין נשקף ממנו סיכון. לשיטתה, המלצת שירות המבחן אינה מתיישבת עם גוף התסקירים ועם חומרת העבירה. משכך ביקשה לגזור על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס.

4.ב"כ הנאשם הפנתה לכך שהנאשם נותן את הדין בגין אירוע אלימות קצר מאוד, ספונטני, לא מתוכנן, אשר החל והסתיים בהרף עין. כעולה מכתב האישום, המתלוננת ביקשה מהנאשם לצאת מן הבית, והוא מצדו פנה לעשות כדברה ואסף את חפציו כדי להעביר את הלילה במכוניתו. מאחר שעבד כמאבטח ונשא נשק ברישיון, נטל את נשקו עמו. לטענתה, תיאור בריחת המתלוננת מהבית ופנייתה למשטרה לא נעשתה עקב חששה לפגיעה בה, אלא מחשש שהנאשם יפגע בעצמו, כעולה מהקלטת מוקד 100 (המאשימה לא כפרה בטענה). ב"כ הנאשם הפנתה אף היא לפסיקה להמחשת הענישה הנוהגת, וביקשה לקבוע מתחם עונש בין מאסר על-תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל.

נסיבותיו של הנאשם חיוביות מאוד: הוא בן 35 ללא הרשעות קודמות כלשהן, אדם נורמטיבי, שירת בצבא, בעל תואר ראשון ב-----. ביום האירוע התהפכו חייו. הוא שיתף פעולה עם שירות המבחן, השתתף בטיפול אינטנסיבי ארוך טווח משך כשבעה חודשים ב"בבית נועם". בתקופה זו, כל עוד שהה במרחק מהמתלוננת, הצליח להתרכז ולקדם עצמו באופן משמעותי. לאחר שהותר חידוש הקשר עם בת הזוג, הומלץ לאפשר להם טיפול זוגי, ובלבד שקודם לכן יעברו בנפרד טיפולים פרטניים. הנאשם ניאות, אך המתלוננת סירבה לעשות כן, ואין לבית המשפט ולשירות המבחן כל אפשרות לאלצה. לדבריה, מדובר במקרה בו למתלוננת השפעה רבה על הנאשם, והוא עושה כמיטב יכולתו להיטיב דרכיו תוך התחשבות בה. הוא עושה שימוש בכלים אותם רכש בטיפול ומתמודד עם הקשיים בחייו.