המועצה המקומית מזכרת בתיה טענה שמסמכים שהגישה לבית המשפט מוכיחים את החוב אך התושבים הוכיחו כי הרישום לא מדויק וכי חלק ניכר מהחוב התיישן.
בית משפט השלום בראשון לציון דחה לאחרונה תביעה שהגישה המועצה המקומית מזכרת בתיה לתשלום 80 אלף שקל לכיסוי חובות שצבר זוג תושבים בגין ארנונה ותשלומים עירוניים נוספים. הזוג טען כי רוב החובות התיישנו, חלקם שולמו ולגבי השאר – כי התביעה לא מפורטת ואי אפשר ללמוד ממנה מה מקורם וכיצד נוצרו. השופטת כרמית בן אליעזר קיבלה את טענותיהם לאחר שהתרשמה כי נתוני המועצה היו שגויים ומחקה את רוב רובם של החובות.
בתביעה שהגישה המועצה כנגד התושבים במאי 2013 היא טענה כי על פי רישומיה הם חבים למועצה כ-80 אלף שקלים בגין תשלומי ארנונה ומיסי עירייה נוספים שנצברו בשנים 2013-2005.
המועצה גיבתה את טענותיה בתעודת עובד ציבור ובתדפיס שפירט כיצד החובות הצטברו לאורך השנים בניכוי התשלומים ששולמו.
מנגד טענו התושבים כי עיקר החוב, כ-50 אלף שקלים, נוצר ב-2005 ולכן הוא התיישן. לגבי יתר הסכום נטען כי אין בתביעה פירוט מספק וכי הם שילמו את רובו. התושבים אף הצביעו על ליקויים במסמכים שהגישה המועצה, למשל, כשבשנה אחת נרשם כי נצבר להם חוב ארנונה של 10,000 שקלים, כשבפועל סכום הארנונה שהיו צריכים לשלם הוא כמחצית מזה.
טענותיהם גובו גם בחוות דעת חשבונאית שלפיה יתרת החוב שלהם למועצה עומד על 8,129 שקלים בלבד, וממנו יש לנכות את ההנחה לה הם זכאים בארנונה עקב מצבם הכלכלי הקשה.
לעניין ההתיישנות טענה המועצה, בין היתר, כי פעולות אכיפה מנהליות שננקטו לגביית החוב, כמו מכתבי דרישה והודעות עיקול, קטעו את מרוץ ההתיישנות.
ביחס לטענת התושבים לגבי הארנונה, טענה המועצה, שבשנים הרלוונטיות הם לא פנו בבקשות מתאימות לקבלת הנחה, ומכל מקום על פי תקנות הנחה בארנונה ההנחה בטלה אם קיים חוב.
כתב תביעה לקוני
השופטת בן אליעזר פתחה את פסק דינה ובביקורת כלפי המועצה ואמרה כי "כתב התביעה הוגש באופן לקוני, מבלי שניתן להבין ממנו מהם מרכיבי החוב או מה הבסיס לחישובו".
השופטת קבעה, כי חזקה על הרישום בספרי המועצה שהוא משקף נאמנה את חובם של התושבים, אולם, חזקה זו מהווה ראיה בלבד וניתן לסתור אותה. במקרה זה, התושבים עמדו בנטל לסתור את תקינות המסמכים שהוכיחו כי קיימים בהם נתונים שגויים, אותם לא הצליחה המועצה להסביר.
לדברי השופטת, כיוון שהמסמכים היו הראיה היחידה שהציגה המועצה די בהפרכתם כדי לדחות את התביעה.
השופטת אמנם העירה לתושבים על התנהגותם וכתבה כי "הדעת אינה נוחה מכך שאזרחים אשר לא הקפידו לשלם את חובותיהם לרשות במהלך השנים לא יחויבו בתשלום, ונמצא הציבור כולו משלם את המחיר". אך יחד עם זאת היא הבהירה המועצה הייתה חייבת להוכיח את תביעתה ולגבות אותה במסמכים תקינים, ומשלא עמדה בנטל אין מנוס מפני דחייה.
בשולי דבריה השופטת העירה כי עירייה גם לא הצליחה להוכיח שעל רוב החוב לא קיימת התיישנות.
לפיכך, השופטת הורתה למחוק לתושבים את רוב החוב, למעט סכום 8,129 שקל שהודו בו. המועצה חויבה בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.
- בא כוח התובעת: עו"ד אילני
- בא כוח הנתבעים: עו"ד צרפתי
עו"ד רפי בוקר
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין