בפניי בקשה לביטול צו לקיום צוואת המנוחה... (להלן: "המנוחה") מיום 21/6/2019 אשר צו לקיומה ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה ביום 06/04/2021.
העובדות שאינן במחלוקת
- המנוחה, סבתה של המשיבה מספר 2 ואמם של יתר המשיבים והמבקש, נפטרה בגיל 91 לערך ובמסגרת צוואתה מיום 21/6/2019, הורישה רכושה לארבעה מילדיה ולנכדתה בחלקים שווים אולם הדירה מצוואתה את המבקש, בנה הנוסף.
- הצוואה הוגשה לקיום לרשם לענייני ירושה במחוז דרום וביום 06/04/2021 ניתן כאמור צו קיום צוואה.
- ביום 04/08/2021 הוגשה בקשה לביטול צו קיום צוואת המנוחה על ידי בנה המבקש, לרשם לענייני ירושה.
- בהחלטת הרשם מיום 02/11/2021 ציין כי בבקשתו טען המבקש כי המנוחה היתה בת 91 בעת שערכה את הצוואה; חולה ותשושה וללא הבנה קוגניטיבית; הצוואה נערכה במחשכים, ללא ידיעתו; המשיבה 2 היא שערכה את הצוואה, תוך השפעה בלי הוגנת. עוד ציין הרשם כי לא צורף כל מסמך בנוגע למצבה הרפואי של המנוחה. בסופו של יום, הורה הרשם להעביר הבקשה לביטול הצוואה לבית משפט.
- התיק הועבר לבית משפט בו ביום ובהחלטתי מיום 4/11/2022 קבעתי כי הגם שהחלטת הרשם מצויה בתיק, הרי שהבקשה לביטול אינה מצויה בתיק והוריתי למזכירות בית משפט לפנות למזכירות הרשם לצורך קבלת בקשת הביטול, אשר הומצאה לתיק בית משפט ביום 9/11/2022.
- הבקשה לביטול צו קיום צוואה
- כאמור לעיל הגיש המבקש בקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן.
- עיקר קצפו של המבקש יצא על המשיבה 2, נכדתה של המנוחה אשר לטענתו נרשמה כיורשת תחתיו, בנה של המנוחה וזאת בשעה שהמנוחה מעל גיל 91 היתה חולה, תשושה וללא הבנה קוגניטיבית, כאשר המשיבה 2 היא שיזמה ההליך.
- המנוחה לא עברה כל אבחון קוגניטיבי טרם חתימתה על הצוואה והייתה לה חוסר יכולת להבין ולהסדיר צוואתה.
- המנוחה לא ידעה השפה העברית וחתמה על צוואתה מבלי שהבינה תוכנה תוך ניצול מצבה הרפואי, גילה ויכולותיה הקוגניטיביות. הצוואה לא תורגמה לה לשפה הצרפתית אותה קראה וכתבה.
- במסגרת בקשתו טען כי חלף זמן קצר ממועד מתן צו ירושה (כך נרשם במקור, הכוונה כמובן לצו קיום צוואה- הערה שלי, ע.ג) וכי איסוף החומר ועריכתו הם זמן סביר בנסיבות האמורות, לו היה יודע על קיום הצוואה.
- עריכת הצוואה הוסתרה ממנו ומדובר בניצול מצב המנוחה על ידי נכדתה, שעה שהמנוחה לא יזמה החתימה ולא ידעה על מה חותמת.
- הייתה מעורבות ישירה של מי מהיורשים ובעיקר המשיבה
- הצוואה נחתמה תוך השפעה פסולה עד כדי אונס ואיומים כלפי המנוחה.
- בנסיבות אלו, יש לקבוע כי הצוואה פסולה ומבוטלת ויש לקבוע כי רכוש המנוחה יחולק בהתאם להוראות החוק.
- עמדת המשיבה 2
- המשיבה 2 התנגדה למבוקש וטענה כי יש לדחות הבקשה על הסף בטענה שאין אף לא עובדה אחת שיש בה בכדי לתמוך בטענות המבקש.
- המבקש אינו עומד בתנאי הסף של סעיף 72 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") ולא צרף כל ראייה לתמיכה בטענותיו.
- המשיבה 2 לא לקחה חלק בעריכת הצוואה ועל תוכנה ועובדת היותה יורשת נודע לה רק לאחר פטירת המנוחה.
- המנוחה הייתה בהכרה, צלולה ולא סבלה מכל ליקוי קוגניטיבי כלשהו, הייתה אישה חזקה ועצמאית.
- עדי הצוואה אשרו כי הצוואה הוקראה והוסברה למנוחה בשפה הצרפתית.
- מצורפים מסמכים רפואיים שמעידים על כי צלילותה והכרתה אינן מוטלות בספק.
- צוואת המנוחה משקפת את מציאות חייה של המנוחה אשר בקשה לנשל את בנה שהתנכר אליה.
- הבקשה לביטול צו קיום צוואה אינה עומדת בדרישות סעיף 72 (א) לחוק הירושה, שכן המבקש ידע על הגשת הבקשה לקיום צוואה לפחות 30 יום לפני מתן הצו, ויתר על האפשרות להביא התנגדותו ואין בפיו כל עובדה שניתן היה להביאה לפני מתן הצו.
- הבקשה הוגשה באיחור של חמישה חודשים ולא הוגשה בהזדמנות הראשונה שעמדה למבקש ללא כל הסבר מניח הדעת.
- בין המנוחה למשיבה 2 נרקם קשר אישי ומיוחד, המשיבה 2 בקרה את המנוחה אחת ליומיים, ארחה לה חברה ושמרה איתה על קשר יומיומי והמנוחה רצתה לגמול לה.
- לאור מריבות בין משפחתיות בין היתר על רקע עזבונו של אחי המנוחה עליו השתלט המבקש ולאחר שבשנתיים האחרונות לחייה, ניתק המבקש כל קשר עם המנוחה, הודיעה המנוחה לילדיה האחרים כי אין בדעתה לתת למבקש חלק מעזבונה.
- יתר טענות המשיבה חוזרות על עיקרי הדברים.
- עמדת יתר המשיבים
עמדת יתר המשיבים, ילדיה של המנוחה, אשר חלקם מתגוררים בצרפת וחלקם בישראל, תומכות בעמדת המשיבה 2 ולפיה, המנוחה היתה צלולה, ערכה הצוואה בעצמה; בין אמן לנכדתה, המשיבה 2 היתה מערכת יחסים קרובה שעה שהנכדה תמיד היתה זמינה לסבתה ובעוד רוב ילדיה התגוררו בצרפת.
יוער כי המבקש מתגורר בישראל. עוד טענו המשיבים כי בין אמם למבקש שררה מערכת יחסים מורכבת, שעה שלא טיפל באם, לא דאג לבריאותה ולא ענה לשיחותה.
בנסיבות אלו, עתרו כאמור המשיבים לדחות ההתנגדות על הסף.
- דיון והכרעה
ביטול צו ירושה מוסדר בהוראות סעיף 72 (א) לחוק הירושה הקובעות כדלקמן:
"נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט".
כן קובעות הוראות תקנה 27 (ג) לתקנות הירושה כי:
"הבקשה תידון בפני בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, אולם אם הוגשה הבקשה לרשם לענייני ירושה, והוא ראה כי נתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 67א(א) לחוק או אם ראה שלא להיזקק לבקשה לפי סעיף 72 לחוק, יעביר את הבקשה לבית המשפט כדי שידון בה; בית-המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה (הדגשה שלי- ע.ג)"
- מהאמור לעיל מתברר כי סעיף 72 לחוק מאפשר לבית המשפט לסטות מכלל סופיות הדיון ולבטל הצו על סמך עובדות שלא היו בפניו בעת מתן הצו.
עם זאת, על בית משפט להפעיל שיקול דעת והוא יעשה כן במקרים חריגים בלבד שכן בית משפט רשאי לדחות הבקשה כאשר מבקש הביטול היה יכול להביא העובדות בפני בית המשפט טרם שניתן הצו או בהזדמנות הראשונה שלאחר מתן הצו.
