- עסקינן בבקשת רשות ערעור על שתי החלטות בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) בתיק תלה"מ 41326-10-18 (להלן: "התיק קמא") מיום 26.5.19 ומיום 30.7.19, במסגרתן נדחתה בקשת המבקשת למנות מומחה שיקבע את סוג האבחון המתאים לבדיקת חשד לפגיעה מינית בקטינה – "אבחון פסיכודיאגנוסטי" או שמא "אבחון לחשד לפגיעה מינית בילדים". זאת לנוכח בקשת המבקשת בתיק קמא לערוך לקטינה אבחון בגין פגיעה מינית לכאורה שביצע בה המשיב (להלן: "ההחלטה קמא").
רקע בזעיר אנפין
- הצדדים הם הוריה של הקטינה, אשר לא נישאו זה לזו והביאו את הקטינה לעולם במסגרת זוגית אשר עלתה על שרטון.
- הצדדים חלוקים לעניין אופן גידולה של הקטינה ולעניין זמני השהות של המשיב עם הקטינה, כאשר המשיב אינו רשום בשלב זה באופן רשמי כאביה של הקטינה.
- המבקשת טוענת כי המשיב פגע מינית בקטינה.
- המשיב הגיש שתי תביעות בבימ"ש קמא – תביעת אבהות ותביעת משמורת, המתנהלות במסגרת התיק קמא.
- בדיון שהתקיים ביום 27.12.18 בתיק קמא, ועל רקע טענות המבקשת לפגיעה מינית לכאורית בקטינה, הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות לפיהן ימונה מומחה מוסכם לצורך ביצוע אבחון לפגיעה מינית בקטינה. עוד הוסכם, כי המשיב יבצע בדיקת מסוכנות מינית אצל פסיכיאטר מומחה.
כן הוסכם כי יתקיימו זמני שהות בין המשיב לקטינה פעמיים בשבוע אחה"צ, למשך שלוש שעות בכל פעם, ובליווי צד ג'.
- לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות לעניין זהות המומחים, ניתנה ביום 26.5.19 החלטה על ידי בית משפט קמא במסגרתה מונה "מכון שלם" לצורך ביצוע אבחון לפגיעה מינית לקטינה ובדיקת מסוכנות למשיב, כדלקמן (ההדגשה במקור, ח"ש):
"בקשה למינוי מומחים - בהמשך להחלטה מיום 27.12.18, הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה לעניין זהות המומחים.
מטענות הצדדים עולה כי "מכון אל"י" הינו המכון המתאים ביותר לביצוע אבחון לפגיעה מינית לקטינה. התובע התנגד למינוי מכון זה, בטענה כי אינו אובייקטיבי שכן לנתבעת ישנה היכרות מוקדמת עמו עקב עבודתה כעו"ס בשירותי הרווחה של עיריית .... הנתבעת בתגובתה, צירפה תצהיר במסגרתו הצהירה כי אין ולא היה לה קשר עם "מכון אל"י" או עם מי מעובדיו.
ביום 15.4.19, הגישה הנתבעת תגובה להמלצות שהגישה העו"ס וציינה כי מכון אל"י הוא המתאים ביותר, שכן מכון פסגה אינו יכול לבצע אבחון לקטינה אלא רק לתובע ובמכון שלם האבחון כולל אבחון פסיכודיאגנוסטי ובחינת מסוגלות הורית, דבר אשר לא התבקש וחורג מההחלטה שניתנה ביום 27.12.18.
העו"ס בהמלצתה ציינה כי העלויות של האבחון במכון שלם ומכון פסגה גבוהות יותר מהעלויות במכון אל"י, זאת מאחר והן כוללות פסיכודיאגנוסטיקה וחלקים של אבחון מסוגלות הורית. עוד ציינה, כי מדובר במשפחה המטופלת מזה שנה ביחידה לשלום הילד על רקע תלונת האם לפגיעה של האב בקטינה, כאשר אין תמיכה עובדתית לכך ולכן אין להסתפק בבדיקת מסוכנות מינית אלא אף להתייחס לבחינת המסוגלות ההורית של הצדדים.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת המלצת העו"ס מיום 14.4.19, שוכנעתי כי המכון המתאים לביצוע האבחון הינו מכון שלם, זאת מאחר ובדיקת מסוכנות מינית לתובע בשילוב בחינת מסוגלות הורית לצדדים, יועילו ויתרמו לבחינת טענותיה של הנתבעת כלפי התובע ולבחינת זמני ותנאי השהות של התובע עם הקטינה.
נוכח האמור, הנני ממנה בזאת את מכון שלם... לצורך ביצוע אבחון לפגיעה מינית לקטינה וביצוע בדיקת מסוכנות לתובע".
- ביום 23.6.19 הגישה המבקשת כאן בקשה בתיק קמא שכותרתה "בקשה למינוי מומחה" במסגרתה התבקש ביהמ"ש קמא למנות מומחה אשר יקבע האם אבחון פסיכודיאגנוסטי הוא האבחון הראוי לבצע לבחינת פגיעה מינית בקטינה, בהתאם להסכמות הצדדים מישיבת יום 27.12.18 כפי שתוארו לעיל בסע' 6.
לטענת המבקשת, במסגרת בירור שערכה עם מכון שלם, נאמר לה כי המכון אינו מבצע אבחון לגילוי פגיעה מינית ואין לו התמחות ספציפית לכך. עוד הוסיפה כי מבירור שערכה עם מכון אל"י, המתמחה באבחון פגיעות בקרב ילדים, נמסר כי אבחון פסיכודיאגנוסטי אינו אבחון לפגיעה מינית בקטינים, ומכאן בקשתה למינוי המומחה.
- במקביל הגישה המבקשת כאן בקשה נוספת בתיק קמא ביום 24.6.19, כי ביהמ"ש קמא יורה כי אבחון המסוגלות ההורית במכון שלם יבוצע רק לאחר מתן החלטה בבקשה למינוי מומחה כאמור לעיל. המבקשת נימקה בקשה זו בכך שעניין אבחון המסוגלות ההורית לא מופיע בהחלטה מיום 27.12.18, והצורך באבחון זה יוכרע רק לאחר שתינתן ההחלטה בבקשה למינוי מומחה.
- המשיב התנגד לשתי הבקשות המתוארות לעיל באמרו כי מעולם לא פגע בקטינה, וכך קבעה גם חוקרת הילדים שחקרה את התלונה במשטרה, והפרקליטות שסגרה את התיק נגדו. עוד הוסיף המשיב, כי הסכים לכל דרישות המבקשת בדבר הבדיקות וההערכות שעליו ועל הקטינה לעבור, אולם המבקשת מעכבת במו ידיה את ביצוע הבדיקות שסוכמו.
- בהחלטה מיום 30.7.19 דן ביהמ"ש בין היתר בשתי הבקשות לעיל (בקשה למינוי מומחה ובקשה לעיכוב אבחון המסוגלות ההורית עד להכרעה בבקשה למינוי מומחה) וקבע כדלקמן:
"בקשה למינוי מומחה – במסגרת הבקשה עותרת האם למינוי מומחה אשר יכריע האם אבחון פסיכודיאגנוסטי הינו האבחון המתאים לבחון פגיעה מינית בקטינה. במסגרת בקשתה טענה כי בשיחה עם מכון שלם, נאמר לה כי המכון אינו מבצע אבחון לגילוי פגיעה מינית ואין לו התמחות ספציפית לכך. עוד הוסיפה כי מבירור שערכה עם מכון אל"י, המתמחה באבחון פגיעות בקרב ילדים, נמסר כי אבחון פסיכודיאגנוסטי אינו אבחון לפגיעה מינית בקטינים.
מאז הסכמות הצדדים בדיון מיום 27.12.18, במסגרתו הסכימו על ביצוע אבחון לפגיעה מינית לקטינה, הוגשו בקשות רבות הדנות בנושא וכן ניתנו עמדותיה של העו"ס. החלטתי המסמיכה את מכון שלם לביצוע האבחון ניתנה ביום 26.5.19 וזאת לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שהובאו בפניי וכן את עמדתה של העו"ס. לאור זאת, ומששאלת מינוי המומחה המתאים לביצוע אבחון לקטינה נידון זה מכבר, לא מצאתי כי יש למנות מומחה נוסף אשר יכריע האם אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינה הוא האבחון המתאים. כמו כן, יש לציין כי טענותיה של האם לעניין התאמתו של מכון אל"י נטענו מספר פעמים במסגרת תגובותיה ואף אלו נלקחו בחשבון בעת מתן החלטתי מיום 26.5.19 המורה על מינוי מומחה.
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
האם מתבקשת לשתף פעולה בקידום הליך האבחון, שכן עיכובו גורם עוול לקטינה.
העו"ס מתבקשת לדווח עד ליום 4.8.19, בדבר התקדמות האבחון.
'בקשה בכתב' ו- 'בקשה להורות כי האבחון לקטינה יוקפא עד למתן החלטה בבקשה 38'-במסגרת בקשותיה עתרה האם לעיכוב ביצוע אבחון מסוגלות הורית במכון שלם, עד למתן החלטה בבקשה למינוי מומחה שהגישה.
נוכח קביעתי לעיל ומשנדחתה הבקשה למינוי מומחה, בקשה זו מתייתרת".
בגין החלטה זו (וההחלטה מיום 26.5.19, כאמור בסעיף 7 לעיל), הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
נימוקי בקשת רשות הערעור
- להלן טענות המבקשת בקצרה, כפי שעולות מבקשת רשות הערעור:
א. בימ"ש קמא לא התייחס בהחלטתו קמא לטענת המבקשת, כי "מכון שלם" אינו מכון המתמחה בבדיקות לחשד לפגיעה מינית ואינו עושה שימוש בכלי הנכון לצורך זה. זאת חרף המסמכים שצירפה המבקשת אשר העלו ברורות כי ל"מכון שלם" אין הכלים הדרושים לביצוע האבחון הנדרש – פגיעה מינית בקטינה, כפי שנקבע בהחלטה חלוטה בבימ"ש קמא מיום 27.12.18.
ב. בהחלטה מיום 27.12.18 וכן בהחלטה מיום 26.5.19 בבימ"ש קמא, נקבע כי ייערך לקטינה אבחון לפגיעה מינית; בהחלטה קמא מיום 30.7.19 קיים שינוי מהותי, והקטינה נשלחה לביצוע אבחון פסיכודיאגנוסטי, ללא כל נימוק או הסבר.
ג. בכך סתר בימ"ש קמא את החלטותיו שלו עצמו וכן פעל בניגוד להסכמה הדיונית בין הצדדים, שהושגה בדיון קמא מיום 27.12.18.
ד. ב"כ המבקשת שוחח עם נציגי "מכון שלם" אשר סיפרו לו כי "מכון שלם" אינו מבצע אבחון לפגיעה מינית לקטינים אלא אבחון פסיכודיאגנוסטי בלבד, כפי שאף עולה מטופס הצעת המחיר של "מכון שלם".
ה. המבקשת מבקשת לקבוע כי אין לבצע את האבחון לקטינה במסגרת "מכון שלם" אלא ב"מכון אל"י", אשר מבצע את האבחון לפגיעה מינית הנדרש, כפי שהעלתה המבקשת בבירוריה מולם.
ו. לחילופין, מבקשת המבקשת לבצע את האבחון ב"מכון שלם" רק לאחר מינוי מומחה אשר יבחן הנושא ויקבע האם הבדיקה אשר מתבצעת ב"מכון שלם" היא הבדיקה הנכונה במקרה דנן.
תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור
- ביקשתי וקיבלתי את תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור. להלן תמציתה:
א. מבחן המסוגלות ההורית לא נכלל במסגרת הסכמות הצדדים בדיון מיום 27.12.18 אולם הומלץ לצדדים ע"י העו"ס לסדרי דין, בכדי לבחון את טובת הקטינה.
ב. נראה כי המבקשת חוששת מביצוע המבחן ומתוצאותיו ככל שזה נוגע אליה. לא יתכן כי הן האב והן הקטינה ייבדקו ויוערכו במבחנים שונים והאם (המבקשת) לא תעבור אף מבחן על מנת להוכיח כי היא הורה ראוי.
ג. המשיב מכחיש כי פגע בקטינה בכלל, ולא פגע בה מינית בפרט. הקטינה עברה מספר בדיקות ואבחונים לזיהוי פגיעה מינית – חקירת חוקרת ילדים במשטרה וטיפול דיאדי במשך שנה על ידי השירות לשלום הילד בליווי פסיכולוגית ילדים. אבחונים אלו העלו חרס, ולא לימדו על פגיעה מינית כלשהי של המשיב בקטינה.
ד. המבקשת מבקשת מינוי "מומחה" שלמעשה יקבל החלטה במקום בית משפט קמא, או ישמש כערכאת ערעור למעשה על החלטת בית משפט קמא, אפשרות שלא קיימת בשיטת המשפט הישראלי ואין להרשותה במקרה דנן.
ה. בדיקה שערכה ב"כ המשיב עם בעלי מקצוע מלמדת, הדרך הטובה ביותר לאבחן ילד שעבר לכאורה פגיעה מינית, היא באמצעות מבחן פסיכודיאגנוסטי. במסגרת מבחן זה ניתן לבחון את אותנטיות דברי הילד, או שמא מדמיין (ויש גם חשש להסתה מצד המבקשת). לכן בהחלטת השופטת קמא בדבר אבחון פסיכודיאנוסטי שיכסה גם את ענין אבחון פגיעה מינית בקטינה אין טעות, ואין סתירה להחלטת יום 27.12.18.
ו. אין הסכמה לאבחון במכון אל"י, שמבחניהם לא קיבלו אישור אקדמי.
ז. על כן יש לדחות את בקשת רשות הערעור דנן ולחייב את המבקשת לפנות ל"מכון שלם" לביצוע האבחונים כהוראת ההחלטה קמא.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור מכוח סמכותי על פי סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור חלקית, במובן זה שאני מורה כי התיק יחזור לבית משפט קמא שיפנה ל"מכון שלם" ויברר מולם ישירות ובאופן בלתי אמצעי לגבי ביצוע אבחון לפגיעה מינית בקטינה במסגרת האבחון הפסיכודיאגנוסטי. ככל שיתברר כי "מכון שלם" לא מבצע האבחון הנדרש במסגרת האבחון הפסיכודיאגנוסטי, יטיל בית משפט קמא את ביצוע האבחון לפגיעה מינית (ואבחון זה בלבד) על מכון או מומחה אחר המתמחה בכך.
להלן אפרט את נימוקיי.
- עיון בהחלטות בתיק קמא מלמד כי אכן ההחלטה מיום 30.7.19 יכולה לא לעלות בקנה אחד עם החלטת השופטת קמא מיום 26.5.19 ואף לא עם הסכמות הצדדים (שקיבלו תוקף של החלטה) בדיון מיום 27.12.18. זאת ככל שהאבחון הפסיכודיאגנוסטי להורים ולקטינה ב"מכון שלם" לא כולל מרכיב של אבחון פגיעה מינית בקטינה.
- הסכמות הצדדים מיום 27.12.18, לפיהן אף נתנה השופטת קמא את החלטתה מיום 26.5.19 התמקדו בעריכת אבחון לפגיעה מינית בקטינה ואף עריכת בדיקת מסוכנות מינית לאב (המשיב), במכון שמונה במיוחד לצורך כך, "מכון שלם". בהחלטתה מיום 30.7.19 קבעה השופטת קמא לגבי הקטינה, כי לא קיימת מניעה כי אבחון הפגיעה המינית בקטינה ייערך ב"מכון שלם" וזאת חרף בקשות המבקשת בנקודה זאת, למנות מכון אחר המתמחה באבחון הנדרש.
- כבר עתה אבהיר כי אינני מתערב בהחלטת השופטת קמא, לשלוח הן את המבקשת והן את המשיב לביצוע אבחון מסוגלות הורית ואבחון פסיכודיאגנוסטי בהסתמך על המלצות העו"ס לסדרי דין, והגם שעל–כך לא הסכימו הצדדים במסגרת ישיבת יום 27.12.18. על הצדדים לבצע בנדון את הוראות בימ"ש קמא ככתבן וכלשונן.
- בבקשת רשות הערעור דנן אתמקד בנקודה אחת והיא, האם נכונה ההחלטה קמא לאור דברי המבקשת, לפיהם "מכון שלם" שמונה בהחלטה קמא מיום 26.5.19 איננו המכון המתאים לביצוע אבחון לפגיעה מינית בקטינה ו/או כי אבחון כזה אינו נכלל במסגרת האבחון הפסיכודיאגנוסטי.
- המבקשת ציינה בבקשת רשות הערעור כי ביררה ובדקה את סוגי האבחונים השונים והמכונים המבצעים אותם, והגישה לבית המשפט קמא (במסגרת בקשה) מסמכים המעידים לשיטתה, כי האבחון הפסיכודיאגנוסטי לא מיועד לענות על שאלת הפגיעה המינית בקטינה הקיימת בתיק קמא, מאחר שהמכון שמונה בהחלטה קמא מיום 26.5.19 ("מכון שלם") אינו עוסק באבחון פגיעה מינית בקטינים.
- כמו כן ולשיטת המבקשת, "מכון שלם" לא עורך ולא מסוגל לערוך אבחון לפגיעה מינית בקטינה, אלא נקבה בשמו של מכון אחר ("מכון אל"י"), אליו מתנגד המשיב, שעורך את הבדיקה הנ"ל.
- מן העבר השני, המשיב בתשובתו כאמור ציין, כי בדיקה שערכה באת כוחו עם בעלי מקצוע מלמדת, כי הדרך הטובה ביותר לאבחן ילד שעבר לכאורה פגיעה מינית, היא באמצעות מבחן פסיכודיאגנוסטי. במסגרת מבחן זה ניתן לבחון את אותנטיות דברי הילד, או שמא מדמיין (ויש גם חשש להסתה מצד המבקשת).
- נקודה זו נותרה מעורפלת, באופן שלא ברור אם אבחון פסיכודיאנוסטי כולל גם אבחון לפגיעה מינית לקטינה.
לכן מן הראוי היה, כי בית משפט קמא, טרם מתן החלטתו ביום 30.7.19 היה מקיים בירור מקיף משל עצמו בנקודה זו, תוך פניה בעצמו בשאלה האמורה ל"מכון שלם".
- לצד האמור לעיל, אבהיר כי אינני מקבל את בקשת המבקשת להורות על מינוי מומחה שיחווה דעתו בקשר לסוג האבחון או המכון המתאימים לצדדים בתיק קמא. סבורני כי בית משפט קמא יקבל את ההחלטה המקצועית והנכונה בכוחות עצמו, לאחר שיתרשם באופן ישיר מהמכונים/המומחים השונים.
- לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור כפי שמפורט בסע' 14 לעיל.
בית משפט קמא יברר נקודה זאת במישרין מול "מכון שלם". ככל שיסתבר כי האבחון הפסיכודיאגנוסטי אינו כולל בדיקת פגיעה מינית בקטינה, ימנה מומחה אחר, נפרד לנקודה זו, בהתאם להסכמות הצדדים מיום 27.12.18 והחלטת בית המשפט מיום 26.5.19.
- בנסיבות הענין החלטתי לא לעשות צו להוצאות.
- ערבון שהופקד בתיק יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ"ב אב תשע"ט, 23 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.