מועצה מקומית מזכרת בתיה נ' זכריה ואח'

בפניי תביעת התובעת לתשלום חובות שהצטברו בגין ארנונה ותשלומים עירוניים נוספים.

כתב התביעה, אשר הוגש בסדר דין מקוצר, מנוסח באופן תמציתי ולקוני, ובו נטען כי עפ"י ספרי התובעת (להלן גם: "המועצה"), קיימים על שם הנתבעת חובות בסכום התביעה ולפיכך נתבעה הנתבעת לשלמם.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, במסגרתה טענו, בין היתר, כי החובות, אשר עפ"י מסמכי התובעת רובם נולדו בשנת 2005 או קודם לכן, כבר התיישנו. עוד טענו הנתבעים, כי התביעה אינה מפורטת ואין ניתן ללמוד ממנה מה מקור החוב וכיצד נוצר; כי הנתבעים זכאים להנחות שונות עקב גילם ומצבם האישי והכלכלי; וכי התביעה נגועה בשיהוי קיצוני המחייב דחייתה.

הנתבעים העלו טענות שונות גם לגבי גובה החוב, לרבות טענות כי שילמו במהלך השנים את החוב, ולבקשת הרשות להתגונן צורפה חוות דעת חשבונאית מטעם הנתבעים, אשר לפיה יתרת חובם של הנתבעים למועצה עומדת על סך של 8,129 ₪.

בעקבות הדיון שהתקיים בבקשת הרשות להתגונן, הוסכם כי יינתן פסק דין חלקי על סכום החוב הנ"ל אשר אינו שנוי במחלוקת, ותינתן לנתבעים רשות להתגונן על יתרת החוב.

ואכן, ביום 15.6.15, ניתן פסק דין חלקי על הסכום האמור, ניתנה רשות להתגונן על יתרת הסכום, והתצהיר שתמך את בקשת הרשות להתגונן הפך לכתב הגנה.

בהחלטה מיום 15.11.15, בהתחשב באופן ניסוח כתב התביעה ולאור טענות הנתבעים כי לא ידוע ממה מורכב החוב ועל מה הוא מבוסס, הורה בית המשפט לתובעת, להגיש תעודת עובד ציבור ובה יפורטו רכיבי החוב בחלוקה לשנים ולמרכיבי החיוב.

תעודת עובד ציבור כאמור הוגשה לתיק ביום 14.1.16, והיא צורפה גם כנספח ב' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת.