מאוחר מדי: בן שהודר מצוואת אימו ביקש לבטלה ונדחה

נפסק כי הבן ידע שהוגשה בקשה לקיום הצוואה ולמרות זאת פנה לבית המשפט באיחור לא מוצדק של חצי שנה. בכל אופן, השופטת התרשמה שהצוואה משקפת את רצון המנוחה

השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד דחתה בקשה של בן לבטל צו קיום לצוואתה של אימו ממנה הודר. הוא טען בין היתר כי האם לא הייתה צלולה בזמן שחתמה על הצוואה. אלא שנקבע כי הבן ידע על הבקשה לקיום הצוואה, והגיש את בקשתו רק לאחר חצי שנה מבלי שהציג עובדות חדשות שלא היו ידועות לו בסמוך להוצאת הצו ולכן הבקשה הוגשה באיחור ללא סיבה מוצדקת.

המנוחה נפטרה בגיל 91 והשאירה צוואה עליה חתמה בשנת 2019. היא ציוותה בצוואתה את כל רכושה לארבעה מילדיה ולנכדה אחת שלה, והדירה בן נוסף שלה.

באפריל 2021 ניתן צו לקיום הצוואה ובאוגוסט אותה השנה, הגיש הבן שהודר בקשה לביטול הצו בפני הרשם לענייני ירושה והתיק הועבר לבית המשפט למשפחה.

בבקשתו לביטול הצו, טען הבן שבעת החתימה על הצוואה האם הייתה חולה, תשושה ולא כשירה לחתום. לדבריו, הנכדה הזוכה בצוואה ניצלה את מצבה של המנוחה ויזמה את ההליך, והמנוחה - שלא ידעה עברית - חתמה על הצוואה מבלי שהבינה אותה. הבן טען כי הגיש את הבקשה בתוך זמן סביר, שכן חלף זמן קצר ממועד מתן הצו לקיום והוא נזקק לזמן כדי לאסוף חומר להגשתה.

המשיבה, הנכדה, טענה מנגד שהיא לא לקחה חלק בעריכת הצוואה ונודע לה אודותיה רק לאחר פטירת המנוחה. לטענתה המנוחה הייתה צלולה בעת עריכת הצוואה והיא הוקראה לה ותורגמה עבורה לשפה הצרפתית אותה היא דוברת, לפני שחתמה.

עוד טענה המשיבה כי הצוואה הגיונית ומשקפת את רצונה של המנוחה, שכן המבקש ניתק עם המנוחה קשר והיא הודיעה לילדיה האחרים שאין בכוונתה לתת לו חלק בירושה. לעומת זאת, לטענת המשיבה, בינה לבין סבתה היה קשר קרוב והמנוחה רצתה לגמול לה.

לבסוף היא טענה שהמבקש הגיש את הבקשה לביטול הצו באיחור. לדבריה, הוא ידע על הגשת הבקשה למתן הצו עוד לפני שניתן, והיה עליו להתנגד בהזדמנות הראשונה.

יתר המשיבים, ילדיה הנוספים של המנוחה, הצטרפו לעמדת הנכדה.

אין חדש

השופטת גיא דחתה את הבקשה. היא הסבירה שבית המשפט רשאי לבטל צו קיום אם הובאו בפניו עובדות חדשות שלא היו בפניו בעת מתן הצו, במידה ומדובר בעובדות או טענות שלא היו ידועות למבקש הביטול לפני מתן הצו או סמוך להוצאתו.

במקרה זה, ציינה השופטת, המבקש לא טען שיש אף עובדה או טענה חדשות שנגלו לו ושבגללן הגיש את בקשתו ארבעה חודשים לאחר מתן הצו. השופטת הסבירה שמחקירת המבקש עולה שהוא ידע אודות הבקשה לקיום הצוואה כבר בפברואר 2019 לכל הפחות, אולם הגיש את בקשתו רק לאחר חצי שנה, מבלי להציג הסבר מניח את הדעת לשיהוי. לכן, קבעה השופטת, די בכך כדי לדחות את הבקשה.

מעבר לזה, השופטת קבעה כי המבקש גם לא הוכיח שהמנוחה לא הייתה כשירה בעת החתימה על הצוואה. להיפך, המשיבים הציגו מסמך רפואי שממנו עולה כי שלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה המנוחה נבדקה על ידי גריאטר שלא ציין דבר לגבי כושרה הקוגניטיבי - מה שמלמד כי הייתה כשירה לערוך צוואה. 

גם הטענה שהמנוחה לא ידעה עברית נדחתה, לאור העובדה שבצוואה כתוב במפורש שהיא תורגמה למנוחה לשפתה לפני החתימה.

המבקש חויב בהוצאות המשיבים בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד ניצן פיק
• ב"כ המשיבה: עו"ד אופיר אריה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין