4 שנים חיכתה אם לשלושה עד שהחלה לפעול לגביית חוב של כ-375 אלף שקל מהאב. השופט סבר כי אם לא היה דחוף לה לקבל את המזונות בזמן, סימן שלא הייתה זקוקה להם.
בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה בקשה לקבל אישור לגביית חוב מזונות אישה וילדים בסכום של כ-375 אלף שקל בהוצאה לפועל. השופט פליקס גורודצקי קבע כי האם המתינה יותר מ-4 שנים עם פעולות הגבייה, ולא הצליחה לשכנע אותו כי לשיהוי הייתה סיבה מוצדקת. לטעמו, ישיבה בחיבוק ידיים במשך כל כך הרבה חודשים מעידה כי המזונות לא היו נחוצים לה.
פסק הדין הסופי שהכריע בסכסוך המזונות בין בני הזוג, שהתגרשו עוד ב-2007, ניתן כעבור 7 שנים. במסגרתו, הובהר בין היתר כיצד לחשב את חוב המזונות שצבר האב כלפי ילדיו וגרושתו לאורך השנים.
אף שהאב לא טרח לשלם את החוב, לפחות לטענת האם, חלפו 4 שנים עד שהיא פנתה ללשכת ההוצאה לפועל כדי לגבות את הסכום שהצטבר לפי גרסתה לסכום של 375,427 שקל.
אולם בשלב הזה רשמת ההוצאה לפועל קרן פרג'ון זיטמן הפנתה את האישה לקבל מבית המשפט למשפחה אישור לגביית החוב, בהתאם לחוק המזונות שקובע כי שיהוי של שנתיים בגבייה מצריך היתר.
ביוני 2017 הגיעה עתירת האם לקבלת האישור, במסגרתה הסבירה כי מאחר שפסק הדין פרס את חוב העבר ל-24 תשלומים, היא חשבה שעליה להמתין שיחלפו כל 24 החודשים עד שתוכל לפתוח נגד האב תיק בהוצאה לפועל.
האם ביקשה לאפשר לה לגבות את החוב למרות העיכוב מטעמי צדק ומדיניות משפטית, כדי שלא לתמרץ "סרבני מזונות" להתחמק מתשלום בתקווה שבסופו של דבר יהיו פטורים.
האב טען לעומת זאת כי שילם את החוב במלואו, ובתגובה להסבריה של גרושתו הוא השיב כי היא ידעה היטב מהן זכויותיה בגביית החוק שכן הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, כך שהטענות שלה לא מגלות סיבה טובה להמתנה הארוכה.
המטרה: לעודד גבייה מהירה
ואכן, השופט גורודצקי דחה את התביעה. מי שמשתהה בגביית חוב מזונות, קבע, צריך להוכיח לבית המשפט את סיבת העיכוב ולשכנע אותו שהיא מוצדקת כדי לקבל אישור לגבייה מאוחרת.
השופט לא קיבל את הסברה של התובעת להמתנה של יותר מ-4 שנים. ראשית, משום שהיא הייתה מיוצגת, וסביר להניח שעורך הדין הסביר לה את משמעות פסק הדין.
שנית, היא למעשה הודתה כי "ישבה בחיבוק ידיים" במשך 24 חודשים מבלי לעשות דבר – אף שלטענתה הגרוש לא שילם.
"התנהלות זו של האם מתיישבת עם הפסיקה לפיה אי נקיטת כל פעולה לצורך גביית המזונות במשך תקופה ארוכה, יש בה כדי להעיד על אי נחיצותם של המזונות שכן אילו היו נחוצים סביר להניח שהיו פועלים בהקדם לגבייתם", כתב השופט.
שלישית, השופט קבע כי האיחור בהבנה שהאב לא מתכוון לשלם את חוב המזונות שלו לא נחשב לפי הפסיקה כעילה לחריגה מסד הזמנים שקובע החוק.
לבסוף, השופט ציין כי חששה של האם מפני תמריץ סרבני תשלום אינו משנה, שכן מטרת החוק הייתה דווקא לעודד את גביית המזונות בזמן, ובמהירות האפשרית.
לפיכך התביעה נדחתה אולם מאחר שההליך התנהל במהירות וביעילות השופט חייב את האם בהוצאות נמוכות של 3,000 שקל בלבד.
עו"ד חיים נ. אלקבץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין