נשללה כתובה מחרדית שהסתירה טיפול נפשי

בית הדין הרבני הגדול קבע כי בחברה שהנישואים בה מבוססים על הצעות שידוך ובדיקות מעמיקות של הצדדים, הסתרת מידע על חרדות ונטילת כדורים פסיכיאטריים נחשבת להטעיה.

צעיר חרדי עזב את אשתו במהלך "שבע הברכות" משום שגילה כי סבלה מחרדות וטופלה בתרופות פסיכיאטריות. לפני שנה בית הדין הרבני האזורי חייב אותו בכתובה בסך 52 אלף דולר אך בית הדין הגדול קיבל לאחרונה את ערעורו, וקבע כי האישה הפסידה את הכתובה משום שהסתירה קיומו של מום בזמן השידוך. הדיינים הרב אליהו הישריק, הרב מיכאל עמוס והרב אברהם שינדלר קבעו כי גם אם האישה לא חולת נפש במובן הרפואי, בחברה החרדית עצם הפנייה לטיפול נפשי ותרופתי נחשבת למום שיש לדווח עליו.

בני הזוג נישאו בשידוך לפני 3 שנים והתגרשו תוך חצי שנה בלבד. בערעור שהגיש הבעל לשעבר על כך שחויב בכתובה הוא טען כי יש לשלול מגרושתו את הזכאות לכתובה משום שהטעתה אותו כשהסתירה כי סבלה מחרדות ונטלה כדורים פסיכיאטריים טרם הנישואין. לדבריו מדובר בבעיות חמורות שלו ידע עליהן מראש היה מבטל את השידוך.

האישה טענה מנגד כי בעבר סבלה מחרדות ממגע ובעקבות זאת פנתה לטיפול, שסייע לה ועזר לה להתגבר עליהן, וכיום היא בריאה. היא הפנתה לחוות דעת של פסיכיאטרית שמינה בית הדין האזורי לבדיקת מצבה, במסגרתה נקבע במפורש כי היא לא סובלת ממחלת נפש, וכשירה לשמש כאם ורעיה. יתרה מכך, בחוות הדעת נכתב שדווקא העובדה שפנתה לעזרה מקצועית וטיפלה בעצמה מעידה על תעצומות נפש.

לא עניין רפואי

אלא שהדיינים הישריק, עמוס ושינדלר הסכימו עם עמדת הבעל לשעבר. בפסק הדין צוין כי בחברה החרדית הנישואין מבוססים על הצעות שידוך ולא על היכרות ארוכת טווח. לכן, כל אחד מהצדדים עורך בדיקות מקיפות ומעמיקות על הצד השני ורק לאחריהן מחליטים אם יש התאמה ואפשר להמשיך הלאה, לפגישות היכרות קצרות ולנישואין. במצב כזה יש חשיבות עצומה לגילוי מידע מלא על המועמד, לרבות על מצבו הרפואי.  

יתרה מכך, הדיינים הסבירו כי טענה להסתרת מום צריכה להיבחן בהתאם לחברה המסוימת אליה משתייכים הצדדים. במילים אחרות, האבחנה הרפואית לא רלוונטית, והשאלה שיש לשאול היא האם העובדה שהאישה סבלה מחרדות וטופלה בכדורים פסיכיאטריים נחשבת למום בחברה החרדית, אף שמבחינה רפואית אין ספק כי שהיא לא מוגדרת כחולת נפש.

התשובה במקרה הזה, קבעו הדיינים, היא חיובית, שכן בחברה החרדית יש ציפייה לדווח על מום כזה לצד השני ולקבל את הסכמתו להמשיך בשידוך, בפרט כשהבעל בחור ישיבה טוב, צעיר ובריא שלא סובל ממצב דומה.

עובדה היא, ציינו הדיינים, כי מיד כשנודע לבעל על מצבה הנפשי של אשתו הוא לא הסכים להמשיך את הקשר ועזב אותה עוד במהלך "שבע הברכות" שלאחר החתונה. מכאן, שלו היה יודע על המצב מראש לא היה מסכים לשידוך.

לפיכך נקבע כי בחברה המסוימת אליה משתייכים הצדדים מדובר בהסתרת מום והטעיית הבעל שוללת מהאישה את זכאותה לכתובה.

• ב"כ הבעל (המערער): עו"ד יאיר שופל וטו"ר משה מיטלמן
• ב"כ האישה (המשיבה): עו"ד לענייני משפחה וטו"ר צבי גלר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין