אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתביעה לביטול הסכם מתנה, אשר הוגשה עשרים שנה לאחר שמקבלת המתנה נרשמה כבעלת הזכויות במקרקעין

פס"ד בתביעה לביטול הסכם מתנה, אשר הוגשה עשרים שנה לאחר שמקבלת המתנה נרשמה כבעלת הזכויות במקרקעין

תאריך פרסום : 21/07/2022 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה נצרת
2187-04-18
29/06/2022
בפני השופטת:
ג'מילה ג'בארין כליפה

- נגד -
תובע:
א.ק
עו"ד יונתן רכס ואח'
נתבעים:
1. ז.ק.
2. מ.ק.

עו"ד ליזי זוהר-חאמו ועו"ד יוגב חאמו (נתבעת 1)
עו"ד לימור מסר ועו"ד דניאל טולדנו (נתבע 2)
פסק דין
 

 

בפני תביעה לביטול הסכם מתנה בעניין דירה, התביעה הוגשה עשרים שנה לאחר שמקבלת המתנה נרשמה כבעלים של הדירה בלשכת רישום המקרקעין.

 

רקע עובדתי -

 

  1. התובע והנתבע מס'2 הינם אחים. בניה של גב' ר' ז"ל שנפטרה ביום 23/12/2000(להלן: "האם ר' ז"ל "). הנתבעת מס'1 הינה גרושתו של הנתבע מס'2 . הם התגרשו בתאריך 13/8/97 .

     

  2. האם ז"ל הייתה בחייה בעלים של דירה ב X, (להלן: "הדירה"). הנתבע מס 2 התגורר בדירה זו עם האם ז"ל ,וממשיך להתגורר בה עד היום.

     

  3. ביום 10/9/1997 חתמה האם ז"ל על יפויי כוח בלתי חוזר, להעברת הזכויות בדירה לנתבעת, וביום 1/10/1997 חתמו הנתבעת והאם ז"ל על שטר מכר להעברת הדירה לנתבעת , ללא תמורה . החתימות אושרו עו"ד אלחנן ויניצקי ,והזכויות בדירה נרשמו ב 26/3/98 על שם הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין.( להלן: "הסכם המתנה" ).

     

  4. ביום 14/9/1997 חתמה הנתבעת על כתב התחייבות לפיו התחייבת שלנתבע זכות מגורים בדירה כל ימי חייו, וכן נחתם בין הנתבעים הסכם שכירות ,לפיו השכירה הנתבעת את הדירה לנתבע.

     

  5. מאז ,חלפו כעשרים שנים; ועתה, עותר התובע בכתב תביעה דנן להכריז על ביטול הסכם המתנה, בשל פגם מהותי שנפל בכריתתו, ובהתאם להכריז כי הדירה שייכת לעיזבונה של האם ז"ל.

     

  6. הנתבע מסר גרסה תומכת לזו של אחיו התובע ,ולשיטתו יש לקבל את התביעה ולבטל את העסקה שנרקמה בניגוד להוראות החוק ,ואילו הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה.

     

  7. התובע הגיש תצהיר מתאריך 19/3/19; הנתבע לא הגיש כתב הגנה. הוא הגיש שני תצהירים, אחד מתאריך 31/12/17, והשני תצהיר מתוקן מתאריך 12/8/19; הנתבעת הגישה תצהיר מתאריך 27/5/19 ומטעמה הגיש עו"ד אלחנן ויניצקי תצהיר מתאריך 8/5/19. הצדדים נחקרו בפניי ובתום שמיעת הראיות, הגישו סיכומים בכתב.

    טענות התובע-

  8. האם ז"ל השאירה צוואה מיום 5/6/1988 ולפיה היא ציוותה את כל רכושה לשני בניה , התובע והנתבע, בחלקים שווים.

     

  9. התובע ידע על העסקה נשוא התביעה רק ב2017 מפי אחיו הנתבע, וזהו המועד הקובע לצורך מניין ההתיישנות.

     

  10. מדובר בעסקת מתנה חריגה, במסגרתה העבירה האם ז"ל את דירתה היחידה לנתבעת, הגרושה של בנה הנתבע , תוך שהנתבעים בחוסר תום לב ומתוך בצע כסף, רימו את האם ז"ל, ניצלו מצבה הבריאותי הירוד, חוסר עצמאותה וקשיי השפה שלה, והטעו אותה באשר למהות העסקה ונסיבותיה.

     

  11. לשיטת התובע, ובהתאם למה שנמסר לו מפי אחיו הנתבע, בשנת 1998 החלו הנתבעים במימוש מזימה שרקמו יחידו – הם שכנעו את האם ז"ל לחתום על מסמכי העברת בעלות בדירה לנתבעת, ללא תמורה, תוך שהם מרמים, מטעים אותה לחשוב כי העברת הדירה היא לנתבע, כאשר בפועל התכוונו להעביר אותה לנתבעת, וכי התובע מסכים שהדירה תירשם על שם הנתבע, כאשר בפועל התובע לא ידע מכך ובוודאי לא הסכים לכך, וכל זאת תוך ניצול מצבה הבריאותי –קוגניטיבי הירוד והיותה אנאלפביתית ,כשלשיטתו, בתקופה בה נערכה העסקה, האם ז"ל הייתה דמנטית.

     

  12. כן במסגרת המזימה, סיכמו הנתבעים ביניהם כי, מאחר והנתבע שרוי בבעיות כלכליות ועומד בפתחו של הליך פשיטת רגל , תועבר הדירה בתחילה לרשות הנתבעת, בהמשך עם התייצבות מצבו הכלכלי של הנתבע, תעביר לו הנתבעת את הדירה ללא תמורה.

     

  13. במשך שנים , הוסתר מהתובע דבר המזימה והעברת הדירה לנתבעת, כאשר בכל אותו הזמן סבר התובע כי הזכויות בדירה שייכות לו ולנתבע בחלקים שווים על פי צוואת האם ז"ל , ורק ב2017 התוודה בפניו הנתבע לראשונה וסיפר לו על כך. התובע פנה לנתבעת להשיב לו זכיותיו בדירה- בהתאם לצוואה, אך זו סירבה ומכאן באה התביעה דנן.

     

  14. התובע מעלה המון תהיות וסימני שאלה סביב ההסכם, שעקרם מדוע האם ז"ל העבירה את דירתה היחידה לנתבעת דווקא, הגרושה של בנה הנתבע, כאשר מערכת היחסים ביניהן הייתה מאוד קרה ואף גרועה, במשך כל השנים.

     

  15. לשיטת התובע, האם ז"ל הייתה מתייעצת אתו בכל ענין חשוב, ולעולם לא הייתה מסכימה להתקשר בהסכם ,לו ידעה שהוא לא מודע/מסכים לו.

     

  16. בנסיבות אלה מעלה התובע מספר טענות ופגמים כנגד הסכם המתנה ומבקש להורות על ביטולו. לשיטתו, האם ז"ל התקשרה בהסכם תוך הטעייה , היא חתמה על מסמכים מבלי שידעה מה כתוב בהם ומה משמעותם המשפטית האמתית, לא התקיים רצון אמיתי מצד האם ז"ל להתקשר בהסכם ,ומשכך ההסכם נעדר רכיב של גמירות דעת מצד האם ז"ל , ובהעדר הסכמה לא השתכלל כל הסכם.

     

  17. בסיכומיו טען התובע כי , הנטל לשכנע כי הסכם המתנה בתוקף , רובץ על כתפי הנתבעת, לאור העמימות העובדתית בכל הנוגע לנסיבות העסקה.

     

    טענות הנתבע מס' 1 :

  18. הנתבע מסר גרסה תומכת לזו של התובע. ובקש לקבל את התביעה ולבטל את הסכם המתנה.

     

  19. ביום 14/9/1997 הנתבעת חתמה בפני עו"ד אלחנן ויניצקי,על התחייבות לפיה הנתבע יהיה רשאי להתגורר בדירה כל חייו.

     

  20. בין הנתבע לבין הנתבעת נכרת הסכם בעל פה ובכתב לפיו ,לאחר שתסתיים פשיטת הרגל שהייתה צפויה לנתבע אותה עת ומצבו הכלכלי ישתפר ,תעביר לו הנתבעת ,ללא תמורה, את הבעלות בדירה, את ההסכם בכתב שרף הנתבע עם קבוצת מסמכים נוספת שרצה להעלים ממס הכנסה.

     

     

  21. הנתבע בסיכומיו מעלה המון סימני שאלה ותהיות אודות הסכם המתנה, תוקף עדות עו"ד ויניצקי והנתבעת, מעלה טענות לגבי מסמכי ההסכם שהוגשו, וטוען מצידו להעדר מסמך העונה על דרישת הכתב הקבועה בסעיף8 לחוק המקרקעין.

    טענות הנתבעת מס' 2-

  22. דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ו/או שיהוי, התובע ידע על העסקה וכי הדירה רשומה על שם הנתבעת עוד בשנת 2000 לאחר השבעה של האם ז"ל. ועובדה שהתובע לא פעל לצורך קיום צוואת המנוחה מאז פטירת המנוחה.

     

  23. גם לגופם של הדברים דין התביעה להידחות, מדובר בעסקה שהושלמה לפני 20 שנים. מדובר בעסקה שהאם ז"ל עצמה יזמה וניהלה ובחרה את עו"ד לצורך כך. גמירות דעת האם ז"ל ברורה. מדובר בעסקה שבוצעה ע"י עוה"ד במשך 6 חודשים עד שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין, עו"ד ערך את כל המסמכים והסביר למנוחה והנתבעת את מהות העסקה.

     

  24. הנתבעת מכחישה את כל טענות התובע והנתבע ולטענתה, לא הוכחה כל עילה או פגם בעסקה המצדיקה את ביטולה. המנוחה לא הייתה לקויה בשכלה או בדעתה ולא דמנטית, והיא חתמה על ההסכם מרצון ומגמירות דעת.

     

  25. התובע אדם אמיד ומבוסס, שהיה מנכ"ל של חברה גדולה ,איש עסקים מפולפל, שמתנהל בבריונות ובאגרסיביות ומבחינתו כל האמצעים כשרים. מנגד, הנתבעת מבוגרת בת 70 סובלת ממצב רפואי רעוע ביותר,חולה בסרטן כליות מזה שנים ועוברת ניתוחים בכל מספר חודשים. התובע והנתבע עשו יד אחת כנגד הנתבעת, בכדי לנשל אותה מזכויותיה בדירה, לאחר שסירבה לתת לבת זוגו של הנתבע זכות מגורים בדירה.

     

  26. הנתבעת לא הסכימה ולא התחייבה להעביר לנתבע את הדירה לאחר שמצבו הכלכלי ישתפר, מעיון במרשם פושטי הרגל של הכונס הרשמי עולה שניתן צו כינוס לנתבע רק ביום 18/4/2012, קרי כ 14 שנים לאחר עסקת המתנה. לנתבע זכות להתגורר בדירה כל ימי חייו, והנתבעים חתמו על הסכם שכירות, אך הדירה תישאר בבעלות הנתבעת.

     

    דיון והכרעה:

  27. סעיף 1 לחוק המתנה התשכ"ח 1968 קובע כי, מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה, וכי דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מיטלטלין או זכויות. סעיף 2 לאותו חוק קובע כי ,מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.

     

  28. במקרה דנן, המתנה הייתה זכויות הבעלות בדירה-קרי זכויות במקרקעין. המתנה נגמרה ברישום הזכויות על שם הנתבעת בלשכת הרישום, ועל כן מדובר במתנה מוגמרת. צד העותר לבטל הסכם המתנה ,עקב פגם שנפל בכריתתו ,עליו הנטל להוכיח תביעתו.

     

  29. התובע מעלה טענות על גבי טענות ולאורך כל ההליך המשפטי ובסיכומיו כי ,מדובר בעסקת מתנה חריגה, כאשר קשה לדמיין מדוע האם ז"ל ניצולת שואה שכל עולמה הוא שני בניה, תבחר להעניק את רכושה היחיד לנתבעת שהיא הגרושה של בנה הנתבע, אותה שנאה בכל ליבה , ועוד בניגוד לרצון האם ז"ל בצוואתה, מה גם שהעסקה בוצעה עת שהתה האם ז"ל בבית האבות והנתק עם הנתבעת היה בעיצומו.

     

  30. על אף הטענות כאמור לעיל, ועל אף שלא ניתן להתעלם מסימני השאלה שעלו בעניין המניע והמטרה מאחורי כריתת הסכם המתנה בין האם ז"ל לנתבעת, לא מצאתי לקבל את התביעה לביטול ההסכם , מששוכנעתי כי ההסכם נעשה כדין , ולא נפל כל פגם בכריתתו המצדיק את ביטולו. אנמק.

     

  31. אציין כבר עכשיו לעניין עדויות הצדדים כי, כל אחד מהצדדים ניסה להרשים שעדותו היא המהימנה ולא האחר. לדידי, התובע והנתבע הותירו בי רושם שלילי ובלתי מהימן ביותר וגרסתם לא זכתה לאומני כלל. בנסיבות ספציפיות של מקרה דנן, ניכר כי התובע ואחיו הנתבע שיתפו פעולה ועשו כיד אחת כנגד הנתבעת , הם ניסו להעלות כל טענה אפשרית ובתוך זה העלאת טענות סותרות ותמיהות רבות ,והכל כדי להוכיח גרסתם, אך ללא הצלחה. הנתבע בפרט, נתן גרסה מתחמקת, לא סדורה, מליאה בסתירות ,פתלתלה ; לעומת זאת, הנתבעת נתנה גרסה אחת, ברורה והותירה בי רושם כללי חיובי , וכך גם עו"ד ויניצקי שהותיר בי רשום מהימן במיוחד.

     

  32. אסיר מדרכי תחילה ,טענת הנתבעת לדחיית התביעה מחמת התיישנות.

    לשיטת הנתבעת , התובע ידע על הסכם המתנה לאחר פטירת האם ז"ל בשנת 2000, בעוד שלשיטת התובע הוא ידע על כך רק בשנת 2017.

    גם אם אקבל טענת הנתבעת לעניין מועד הידיעה של התובע, הרי דין טענת ההתיישנות להידחות. עילת תביעה כאן מבוססת על עסקת מקרקעין מ1997 שנגמרה ברישום בטאבו ב1998; ולפי סעיף 5 (2) לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות במקרקעין מוסדרים היא 25 שנים. התביעה כאן הוגשה ב2018, קרי התביעה הוגשה בטרם חלפו 25 שנים מאז ההסכם.

     

  33. אני דוחה את טענות הנתבע –בסיכומיו להעדר מסמך העונה על דרישת הכתב בסעיף8 לחוק המקרקעין, לעניין עסקת המכר-המתנה, שכבר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.

    אמנם לתיק ביהמ"ש לא הוצג הסכם מכר ללא תמורה- או הסכם מתנה פורמאלי , ככל שהיה; עם זאת, עסקה זו קיבלה ביטוי במספר מסמכים בכתב, אשר מעידים ביחד, כי הצדדים האם ז"ל והנתבעת, גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב וכי ההסכמה מסוימת דיה, וכלולים בה כל האלמנטים הממלאים את דרישת הכתב בהתאם לסעיף8 לחוק המקרקעין :

     

    • שטר מכר ללא תמורה"(נספח ד לתצהיר הנתבעת) בין האם ז"ל לבין הנתבעת, חתום על ידי שתיהן. השטר מאושר ע"י עו"ד אלחנן ויניצקי בתארך 1/10/97 . כן על שטר יש חותמת של לשכת רישום המקרקעין 26/3/1998 כי העסקה אושרה לרישום; בשטר זה יש כל היסודות המרכזיים והחיוניים לצורך יצירת התקשרות מחייבת והוא מלמד , לפחות, על מהותה ותחומה של עסקת המכר שבין הצדדים כאן: "מהות העסקה"- שטר מכר ללא תמורה; שמות הצדדים- המוכר/קונה, האם ז"ל והנתבעת; פרטי הנכס-דירה, גושX, חלקה X

    • "ייפוי כוח בלתי חוזר" מתאריך 10/9/97 (נספח ז לתצהיר הנתבעת); לפיו, האם ז"ל ממנה את עו"ד אלחנן ויניצקי ו/או מוטי ויניצקי , לעשות את הפעולות הבאות "למכור, להעביר, להשכיר , להחכיר, הן בתמורה והן ללא תמורה" לנתבעת, את הנכס הידוע כגוש ולחלקה X .האם ז"ל חתומה על יפוי כוח זה, ועו"ד אלחנן ויניצקי מאשר וחתום על יפוי כוח זה.

       

    • תצהיר מאת עו"ד אלחנן ויניצקי מתאריך 1/3/98.(נספח ה' לתצהיר הנתבעת)ולפיו הוא מצהיר שהאם ז"ל חתמה לו על יפוי כוח בלתי חוזר.

       

    • אישורי תשלומי מס שבח ורכישה ואישור עירית X, לעניין העסקה בין האם ז"ל לנתבעת (צורפו כנספח ו לתצהיר הנתבעת), וכאמור עסקה זו נגמרה ברישום על שם הנתבעת בתאריך 26/3/98–נסח רישום צורף כנספח ב לתצהיר הנתבעת.

       

    • מאגר זה של מסמכים , המשתלבים אחד עם השני, ממלאים אחר דרישת הכתב.

       

       

  34. לא מצאתי ממש בטענות הנתבע כנגד ייפוי הכוח הבלתי חוזר. יפוי הכוח הבלתי חוזר אינו –לבדו-"המסמך" המלמד על העסקה, אלא הוא מסמך מהותי המצטרף ומשתלב עם שאר המסמכים המעידים יחד על העסקה כאמור לעיל, לדעתי, אין כל רבותא ברישום ביפוי כוח בלתי חוזר "הן בתמורה והן ללא תמורה", כאשר עו"ד אלחנן בעדותו המקובלת עליי, הסביר כי זה נרשם כדי לאפשר באופן כללי גם בתמורה וגם ללא תמורה (עמ12ש19-21) כן הגם הרשום בסעיף2 ליפוי הכוח בדבר קבלת "תמורה", עוה"ד הסביר כי זה נוסח שנערך ע"י לשכת עורכי הדין, וכי סעיף זה לא רלוונטי כי היה ללא תמורה (עמ12ש22-29) .כן ,אין ללמוד מפסק דין אליו הפנה הנתבע בסיכומיו עמש 45587-04-17 כלום למקרה דנן. בפסק דין שם עמדה השאלה שונה לחלוטין, והיא מה כלל בתוכו ייפוי כוח בלתי חוזר, האם כלל עסקת יסוד.

     

  35. גם טענות הנתבע בסיכומיו לעניין אי הצגת הסכם מתנה, והצגת מסמכים חלקיים בלבד, אין בהם כדי להושיע.כאמור נמצא מספר מסמכים המלמדים על העסקה. ואין "בחוסר "במסמכים הנטענים- הסכם מתנה או תצהיר מקבל/נותן המתנה "ככל שיש כאלה", כדי לפגום בקיום עסקה מחייבת זו. בכל מקרה אין לזקוף זאת לחובת הנתבעת. להפך. בנסיבות מקרה דנן, הגשת תביעה דנן לאחר חלוף מעל 20 שנים מאז העסקה 98-97, נגועה בשיהוי ניכר שגרם הכבדה וקושי ראייתי ממשי לנתבעת בהגנתה. עדים רלוונטיים הלכו לעולמם כמו האם ז"ל, שהייתה צד לעסקה; נגרם טשטוש זכרון של עדים מעורבים אחרים בעסקה כמו עוה"ד שטפל בעסקה זו, והנתבעת עצמה כפי שאפרט בהמשך; וזאת בנוסף לקושי באיתור מלוא מסמכי עסקה בין אם אלה אבדו , אינם בהישג יד, או בוערו.

