פס''ד העוסק בהפחתת מזונות בשל שינוי נסיבות מהותי ותביעה נגדית לאישור גביית חוב מזונות בהוצאה לפועל

לפניי שתי תובענות:

7141-09-17 – תובענה להפחתת מזונות.

44749-10-17 – בקשה לאישור גביית חוב מזונות בחלוף למעלה משנתיים מהתקופה בה נפסקו.

רקע עובדתי

1. ביום 21.11.06 נישאו זל"ז כדמו"י התובע, מר נ.נ (להלן: "האב") והנתבעת הגב' ע.ד.נ (להלן: "האם").

    

2. כנובע מקשר הנישואין, ביום 5.4.09 נולדה לצדדים ילדה, ל.ר.ד (להלן: "הקטינה").

    

3. מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון וביום 5.9.11 התגרשו בגט פיטורין.

    

4. ביום 6.11.11 הגיעו הצדדים להסכמות, אשר ניתן להן תוקף של פסק דין, שהסדירו את עיקרי הסוגיות שבמחלוקת, למעט המחלוקות בעניין דמי המזונות והרכב המשותף.

    

5. ביום 25.3.12 ניתן פסק דינו של כבוד השופט (בדימוס) מנחם הכהן המסדיר, בין היתר, את סוגיית המזונות (להלן: "פסק הדין") בלשון זו:

   "

   • הנתבע ישא במזונות בתו בסך של 2,000 ₪ לחודש בהצמדה למדד אחת לשלושה חודשים.

   • כן ישא הנתבע במחצית הוצאות גן, וזאת עד כניסתה של הקטינה לגן חובה. מיום זה ואילך ישא בהוצאות מחצית צהרון במידה והקטינה תשהה בצהרון וזה עד שהקטינה תסיים את כיתה ב'.

      

   • מהיום בו תחל הקטינה ללמוד בכיתה ג' יעמוד סך המזונות על סך של 2,500 ₪ לחודש בהצמדה למדד הידוע היום אחת לשלושה חודשים.

      

   • כן ישא הנתבע במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינה אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח הבריאות לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים ואבחונים."

      

6. האב הקים קן משפחתי חדש וביום 7.12.14 נולד לאב ילד נוסף (להלן: "הקטין").

    

7. ביום 11.12.16, בעקבות פניית האם ללשכת הוצאת לפועל לגביית חובו של האב, בגין מחצית הוצאות הגן של הקטינה (להלן: "החוב"), ניתנה החלטת כבוד רשם הוצאה לפועל ערן אביטל (להלן: "כבוד הרשם") לפיה האם לא פעלה לגביית חוב במשך למעלה משנתיים, ולכן גביית התשלומים עובר לשנת 2014, תיעשה רק באישור בית המשפט. ביחס לתקופות שבין ספטמבר 2014 ועד יוני 2015 ובין ספטמבר 2015 ועד יוני 2016 נקבע כי קרן החוב תגדל בסך של 3,865 ₪.

    

8. ביום 6.9.17 עתר האב להפחתת דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין (להלן: "תביעת האב").

    

9. ביום 24.10.17 עתרה האם לאישור גביית החוב (להלן: "תביעת האם").

    

   תביעת האב

   עיקר טענות האב

    

10. לטענת האב יש להפחית מסכום דמי המזונות שנקבעו בפסק דין, בשל שינוי נסיבות מהותי שבא לידי ביטוי בעובדות כדלהלן:

     

    • ביום 7.12.14 נולד לאב ממערכת זוגית נוספת בן נוסף נ' (להלן: "הקטין") ולטענת האב הוא משלם בגינו מזונות בסך של 2,500 ₪ לחודש וביקוריו עם הקטין מייצרים הוצאה נוספת בסך של 1,000 ₪ לחודש בגין לנסיעות לביקור ולרכישת מזון במהלך הביקורים. האב מוסיף, כי סבר בשעתו, כי לא תהיה לו זוגיות נוספת.

       

    • ביום 18.6.15 האב נפצע בתאונת הדרכים בידו ובחזהו.

       

    • כיום מתגורר האב עם אביו בן ה-70 שעבר שבץ מוחי ואשר מצוי בדיכאון קשה עקב פטירת אשתו.

       

    • האם נישאה בשנית ומתגוררת עם בעלה הנוכחי בדירת שלושה חדרים ואף רכשה רכב חדש.

