- הצדדים הם בני זוג יהודים אשר נישאו זה לזו בשנת 2001 והתגרשו בשנת 2017.
- הצדדים הורים ל - 4 ילדים משותפים כדלקמן:
***, ילידת 2001.
***, ילידת 2004.
***, ילידת 2008.
***, יליד 2013.
- האם עתרה לבית המשפט בשתי תובענות, למשמורת הילדים ולמזונותיהם. ביום 7.11.2018 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה לעניין משמורת הילדים וזמני השהות. ההסכמה אושרה וההליך הסתיים. רק יאמר כי ניכר שבין הצדדים תקשורת בוגרת ואחראית בכל הקשור לילדיהם. שני ההורים מיטיבים וביחסים חמים מאד עם ילדיהם.
- חרף ניסיונות, לא הצליחו הצדדים להגיע לכדי הסכמות לעניין שיעור מזונות הילדים והנושא נותר להכרעה שיפוטית. נשמעו ראיות, ב"כ הצדדים סיכמו ומכאן פסק דין זה.
- האם טוענת, בין היתר, כי רוב עול גידול הילדים נופל על כתפיה. האם טוענת כי מצבה הכלכלי אינו טוב. האם עובדת כ*** מזה למעלה מ - 13 שנים ומשתכרת מעבודתה סך של כ - 5,400 ₪ בחודש, וזאת לאחר ניכוי סך של כ - 2,200 ₪ בחודש בגין הלוואה שנלקחה על ידה לטענתה בשל חובות משותפים של הצדדים. האם טוענת כי היא שוכרת דירה למגוריה ולמגורי ארבעת הקטינים, תמורת סך של 6,000 ₪ בחודש, בעוד שלאב אין הוצאות מדור, משום שהוא מתגורר אצל אמו. האם טוענת כי האב משתכר הכנסה גבוהה יותר ממה שהצהיר עליה. האם טוענת כי זמני השהות של הילדים עם האב מצומצמים מאד. האם טוענת כי ראוי להעמיד את שיעור המזונות ע"ס של 9,200 ₪ בחודש הואיל וצרכי הילדים הם בסך של כ - 14,000 ₪ בחודש.
האב טוען, בין היתר, כי הוא פעיל בגידול הילדים ומוציא עבורם כספים עת הם שוהים אצלו בזמני השהות או כאשר הם פונים אליו כדי לקבל דמי כיס. לאב בית מאפה, ובנוסף הוא עוסק כ***. האב טוען כי סך הכנסותיו החודשיות עומד ע"ס של כ - 8,600 ₪ בחודש בלבד. האב סבור כי שיעור המזונות הראוי עומד ע"ס של 4,000 ₪ לארבעת הילדים, כולל מדור, הואיל וצרכיהם של הילדים הם בסך כולל של כ - 8,000 ₪ ויש להשיתם על ההורים בחלקים שווים ביניהם, נוכח הכנסותיהם הדומות. לאב טענות נגד שיעור דמי השכירות שמשלמת האם.
- הכללים בקשר לנשיאה בנטל מזונות הילדים בין ההורים נוסחו היטב בבע"מ 919/15. הכלל הוא כי החל מגיל 6 חלה החובה במזונות הילדים על שני ההורים, מדין צדקה, עפ"י הכנסותיהם. עד גיל 6 חב האב היהודי באופן בלעדי בכל צרכיהם הבסיסיים וההכרחיים של הילדים (שהוגדו בפסיקה בסך של כ - 1,450 ₪ בחודש), בעוד שבצרכים הנוספים חבים שני ההורים יחדיו, מכח דיני הצדקה. בע"מ 919/15 קבע התחשבות ישירה בזמני השהות שנמצאים הילדים אצל האב, וזאת משום ההוצאות שהוא מוציא עליהם בעין, מטבע הדברים, עת הם שוהים עימו. תוצאת בע"מ 919/15 היתה כי בנסיבות מסויימות, עת הכנסת ההורים זהה וכך גם זמני השהות, יכול ואין לפסוק כל חיוב במזונות של האב כלפי האם. בפסיקה מאוחרת יותר הוחלה נוסחת הבע"מ האמור גם עת ההכנסות או זמני השהות אינם זהים.
פסקי דין רבים סיכמו אפוא וקבעו כי לצורך קביעת שיעור מזונות הילדים יש לקחת בחשבון את צרכי הילדים, הכנסות ההורים וזמני השהות.
- לאב בית מאפה ב***. בנוסף עובד האב כ***. ההכנסות מעבודותיו מדווחות תחת חשבונית אחת הנושאת את שמו. מעיון בדו"ח רווח והפסד שצורף ע"י האב עבור שנת 2018, עולה כי הכנסתו עומדת על סך של 104,695 ₪ בשנה, קרי סך של כ - 8,700 ₪ בחודש. האם טוענת להכנסה בלתי מדווחת אולם לא עלה בידה להוכיח זאת. על האב (לארבעה ילדים קטינים) לממש את מלוא פוטנציאל השתכרותו. בשים לב לעיסוקו של האב ולהצהרתו בדיון מיום 7.3.18 (לפיה הכנסתו היא בסך של 12,000-13,000 ₪ בחודש), אני מעריך את פוטנציאל השתכרותו של האב בסך של 12,000 ₪. האב צירף מסמכים מהם עולה כי יש לו חובות בלשכת ההוצאה לפועל. האב טען כי הוא משלם בגין החובות הנ"ל סך של כ - 1,200-1,300 ₪ בחודש.
- האם *** בבית ספר יסודי. מעיון בתלושי השכר שצרפה האם (13 תלושים, לתקופה שבין 11/17-11/18), עולה כי הכנסתה עומדת על סך של כ - 6,200 ₪ נטו בחודש. ללא ניכוי הלוואות, הכנסת האם היא בסך של כ - 8,000 ₪ נטו בחודש.
- לצדדים טענות הדדיות שונות בקשר להכנסה הפנויה של כל אחד מהם. האם טוענת כי לאב אין הוצאות מדור משום שמתגורר אצל אימו. האב, בתגובה, טוען כי הוא משלם לידי אימו עבור המגורים אצלה ואף צירף אישור לכך. ברי כי יכול האב בכל רגע נתון לשכור דירה ולעזוב את בית אימו. טבע הדברים כי בגילו לא יתגורר אצל אימו. האב טוען כי יש להוסיף להכנסת האם את הסיוע שהיא מקבלת מבני משפחתה. אין בידי לקבל טענה אחרונה זו. מדובר בסיוע אישי, שיכול להיפסק בכל עת, ומבלי שקיימת כל חבות של בני משפחתה של האם כלפיה. שני הצדדים טוענים לחובות המפחיתים את הכנסתם הפנויה. בשים לב למכלול הנסיבות כאמור לעיל, והואיל ולא מצאתי כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הפחתה של החובות להם טוענים הצדדים הדדית, ינתן פסק דין זה עפ"י הכנסות הצדדים מיגיע כפיים ו/או פוטנציאל השתכרותם כאמור לעיל, וללא ביצוע הפחתות או תוספות כלשהן.
כאן המקום לציין כי אמנם הכלל הוא כי יש להתחשב בהכנסה הפנויה אולם לטעמי, בהיעדר נסיבות מיוחדות וחריגות, נקודת מוצא ראויה היא כי קיימת בדר"כ התאמה מלאה בין ההכנסה מיגיע כפיים להכנסה הפנויה. מדיניות משפטית ראויה היא לטעמי התחשבות בעיקר בהכנסה מיגיע כפיים וללא מתן ביטוי של ממש להוצאות נטענות, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות. באופן זה מתייתרות הטענות להוצאות מיוחדות או מיותרות של כל אחד מהצדדים, המקטינות את הכנסתו הפנויה.
התחשבות יתר בהוצאות וניסיון קביעת שיעור ההכנסה הפנויה, כשאין נסיבות מיוחדות, עלולה להביא עימה, מלבד מחלוקת של ממש בין הצדדים, מצבים בהם למשל שני ההורים משתכרים סכום זהה, ולצורך הדוגמא סך של 14,000 ₪ נטו כ"א, אולם אחד מוצא לשכור לעצמו דירה מפוארת ורחבת ידיים תמורת סך של 7,000 ₪ בעוד שהאחר שוכר דירה קטנה וצנועה יותר תמורת סך של 4,000 ₪, והכל כשהילדים שוהים אצל שניהם בצורה שוויונית. האם נקבע הכנסה פנויה גבוהה יותר וחבות גבוהה יותר במזונות לצד אשר מצטמצם בדיור? דומה כי התשובה לכך צריכה להיות שלילית. דברים אלו יפים גם ביחס לסיוע שמקבל מי מהצדדים מאת הוריו (וככל שמדובר בסיוע וולנטרי) או תשלומים שמשלם מי מהצדדים להוריו בגין מגורים אצלו. התחשבות יתר בטענות אלו מביאה עימה שלל טענות ולהטוטנות מטעם הצדדים, אשר מנסים להפחית הכנסותיהם הפנויות באין ספור טענות שונות. יש איפוא להתחשב, לצורך חישוב הכנסה פנויה, בהוצאות סבירות ולא בהוצאות נטענות. היה ולמשל לאחד הצדדים דירה משלו - ניקח זאת בחשבון. ברם, היה ואחד הצדדים מתגורר בדירה צנועה והשני בדירה מפוארת, אין לקבוע לטעמי הכנסה פנויה גבוהה יותר של הצד המצטמצם רק מטעם זה.
דברים אלו יפים, כאמור, גם לעניין נשיאה ותשלומי חובות כלשהם. כך למשל יכול וכל אחד מהצדדים, לצורך הדוגמא, יצא ממערכת הנישואין כשחוב לבנק ע"ס של 40,000 ₪ רובץ על כתפיו. אחד מההורים יפרוס החוב ל - 40 תשלומים ע"ס של 1,000 ₪ כ"א, בעוד שהאחר יפרוס החוב ל - 20 תשלומים ע"ס של 2,000 ₪ כ"א. האם נכון יהיה לומר כי לראשון הכנסה פנויה גבוהה משל השני ועל כן הוא צריך לשאת יותר בנטל המזונות? דומה כי גם לכך צריכה התשובה להיות שלילית.
- מכאן כי היחס בהכנסות הצדדים/פוטנציאל השתכרותם (12,000 ₪ לעומת 8,000 ₪) הוא בקירוב 60:40.
- לצדדים, כאמור, 4 ילדים. 3 מהם מעל גיל 6. בנם הקטן של הצדדים יעבור את גיל 6 ביום 1.10.19.
בנסיבות אלו ולצורך פשטות ההבנה, אדון בשיעור המזונות כאילו כל ארבעת ילדיהם של הצדדים עברו את גיל 6, ולאחר מכן אוסיף הסכומים הראויים בשלב זה בו בנם הקטן של הצדדים טרם הגיע לגיל 6.
- אני מעריך את צרכי הילדים (כאמור, לאחר הגיע כולם לגיל 6) בסך של 11,000 ₪.
לעניין זה ראוי להפנות לרמ"ש 59188-10-18 מיום 25.10.18 (מחוזי מרכז), לפיו המינימום הנדרש לילד, עפ"י אמדן של דיני צדקה, הוא בסך של 2,250 ₪ בחודש. לסכום זה יש להוסיף הוצאות מדור ואחזקתו, אותו אני מעריך במקרה דנן בסך של 3,000 ₪ בחודש. כפולה אריטמתית של הסך של 2,250 ₪ ב - 4, ובצירוף סך של 3,000 ₪ בגין המדור, מביאים לכדי צרכים בסך של 12,000 ₪. ברם, מצאתי להפחית הסכום הנ"ל לכדי סך של 11,000 ₪, בשים לב להלכה שנקבעה בע"א 552/87 ורד נ' ורד פ"ד מב(3), 599.
- זמני השהות של הילדים עם האב מצומצמים מאד. האב מתגורר בX. הילדים מתגוררים ב***. מקום העסק של האב ב*** והילדים שוהים עימו במסגרת זו. חלק מזמני השהות אף מתקיימים בבית האם. שתי הבנות הגדולות של הצדדים לא לנות כלל אצל האב. אחת הבנות מגיעה לבית העסק שלו מדי פעם ועובדת עמו. הבן הקטן לן אצל האב אחת לשבועיים בלבד. בין האב לילדים קיים קשר חם ואוהב אולם ההוצאות שמוציא האב בעין עבור הילדים למזונותיהם בזמני השהות עימו אינן רבות. בנסיבות אלו לא מצאתי להורות על הפחתה בשל הוצאות שמוציא האב בעין עבור הילדים. יחד עם זאת, הואיל וקיימות הוצאות מסויימות שמוציא האב עבור הילדים, מצאתי לאזן רכיב זה עם העדר הגדלה של שיעור המזונות לכל אחד מהילדים עם התבגרותם של אחיו והפסקת חובת המזונות כלפיהם, ובאופן שלא תיעשה הפעולה ההפוכה שנקבעה בהלכת ורד הנ"ל.
- בשים לב לנתונים האמורים לעיל יוצא כי חבות האב במזונות הילדים היא בשיעור של 60% מסך של 11,000 ₪ קרי סך של 6,600 ₪ בחודש.
מכאן כי סכום המזונות והמדור הראוי עת יעברו כל ילדי הצדדים את גיל 6 עומד ע"ס של 6,600 ₪ בחודש (ובקירוב סך של 1,650 ₪ לכל אחד מהילדים. ('בקירוב' משום הלכת ורד הנ"ל).
- נותר איפוא לדון בחובת המזונות בשלב בו בנם הקטין של הצדדים טרם הגיע לגיל 6.
בשים לב להערכת צרכי ארבעת הילדים בסך כולל של 11,000 ₪, קרי סך רעיוני בקירוב של 2,750 ₪ כ"א ('רעיוני' - משום הלכת ורד כאמור לעיל), ובשים לב לכך שביחס לילד אשר מתחת לגיל 6 על האב לשאת במלוא צרכיו הבסיסיים (בסך בקירוב של 1,500 ₪) ואילו ביתרה, בסך של 1,250 ₪, על ההורים לשאת לפי הכנסותיהם, ובשים לב כי בתקופה זו חל על האב נטל גדול יותר, בכוונתי לחלק הסך הנוסף (של 1,250 ₪) בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם (במקום 60:40), קרי סך של 625 ₪ כל אחד. מכאן כי ביחס לבן הקטן, אשר טרם הגיע לגיל 6, סכום המזונות הראוי עומד ע"ס של 2,125 ₪ (1,500+625).
מכאן כי החיוב הראוי לתקופה זו (בה ילד אחד מתחת לגיל ו - 3 ילדים מעל גיל 6) עומד ע"ס של 7,075 ₪ בחודש (1,650 ₪ כפול 3 (לכל אחד מ - 3 הילדים אשר מעל גיל 6), וסך של 2,125 ₪ לילד אשר מתחת לגיל 6).
- אשר על כן אני מורה כדלקמן:
- עד ליום 1.10.19 יעמוד סכום מזונות הילדים כולל המדור ע"ס של 7,075 ₪ בחודש.
החל מיום 1.10.19 יעמוד סכום מזונות הילדים כולל המדור ע"ס של 6,600 ₪ בחודש.
הסכומים צמודים למדד הידוע היום ויעודכנו אחת ל - 3 חודשים.
- הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בכל הוצאות החינוך והרפואה של הילדים, וזאת לאחר החלטה משותפת בכל עניין הקשור לחינוך ורפואה, ובקיזוז כל מענק שתקבל האם, ככל שתקבל, עבור חינוך ורפואה מאת המוסד לביטוח לאומי.
ככל שלא תהיה הסכמה לעניין חינוך ורפואה יכריע בכך הגורם החינוכי או הרפואי הרלבנטי.
- הוצאות החינוך כוללות את מסגרות החינוך כיום, גן, צהרון עד סיום כיתה ג', מחזור קייטנה בקיץ בעלות מתנ"ס, חוג אחד לכל קטין לשנה, תנועת נוער, מסע לפולין, שיעורי עזר.
- החיוב בכל 10 לכל חודש והחל מיום 10.2.19.
עד ליום 10.2.19 תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 7.3.17. לא מצאתי להורות על שינוי רטרואקטיבי בשים לב כי אין פער משמעותי בין אשר נפסק וע"מ למנוע החזר כסף שנצרך.
- חיוב המזונות עד גיל 18 או עד סיום התיכון או עד מועד הגיוס לצה"ל או לשרות לאומי, לפי המאוחר לגבי כל אחד ואחד מהקטינים, ובזמן השרות הצבאי/השרות הלאומי ישלם האב בגין כל אחד מהקטינים שליש מסכום המזונות ששולם עבורו ערב גיוסו.
- פיגורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.
- קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם בנוסף למזונות דלעיל.
- הצדדים, הורים ל - 4 ילדים משותפים, ועל כן אין צו להוצאות.
- פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.