- בעניין זה קבע בית המשפט העליון בע"א 601/88 עזבון רודה ז"ל ואח' נ' שרייבר פ"ד מז (2), 441, 459 (1993):
"אכן מלשון הסיפא של סעיף 72(א) עולה, כי בית המשפט אינו חייב לדחות בקשה המוגשת לפי סעיף זה אף אם הוגשה שלא בהזדמנות סבירה הראשונה, ונתון לו שיקול דעת בכגון דא. יחד עם זאת, ראוי כי ההזקקות לבקשות המוגשות באיחור לא תיעשה על דרך השגרה, כי הדבר ייעשה על יסוד שיקולים ענייניים ומבוססים (ראה ג' טדסקי, "היורש הנחזה" עיוני משפט יג' (תשמ"ח-מט) 9, 15), אשר יביאו בחשבון את חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי הצו המקורי (או אי שינויו) ואת הקושי אשר עלולה ההשתהות בהגשת הבקשה לתיקון לגרום בבירור זכויות הצדדים...".
- באשר לאמות המידה להפעלת סמכותו של בית המשפט לתקן או לבטל צו ירושה נאמר כי בגדרי אלה על בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו את מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה או הטענה החדשה שלא הונחה קודם בפני בית המשפט או הרשם משניתן צו הירושה וצו הקיום.
- בנוסף, על בית המשפט לשקול ולבחון הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה ואת מידת הסבירות של הסבריו אלה כשם שעליו גם לבחון האם בעטיו של אותו איחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן. בעניין זה נקבעו המבחנים בע"א 516/80 אילן לשינסקי נ' משה שפירא- הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו (4) 337, 346 בפסק דינו של השופט בך אשר קבע כדלקמן:
"בבוא בית המשפט להחליט, במסגרת סמכותו על פי סעיף 72 (א) לחוק, אם עליו לדחות את הבקשה לתיקון צו ירושה בשל האיחור בהגשתה, יתחשב בית המשפט בעיקר בגורמים הבאים:
א. מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט.
ב. מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות של הסבר זה.
ג. האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון בהבאת חומר הראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו".
בע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר פ"ד מז (2), 436, 439 חזר בית המשפט העליון להלכת לשינסקי הנ"ל עת קבע כי:
"התשובה לשאלה, מתי יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. אולם כעיקרון ניתן לומר, כי על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, למהותה, לטיבה ולמשקלה הלכאורי של העובדה או של הטענה החדשה, וכן לגורמים עליהם עמד השופט בך בע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי...".
- לסיכום ההלכה ניתן לקבוע כי המבחנים אותם על בית המשפט לבחון בהפעילו שיקול דעת באם לבטל צו ירושה אם לאו הינם כדלקמן:
- האיחור נספר ממועד ידיעת המבקש אודות העובדה החדשה המצדיקה שינוי הצו.
- מידת האיחור בהגשת הבקשה והבאת העובדה לבית המשפט.
- הסברו של המבקש להגשת הבקשה באיחור.
- האם קיים קושי בבירור העובדות לאשורן .
- חומרת הפגיעה בצדדים בעקבות שינוי הצו המקורי.
- תיקון הצו הוא החריג ולא הכלל לאור עקרון סופיות הדיון.
- יישום המבחנים בעניין הנדון:
כאמור לעיל תיקון הצו שהינו חריג לעקרון סופיות הדיון יעשה במקרים חריגים בלבד ויש לבחון האם במקרה דנן חל החריג לאורם של המבחנים שפרטתי לעיל.
בעניין הנדון, לא התרשמתי כי חל החריג המצדיק ביטול הצו שניתן ואנמק טעמיי.
כאמור לעיל, בית משפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או טענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו.
המבקש בבקשתו לא טען לשום עובדה או טענה חדשה במסגרת בקשתו שבגינה השתהה בהגשת הבקשה. בדיון שהתקיים היום בפניי טען בא כוחו שנוכח הקורונה השתהה בהגשת הבקשה.
אומר כבר עתה שאין בידי לקבל טענה זו ובוודאי שאין מדובר בעובדה חדשה המצדיקה השיהוי.
בנוסף, היום התקיים דיון בתיק ובמסגרתו נחקר המבקש אודות השיהוי והעיד כדלקמן:
"לשאלת בית משפט מתי ידיעתי על הצוואה אני משיב שלא ידעתי, ב- 2018 קיבלתי וטס אפ מג' שאני אצטרך לשלוח לעורכת דין מסוימת את תעודת הזהות שלי כדי שהיא תסדר את הירושה של אמא ומאז לא שמעתי כלום...לשאלת בית משפט באיזה חודש ספציפי נודע לי על הצוואה אני משיב בכך שאני פונה לעורך דין שלי, מתי פניתי אליך? בינואר פברואר שנה שעברה. הצוואה כנראה נחתמה ביוני 2019, שנה וחצי לפני, אבל לא ידעתי. לשאלת בית משפט אם נודע לי על הצוואה בינואר פברואר 2021 אני משיב שכן, לשאלת בית משפט מה עשיתי אני משיב שפניתי לעורך הדין שלי לבדוק מה קורה, הוא אומר שהוא בדק במערכת והיה ניסיון קיום צוואה"
(עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 17-26).
- מחקירת המבקש במעמד הדיון מתברר כי המבקש ידע לכל המאוחר כבר בחודשים ינואר פברואר 2021 אודות הגשת הבקשה. לא זו אף זו, בא כוחו, בדק ומצא כי זו הוגשה וממתינה להכרעת הרשם. יתרה מזאת, אין בפי המבקש כל הסבר מניח הדעת להשתהות שכן המבקש העיד כי ידע על כוונה לערוך צוואה כשנה לפחות לפני שזו נערכה שכן אף לגרסתו, אחיו פנו אליו לצורך קבלת פרטיו טרם עריכת הצוואה. אם כן, מתברר כי העובדה היחידה שלא היתה ידועה למבקש היא כי המנוחה בחרה שלא להוריש לו דבר ואין בעובדה זו שנודעה לו בטרם ניתן פסק הדין, בכדי להצדיק ביטולו.
טענת בא כוח המבקש לפיה השתהה בהגשת הבקשה עקב הקורונה, אינה מצדיקה ביטול פסק הדין, שכן אף אם היו סגרים בתקופת הקורונה, בית משפט פעל בצורה מצומצמת והדבר הקשה על בא כוחו להגיש הבקשה מבעוד מועד, הרי שאין בכך בכדי להצדיק השתהות של חצי שנה בהגשת הבקשה ויודגש, המבקש ידע על הגשת הבקשה כחודשיים לפני שניתן צו קיום צוואה ועל אף האמור, לא הגיש בקשה במועד והגישה ארבעה חודשים לאחר מתן הצו. משכך, לא שוכנעתי כי קיימת עובדה שלא היתה ידועה למבקש קודם לכן ואשר מצדיקה ביטול הצו שניתן ודי בכך, בכדי לדחות הבקשה לביטול צו קיום צוואה על הסף.
כאמור לעיל, מחקירת המבקש מתברר כי המבקש שידע אודות כוונת המנוחה לערוך צוואה ואף מסר פרטי תעודת הזהות שלו תקופה ארוכה בטרם נערכה, בחר באותה עת שלא להזדעק על צלילותה של המנוחה הגם שידע על כוונה זו ודי בכך, בכדי לקבוע כי חרף גילה המתקדם המנוחה היתה כשירה לערוך צוואה, שכן אחרת סביר היה שהמבקש היה מזדעק ופועל משפטית למנוע עריכתה שעה שהמנוחה אינה כשירה לעמדתו נוכח גילה המתקדם. די בעובדה שהמבקש בחר שלא לעשות כן בזמן אמת בכדי להעיד שידע על צלילותה של המנוחה. יוער כי המבקש אף בחר שלא לטעון בעת ההיא כל טענה ביחס להשפעה בלתי הוגנת מצד הנכדה או ביקש להתמנות כאפוטרופוס על אמו, שכן סבר, ככל הנראה כי אמו תוריש גם לו חלק מעיזבונה.
- לא זו אף זו, המבקש לא צרף ולו מסמך רפואי אחד שיש בו בכדי להעיד על בעיה קוגניטיבית או בעיה בצלילותה של המנוחה. יתרה מזאת, המשיבים צרפו לעיוני בבקשה לדחייה על הסף מסמך רפואי מיום 25/07/2019 ממנו עולה כי מצבה הכללי של המנוחה יציב ומציינת שיוצאת מהבית בעזרת מטפלת ועם הליכון. לפיכך ושעה שהמסמך הרפואי נערך על ידי רופא גריאטר כשלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה ושותק באשר לכושרה הקוגניטיבי, יש בכך בכדי לקבוע כי המנוחה כשרה לבצע כל פעולה משפטית וזאת בשים לב להוראות סעיפים 1-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, תשכ"ב- 1962, לפיהן "כל אדם כשר לביצוע פעולות משפטיות זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".
בנסיבות אלו, אין בידי המבקש לבסס כל טענה בדבר פגיעה בכושרה הקוגניטיבי של המנוחה. אומנם במעמד הדיון טען ב"כ המבקש כי המנוחה נלקחה "שעה וחצי לאחר ניתוח בהרדמה מלאה לחתום על צוואה"
(עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 24-25), עם זאת במעמד הדיון שהתקיים בפניי השיב ב"כ המבקש לשאלת בית משפט כי הניתוח היה ניתוח החלפת ירך אשר נערך למנוחה למעלה משלושה חודשים טרם החתימה על צוואתה.
בנסיבות אלו, איני מוצאת כל רלוונטיות לניתוח שהמנוחה עברה כשלושה חודשים לפני שערכה צוואתה.
- המנוחה נערכה בשפה העברית והמנוחה לא ידעה עברית
כאמור לעיל, טען המבקש כי המנוחה לא קראה, לא הבינה ולא דברה עברית, הצוואה לא תורגמה לצרפתית ולא בכדי שכן מטרתה היתה להדירו מהצוואה.
אומר כי טענה זו, מוטב היה שלא תיטען. עיון קל בצוואה מלמד כי נרשם בה באופן מפורש על ידי שני העדים כי:
"היננו מעידים שחתמנו בתור עדים על צוואה זו ובנוכחות המצווה ושכל אחד מאיתנו חתם בנוכחות העד השני, לאחר שהצוואה הוקראה והוסברה למצווה בשפה הצרפתית..."
המבקש בבקשתו התעלם מפסקה זו ללא הסבר מניח הדעת שעה שמעיון פשוט בצוואה ניתן ללמוד כי זו אכן הוראה ותורגמה למנוחה בשפה הצרפתית ובנסיבות אלו, אף טענה זו אין בה ממש.
יתר היורשים פרט למשיבה 2 ואח נוסף, אינם מתגוררים בישראל אלא בצרפת, חלקם טסו במיוחד מצרפת על מנת להיות נוכחים בדיון שהתקיים בפניי היום. אין ספק ששעה ששלושה מהיורשים אינם מתגוררים בישראל, ניהול ההליך כעת ולאחר שניתן פסק דין, יש בו בכדי להכביד עליהם ולהביאם לכדי הוצאות של ממש נוכח הצורך בניהולו ושמיעת ראיות ואף טעם זה יש בכדי להטות הכף לטובתם של המשיבים.
- סוף דבר
אם כן, מכל המקובץ מתברר כי אין בפי המבקש ולו טענה או עובדה אחת המצדיקה ביטולו של פסק הדין והעובדה היחידה כאמור שלא היתה ידועה למבקש שכן ידע על הכוונה לערוך צוואה כבר בשנת 2018, היתה כי המנוחה בחרה שלא להוריש לו דבר. עובדה זו, אין בה בכדי להצדיק ביטול צו קיום צוואה שניתן נוכח סופיות הדיון ובהיעדר כל טעם ראוי לשיהוי בהגשת הבקשה.
בנסיבות אלו ומשיקולים של יעילות הדיון ובאיזון בין אינטרס הציבור שלא להאריך דיונים שלא לצורך ומתוך רצון להביא לקיום דיון משפטי צודק, מהיר, יעיל וחסכוני במשאבי זמן ובהיעדר כל טעם לאיחור של חצי שנה בהגשת הבקשה, שכן המבקש ידע על הבקשה שהוגשה כאמור כבר בינואר פברואר 2021 והגיש הבקשה לביטול רק באוגוסט 2021, ושעה שלא מצאתי כל טעם ראוי המצדיק בשלב זה ביטול הצוואה שניתנה, דין הבקשה לביטול צו קיום צוואה להידחות וכך הינני מורה.
אשר להוצאות ההליך מחד לקחתי בחשבון העובדה שההליך הסתיים לאחר דיון אחד. מאידך, נתתי דעתי לעובדה שחלק מהמשיבים נאלצו להגיע מחו"ל לצורך הדיון ובוודאי נאלצו לשאת בהוצאות לא מבוטלות, אני קובעת שבאיזון הראוי, יישא המשיב בהוצאות המשיבים 1-4 בסך כולל של 15,000 ₪.
ההוצאות ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, ה' אדר ב' תשפ"ב, 08 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.