       

11. לטענת האב הכנסתו החודשית עומדת כיום על סך של 8,023 ₪ לחודש וזאת בזכות 256 שעות עבודה חודשיות, והוצאותיו עומדות על סך של 11,554 ₪ לחודש. לאור הגירעון החודשי האב נוטל הלוואות רבות וההחזר בגינן מגיע לסך של 2,534 ₪ לחודש.

     

12. באשר למצבה הכלכלי של האם טוען האב כי זה השתפר וכי היא עובדת ב++++++ בתפקיד ניהולי.

     

13. לאור מכלול הנתונים, עותר האב להפחתת דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין לסך של 1,500 ₪, כאשר סך זה יכלול את כל צרכי הקטינה לרבות הוצאת מדור.

     

    עיקר טענות האם

     

14. לטענת האם יש לדחות את תביעת האב משום שתביעתו לא מגלה כל עילה להפחתת מזונות.

     

15. האם טוענת כי אין בלידת הקטין כדי לגרוע מחובותיו של האב לשלם את מזונות הקטינה, והדבר נכון ביתר שאת, משעה שהאב בוחר לשלם סך של 3,500 ₪ לחודש למזונות לקטין כאשר לא ניתן הסבר כלשהו לחיוב זה.

     

16. עוד בעניין זה, טוענת האם, כי העובדה שהאב משלם לקטין, בגין מזונותיו, סך של 3,500 ₪ מהווה הודאה בדבר צרכי הקטינה.

     

17. האם מוסיפה כי האב לא פירט את הכנסותיה של בת זוגתו הנוכחית ומדוע אינו גר עמה.

     

18. עוד טוענת האם, כי מצבו הרפואי של הסבא והעובדה כי האב מטפל בו אינה מהווה עילה להפחתת מזונות. האם מוסיפה כי מגורי האב בבית הסבא חוסכים לו מהוצאותיו בגין המדור.

     

19. ביחס לתאונת הדרכים, טוענת האם כי האב לא הבהיר כיצד תאונת הדרכים גרמה לשינוי ביכולתו הכלכלית והוא אף אינו טוען לכך. כמו כן, האב שוחרר מהמיון ביום התאונה וככל הנראה מדובר בתאונה קלה ביותר.

     

20. לטענת האם, היא אכן נישאה מחדש ונולד לה ילד נוסף מנישואיה השניים.

     

21. באשר לשיפור במצבה הכלכלי טוענת האם כי פוטרה מעבודה ב+++++ וכי שכרה פחת לסך של 5,800 ₪ לחודש, סכום הנמוך משמעותית מהסכום שהשתכרה בעת מתן פסק הדין.

     

22. ביחס לרכב טוענת האם כי הוא נרכש עם בעלה הנוכחי אגב נטילת הלוואה מהבנק לרכישתו.

     

23. האם, נכון להיום, מתגוררת בדירה בת 3 חדרים המכילה 4 נפשות ומשלמת סך של 4,500 ₪ לחודש בגין השכירות.

     

24. האם מציינת כי בפרק הזמן שחלף ממועד מתן פסק הדין ועד כה, הכנסתו של האב עלתה בצורה משמעותית.

     

25. לאור כל האמור, עותרת האם לדחיית תביעת האב, תוך חיובו בהוצאות שכ"ט עו"ד.

     

    מסגרת דיונית

     

26. בדיון שהתקיים ביום 17.6.18 נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמות וכשזה לא הניב פרי, הצדדים ביקשו להגיש סיכומים , מבלי שייקבע מועד להוכחות.

     

    טענות האב בסיכומים

     

27. בנוסף על האמור בכתב התביעה, טען האב סיכומיו כי סך ההוצאה החודשית הממוצעת של האם ובן זוגה הנוכחי הינו 19,464 ₪, כאשר חלק נכבד מהוצאותיהם מפונה לטובת רכישת מזון, ריהוט, ביגוד ובילויים.

     

28. עוד טוען האב כי בן זוגה של האב זוכה בהשתתפות בדמי השכירות ממקום עבודתו במשטרת ישראל והשתתפות זו מפחיתה את הוצאת המדור בשיעור ניכר.

     

    טענות האם בסיכומים

     

29. בנוסף על האמור בכתב הגנתה, טוענת האם בסיכומיה כי אין לקבל את טענת האב כי הוא לא סבר שיבנה קן משפחתי חדש, משום שהיה בן 35 בלבד בעת מתן פסק הדין.

     

30. האם טוענת כי השתתפות בדמי השכירות אותה מקבל בן זוגה ממשטרת ישראל הינה השתתפות זמנית שתוקפה לשנה. כן, לשיטתה, האב העלה טענה זו רק במסגרת הסיכומים מה שמהווה הרחבת חזית אסורה.

     

31. עוד טוענת האם כי גם אם מצבה הכלכלי השתפר, הרי שמצבו הכלכלי של האב השתפר באופן מהותי אף הוא מאז מתן פסק הדין.

     

32. האם טוענת כי בפסק הדין לא נקבע חיוב מדור ספציפי והמסקנה הסבירה היא שבית המשפט התחשב במכלול הנסיבות, כאשר הוצאות המדור אינן חלק מהסכום שנפסק.

     

33. לטענת האם, שילוב הנתונים, בנוסף לעובדה כי נולדו לה תאומים במאי 2018 מביא למסקנה כי אין להפחית מדמי המזונות.

     

34. עוד טוענת האם כי בית המשפט קבע סכום גלובלי להוצאות חינוך, ויש בכך משום פגיעה בקטינה. האם מציינת כי הוצאות החינוך יגדלו עם השנים ובית המשפט לא לקח זאת בחשבון.

     

    דיון והכרעה בתביעת האב

     

35. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה.

     

36. פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין וכי מקום שאירע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש ראו: (3) 187.

     

37. ההלכה הקובעת לעניין שינוי מזונות היא כי רק שינוי נסיבות מהותי מצדיק הקטנת או הגדלת דמי המזונות כאשר על הצד העותר לשינוי דמי המזונות מוטל הנטל להוכיח כי חל שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש. הוכחת השינוי המדובר מבוססת על יסודות עובדתיים שיש לתמוך במסמכים וראיות ראו: (1) 767. אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי נסיבות מביא לשינוי אוטומטי של דמי המזונות ראו: ב (1) 215.

     

38. פסק הדין המקורי מהווה נקודת המוצא במסגרת הדיון בתביעה להגדלה או הפחתת מזונות. בתביעה לשינוי נסיבות, ביהמ"ש אינו בודק לכתחילה את צרכי הילדים ויכולת החייב, אלא בוחן את שאלת שינוי הנסיבות מעת מתן פסק הדין. ראו: עע"מ (ת"א) 77/97 סלמי נ' סלמי (לא פורסם).

     

39. שינוי נסיבות יכול שיהא באחד מרכיבים אלו: עצם החיוב, שיעור החיוב, צרכי הזכאי, יכולת החייב, יכולת ההורה המשמורן ורכושו של הקטין ראו לעניין זה: א' גריידי מזונות ילדים הלכה ומעשה (מהדורה שלישית מורחבת, 2005) עמ' 283 יג'.

     

40. בענייננו, טענות האב לשינוי נסיבות מהותי נשענות על ארבעה אדנים:

     

41. שינוי נסיבות עקב לידת הקטין - הלכה ידועה היא כי הולדת ילד נוסף אינה מהווה, כשלעצמה, שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי דמי המזונות. שינוי כאמור, ייעשה, רק כאשר בנוסף ללידת הילד, יצביע המבקש על הרעה משמעותית במצבו הכלכלי. ראו: כרמי נ' כרמי (לא פורסם), אבין נ' אבין (לא פורסם) [פורסם בנבו]).

     

42. בענייננו, האב טוען כי הוא משלם סך של 3,500 ₪ (בסיכומיו טען כי הסכום הוא 3,000 ₪ בלבד) דמי מזונות בגין הקטין. ואולם האב לא הצביע על מקור החיוב הנטען ולא צירף אסמכתא בדמות של החלטה למזונות זמניים או פסק דין. בנקודה זו יצויין, כי לא הונחה תשתית ראייתית למגורי האב בנפרד מבת זוגתו החדשה. וככל שכך הם פני הדברים יכול שהיה מקום לבחון ואף להביא בחשבון את הכנסות בת הזוג.

     

43. כן, האב גם לא פירט דבר בנוגע להכנסותיה ומצבה הכלכלי של בת זוגתו הנוכחית. על פי הפסיקה, כאשר מוקם תא משפחתי חדש על ידי התובע את הקטנת המזונות, יש לבחון את התא המשפחתי החדש בכללותו לרבות הכנסת בן הזוג הנוסף ראו: תמ"ש 8879-12-15 י.ר. נ' ד.ר. (פורסם בנבו, 14.2.16) וכן, ב ז.ש. נ' ז.ש. (פורסם בנבו, 29.3.03).

     

44. משכך, האב לא הצליח להוכיח כי לידתו של הקטין גרמה לירידה במצבו הכלכלי וגם לא הוכח דבר ביחס לקיומו של חוב מזונות בגין הקטין.

     

45. שינוי נסובות עקב תאונת הדרכים שעבר - במסגרת הסיכומים שהוגשו על ידי האב נזנחה הטענה כי תאונת הדרכים שעבר מהווה שינוי נסיבות מהותי, וכידוע טענה שלא הוזכרה בסיכומים דינה כדין טענה שנזנחה ראו: ע"א 44792/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד מט(2) 102. מעבר לצורך ייאמר כי האב לא הצביע, ולא פירט, כיצד תאונת הדרכים פגעה בכושר השתכרותו או בהכנסותיו ולא נלמד מתאונת הדרכים כי חל שינוי נסיבות המצדיק הפחתת מזונות.

     

46. שינוי נסיבות עקב מצבו הבריאותי של הסבא - דין דומה חל גם ביחס לטענת האב בדבר מצבו הבריאותי של הסבא. האב לא פירט כיצד מצבו הרפואי של הסבא גורר פגיעה בכושר ההשתכרות שלו או במצבו הכלכלי. ההפך הוא הנכון פעמיים:

     

    פעם אחת, כאשר טוען האב שהוא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות בהיקף של 256 שעות חודשיות וסביר כי את רוב זמנו הוא מבלה בעבודה.

     

    פעם שנייה, כאשר מגוריו של האב אצל הסבא מאיינים או לכל הפחות מפחיתים בצורה ניכרת את הוצאת המדור. בנסיבות אלה, לא הוכח שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע למצבו הבריאותי של הסבא ודין הטענה להידחות.

     

47. בנסיבות אלה, בהן לא הוצגה ראייה כלשהי כי מצבו הבריאותי והנפשי של הסבא גרמו לשינוי ניכר במצבו הכלכלי של האב, דינה של הטענה להידחות.

     

48. שינוי נסיבות עקב שיפור במצבה הכלכלי של האם - עיון בתלושי השכר שצרפה האם מלמד כי היא החלה לעבוד במקום העבודה הנוכחי רק בסוף 2017 ומשתכרת בממוצע בסך של 6,071 ₪ לחודש, לעומת סך של 4,700 ₪ לחודש נטו שהשתכרה במועד פסק הדין ראו: ס' 5 לפסק הדין.

     

49. ואולם, לצד שיפור במצבה של האם, חל שיפור ניכר במצבו הכלכלי של האב. בעת מתן פסק הדין השתכר לטענתו, האב בסך של 4,300 ₪ לחודש ראו: ס' 4 לפסק הדין, כאשר שכרו כיום עומד על סך של 8,194 ₪ לחודש.

     

50. לפיכך ולאור העובדה כי שכרו של האב עלה אף הוא, אין להעניק לגידול בשכרה של האם משקל ממשי.

     

51. האב אומנם טען כי נוטל הלוואות ואף צירף ראיות לנטילתן, ואולם לא נתן כל הסבר לשם מה ניטלו ההלוואות ולא הוכח כי ההלוואות בעטיו של מצבו הכלכלי של אב.

     

52. האב טוען כי בן זוגה של האם מקבל השתתפות בשכר דירה מטעם משטרת ישראל. על אף שהדבר אינו במחלוקת, טענה זו מעוררת קושי משעה שנטענה לראשונה בסיכומים והלכה היא שאין להיענות לטענות אשר נטענות לראשונה בסיכומים ראו: (4) 343).

     

53. בנוסף, לטענת האם מדובר בהשתתפות זמנית בלבד וטענה זו לא הופרכה. כידוע, שינוי נסיבות לצורך הפחתת מזונות צריך להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני ראו: תמ"ש 957/93 פלונית נ' אלמוני, פס"מ נד (3) 133, 137; (3) 187; , פ"ד לח(1) 767).

     

54. יחד עם זאת, כבר בכתב התביעה טען האב כי האם מתגורר בדירה ביחד עם בן זוגה. טיעון זה מתיישב עם תקנה 9 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 והוא מאפשר בחינת הוצאת המדור, שכן מגורי בן הזוג בדירה, מפחית את השתתפותו של האב בהוצאת המדור במחצית ראו: תמ"ש (תל-אביב) 49701/98 מיום 7.6.05 (פורסם בנבו) תעמ"ש 6935-08-12 מיום 3.3.13.

     

55. בפסק הדין, נקבע סכום אחיד למזונות הקטינה ולא נעשתה הפרדה בין דמי המזונות לבין דמי המדור. חרף זאת, אין קושי לגזור את המדור שכן על פי הפסיקה, השתתפות של אב בדמי מדור עבור ילד אחד הינה 33% ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל פ"ד מג(4), 201.

     

56. בעת מתן פסק הדין, האם שכרה מדור תמורת סך של 3,200 ₪ בחודש ראו: ס' 5 לפסק הדין וחלקו של האב במדור היה 1,066 ₪ לחודש.

     

57. כיום, האם ובן זוגה שוכרים מדור תמורת סך של 4,500 ₪ לחודש, וחלקה של הקטינה, אלמלא מגורי בן הזוג, הינו 1,500 ₪ (לפי ה- 1/3). ואולם, לאור מגורי בן הזוג, חלקה של הקטינה פוחת במחצית, לסך של 750 ₪ - ובסך זה חייב האב בגין מדור הקטינה.

     

58. במילים אחרות, בשל מגורי בן הזוג בדירה ביחד עם האב, האב זכאי להפחתה בהשתתפותו במדור הקטינה בסך של 316 ₪ המהווה בהפרש בין הסכום שנקבע בפסק הדין (1,066 ₪) לבין הסכום שעליו לשלם כיום (750 ₪).

     

    תביעת האם

    עיקר טענות האם

     

59. האם עותרת לאישור גביית החוב, כאמור בפסק הדין.

     

60. לטענת האם, על אף שהאב חויב בפסק הדין לשלם את מחצית הוצאות הגן של הקטינה הוא לא עשה כן.

     

61. האם, לטענתה, דרשה מהאב כי ישלם את חובו מספר פעמים, ואילו האב התעלם מדרישותיה.

62. לטענת האם, היא נמנעה מלפעול לגביית החוב בשל רצונה לשמור על מערכת יחסים חיובית עם האב, אולם בסופו שלא דבר לא נותרה לה ברירה ועתרה ללשכת הוצאה לפועל.

     

    עיקר טענות האב

     

63. לטענת האב יש לדחות את תביעת האם על הסף, וזאת משום שמדובר בתביעה ש"נולדה" אך ורק בכדי להפעיל עליו מכבש לחצים, וכן כי מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי ניכר של 6 שנים.

     

64. האב טוען כי סכום החוב בתביעת האם הינו מוגזם ומופרך וניתן לראות מפסק דינו של כבוד הרשם כי החוב עומד על סך של 8,130 ולא 14,030 כאמור בתביעת האם. כמו כן, לטענת האב, גם סכום החוב של 8,130 ₪ מכיל בתוכו רכיב של ארבעה חודשי קייטנה שהוא אינו מחויב לשלם בהתאם להחלטת כבוד הרשם.

     

65. יוצא אפוא, לטענת האב, כי בקיזוז ארבעת חודשי הקייטנה מתוך סך של 8,130 ₪, יתרת החוב הנטען הינה על סך של 3,903 ₪, וסכום זה שולם לאם כנגד הגדלה חודשית של דמי המזונות והאם אף אינה מכחישה זאת.

     

66. בסיכומי הדברים עותר האב לדחיית תביעת האם אגב חיובה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד.

     

    טענות האם בסיכומים

     

67. בנוסף על האמור בכתב התביעה, טוענת האם בסיכומיה כי לאורך שנים נמנע האב מלשלם את חלקו בהוצאות הגן של הקטינה.

     

68. עוד טוענת האם כי בעת פנייתה ללשכת הוצאה לפועל לצורך גביית החוב ונפסק כי על האב לשלם לה סך של 3,864 ₪. סכום זה נפסק מכיוון שחלק מההוצאות אליהן עתרה היו בתקופה שלאחר הגשת התביעה המקורית וטרם פסק הדין.

     

69. לטענת האם, כל טענות האב ביחס לגובה החיוב נדונו על ידי כבוד הרשם וקוזז סך של 820 ₪ בגינן.

     

70. עוד נטען כי כבוד הרשם קבע בהחלטתו כי חובו של האב עומד על סך של 14,030 ₪.

     

71. לבסוף, טוענת האם כי אין לקבל את טענת האב כי החוב שולם כנגד הגדלת דמי המזונות, משום שהאב לא צרף כל ראייה לכך.

     

    טענות האב בסיכומים

     

72. בנוסף על האמור בכתב ההגנה, טוען האב בסיכומיו כי האם בחרה להגיש את תביעתה רק אחרי שעתר להפחתת מזונות.

     

73. עוד נטען על ידי האב, כי בקריאת פסק הדין והחלטת כבוד הרשם חובו מכומת לסך של 8,130 ₪, ואף סכום זה מוכחש משלא צורפה כל ראייה לקיומו.

     

74. האב מוסיף כי יתרת החוב, לאחר קיזוז עומדת על סך של 3,903 ₪, וסכום זה שולם לאם כנגד הגדלה חודשית של דמי המזונות.

     

    דיון והכרעה בתביעת האם

     

75. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות כפי שיוסבר ויבואר להלן.

     

76. ל תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") מורה:

     

    "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".

     

77. בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 25.3.12, האם עתרה להוצאה לפועל רק ביולי 2016, היינו בחלוף 4 שנים לכל המוקדם.

     

78. האם מנסה להצדיק את החריגה מסד הזמנים הקבוע בחוק לגביית החוב, בכך שביקשה לשמור על "יחסים טובים" עם האב. דין טענה זו להידחות.

     

79. ראשית, הרצון לשמור על יחסים טובים עם האב לא יכול לשמש טעם לשיהוי בפניה להליכים משפטיים.

     

80. שנית, האם לא צרפה כל אסמכתה או ראייה כי פעלה לגביית החיוב מהאב גם בדרכים לבר משפטיות. למרות שנטען בכתב התביעה של האם כי היא פנתה פעמים רבות אל האב במטרה לגבות את החוב, היא לא צרפה כל מכתב או דרישה ששלחה לאב ביחס לחוב הנטען.

     

81. התנהלות זו של האם מלמדת על וויתור, וישנו קושי באישור גביית החוב שכן מזונות נקבעים לנוכח הצורך הרב בהם, בעוד שאי נקיטת כל פעולה לצורך גביית המזונות במשך תקופה ארוכה יש בה כדי להעיד על אי נחיצותם של המזונות שכן אילו היו נחוצים סביר להניח שהיו פועלים בהקדם לגבייתם ראו: פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 25.03.02); פלונית נ' פלוני, (פורסם בנבו, 1.3.16). בענייננו, טענת האם כי לא פנתה לגביית החוב בהוצל"פ כדי לשמור על יחסים טובים עם האב מדברת בעד עצמה כי דמי המזונות לא היו נחוצים לה באותה העת.

     

82. שלישית, ולמעלה מן הצורך, ייאמר כי החלטת כבוד הרשם ברורה ונהירה לפיה לא ניתן לגבות כל סכום עובר לשנת 2014 ללא אישור בית המשפט. הפסיקה קבעה כי כל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום פסה"ד עליו להוכיח לביהמ"ש את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתן ראו: תמ"ש 12960-12-15 קפלן נ' הלמן (פורסם בנבו, 3.5.16). לכן, ככל שהאם לא הציגה ולא הוכיחה בפני בית המשפט טעמים מיוחדים המצדיקים את השיהוי בגביית החוב, דין התביעה להידחות.

     

    לסיכום

     

83. לאור האמור לעיל, דין תביעת האב להידחות ברובה ודין תביעת האם להידחות.

     

84. חיוב בדמי המזונות יפחת בסך של 316 ₪ לחודש החל מחודש ינואר 2019.

     

85. יתר החיובים שנקבעו בפסק הדין יישארו על כנם.

     

86. לאור התוצאה איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

     

    ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

     

    המזכירות תסגור את שני ההליכים.

     

    ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ט, 06 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.