     

  36. עוה"ד אלחנן נחקר לעניין זה ונתן ברוב הגינות, תשובות כנות ישירות, והסברים משכנעים ללא כל ניסיון להתחכם; מעדותו של עו"ד אלחנן עולה, כי אינו זוכר אם ערך "הסכם מתנה" (עמ11ש23,34) ולגבי תצהירים של מעביר ונעבר, מטבע הדברים יש כאלה, והם מוגשים לרשות המיסים, אך לעו"ד אין מסמכים, התיק בוער ( עמ11, עמ12ש7-9, השווה גם עמ9ש19-21) גם הנתבעת לא ידעה לומר אם חתמה על תצהירים של מעביר מתנה, והעידה :"אני לא עו"ד ,חתמתי על מסמכים לא יודעת על מה" (עמ26ש33-34), ולדבריה היא לא קבלה העתק ממסמכים (עמ26ש36, )והיא גם ספרה כי כשבקשה לפי -3-4 שנים מעו"ד וינציקי את המסמכים, נטען כי התיק נגרס(עמ27ש1-9)הסברים אלה משכנעים ומקובלים עליי.

     

  37. לסיכום, האם "ל ונתבעת התקשרו בהסכם מחייב לפיו, העבירה האם ז"ל לנתבעת, את הדירה ללא תמורה. והדבר קיבל ביטוי במספר מסמכים , העונים על דרישת הכתב בעסקה במקרקעין, כמפורט לעיל; העסקה הושלמה ונגמרה גם ברישום בטאבו.

    מערכת היחסים בין הצדדים-

     

  38. מטיעוני הצדדים וכלל הראיות שהובאו בפני עולה כי ,הנתבעים נישאו ביום 22/8/1968 , והתגרשו ביום 13/8/1997, וזאת לאחר שחיו בפירוד מספר שנים לפני הגירושין. ממערכת הנישואין נולדו להם שני ילדים שכיום הם בגירים.

    מעדות הנתבעת עצמה עולה כי, מערכת היחסים בינה לבין הנתבע הייתה לא תקינה ובעיקר על רקע התנהלותו הכספית של הנתבע , וכדבריה:

    "ש.למה עברתם לגור בנפרד בעת הנישואים?

    ת.מפני שהיו הרבה מאוד בעיות כלכליות שנוצרו על ידי הנתבע. נשים, קלפים, המשטרה הוצאה לפועל ובריונים של השוק האפור, היו בעיות ואז נפרדנו. הוא העדיף לברוח מהבית. בפעם האחרונה הוא עבר לגור בבית של אמא שלו. הייתי מסורבת גט ולכן גם היינו כמה שנים בנפרד.

    ש.את רצית להתגרש מוקדם יותר ומשה סיכל את זה ?

    ת.כן

    ש.אני מבין מהתשובה הראשונה שאחד הדברים שהכריעו את הקשר בינך לבין הנתבע היה גם המצב הכלכלי שלכם כזוג בתא המשפחתי ?

    ת.כן כתוצאה מההתנהלות שלו ". (עמ14ש ו25-33 ועמ15ש1).

     

  39. לעניין מערכת היחסים בין האם ז"ל לנתבעת, התובע והנתבע ניסו בכל כוחם לטעון ולחזור ולטעון כי מערכת היחסים ביניהן הייתה גרועה מאוד ,והאם ז"ל אף שנאה את הנתבעת והיה נתק ביניהן גם בתקופת הנישואין וגם לאחר הגירושין, אך לא מצאתי לקבל טיעון זה בהעדר הוכחה. אמנם , וכפי שניווכח להלן, האם ז"ל ככל הנראה התנגדה תחילה לנישואי הנתבע עם הנתבעת, אך בהמשך מערכת היחסים השתפרה, ובהמשך ולאור הפירוד והגירושין היה ריחוק ביניהן, אך לא הוכח כי הייתה מערכת יחסים גרועה , וכי האם ז"ל שנאה את הנתבעת, כפי שניסו התובע והנתבע לטעון.

     

  40. התובע טען בתביעתו ובתצהירו כי, הנתבע נישא לנתבעת חרף התנגדותו הנחרצת של האם ז"ל ,מאחר והם אשכנזיים והנתבעת ספרדית, ועל כן היחסים ששרו ביניהן היו קרים מאוד ולמעשה לא היה קשר ביניהן והיה נתק. בעדותו אישר התובע תחילה ,כי היה קשר בתקופת הנישואין והקשר התנתק לאחר הגירושין, אך בהמשך תיקן את גרסתו ומסר כי בתקופת הנישואין הקשר היה רופף , וכדבריו :

    "ש.לטענתך לא היה קשר בין הנתבעת  לבין אמך , מראה לך תמונה של הנתבעת עם אמך, איך זה מתיישב עם זה שלא היה ביניהן קשר ?

    ת.אח שלי התחתן עם הנתבעת ובתחילת הדרך אמא שלי גם נסעה לבקר אותה והייתה

    אצלם, אחרי זה אח שלי התגרש וכל התמונה השתנתה לגמרי. אני אומר שלא היה קשר לאחר הגירושין. אני אתקן, אם היה קשר הוא היה רופף ביותר.

      ש.במהלך ה10 שנים שהיא הייתה נשואה או כמה זה לא היה, היה קשר ולאחר

    הגירושין לא היה ?

    ת.אני חוזר על מה שאמרתי, הקשר לאחר הנישואין היה רופף ביותר.

    ש. היה או לא ?

    ת.היה רופף. היה קשר רופף( עמ' 5 שורות 10-19).

    ובהמשך אישר התובע כי הם חגגו חגים ביחד:

    ש.הם חגגו חגים ואירועים ביחד?

    ת.בתחילת הדרך גם אני הייתי שותף בהחלט חגגנו כי חשבנו שהכל יהיה בסדר. אמא שלי תפיסת העולם שלה לגבי מי התחתן עם מי אשכנזי עם ספרדי,הייתה מאוד נוקשה. אנחנו אשכנזים והנתבעת ספרדית והיא התנגדה לחתונה זו". ( עמ' 10 שורות 13-16).

     

  41. גם הנתבע טען בתצהירו, למערכת יחסים גרועה ביותר בין האם ז"ל לנתבעת ואף לשיטתו אימו הגיעה לבקר אותו ואת הילדים והשתדלה לוודא כי הנתבעת לא נמצאת בבית, וכאשר אימו הגיעה לבקר והנתבעת הייתה בבית, היא קראה לו שירד למטה וישוחח איתה בפרטיות. גרסה זו אינה מתיישבת עם עדות התובע כאמור לעיל, וההגזמה בתיאור הנתק מעיבה על מהימנות הנתבע עצמו. בעדותו סייג הנתבע גרסתו ובתשובה לשאלה בעניין מערכת היחסים המתוארת בתצהיר השיב :" זה היה בתקופה שאמא שלי הייתה בבית אבות .אמא שלי לא זיהתה אותה". ( עמ' 12 שורות 25-17).

     

  42. לעומת עדויות האחים, הנתבעת נתנה גרסה מפורטת קוהרנטית וסבירה וגרסתה בהקשר זה מקובלת עלי. הנתבעת מסרה כי אכן בהתחלה האם ז"ל לא קיבלה את הזוגיות שלה ושל הנתבע אך בהמשך ,מערכת היחסים השתפרה . הנתבעת אף צירפה תמונות שלה ושל האם ז"ל ביחד ,וכדבריה:

    ש.היחסים בינך לבין האם ז"ל, את מכירה אותם כיחסים טובים, קבועים, משתנים לאורך השנים ?

    ת.בתקופה שאני והנתבע יצאנו, האם ז"ל בכלל לא הכירה אותי, היא גרה בת"א עם הבן זוג שלה היא רק ידעה שאני ילידת מצרים וזה הוציא אותה מדעתה. אחרי החתונה הדברים השתפרו , אני לא אגיד שבבת אחת זה היה , הרבה מאוד שנים אני זאת שטיפלתי באם ז"ל 

    ש.באיזה שנים?

    ת.לא זוכרת. עם השנים מערכת היחסים הלכה והשתפרה מכיוון שעברנו כמו שכבר נאמר, קיבלתי דירה מאמא שלי שהיא קיבלה בירושה מההורים שלה ואז היחסים ביני לבין האם ז"ל הלכו והשתפרו , בשבתות היא הייתה מזמינה אותנו לפעמים אליה בצהריים ולאחר מכן היינו משחקים קלפי, הרבה מאוד מהחגים בימי שישי היא הייתה עושה אצלי, התובע לא סיפר שכמה שנים הוא היה בחו"ל , הוא לא סיפר שהוא היה באנגליה והוא לא היה כמה שנים בארץ למרות שהוא טען שבחגים היא הייתה אצלו, אחר כך הוא היה מנכ"ל, פעם פעמים בשבוע הוא נסע לחו"ל ועסקים לא עושים יום יומיים... מי שטיפל באם ז"ל זאת הייתי אני כי הבן השני שלה הנתבע לא היה בסביבה בכלל הוא היה עסוק. יתרה מזו, במלחמת המפרץ דבר ראשון שעשיתי הבאתי את אמא שלי שהייתה אלמנה ואת האם ז"ל, כל אחד קיבלה חדר ואני והילדים ישנו בסלון, מי שטיפל בה לאורך כל השנים אפשר להגיד שאני ובטח לא הבן הבכור שלה ולא הבן השני שלא היה בסביבה, אף אחד במלחמה לא טרח להרים טלפון לברר איפה היא .

    ש.לאחר הגירושים עם הנתבע היחסים ביניכם נשארו אותו דבר, השתפרו, התרחקתם?

    ת.מכיוון שהנתבע חי אצלה כמה שנים לפני הגירושים , באופן טבעי לא מצאתי לנכון ללכת לשם כי לא רציתי להיתקל בו.( עמ' 21 שורות 15-36)

     

    בהמשך אישרה הנתבעת כי בעת שהאם ז"ל עברה לבית אבות היא זאת אשר ביקשה כי

    הנתבעת תבקר אותה, וכי לאחר הגירושין לא היה נתק ביניהם אך כן היה ריחוק:

     

    "ש.לאחר הגירושים אפשר להגיד שהתרחקתם את והאם ז"ל ?

    ת.כן

    ש.אפשר להגיד שהקשר נותק בעצם ?

    ת.לא. כשהאם ז"ל עברה לבית אבות לא ידעתי לאיזה בית אבות היא עברה, הילדים שלי הלכו לבקר אותה ובאחת הפעמים היא התחילה לבקש ולהתחנן שהיא רוצה לראות אותי עוד פעם אחת לפני שהיא מתה, אחרי הרבה התלבטויות וניסיתי להתרחק מהמשפחה הזאת, הלכתי אליה וביקרתי אותה. לא רציתי לפגוש את הבנים שם ולכן לה ההתלבטות הייתה גדולה. לאחר מכן שוב הפסקתי ללכת ואז שוב הגיעו הבקשות ותחנונים שאגיע לבקר, באותה הזדמנות האם ז"ל ביקשה ממני להמשיך לבוא ולבקר אותה. תמיד התקבלתי בהרבה חום, חיבוקים, נשיקות, הייתה מבקשת מאנשים הצוות לבוא לראות איזה כלה יפה יש " .( עמ' 22 שורות 1-19)

     

  43. באשר למניע מאחורי העסקה הנתבעת הסבירה בחקירתה שהאם ז"ל "מנסה לאזן בין הדברים".., שכן היא נתנה לבנה התובע הרבה כספים ומתנות, ואילו הם לא קבלו כלום. האם ז"ל רצתה להעביר דירה לנתבעת כך שבבוא היום היא תעביר אותה לילדים שלה-נכדים (עמ24ש8-16) .

    הנתבעת אף מסרה בחקירתה כי האם ז"ל לא העבירה הדירה לנתבע לאור התנהלותו הבלתי

    אחראית ,ולא העבירה ישר לנכדים מאחר והיא סומכת על הנתבעת שהיא תדאג לזה ותטפל בזה.

    וכדבריה

     "ש.למה היא לא העבירה לנתבע שיעביר לילדים ?

     ת.לא הייתה קיימת מערכת יחסים בין הנתבע לילדים שלו, הוא רוב הזמן לא היה חי בבית. מפני שאבא לא לוקח את הכסף של האוכל של הילדים שלו ומוציא את זה על נשים, בילויים, קלפים, מועדונים והמשטרה וההוצאה לפועל והבריונים של השוק האפור אורחים פרועים אצלנו בבית אז איזה מערכת יחסים יש בין האבא לילדים .

     ש.את טוענת שהאם ז"ל רצתה להעביר את הדירה לנכדים והיא עשת את זה דרכך ?

     ת.נכון

     ש.הנכדים היו בוגרים אז, למה לא העבירה להם את הדירה ישירות ?

     ת.מפני שלאור מערכת היחסים הטובה שהיה בינינו והאמון בי מה שהוכחתי במשך השנים, ידעה שאני אדאג לזה ואטפל לזה". (עמ24ש17-27) .

     

  44. בנסיבות הנ"ל , גם אם יש תהיות לגבי מניעי העסקה , עם זאת אין מדובר בעסקה חריגה עד כדי פגיעה בתוקפה. הנתבעת הסבירה מה עמד מאחורי עסקה זו כאמור לעיל. בכל מקרה , מהראיות שהובאו בפני וכפי שיפורט בהמשך מדובר בעסקה אמיתית שטופלה ונערכה ע"י עו"ד ניטראלי, עם מסמכים דרושים, דווחה לרשויות, ונגמרה ברישום בטאבו כבר מזה שנים רבות. כאשר התובע לא הצליח להוכיח כי נפל פגם בכריתת העסקה.

    נסיבות עריכת הסכם המתנה:

  45. אין מחלוקת בין הצדדים כי האם ז"ל חתומה על המסמכים. המחלוקת היא האם מתקיימת עילה לביטול ההסכם, מאחר והאם ז"ל חתמה בהטעיה , לא הייתה כשירה לחתום ו/או לא הבינה משמעות הדברים. התובע והנתבע העלו את כל הטענות האפשריות לעניין ביטול ההסכם, ואף טענות סותרות.

     

  46. על נסיבות העסקה, העידו הנתבעת, הצד לעסקה זו. ועוה"ד אלחנן, שטפל בעסקה זו, וגם הנתבע. ברור שהאם ז"ל אינה עוד בחיים ואין לנו גרסה מפיה, כאשר התובע לא היה צד לעסקה.

    גרסת הנתבעת:

  47. הנתבעת הצהירה כי ,מדובר בעסקה שבוצעה ע"י עוה"ד במשך 6 חודשים מאז חתימה על יפוי הכוח ועד העברת הדירה בלשכת רישום המקרקעין, עו"ד הוא זה אשר ערך את כל המסמכים ובצע כל האישורים שנדרשו, וזאת לאחר שאשר כי הופיעו לפניו האם ז"ל והנתבעת ,לאחר שזיהה אותן ,לאחר שהסביר להן את מהות העסקה, ולאחר ששוכנע שהדבר הובן להן כראוי. הנתבעת הצהירה כי האם ז"ל היא זו שיזמה וניהלה את העסקה. האם ז"ל פנתה ביוזמתה ובחרה את עוה"ד שניהל את העסקה . הנתבעת עצמה הייתה נוכחת בפגישה עם עו"ד ויש לה ידיעה אישית.

     

  48. גרסה זו של הנתבעת עמדה בחקירתה הנגדית ולא התערערה. הנתבעת הותירה בי רושם חיובי מהימן. התרשמתי כי היא מספרת את הדברים כהווייתם. הנתבעת בחקירתה פירטה לעניין נסיבות עריכת עסקת המתנה, שהיוזמה באה מהאם ז"ל עצמה, בעת שישבו בבית קפה:

    "הסכם הנכס, העברת הדירה מהאם ז"ל על שמי. אני למעשה עד הרגע שישבתי איתה עם האם ז"ל , ועם הנתבע בבית קפה, לא ידעתי בכלל על הנושא של הדירה, רק כשהיא התחילה לבקש עו"ד ואמרתי שאני לא מכירה עו"ד במקום, היא התעקשה לקבל עו"ד, הסתכלתי מסביב וראיתי מסביב וראית על הבניין שלט של עו"ד ויניצקי, אז נכנסתי והסברתי לו שהגברת יושבת על כיסא גלגלים ואם הוא יכול לצאת, הוא אכן יצא אליה, הנתבע היה בישיבה הזאת, אחרי שהוא הבין את מה שהיא מבקשת, הוא נכנס פנימה והתחיל לחקור אותה לגבי צלילות דעתה, בגלל שהיא רצתה להעביר את הנכס על שמי ולכן כל הסיפור הזה היה מאוד מבלבל ונפל עליי משום מקום, זה לא שאי פעם דיברתי איתה על זה או קיבלתי ממנה משהו. האם ז"ל ביקשה מעו"ד להעביר את הדירה על שמי. לכן כל הסיפור הזה נפל עליי כרעם ביום בהיר ולא הייתה שיחה בנושא בין הנתבע לביני שאני אבטיח לו תנאים לגבי הדירה".( עמ' 18 שורות 6-14)

    הנתבעת העידה בהמשך על ההסבר שנתן עוה"ד , לדבריה "......הוא הסביר לשתינו כי אני לא מבינה במשפטים, מה קורה שהדירה עוברת על שמי, אני לא הייתי צריכה אפילו להגיב...אני נכחתי והסכמתי אני הבנתי שהדירה עוברת על בעלותי"(עמ26ש10-22)

    הנתבעת מסרה גם בעדותה כי, הנתבע היה במעמד חתימת יפוי הכוח, אך אינה זוכרת אם נכח גם במעמד חתימת שטר המכר מאוחר יותר, הגם שמאמינה שכן היה (עמ23ש30-36) כן מסרה שהנתבע שילם שכ"ט לעו"ד וינציקי בגין עסקת המתנה(עמ'26ש5-9)

     

    גרסת עוה"ד אלחנן ויניצקי:

  49. חיזוק לגרסת הנתבעת נמצא בגרסת עו"ד אלחנן ויניצקי; הוא הגיש תצהיר מתאריך 8/5/19 ונחקר בפניי. מדובר בעד אובייקטיבי שאין לו כל ענין בהליך כאן . הוא הותיר בי רושם חיובי ביותר. עוה"ד ויניצקי השיב ישירות , בהגינות ובכנות מלאה. הוא סיפק תשובות משכנעות לסימני שאלה שעלו; אמנם הוא לא זכר הרבה פרטים, אך לדעתי בנסיבות הספציפיות כאן, אין בכך כי לפגום במהימנותו. יש לזכור כי מדובר בעסקה מסוף שנות התשעים, ואין לצפות גם מעו"ד שטפל בעסקה זו, לזכור את פרטיה, ידוע כי חלוף שנים, הרבה שנים, עשוי לעתים לטשטש זיכרונם של עדים.

     

  50. עוה"ד ויניצקי, הצהיר כי הוא עו"ד משנת 71 ,ערך עסקאות מכר רבות ביניהן עסקה זו. הוא הוסיף כי בכל עסקה מקפיד לבדוק ולהשתכנע כי הצדדים מבינים את מהות העסקה ותוצאותיה. בחקירתו חזר והסביר כיצד הוא עורך בדרך כלל עסקת מכר, ומוודא את הבנת הצדדים לעסקה (ראה עמ'5ש20-28, ועמ6ש1-2)

     

  51. ולגבי העסקה דנן הצהיר כי, בתאריך 10/9/97 חתמה האם ז"ל בפניו על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הדירה, נשוא הסכסוך. בהמשך הוא ערך את ההליכים הדרושים לצורך ביצוע ההעברה –דווח לאוצר(שבח מקרקעין) על העסקה לרבות בקשת פטור ממס שבח ותשלום מס רכישה כחוק. בחודש מרץ98 ,הוגשו כל המסמכים הדרושים ללשכת רשום המקרקעין, ההעברה אושרה ונרשמה ב26/3/98.לדברי עו"ד ויניצקי ברור כי אם ערך עסקה זו , הרי שהשתכנע כי הצדדים מבינים באופן מלא את ההסכם עליו חתמו .

     

  52. בחקירתו, עו"ד ויניצקי מסר כי אינו זוכר את העסקה הספציפית נשוא הסכסוך כאן. (עמ6ש4-5 ועמ11ש17-18) עם זאת חזר ומסר את עקרי פרטי העסקה מהמסכים הקיימים; לדבריו, הוא טיפל בעסקה עבור שני הצדדים (עמ7ש1-9).היו לפחות שתי פגישות לצורך העסקה, תאריך 10/9/97 יפוי כוח בלתי חזור, ותאריך 1/10/97 -חתימת שטר המכר, אך הוא לא זכר לומר מספר הפגישות .(עמ7ש26-31, עמ11ש35-36, עמ12ש1, (עמ13ש17-19),וגם תצהיר 1/3/98 - מסמך שנדרש בדרך כלל ע"י רשות המסים לעניין הבעלות בדירה. (עמ6ש6-11 ועמ12ש10-14)והוא הוסיף כי :" כמובן שווידאתי פעם נוספת שהם מבינים את מהות העסקה" (עמ'6ש11-12). לדברי עוה"ד ויניצקי, במעמד החתימה על -שטר המכר- מטבע הדברים ולמיטב זכרונו, האם ז"ל והנתבעת (עמ7 ש22-23) ואילו במעמד חתימת יפוי הכוח לא זוכר מי נכח אך בוודאי האם ז"ל הייתה נוכחת (עמ7ש32-33) . יפוי הכוח נחתם בפניו (עמ7ש32-3) וזה תמיד נחתם במשרד(עמ8ש4-5). עו"ד ויניצקי, לא זוכר אדם "נוסף" (עמ7ש24-25) הוא לא זוכר אם הנתבע נכח בפגישות בעניין עסקה זו.

     

  53. מעדות עו"ד ויניצקי עולה כי, הוא לא הבחין בקושי מסוים בעסקה זו. לא בהבנת העסקה, גמירות הדעת, וגם לא לגבי האם ז"ל ספציפית- לא בצלילות דעת, לא בקשיי שפה/תקשורת:

    • עוד ויניצקי נשאל ספציפית לעניין גמירות דעת של צדדים בעסקת מתנה והשיב כי הם הבינו( עמ'13ש13-16).

      "ש. האם זה נכון שבעסקת מתנה יש חובה מוגברת לקבוע את גמירות הדעת של הצדדים במשנה חשיבות, יותר מאשר הסכם רגיל?

      ת. אמרתי את זה בפתח הדברים, אני בודק שהצדדים מבינים מה שהולכים לעשות ובעקבות זה עשינו את העסקה(עמ'13ש13-16).

       

    • לשיטת עו"ד ויניצקי, לא הייתה גם בעיה של הססנות או בצלילות דעת של האם ז"ל, אחרת היה מזמין תעודת רופא. (עמ'13ש27-36).

      "חבריי שאלו .....האם יש סיכוי שהיית מחתים אישה לא צלולה על מסמך מכר?

      ת. בשום אופן.

      ש. תיארת שבמידה ואתה רואה הססנות רק אם היית רואה איזה הססנות או חוסר הבנה מצד מי מהצדדים?

      ת. אם הייתי רואה בעיה או הססננות הייתי מפנה אותה להביא תעודת רופא.

      ש. זאת אומרת אם היית רואה אצל האם ז"ל איזה קצת חוסר הבנה או הססנות, היית שולח אותה להביא תעודת רפואית על כישרותה וצלילותה

      ת. נכון (עמ'13ש27-36).

      ג.עו"ד ויניצקי, נחקר בשאלה אם האם ז"ל היתה אנאלפבית- הוא אינו זוכר אם היתה אנאלפבית-(עמ8ש22-35). אך מעדותו עולה כי לא היתה בעיה בענין זה- לא בעיה בשפה ולא בעיית תקשורת .(עמ9ש1-10).

      "ש. זה היה משנה לך אם הייתה אלפביתית לגבי עריכת ההסכם?

       ת. זה חשוב , פה זה לא היה המקרה, היא חתמה על הכל לאחר שהכל הוסבר לה ואני לא  

      זוכר שהייתה בעיה של חוסר תקשורת"

      ש. אתה דובר שפות מלבד עברית?

       ת. אנגלית וקצת אידיש אבל לא מעבר לזה.

       ש. איך הסברת לאם ז"ל את מהות העסקה, מה הולך לקרות עם הדירה?

       ת. אני לא זוכר את זה.

      ש. איך היתי מסביר אם האדם לא מבין עברית?

      ת. הייתי לוקח מתורגמן אם היתה בעיה בשפה.

      ש. מבינים שאם לא לקחת מתורגמן לא היתה בעיה בשפה?

      ת. אני לא זוכר שהייתה איזה שהיא בעיה בנושא הזה"(עמ'9ש1-10).

       

  54. בית משפט ער לכך שעו"ד ויניצקי לא זכר את העסקה הספציפית, ועוד מספר דברים סביב העסקה , והעיד מהמסמכים הקיימים ,אך לדעתי בנסיבות מקרה דנן, אין בכך ובשים לב לחלוף הזמן הרב שעבר, כדי לפגום במהימנות גרסתו של עו"ד לעניין העסקה. כאשר גרעין האמת בגרסתו לא נסתר ולא נסדק.

     

  55. גרסת התביעה-

    • התובע אינו יכול להעיד מתוך ידיעה אישית על נסיבות העסקה ,שכן לא היה צד ולא היה מעורב בעסקה, הנתבע הגיש שני תצהירים ונחקר בפניי.

    • הנתבע תיאר בתצהירו את נסיבות העסקה; לדבריו ב1998 בעוד אמו הייתה במצב דמנטי, והיא כבר לא הייתה מסוגלת להבין מה קורה סביבה, חתמה , ביוזמתו ובעזרתו, ובנוכחותה של הנתבעת גרושתו, במשרדו של עוה"ד אלחנן ויניצקי, על המסמכים לפיהם היא מבקשת להעביר את הבעלות בדירה שלה לגרושתו , ללא תמורה. כן, במעמד החתמתה של אמו ז"ל על מסמכי העברת הבעלות בדירה, אמו שאלה אותו מה עם אחיו-התובע, והנתבע אמר לה שהוא נמצא בחו"ל והוא יודע על העברת הדירה והוא יעדכן אותו שיחזור מחו"ל. הנתבע הצהיר גם כי ,במעמד החתימה אמר לאמו באידיש, כי היא חותמת כי הדירה תועבר על שמו בעוד שבפועל הועברה על שם הנתבעת . כך שהאם ז"ל חתמה על מסמכי העברת הבעלות בדירה לגרושתו, מבלי שידעה מה כתוב בהם ומה משמעותם האמתית.

       

  56. גרסת הנתבע כי הוא שיקר לאמו והטעה אותה עת הסביר לה כי הדירה עוברת לבעלותו

    בהסכמת אחיו, לא זכתה לאימוני, הוא הותיר בי רושם שלילי ביותר, עדותו הייתה מכוונת מטרה, מתחמקת ומתחכמת, פתלתלה ונפלו בה סתירות. גרסה זו נותרה גרסה לבדה יתומה, ולא קיבלה כל תימוכין חיצוני אובייקטיבי. ואינה מקובלת עליי.

    הנתבע נתן גרסאות סותרות:

    • בסעיף 11 לתצהירו מיום 31/12/2017 מסר הנתבע :"אני והנתבעת אמרנו לאימי כי היא מעבירה את הדירה על שמי וגרמנו לה להאמין בכך, זאת חרף כוונתינו האמיתית לרשום את הדירה על שם הנתבעת".

    • בחקירתו , עמד הנתבע על כך שהוא זה ששקר לאמו; בניגוד לדבריו בתצהירו ,ומסר: הנתבעת לא שקרה לאמא שלי, אני שיקרתי לאמא שלי..".(עמ13ש1-3)בהמשך חקירתו חזר הנתבע על גרסתו כי "שקר" לאמו. (עמ8,ש1-12 , ש17-36+ עמ9).

    • הנתבע לא נתן גרסה אחידה בהירה לסיבה לרישום הדירה על שם הנתבעת ולא על שמו דבר שהכביד על מהימנות גרסתו:

      -פעם טען בשל הליכי פשיטת הרגל הצפויים, שבסופו של יום אכן התרחשו, אז העדיף שהדירה תועבר באופן זמני על שמה של הנתבעת ובהמשך תועבר לבעלותו( סעיף13 לתצהירו מתאריך 31/12/17 ) .

      -פעם אחרת טען כי, מדובר ביוזמה של הנתבעת עצמה, שכן היא חששה מאחיו שישתלט על הדירה ,שכן הוא היה מיופה כוח בבנקים ובשאר ענייני האם ז"ל, ( סעיף21 לתצהירו מתאריך 12/8/19 )!

      -כאשר בחקירתו הסתבך עוד יותר ומסר גרסה שונה ומבולבלת שקשה להציל ממנה סיבה אחת ברורה. הנתבע העיד באופן מבולבל על: מצבו הכלכלי הירוד, מצבו הבריאותי ,אף טען כי הנתבעת רצה "לקנות " ולשחד" אותו וכדבריו :" אני עד היום לא יודע איך הנתבעת הצליחה לקנות ולשחד אותי,אולי שלום בית. (עמ15ש22-28).

      גרסה זו בלתי משכנעת בעליל ומעיבה על מהימנותו. הדברים תמוהים במיוחד על רקע הטענה שלו כי בעת העסקה, הם היו גרושים! אז עולה סימן שאלה גדול- מדוע שהנתבע יסכים וישתף פעולה עם "גרושתו", כנגד אמו ואחיו!, כשמעדותו ניתן להסיק כי היחסים איתם טובים- הוא טפיל באמו ולגבי אחיו- , לא היה ביניהם אף פעם סכסוך (עמ15ש25-26) !

    • הנתבע העיד על עצמו כאדם ששיקר רבות בחייו והעיד על שקריו הרבים:

      "ת.אני אמרתי שהתובע יודע, אמרתי ושקרתי, מה שאמרתי לפני 20 שנה אני לא זוכר כמה שקרים עשיתי

      ש.איך אני יודעת שאתה לא משקר גם עכשיו.

      ת.תשאלי ואני אשיב

      ש.את שקרת לאמא שלך?

      ת.כן שהתובע יודע, שקרתי עוד שקרים, אני לא יכול לזכור מה אמרתי לפני 20 שנה, עשית דבר שלא הייתי צריך לעשות אבל זה נעשה ואני בוכה על זה .(עמ14ש12-18).

       

    • הגרסה הנ"ל של הנתבע,אף אינה מתיישבת עם עדויות הנתבעת ובפרט עו"ד ויניצקי כמפורט לעיל ,ולפיה הסביר לאם ז"ל ולצדדים על מה הם חותמים.

       

    • הטענה להטעיה אינה מתיישבת עם הטענה של הנתבע כי האם ז"ל הייתה דמנטית בעת שנערכה העסקה, כפי שיפורט בהמשך, מדובר בטענות אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

      שאלת ידיעת האם ז"ל קרוא וכתוב:

  57. הנתבע בחקירתו ניסה להרשים, כי לעניין העסקה, דיבר עם אמו באידיש, שכן לא ידעה קרוא וכתוב, והוא אמר לה כאמור שהדירה מועברת על שמו הוא והיא הבינה כך. (עמ13ש17-18+עמ14ש27-29); גם התובע חזר בסיכומיו על הטענה כי האם אינה יודעת קרוא וכתוב, וכי שפת האם שלה הייתה אידיש.

     

  58. לא הוכח בפניי כי, האם ז"ל לא ידעה קרוא וכתוב, או כי עניין זה הווה מכשול בהבנתה לאמור במסמכי העסקה. מלבד טענות התובע והנתבע, בעלי דין מעוניינים בתוצאות ההליך, שלא הותירו בי רושם אמין, אין בפניי ראיות חיצוניות אובייקטיביות לטענה .

     

  59. בהקשר זה אציין כי, טענה זו של התביעה אינה מתיישב עם טענת התובע שהאם ז"ל, ערכה צוואה . מעיון בצוואה שצורפה ע"י התובע עצמו עולה כי, מדובר במסמך בעברית אשר נערך עוד ב 5/6/1988, האם חתומה בפני עדים, ואין בצוואה כל אזכור או הערה שהמסמך תורגם לה לאיידש או שאינה יודעת קרוא וכתוב. התובע אישר בחקירתו שאין בעיה שאמו תחתום על מסמכים, וכדבריו :

    "ש.אתה טוען שאמא שלך אנלפבית?

    ת. נכון.

    ש. איך עשתה את הצוואה בעצמה?

    ת. באמצע עו"ד כמו שחתמה על מסמכי המכר היא חתמה על הצוואה.

    ש. זאת אומרת שהיא עשתה את הדברים באופן עצמאי?

    ת. כן. אני מניח.

    ש. למה אתה לא מערער או מתנגד לצוואה?

    ת. כי אני חושב שהצוואה התאימה לי והיא עשתה חלוקה שווה ביני לבין אחי".( עמ' 6 שורות 26-32).

     

  60. יתר על כן וכאמור לעיל, עוה"ד ויניצקי שטפל בעסקה, מסר במפורש ובאופן ברור כי האם ז"ל חתמה לאחר שהכל הוסבר לה והוא לא זוכר שהייתה בעיה של חוסר תקשורת , ואם מתרשם כי אדם אינו דובר או מבין עברית היה נעזר במתורגמן, אבל לא זוכר כי הייתה בעיה בתקשורת ( עמ' 9 שורות 1-10).

     

    האם האם ז"ל היתה דמינטית ?

  61. לשיטת התובע וגם הנתבע , בתקופה בה נערכה העסקה, האם ז"ל הייתה דמנטית . אולם הם לא הצליח להוכיח זאת בראיות רלוונטיות ומוצקות. ולא צירפו מסמכים רפואיים המעידים על כך נכון ליום חתימת המסמכים.

     

  62. התובע מסר כי בסוף שנות התשעים התדרדר מצבה הבריאותי קוגניטיבי של האם ז"ל בכי רע. הוגדרה כסיעודית וסבלה מבעיות בריאותיות רבות ביניהם דמנציה. היא נאלצה לעבור לגור בבית אבות סיעודי X, לאחר מכן במרכז רפואי גריאטרי X, אליו הגיעה כאשר בריאותה הנפשית והפיזית רופפת ביותר ובמצב בו אינה מסוגלת לדאוג לעצמה בשום תחום בחייה.

    התובע צירף לתצהירו –נספח ג-מסמך- "סיכום" מטעם מרכז גריאטרי X מתאריך 23/12/00, בו נרשם "מדובר בחולה בת88 דמנטית עם קטטר קבוע ופצע לחץ....עברה אלינו כסיעודית מורכבת לאחר דלקת ריאות ודלקת שתן. ברקע: סוכרת, אירוע מוחי, מחלת פפטי.. מצבה המשך להתדרדר ובתאריך 23/12/00 ... נפטרה". התובע צירף לתצהירו (נספח ד') מסמך נוסף מבית האבות מתאריך 1/2/18 ולפיו, המנוחה נפטרה ב2000 ובאותו מועד בית האבות עדיין לא היה ממחושב, כן בשל הצפה בארכיון מלפני מספר שנים, כל החומר עלה בתוהו, ולכן אין מידע/רשומות רפואיות של המנוחה.

     

  63. המסמכים שצורפו ע"י התובע ו/או הנתבע אין בהם כדי להוכיח כלום לעניין מצבה הקוגניטיבי של האם ז"ל בזמן העסקה או בעת חתימת המסמכים . מדובר במסמך מסוף שנת 2000 המתאר מצב בריאותי של המנוחה בתקופה זו, ואין בו כלום לעניין מצבה בעת חתימה על המסמכים בשנת ב1997 . התובע לא צירף שום מסמך המעיד מתי עברה האם ז"ל לבית אבות ומתי הייתה הידרדרות במצבה הקוגניטיבי.

     

  64. התובע עצמו אישר בחקירתו כי האם ז"ל לא הוכרזה פסולת דין ואף לא מונה לה אפוטרופוס וכן בחקירתו אישר כי אינו יכול לחוות דעת לעניין מצבה הקוגניטיבי של אימו : " אני לא פסיכיאטר ולא רופא ואני לא יכול להגיד אם היא הייתה צלולה או לא"(עמ35-7)..( עמ6ש4-6, עמ12ש1-2 )

     

  65. התובע מסר בחקירתו כי אשתו הייתה מנהלת המחלקה הגריאטרית בבית החולים, וכשהגיעו לבקר את אמו היא אמרה לו שרוזה במצב לא טוב וצריך לטפל בה.( עמ' 10 שורות 28-30). על אף זאת, לא העיד מטעמו את אשתו או מי מארבעת ילדיו, אשר לטענתו היו מבקרים את אימו ( עמ' 12 שורות 4-8), לעניין מצבה הרפואי או הקוגניטיבי של האם ז"ל, והדבר נזקף לחובתו.

     

  66. הנתבע ניסה לתמוך בגרסת התובע; הנתבע טען כי בשנים אחרונות לחייה של אימו, היא הייתה במצב בריאותי וקוגניטיבי ירוד, שהלך והתדרדר עד כדי שלא יודעת מה מדברת ומה עושה (עמ14ש22-26), אך לא צירף כל מסמך לעניין התקופה הרלבנטית לעסקת המתנה. בחקירתו נתן גרסאות מבולבלות שרק מעיבות על מהימנותו, פעם טען כי במעמד החתימה על עסקה, אימו " לא הייתה מאופסת בשביל שתבין"(עמ13ש13-15, ) ופעם אחרת השיב כי אכן היא הבינה שהיא מעבירה הבית על שמו :

    "ש. אמא שלה הבינה העל מה היא חותמת?

    ת. היא הבינה שהיא מעבירה את הבית על שמי.אני דיברתי איתה בשפה אידיש והיא אמרה

    כל הזמן איפה אחי,אם אחי יודיע מזה.אמרתי לה שכן שהוא לא בארץ ושאני אגיד לו.זה מה שהיה לפי מיטב זכרוני". ( עמ' 13 שורות 17-19).

     

  67. לא רק זאת, הטענה כי האם ז"ל הייתה דמנטית בעת העסקה, אינה מתיישבת עם הגרסה , עליה מבוססת התביעה, כי האם ז"ל הוטעתה לחשוב שהיא מעבירה את הדירה לנתבע, והבינה כך . מדובר בטענות עובדתיות שלא יכולת לדור בכפיפה אחת. התובע נחקר בשאלה זו ולא ידע לתת הסבר סביר לכך ועדותו הייתה מהוססת. (עמ8ש2-14).גם הנתבע הסתבך עוד יותר בעדותו ונתן תשובות מתחמקות ( עמ' 14 שורות 27-32).

     

  68. הנתבע בסיכומיו מלין מדוע עו"ד ויניצקי לא דרש אישור רפואי בשים לב למצב האם ז"ל , , בת 85, שהייתה מאושפזת בבית אבות, יושבת בכיסא גלגלים, ובשים לב להיות עוד ויניצקי נוטריון ובהתאם לתקנה4(ה) לתקנות הנוטריונים1977, מחויב בקבלת אישור רפואי. אין ממש בטענות אלה. מעדותו של עו"ד ויניצקי עולה כי, ברגיל אם מדובר באנשים מבוגרים, או שיש צד מהסס או מגמגם הוא מבקש תעודה רפואית (עמ5ש24-25) אך לגבי עסקה ספציפית דנן, לא הייתה גם בעיה של הססנות או בצלילות דעת של האם ז"ל, אחרת היה מזמין תעודת רופא. (עמ'13ש26-36). מה גם לא נטען ולא הוכח כי החתימה הייתה עת האם ז"ל הייתה מאושפזת או מרותקת למיטתה, ואף מעדותו של עו"ד ויניצקי עולה כי החתימה הייתה במשרד( עמ' 8 שורות 4-5).

     

  69. התובע הפנה להפ (מרכז) 34216-01-12 פלוני נ' פלונית, שם כטענתו בנסיבות כמעט זהות לכאן, נפסק כי הסכמה שנתנה קשישה דמנטית אנאלפביתית בערוב ימיה, תוך דרבון מקרובי משפחתה אינה הסכמה מדעת . בית משפט עיין היטב בפסק דין זה, אך אין ללמוד ממנו כלום לעניינו. העובדות והמסקנות שם שונות מכאן. בית המשפט שם קיבל את תביעת התובעים והורה על בטלותו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, זאת משמצא, כי הסכמת המנוחה לאותה פשרה לאו הסכמה היא. ואין עובדות המקרה זהות למקרה דכאן, לא הוכח כאן כי האם ז"ל לא היתה צלולה או כשירה או לקויה בעתה בעת העסקה, או שחתימתה על מסמכי המתנה, הייתה שלא מדעת או מרצון.

  70. לסיכום, לא הוכח כי, האם ז"ל הייתה דמנטית או בלתי כשירה בעת עריכת העסקה.

    מועד ידיעת התובע על העסקה-

  71. לשיטת התובע, הנתבעים הסתירו ממנו את ענין העסקה, דבר המעיד על בטלותה . הוא ידע על העסקה רק ב2017 כאשר הנתבע התוודה בפניו על אי הסכמת ילדיו לכך שבת זוג שלו תגור בדירה ואז הוא סיפר לתובע על המזימה שהייתה.

     

  72. הנתבע מסר גרסה תומכת לזו של אחיו התובע ((עדותו עמ16ש18-26)

     

  73. הנתבעת הכחישה טענת התובע. ולשיטתה, התובע ידע על מצב הזכויות בדירה, לכל הפחות כבר בשנת 2000,לאחר פטירת האם ז"ל .ה תובע רצה למכור את הדירה והנתבע אמר לו שבלתי אפשרי כי הדירה עברה על שם הנתבעת . והדברים ידועים לנתבעת מפי הנתבע (עמ'24ש1-7)

     

  74. לא שוכנעתי בגרסת התובע כי, ידע על העסקה רק בשנת 2017. לטעמי סביר יותר כי במועד סמוך לפטירת האם ז"ל ב2000 , סמוך לשבעה/ניחום אבלים, התובע יתעניין בעיזבון וברכוש , דבר שמתיישב עם עדות הנתבעת כי התובע העלה ענין מכירת הדירה לאחר השבעה. הדברים נכונים שבעתיים עת התובע העיד כי הוא היה מורשה חתימה של האם ז"ל ומטפל בכל העניינים האחרים שלה ( עמ' 7 שורות 19-20). וגם היה ביחסים טובים עם אחיו הנתבע , ולשאלה מה טיב הקשר ביניהם השיב :" הוא אח שלי. אנחנו ביחסים טובים ,אנחנו אחים לכל דבר וענין. אנחנו ביחסים טובים ואני שומר עליו מכל משמר כי הוא במצב לא טוב".( עמ' 8 שורות 15-17). התובע עצמו לא ידע לתת תשובה סבירה מדוע לא ידע על העסקה במשך כל השנים ורק הביע תמיהה:" זה תמוהה בעיני, זה נסתר בפינתי ואין לי הסבר לדבר הזה מדוע זה נסתר ממני".( עמ' 8 שורה 23).

     

     

  75. מעדות התובע אף עולה כי הוא היה עוקב אחר המתנהל בחשבון אימו , והוא העביר כסף מהחשבון של אימו לחשבונו לאחר שהתברר לו כי אימו יחד עם הנתבעים פנו לבנק ומשכו כספים ,וכדבריו :" ...כשנפטרה היה בחשבון כ-20 או 30,000 ₪. הכסף הזה העברתי אותו לחשבוני לאחר שחודש קודם לכן באתי לבנק ונאמר לי על ידי הבנקאית כי אמא שלי הגיעה על כיסא גלגלים יחד עם הנתבעים והוצא משם כסף הרבה יותר גדול ממה שנשאר בחשבון. כשאמא שלי הייתה בבית אבות היה לה חשבון בבנק לאומי ואני עקבתי אחרי החשבון, יום אחד ראיתי שהוצא משם סכום שאני לא זוכר אבל הוא יותר מהיתרה והלכתי לבנק ושאלתי אותם מי העביר את הכסף. אני חושב שזו הייתה משיכה. הבנקאי אמר לי שאח שלי הגיע עם אמא שלי ועם הנתבעת , אמא שלי הייתה על כיסא גלגלים והם משכו את הכסף. היא הייתה בבית האבות , אני לא זוכר כמה זמן לפני שנפטרה, זה לא היה סמוך לפטירה".

     

  76. יתירה מזו, גם אם הנתבעים לא הודיעו לתובע על העסקה ,לדעתי הוא אף יכל לגלות מיוזמתו בקלות יחסית את רישום הזכויות בדירה , לו פעל בזהירות סבירה ודאג לעיין בטאבו , שהרי רישום מקרקעין בפנקס מקרקעין גלוי לציבור. בעא 8995/03 ‏ ‏ עמותת אהל יצחק נ' עמותת אהל דוד נקבע: "... בנסיבות המקרה, משמדובר במקרקעין מוסדרים אשר רישום הבעלות בגינם גלוי לציבור, נראה כי מתחייבת המסקנה שהמשיבים יכלו לגלות עובדה זו בזהירות סבירה. "

     

     

  77. התנהלות התובע בעניין הצוואה של אימו מחזקת הגרסה כי התובע כן ידע על עסקת המכר.

    התובע עצמו טען והצהיר כי אימו השאירה צוואה מיום 5/6/1988,ולפיה היא ציוותה את רכושה לשני בניה התובע והנתבע, בחלקים שווים, והוא ידע על הצוואה ואף אימו מסרה לו אותה ( עמ' 6 שורות 19-20, 25). העובדה שהתובע לא פעל לצורך קיום הצוואה במשך עשרים שנה, מעיד כי התובע כן ידע על העסקה וידע כי אין צורך בקיום הצוואה, מאחר ולא נותר רכוש. התובע מסר בחקירתו כי לרוזה הייתה דירה וחשבון בנק, ובעת פטירתה לא היה בחשבון כספים ( עמ' 11 שורות 3-4, שורה 17-18).

     

  78. התובע ניסה להסביר אי הגשת בקשה לקיום הצוואה במשך השנים, מאחר וידע שהנתבע מתגורר בדירה, ובאותה נקודת זמן הדירה לא הייתה נחוצה לו וגם לא היה נחוץ לו הכסף ממכירת הדירה , והוא ידע כי ממילא הדירה תעבור לבעלותם המשותפת שלו ושל אחיו. (עמ11ש28-33).אך הסבר זה אינו משכנע, ואף יש בו לחזק הגרסה של הנתבעת כי הוא ידע על העסקה, אך מאחר ולא היה חסר לו כספים ונכסים, לא הזיז לו העניין אז.

     

  79. אין בסיס לטענת התובע כי עסקה הדירה, מנוגדת לצוואה . הצוואה אינה עסקה ויש לה תוקף לאחר פטירת המצווה. האם ז"ל בחייה, ככל אדם, יכולה לעשות ברכושה כרצונה. אציין גם כי בצוואה האם ז"ל ציוותה כל רכושה לשני בניה ואין התייחסות ספציפית לדירה.

     

  80. אין בידי גם לקבל את גרסת הנתבע, התומכת לכאורה בגרסת התובע, כגרסה אובייקטיבית מהימנה, שכן הוא הותיר בי רושם שלילי כאמור ,והרשום שהוא עושה יד אחת עם אחיו התובע.

     

  81. לסיכום, בנסיבות אלה אני קובעת כי התובע לא הוכיח טענתו כי ידע על העסקה רק ב2017, וסביר יותר כי ידע לפחות בסמוך לאחר פטירת האם ב12/2000. לאור מסקנתי זו, נופלת מאליה טענת התובע להסתרת העסקה , ובנסיבות מתחזקת גרסת הנתבעת כי, התביעה הוגשה כיום, מאחר והנתבעת סירבה לבקשת הנתבע לאפשר לו מגורים של בתו זוגתו בדירה ,גם אחרי שילך לעולמו.

     

    הסכם להעברת הדירה לנתבע-

     

  82. הנתבע הצהיר כי בינו לבין הנתבעת נכרת הסכם בע"פ ובכתב לפיו, לאחר שתסתיים פשיטת הרגל שלו ומצבו הכלכלי יתייצב, תעביר לו הנתבעת ללא תמורה, את הבעלות בדירה שהעבירה לה אמו. הנתבע, הצהיר גם כי הוא שרף את ההסכם בשגגה עם מסמכים נוספים , מחשש שמס הכנסה יגלה אותו; בחקירתו חזר על אותה גרסה (עמ15ש32-36).

    בעדותו הוסיף הנתבע כי, יש לו קלטת שאומרת מה שכתוב במסמך זה!(עמ15ש36+עמ16ש1-3) אולם בהמשך כשנשאל איפה הקלטת, השיב תחילה :"זאת קלטת קטנה, יש לי חבילה של קלטות אני לא יודע בדיוק, הקלטות האלה שיש לי הן מזמן שלא היתי גרוש." וכנשאל שוב אם יש לו קלטת עדיין, השיב כי לא מוצא אותה!(עמ16ש29-36).

    הנתבע סיפר גם בעדותו כי נגמרו לו הבעיות הכספיות, וב2017 פנה לנתבעת להחזיר לו את הדירה אך זו סירבה, (עמ16ש2-4).

     

  83. הנתבעת הכחישה כל סיכום או הסכם עם הנתבע להחזרת הדירה(עמ18ש15-17).הנתבעת אף העידה כי כל הגשת התביעה וכל הטענות באו אך ורק בעקבות כך שסירבה להעניק לבת זוגו זכות מגורים בדירה ומכאן הגיעה התביעה ( עמ' 25 שורות 17-23).

     

  84. הנתבע לא הוכיח ולא הביא בדל ראיה להוכחת גרסתו הנ"ל, הסברו לשריפת ההסכם, אינו משכנע, וגם חקירתו אף הקשתה עליו כשטען כי לא מוצא את הקלטת בעניין ההסכם! יתר על כן הנתבע ובעדותו מסר כי הוא חזר בו מדרישתו שהדירה תעבור על שמו אך ביקש כי תינתן לבת הזוג שלו זכות מגורים בדירה :

    "...אחרי שהיא שלחה את הילדים אליי והם היו אצלי בבית, גם הבת וגם הבן, ישבו אצלי בבית ואמרו שאמא לא תעביר את הדירה. אני מטמטום אמרתי שאין לי בעיה שהדירה תישאר שם אבל כל עוד שבת זוג שלי תהיה בחיים היא תגור בדירה הזאת והילדים לא הסכימו ואמרתי להם אחר כך כשהגעתי למבוי סתום, אמרתי אני מוכן שהנכס שלי יעבור לנכד שלי מצד הבן שקוראים לוX, אז הם התנגדו וזאת שיושבת הילדה שלי שם (X), אין לי חשק להוציא מילים מהפה. היא אמרה תגיד תודה שאנחנו לא מוציאים אותך בכלל מהדירה, הילדה, אמרה לי את זה. כשהם לא הסכימו אני פניתי לעורכי דין ומה שקיבלתי עדכנתי את אחי וזה הפעם הראשונה שאחי יודע מזה". ( עמ' 16 שורות 18-25).

     

  85. בנוסף הגרסה הנ"ל של הנתבע אינה מתיישבת עם הצהרת התובע בסעיף 24 לתצהירו לפיו :"התברר לי מהנתבע כי לאחר שמצא בת זוג אשר מתגוררת איתו בדירה, ביקש מילדיו ומהנתבעת הבטחה שלאחר שילך לעולמו, הם ירשו לבת זוגו להמשיך להתגורר בדירה. משנענה בסירוב החליט לחשוף את מעשי המרמה שלו ושל הנתבעת". כך שלפי גרסת התובע עצמו, ומהדברים שמסר לו הנתבע, הנתבע לא ביקש העברת הדירה על שמו אלא שהנתבעת והילדים יאפשרו לבת זוגו המשך מגורים בדירה ,ומאחר ולא הסכימו החל כל ההליך שבנדון. דברים אלה מחזקים את גרסת הנתבעת ,כאמור לעיל.

     

  86. הנתבע לא הגיש כל תביעה לאכיפת ההסכם בינו לבין הנתבעת להעברת הדירה על שמו, מבלי שנתן כל הסבר סביר לכך, והדבר אומר דרשני! ומתחייבת המסקנה שלא היה הסכם כזה.

     

  87. יתר על כן, הגרסה הנ"ל של הנתבע אינה מתיישבת עם המסמכים, כתב התחייבות והסכם שכירות ; ובמה דברים אמורים?

    לתיק ביהמ"ש הוגש ע"י הנתבע כתב "התחייבות" מתאריך 14/9/97 (נ/1).לפיו, התחייבה הנתבעת כי עם העברת הדירה על שמה ,הנתבע יהיה רשאי להתגורר בדירה הנ"ל כל ימי חייו.. המסמך נחתם בפני עו"ד אלחנן ויניצקי. כן הוגש "חוזה שכירות" בין הנתבעת לנתבע – מאותו תאריך 14/9/97, (נ/2 ), ולפיו הנתבעת משכירה את הדירה לנתבע בתנאים הקבועים שם.

     

  88. ע"ד ויניצקי זהה חתימתו על כתב ההתחייבות נ/1 (עמ9ש23-27) ,לגבי הסכם שכירות שלא חתום על ידו , הוא לא זכר אם ערך אותו אם לאו (עמ10ש18-21).

     

  89. הנתבעת נחקרה לעניין שני מסמכים אלה. היא אישרה את חתימתה על הסכם השכירות,. (עמ17ש21-36+עמ18 ש28-36) ואישרה כי הנתבע לא שילם לה בפועל דמי שכירות (עמ19ש30-35) היא לא דרשה ממנו ולא רצתה לקבל ממנו (עמ20ש1-2, עמ2-0ש17-23) לשיטתה המטרה מהסכם השכירות, היא מפני הפחד שלה שהנתבע יכניס אישה לבית, ורצתה שמי שתתגורר תבין שהבית בשכירות ולא בבעלות הנתבע (עמ20 ש1-6) הנתבעת אשרה גם כי החתימה על הסכם השכירות היה תנאי שלה(עמ21ש4-19). לעניין כתב ההתחייבות היא מסרה תחילה גרסה מהוססת , באם חתמה עליו אם לא, ובאם מאשרת אותו אם לאו , בסוף היא אישרה שהתחייבה לתת לנתבע לגור את שארית חייו בדירה , והעלתה תמיהה שמא יש סתירה בין שני המסמכים. (עמ16ש21-34+ עמ18ש28-36)+עמ17ש29-32) +עמ20ש15-16)

     

  90. עדות הנתבעת לגבי מסמך ההתחייבות נ/1, לא הייתה חפה מספקות. עם זאת, אין בכך כדי להעמיד את המסמכים אלה לחובתה .היא לא הכחישה כי התחייבה לתת לנתבע זכות מגורים בדירה לכל ימי חייו.

    המסמכים הנ"ל מדברים בעת עצמם ומוכיחים כי הדירה היא בבעלות הנתבעת, ולנתבע ניתנה זכות מגורים בלבד לכל חייו. גרסת הנתבע כי הוסכם בינו לבין הנתבעת שתעביר לו הדירה, נוגדת בעצם מסמכים אלה שהוצגו על ידו.

     

  91. טענת התובע כי כתב ההתחייבות מעיד שהנתבעת רצתה לקנות/לשחד את הנתבע וההתחייבות היוותה תמורה לשיתוף פעולה של הנתבע עם המזימה, הינה מאולצת ותלושה מהמציאות. שכן כתב ההתחייבות הנ"ל נחתם ביום 14/9/1997 , קרי לאחר שנחתם יפוי הכוח הבלתי חוזר. ולא היה צורך שהנתבעת תשחד הנתבע, אם בכלל. וגם טענות התובע בעניין הסכם השכירות נ/2, כהסכם למראית עין , אין בה כדי להושיע לו. להפך מסמך זה מעיד ומחזק שהדירה של הנתבעת , והיא לא התחייבה להעבירה לנתבע, כטענתו.

    העובדה שהנתב עת התחייבה לתת לנתבע זכות מגורים בדירה לכל חייו, רק מחזקת אמיתות הסכם המתנה ;מדובר בהתחייבות סבירה ומקובלת בנסיבות העניין, ולאור כל מערכת היחסים בין הצדדים כמפורט לעיל . מחד לנתבעת ניתנה זכות הבעלות בדירה, ומאידך הנתבעת התחייבה לזכות המגורים של הנתבע בדירה לכל ימי חייו.

     

  92. לסיכום- במצב המתואר לעיל, ולאחר שבחנתי את טענות , עדויות וראיות הצדדים, אני קובעת כי עדיפות בעיניי יותר עדויות הנתבעת ועוה"ד ויניצקי, על פני עדות התובע והנתבע. הנתבעת ועוה"ד ויניצקי מסרו עדויות משכנעות ,ומשתלבות אחת עם השנייה. מלמדות על גמירות דעת של האם ז"ל ושל הנתבעת, להתקשר בהסכם מחייב, מתוך רצון חופשי והבנה מלאה.

    לעומת זאת, התובע והנתבע מסרו עדויות מתואמות מכוונות מטרה , ולא השאירו רושם אמין. התובע, וגם הנתבע , לא הצליחו להוכיח פגם או עילה בהסכם המתנה, וניכר הרושם כי הם עשו יד אחת כנגד הנתבעת ,במטרה לנשל אותה מזכויותיה בדירה.

     

  93. לפני סיום אציין כי, התובע טען בסיכומיו שדינה של עסקת המתנה כדין פסלות שכן תכנה ומטרתה הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים ומנוגדים לתקנות הציבור. מדובר בטענה שהופרחה לחלל הריק ללא כל בסיס עובדתי או משפטי, ודינה להידחות.

     

    סוף דבר

  94. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

     

  95. אני מחייבת את התובע לשלם לידי הנתבעת מס' 1 ,הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ,בסכום כולל של 15,000 ש"ח. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

    ( ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים).

     

    ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ב, 29 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