ש' ואח' נ' ש' ואח'

תביעה למתן סעדים הצהרתיים, ועיקרם הצהרה כי תצהירי וויתור עליהם חתמו הנתבעים תקפים ומחייבים, והנתבעים אינם רשאים לחזור בהם מהתחייבויותיהם או לבטלן.

רקע עובדתי

1.הצדדים להליך הם בני משפחה (בני דודים). שני התובעים הם אחים, ילדיו של ח.ש. ז"ל ("ח'"); גם שלושת הנתבעים הם אחים, ילדיו של י.ש. ז"ל ("י'"), ח.ש. ו-י.ש. היו אחים, ילדיה של ל.ש. ז"ל ("ל'").

2.התובעים, הנתבעים ובני משפחה נוספים ירשו יחד בית בתל אביב ("הבית"). הבית נרשם עוד לפני שנים רבות (1949) על שם ח.ש. ו-ל.ש. בחלקים שווים (נסח רישום נספח ב' לתצהיר התובע 1 ("התובע"(, ת/1; אציין כי אותם נספחים צורפו גם לתצהירי הנתבעים ולמען הקיצור בלבד ההפניות הן לתצהיר התובע למעט הפניות לנספחים נוספים). בבית התגוררו לאורך השנים הורי התובעים, ח.ש. ואשתו, שם גם נולדו התובעים ושם גדלו.

3.ל.ש., ח.ש. ו-י.ש. נפטרו לפני שנים, ל.ש. נפטרה בשנת 1963, ח.ש. נפטר בשנת 2007, ו-י.ש. נפטר בשנת 1980. ואולם, צווי ירושה בעניין עיזבונם הוצאו רק כחלוף שנים, צו ירושה על פי דין ביחס לעיזבונה של ל.ש. ז"ל הוצא בשנת 2015 (נספח ה' לתצהיר התובע), צו קיום צוואה ביחס לעיזבונו של ח.ש. ז"ל הוצא בשנת 2012 (נספח ג' לתצהיר התובע) וצו ירושה על פי דין לעיזבונו של י.ש. ז"ל ניתן בשנת 2015 (נספח ו' לתצהיר התובע).

4.מספר שנים קודם לכן, בתאריך 26.09.10 חתם כל אחד מהנתבעים על תצהיר בו הוא מוותר על מלוא חלקו בעיזבון אביו המנוח י.ש. ז"ל לטובת התובע מ.ש., וזאת ללא תמורה (התצהירים צורפו לתצהירי שני הצדדים ונוסחם יובא להלן: "התצהירים"). כעבור זמן מה הודיעו הנתבעים כי הם חוזרים בהם מחתימתם על התצהירים ומהוויתור על חלקם בירושת אביהם (מכתב נתבע 2 נ/1, נ/4, ומכתב ב"כ הנתבעים מיום 21.04.11, נספח י"ג לתצהיר התובע). תצהירים אלו והודעות הביטול הם שעומדים ביסוד התובענה.

5.התובעים טוענים שהתצהירים תקפים ומחייבים, הנתבעים לא היו רשאים להודיע על ביטול חתימתם או על חזרתם מהוויתור, והם קשורים בהתחייבויות החוזיות שנטלו על עצמם. מכאן התביעה בה מבוקש ליתן את הסעדים ההצהרתיים המבוקשים.

6.הנתבעים טוענים שהחתימה על התצהירים הוצאה מהם במרמה, הם מעולם לא התכוונו לוותר על ירושת אביהם, והתובע הטעה אותם לחשוב שהתצהירים נחוצים לו למטרה אחרת. משנודע לנתבעים שתוכן התצהירים שונה משהוצג בפניהם, הם הודיעו על ביטולם. ובכל מקרה אין לתצהירים כל תוקף מאחר והם מתיימרים להיות תצהירי הסתלקות מעיזבון לפי סעיף 6 לחוק הירושה, אולם הם לא נעשו בהתאם לדין ומשכך הם בטלים. מטעמים אלו, ומטעמים נוספים שיפורטו, יש לדחות את התביעה.

7.קדם להליך זה הליך קודם, תביעה שהגיש התובע לפירוק שיתוף במקרקעין עליהם בנוי הבית נשוא התביעה (ת.א. 15869-06-14; נספחים ט' י' לתצהיר התובע; "תביעת פירוק שיתוף"). במסגרת תביעת פירוק השיתוף העלו הנתבעים את אותן טענות לגבי היעדר תוקף לתצהירי הוויתור, והצדדים הגיעו להסכמות דלקמן: יינתן צו לפירוק שיתוף במקרקעין, הצו יבוצע באמצעות מכירת הבית בהליך של כינוס נכסים, וחלקם של הנתבעים בתמורה שתתקבל ממכירת הבית, תיוותר בנאמנות בחשבון הכינוס עד להכרעה במעמד המשפטי של כתבי הוויתור (נספח י"א לתצהיר התובע).

בהמשך לאותה הסכמה, בתאריך 20.04.15 נחתם הסכם למכירת הבית תמורת 3 מיליון ₪, ההסכם אושר על ידי בית משפט במסגרת התביעה לפירוק שיתוף והמכר בוצע (נספחים ז' לתצהירי הנתבעים). נכון להיום חלקו של כל אחד מהנתבעים בכספי המכירה מופקד בידי הכונס, עד אשר תוכרע תביעה זו.

8.נציין עוד כי התביעה דנן הוגשה תחילה לבית משפט לענייני משפחה, ובהתאם להחלטת בית משפט לענייני משפחה (כב' השופטת גליק) הועברה התובענה לדיון בבית משפט זה. בהחלטה המעבירה נקבע בין היתר כך:

"1.לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבורה שאין בכלל שום קשר בין הנושא ששנוי במחלוקת לבין דיני הירושה.

2.הנתבעים בתביעה שבפניי 'הסתלקו' מירושתם לכאורה לטובת התובעים ומשמעות הדבר הזה מאחר שהוצא צו ירושה כדין שאין פה הסתלקות מחלק של יורש באופן שגורם לו שלא להיות יורש על פי דיני הירושה אלא מתנה, ואם המדובר בביטול מתנה כי אז שוב אין סמכות לבית משפט זה.

3. ............

4.הצדדים חלוקים ביניהם מה משמעות 'הויתור' שוויתרו לכאורה הנתבעים לתובעים. הנתבעים מבקשים כעת לחזור מויתור זה והתובעים אינם מסכימים לכך.

5.כפי שהבהרתי לעיל, אין המדובר בהסתלקות בחלק מן העיזבון ומכיוון שכך מדובר ככל הנראה בהעברה ללא תמורה במי שאינם בני משפחה ולפיכך התובענה ככל שיש בה עילת תביעה (וספק בעיניי אם בכלל יש עילה) צריכה להידון בבית משפט השלום" (פרוטוקול מיום 01.11.15).

בהתאם להחלטה זו הועברה התובענה לבירור בפניי.

9. עד כאן עיקר הרקע הדרוש. ואלו העדים שהעידו: מטעם התובעים העידו 2 עדים, התובע ועו"ד נתן לבייב ("עו"ד לבייב") בפניו חתמו הנתבעים על התצהירים. מטעם הנתבעים העידו 4 עדים, שלושת הנתבעים ואחייניתם גב' א.ש. שאף היא חתמה על תצהיר ויתור, אך אינה צד להליך.

עיקר טענות הצדדים:

10.אלו עיקר טענות התובעים:

10.1. התובעים טוענים שבמסגרת התצהירים, וויתרו הנתבעים על חלקם בבית או נכון יותר על חלקם בכספים שיתקבלו ממכירת הבית, והתנערותם מהתצהירים אינה ראויה וכל מטרתה להשתלט על רכוש התובעים. לטענת התובעים, הוריהם המנוחים הם שרכשו את הבית ומסיבות שונות הבעלות בו נרשמה כפי שנרשמה. למרות הרישום מעולם לא עלתה כל טענה ממי מכל בני המשפחה לזכויות בבית, וכולם ידעו שהבית הוא של הורי התובעים, ובו הם התגוררו עם משפחתם. טענות הנתבעים עולות כיום רק לאחר שהתברר ששוויו של הבית רב לאחר שנמכר תמורת שלושה מיליון ₪. יש לציין שהתובעים אינם מבקשים לשנות את הרישום בפנקסי רישום המקרקעין, והטענות עולות כדי להוכיח שלא בכדי וויתרו הנתבעים על חלקם בבית לטובת התובע (סעיף 15 לתצהיר התובע; עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 10.02.16).

10.2.ואשר לתצהירים. הצורך בתצהירי הוויתור התעורר כאשר התובעים ביקשו לממש את הירושה ולמכור את הבית, אז התברר שמאחר ומחצית הזכויות רשומות על שם סבתא לולו, כל יורשיה יהיו זכאים לכספי התמורה. לאור זאת פנו התובעים לכל בני המשפחה, לרבות הנתבעים, וביקשו כי יחתמו על תצהירי וויתור. מרבית בני המשפחה חתמו על תצהירים, אך כעבור זמן, ובניגוד לכל יתר בני המשפחה, הנתבעים הודיעו על חזרה מהסכמתם.

10.3.ובאשר לטענת המרמה, דבר לא הוסתר מהנתבעים, הם ידעו בדיוק על מה ולמה הם חותמים על התצהירים, הם גם ידעו שממילא אין מדובר ברכושם, כך שהם אינם מוותרים על דבר. ובכל מקרה, גם אם הנתבעים לא עיינו בתצהירים טרם חתימה עליהם, אין הם רשאים לחזור מהתחייבויות חוזיות תקפות.

10.4.ובאשר לטענה כי מדובר בתצהירי הסתלקות מעיזבון, טענה זו אינה יכולה להיות נכונה הן מאחר וניתן להסתלק מעיזבון רק לטובת בן זוג, ילד או אח והנתבעים אינם כאלו, והן מאחר ומבחינה צורנית התצהירים אינם ערוכים כנדרש. לטענת התובעים התצהירים הם בגדר התחייבויות חוזיות שרירות תקפות ומחייבות לכל דבר ועניין.

11.ואלו עיקר טענות הנתבעים:

11.1.הנתבעים טוענים שתצהירי הוויתור מתייחסים רק לחלקם בעיזבון אביהם, י.ש. ז"ל, אך לא לחלקה של אימם, ש.ש. ז"ל. לאור זאת, וגם אם צודקים התובעים בכל טענותיהם, הוויתור מתייחס רק למחצית חלקם בתמורה ששולמה, כך שבכל מקרה על הכונס להעביר להם מחצית מהסכום המופקד.

11.2.הנתבעים טוענים שהתצהירים שנחתמו הם תצהירי הסתלקות מעיזבון, לפיכך, מאחר והם לא נערכו כנדרש הם נעדרים כל תוקף. נימוק נוסף בגינו אין לתצהירים תוקף הוא שלא קוימה לגביהם חובת אזהרה על ידי עו"ד שאישר את חתימות הנתבעים על התצהירים.

11.3.מעבר לכך, ולגופם של דברים. התובע נהג עם הנתבעים במרמה וגרם להם לחשוב שהתצהירים נועדו לשמשו במאבק ירושה שהוא מנהל עם אחותו. הנתבעים סמכו על דברי התובע וחתמו על התצהירים מבלי לקרוא את האמור בהם, ומבלי לדעת שלמעשה הם חותמים על תצהירי וויתור על ירושתם. בנסיבות אלו, התצהירים בטלים וחסרי כל תוקף.

11.4.הנתבעים טוענים שלאחר שהתבררה להם מהותם האמתית של התצהירים, הם הודיעו על ביטולם, וגם לכן אין לתצהירים תוקף משפטי מחייב.

12.בתגובה לטענות הנתבעים כי התצהירים מתייחסים רק לעיזבון אביהם ולא לעיזבון אימם, טוענים התובעים שכוונת הצדדים היתה ברורה, והיא שבמסגרת תצהירי הוויתור יוותרו הנתבעים על מלוא זכויותיהם בכספים שיתקבלו ממכירת הבית, לטובת התובע.

דיון והכרעה:

13.אקדים ואציין. הגעתי למסקנה שיש לקבל את טענת הנתבעים כי הם לא ידעו שבחתימתם על התצהירים הם מוותרים על חלקם בבית או בתמורה הכספית שתתקבל ממכירתו, ולאחר שהתברר להם שכך נכתב הם הודיעו על ביטול התצהירים. הודעת הביטול ניתנה כדין ומשום כך הוויתור הכלול בתצהירים, בוטל. לאור זאת, ואף שאיני מקבלת את טענת הנתבעים כי התצהירים לא השתכללו לכדי התחייבות חוזית בת תוקף, ההתחייבות בוטלה, היא אינה מחייבת, ודין התביעה להידחות. אפרט.

נסיבות החתימה על התצהירים

14.התצהירים עליהם חתמו הנתבעים קצרים, ומפאת חשיבותם אביאם כלשונם:

"אני הח"מ..

1.אני נותן/נותנת תצהירי זה כתצהיר ויתור על מלוא חלקי וזכויותי בעזבון אבי המנוח י.ש. ת.ז....

2. בי המנוח י.ש. ז"ל הוא בנה של ל.ש. ז"ל, ת.ז.... ואני אחד היורשים של אבי המנוח י.ש. ז"ל.

3. אני מוותר/מוותרת בזה על מלוא זכויותי בעזבון אבי המנוח י.ש. ז"ל, ללא כל תמורה שהיא, לטובתו של מ.ש., ת.ז....

4.תצהיר ויתור זה עליו אני חותם/מת מתייחס לזכויותיו של אבי המנוח י.ש. ז"ל מעזבון אימו המנוחה, ל.ש. ז"ל"

(התצהירים צורפו לתצהירי העדות הראשית של שני הצדדים).

15.אחת המחלוקות המרכזיות היא נסיבות חתימת התצהירים, וידיעת או אי ידיעת הנתבעים על משמעות התצהירים ותוכנם. התובע טוען שהנתבעים ידעו בדיוק על מה הם חותמים והם הסכימו לוותר על חלקם בכספים שיתקבלו ממכירת הבית מאחר וידעו שהכספים אינם שלהם, הנתבעים טוענים שהתובע הוליך אותם שולל.

16.על שני הצדדים מוסכם שהנתבעים חתמו על התצהירים בתאריך 26.09.10 במהלך אירוע משפחתי, חגיגת יום הולדת לנתבעת 3 שהגיעה ארצה לאחר שהחלימה ממחלה. לכבוד האירוע התקבצה כל המשפחה בביתו של אחד מבני המשפחה, גם התובע הוזמן לאירוע, והוא הגיע לאירוע יחד עם עו"ד לבייב שהתבקש על ידי התובע להתלוות אליו כדי לאשר את חתימות המצהירים על תצהיריהם.

על אשר אירע טרם האירוע ובמהלכו חלוקות הגרסאות.

17.התובעים טוענים שהחתימה על התצהירים לא הפתיעה את הנתבעים והם ידעו בדיוק על מה ולשם מה הם חותמים. לטענת התובעים, עוד טרם האירוע וללא כל קשר אליו, התובע פנה אל כלל יורשי סבתא ל.ש. בבקשה כי ייאותו לוותר על חלקם בכספים שיתקבלו ממכירת הבית; חלק מהיורשים הסכימו לוותר, אחרים סירבו, סה"כ הסכימו לוותר 12 יורשים בהם הנתבעים, ולאור הסכמתם הוכנו עבורם תצהירי וויתור (סעיפים 16 – 20 לתצהיר ת/1). הרעיון להחתים את המצהירים על תצהיריהם במהלך האירוע שהתקיים ביום 26.09.10 היה של נתבעת 1, לא של התובע, ולפיכך טרם האירוע התובע פנה לכל מי שהסכים לוותר על חלקו בכספים, וביקשו להביא עמו לאירוע המשפחתי תעודה מזהה כדי שיוכלו לחתום על תצהיר בפני עו"ד (סעיף 24 לתצהיר ת/1; עמ' 19 שורות 8 – 10 לפרוטוקול). במהלך האירוע הנתבעים חתמו על התצהירים בפני עו"ד לבייב, לא לפני שקיבלו הסברים לגבי תוכן המסמך (סעיפים 26 – 27 לתצהיר ת/1). על הנתבעים לא הופעל כל לחץ, ועובדה היא שאחות נוספת של הנתבעים, מ.נ., ביקשה לקחת את התצהיר ולעיין בו טרם חתימתה עליו וכך היה (סעיף 29 לתצהיר ת/1). בעדותו הוסיף התובע כי התצהירים עצמם נמסרו לנתבעים לפני האירוע, לא במהלכו, הנתבע 2 קיבל את התצהיר שלושה חודשים קודם לאירוע באמצעות פקס, נתבעת 1 קיבלה את התצהיר כשבועיים טרם האירוע (פרוטוקול עמ' 19 שורות 8 – 16).

עו"ד לבייב שהעיד מטעם התובעים, כותב בתצהירו שב"כ התובעים פנה אליו וביקשו לאמת חתימות של מספר אנשים על תצהירי וויתור בעת אירוע משפחתי שיתקיים בחדרה סמוך למשרדו. הוא הגיע לאירוע, ישב ליד שולחן בחצר הבית, כל אחד מהחותמים קיבל את התצהיר לעיון, ולאחר מכן מסר תעודה מזהה וחתם בפניו על התצהיר. לדבריו הכל נעשה ברוח טובה, לא היתה כל מניעה לקרוא את התצהיר, ליטול עותק הימנו ואף לסרב לחתום (סעיף 8 לתצהיר ת/21 עמ' 26 שורות 17 – 23). עם זאת מעדותו של עו"ד לבייב עלה כי אף שהאירוע עצמו זכור לו, נוכח הזמן שחלף פרטיו אינם זכורים (עמ' 27 שורות 28 – 30; עמ' 29 שורות 27 – 29).

18.גרסת הנתבעים שונה לחלוטין. לטענתם, טרם האירוע הם לא ידעו דבר על התצהירים, ובעת האירוע המשפחתי פנה אליהם התובע לראשונה בערמה וביקש כי יחתמו על התצהירים כדי לסייע לו בסכסוך ירושה בינו ובין אחותו. בשום שלב לא נאמר להם על ידי התובע או על ידי עו"ד לבייב כי בחתימתם על התצהירים הם מוותרים על חלקם בירושת אביהם, והסכמתם לחתום על התצהירים באה רק כדי לסייע לתובע כפי שכך הוצג בפניהם. הנתבעים מדגישים שהם סמכו על התובע והעריכו אותו כבן משפחה, ולפיכך הם לא בדקו ולא קראו על מה הם חותמים (סעיפים 28 – 31 לתצהירים נ/3, נ/6, נ/7; עמ' 44 – 45; עמ' 64 – 65; עמ' 69 שורה 20). בנוסף, התובע הביא עמו את התצהירים לאירוע משפחתי, השמחה היתה רבה, אנשים שרו, רקדו ושתו, ודעתם לא היתה פנויה לתצהירים, החתימה עצמה נעשתה בחצר הבית, מקום בו התאורה אינה מספקת, ומכלול נסיבות אלו גרמו גם הן שהנתבעים לא בדקו על מה הם חותמים (סעיפים 28, 31 לתצהירי הנתבעים; עמ' 44 שורות 5-9; עמ' 65 שורות 1-9; עמ' 66 שורות 19 – 22; עמ' 46 שורה 6; עמ' 53 שורות 22-26; -9; עמ' 69 שורות 14-27).

19.לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת הנתבעים, הן לגבי נסיבות חתימת התצהירים, והן לגבי אי ידיעתם על האמור בהם. אפרט.

ראש וראשון הן עדויות הנתבעים. אני מוצאת עדויות אלו אמינות, משכנעות ומשקפות דברים כהווייתם. התובע הצביע בסיכומיו על סתירות שונות בעדויות, אך אני סבורה כי הדברים מעידים על כך שכל אחד מהעדים העיד את הזכור לו, ויש לזכור שחלפו שנים (האירוע היה בשנת 2010). זאת ועוד. גרסת הנתבעים נתמכת במסמכים מזמן אמת. הוצג מכתב הנתבע 2 לב"כ התובעים בו הוא כותב שהוא מבטל חתימתו מאחר והדברים לא נעשו בדרך ישרה ומקובלת אלא במחטף, בשעת אירוע, מבלי להסביר לו על מה הוא חותם, ולדעתו נעשתה מרמה (נ/1, נ/4). מכתב זה אינו נושא תאריך אך הנתבע העיד שהוא נשלח מספר ימים לאחר מועד האירוע (עמ' 49 שורות 29 – 32). מכתב נוסף הוא מכתב ב"כ הנתבעים מיום 21.04.11, גם בו נכתבו דברים דומים (נספח י' לתצהירי הנתבעים). גרסת הנתבעים נתמכת גם בעדות האחיינית א.ש. (נ/2), שגם היא חתמה על תצהיר, ואף היא מעידה שבשום שלב לא נאמר לה כי בחתימתה היא מוותרת על חלקה בירושת אביה. עדותה משמעותית מאחר והיא עצמה אינה חלק מהליך זה.

 אל מול עדויות משכנעות אלו אני מוצאת את גרסת התובעים לא עקבית ולא משכנעת. ראשית, גרסת התובעים נסמכת על עדותו היחידה של התובע, שהיא עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך וכמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות, יש לשקול עדות מעין זו בזהירות יתירה. שנית, התובעים לא העידו עדים שיכולים היו לתמוך בגרסתם, ובהתאם לפסיקה, יש לשקול זאת לחובתם. התובעת 2, אחות התובע, לא העידה אף שהיא נכחה באולם בית משפט, התובעים גם לא מצאו להעיד מי מכל בני המשפחה האחרים שנכחו באירוע, והם רבים. היחידי שהעיד היה עו"ד לבייב אלא שמעדותו עלה כי פרטי האירוע אינם זכורים לו. שלישית, גרסת התובעים היא גרסה מתפתחת ופרטים מהותיים בה עולים באיחור רב. וכך, בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי עוד טרם האירוע הוא פנה לנתבעים כמו לשאר היורשים וביקשם לוותר על חלקם בירושה (סעיפים 16 – 18 לתצהיר). גרסה זו אינה נזכרת בכתב התביעה בו נזכרים רק תצהירי הוויתור ואין זכר לפניות קודמות (סעיף 12 לכתב התביעה). גרסה זו המשיכה והתפתחה בעת העדות שעה שהתובע העיד, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי התצהירים נמסרו לנתבעים לעיונם עוד טרם מועד האירוע (עמ' 19 לפרוטוקול). מדובר בגרסה כבושה שמשקלה מועט. רביעית, גרסת התובעים אינה מתיישבת עם לוחות הזמנים. לטענתם, הנתבעים חזרו בהם מהוויתור על חלקם בבית מאחר והתברר להם ששווי הבית רב והוא נמכר בסכום של 3 מיליון ₪. אלא שהתצהירים נחתמו בשנת 2010, הנתבעים הודיעו על ביטולם בשנים 2010 – 2011, והבית נמכר רק בשנת 2015. חמישית, אם לגרסת התובעים הנתבעים ידעו בדיוק על מה הם חותמים לא ברור מדוע ביטלו חתימתם (כאמור הטענה כי הם גילו מה ערך הבית אינה יכולה לעמוד, ולגופה רק תומכת בטענת ההטעיה). מאידך, גרסת הנתבעים מבהירה מה גרם להם לחזור בהם מהתצהירים, זאת מאחר ולמחרת האירוע אחותם מ.נ. הפנתה תשומת ליבם לתוכן התצהירים ולכך שהם מוותרים בהם על ירושתם. רק אז הם הבינו כי הולכו שולל והודיעו על חזרה מהוויתור. שישית, הנתבעים העידו שבמועד החתימה על התצהירים הם לא ידעו שיש להם זכויות בבית (עמ' 49 שורה 15; עמ' 66 שורות 4-6; עמ' 69 שורות 28-31). עדותם לא נסתרה. ואם הנתבעים לא ידעו על קיומן של זכויות, הם לא יכלו לוותר על דבר שלא ידעו שיש בידיהם. שביעית, התובעים טוענים שהוויתור מתייחס רק לחלקם של הנתבעים בכספי מכירת הבית. נוסח התצהירים הובא לעיל. לא כך נכתב, ועל פניו, לפי האמור בתצהירים מדובר בוויתור על חלקם של הנתבעים בכלל ירושת אביהם (סעיפים 1 – 3 לתצהיר). גם אם בסעיף 4 לתצהיר נכתב שהוויתור מתייחס לזכויות האב מעיזבון אמו ל.ש. ז"ל, אין זה ברור כי כוונת הדברים היא לבית בלבד ולא לכלל העיזבון, ודאי שאין כל התייחסות לוויתור על כספים שיתקבלו ממכירת הבית. פער זה בין העסקה הנטענת לבין נוסח התצהירים תומך אף הוא בגרסת הנתבעים כי הם לא ידעו על מה חתמו. שמינית, כל הנתבעים העידו על אופי האירוע, היתה זו שמחה גדולה, חגיגת יום הולדת לכבוד אחות שהבריאה. הנתבעים שרו, שתו ורקדו, וטענתם כי דעתם לא היתה נתונה לחתימה ולתצהירים, והם סמכו על התובע בעיניים עצומות, הגיונית ומסתברת. לזאת יש להוסיף את עדויות הנתבעים לפיהן הם רכשו לתובע כבוד רב והתייחסו אליו כבן משפחה, וגם בכך תמיכה לגרסתם כי הם האמינו לתובע שהתצהירים נחוצים לו בגין סכסוך ירושה בינו ובין אחותו, וסמכו על דבריו מבלי לבדוק אחריו (עמ' 54 שורות 28 – 21; עמ' 67 שורות 2 – 5; עמ' 69 שורות 11 – 16). תשיעית, טענת הנתבעים לפיה התובע טען שהתצהירים נחוצים לו עקב סכסוך ירושה עם אחותו, מקבלת חיזוק מעדות התובע עצמו, שהודה כי בתקופה בה נחתמו התצהירים הוא היה מצוי בסכסוך ירושה עם אחותו וסכסוך זה היה מוכר לנתבעים (עמ' 15 שורות 19-30).

20.בשל מכלול נימוקים אלו אני מעדיפה את גרסת הנתבעים. המסקנה היא שהנתבעים חתמו על התצהירים לפי בקשת התובע, תוך שהם סומכים עליו ועל ההסברים שמסר, מטרתם היתה לסייע לו בסכסוך ירושה עם אחותו, אך הם לא ידעו שבחתימתם הם מוותרים על חלקם בעיזבון אביהם, הם גם לא התכוונו לוותר על חלקם בבית או בכספים שיתקבלו ממכירתו, ומעולם לא הסכימו לכך.

מה משמעות הדבר?

טענת "לא נעשה דבר"

21.הנתבעים טוענים שמשמעות הדבר היא שתצהירי הוויתור בטלים מעיקרם מאחר והם סברו שתוכנם שונה מהותית מתוכנם האמיתי. טענה זו מחייבת הבחנה בין שתי טענות שונות: טענה אחת היא טענת "לא נעשה דבר" שמשמעה כי ההסכם שנקשר בין הצדדים בטל מעיקרו, וטענה אחרת היא טענה לפגם ברצון המתקשר, שמשמעותה כי ההסכם שנקשר תקף ומחייב, אך ניתן לביטול עקב פגמים שנפלו בהתקשרות, כגון הטעיה או טעות.

22.טענת לא נעשה דבר משמעה כי לא נכרת חוזה בהיעדר מפגש רצונות בין הצדדים, והיא הוכרה בפסיקה רק במצבים קיצוניים בהם צד לחוזה נעדר רצון חופשי באופן השולל ממנו לחלוטין את יכולת הבחירה (ע"א 483/16 חביבה יהודאי נ. חלמיש - חברה ממשלתית - עירונית לדיור שיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ). עוד נקבע שנטל ההוכחה המוטל על טוען הטענה כבד יותר מהנטל הרגיל במשפט האזרחי, ונדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית והוכחות חותכות במידת הוכחה של אפשרות קרובה (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו; ע"א 8163/05‏ ‏ הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית).

כלל נוסף שנקבע בפסיקה הוא שמשנחתם מסמך על ידי אדם בוגר ובר דעת שניתנה לו שהות לבחון את המסמך ולהיוועץ טרם חתימתו עליו, ואין כל סימן להפעלת לחץ על החותם, לא בנקל תישמע טענתו כי לא קרא את המסמך עליו חתם או לא הבין את תכנו. ההנחה היא שמי שחתם על מסמך נושא באחריות לחתימתו, ואם לא קרא את המסמך טרם החתימה או בחר להסתמך באופן עיוור על יעוץ של אחר, הוא מנוע מלטעון טענה מסוג "לא נעשה דבר" (ע"א 1333/14 סעדה גואנה מיטרי נ' עו"ד עלס דוברונסקי; והאסמכתאות שם).

23.המסקנה מהאמור היא שהנתבעים לא הוכיחו את התנאים לביסוס טענת "לא נעשה דבר". אכן, קבעתי שהנתבעים האמינו בתובע וסמכו על דבריו, הם סברו שהתצהירים נועדו לסייע לו בעניין אחר והם לא ידעו ולא התכוונו לוותר על חלקם בבית ללא כל תמורה. עם זאת, לא הוכח שהנתבעים לא יכלו לקרוא ולהבין את משמעות התצהירים עליהם חתמו טרם חתימתם עליהם, או כי הם לא יכלו להיוועץ טרם חתימה. לאור זאת ובהתאם להלכות לעיל, הנתבעים אינם יכולים להישמע בטענת לא נעשה דבר (ת"א (חי') 597/07 הלון מילאדי נ' אסמאעיל חלפו).

24.עם זאת, גם אם יש לדחות טענה זו, אין זה אומר שהתצהירים תקפים. כאמור, הנתבעים הודיעו על ביטול התצהירים, ויש לבחון אם הודעת הביטול ניתנה כדין.

ביטול התצהירים

25.הנתבעים טענו לחילופין, שהתצהירים נחתמו על ידם עקב מרמה, כשדבר המרמה התגלה להם הם הודיעו על ביטול התצהירים, וגם לכן אין להם כל תוקף (סעיפים 36 – 39 לתצהירי הנתבעים).

26.אשר לנסיבות הביטול. הנתבעים כולם כותבים בתצהיריהם, שלמחרת האירוע אחותם מלכה נוי הסבה תשומת ליבם לכך שהתצהירים אינם נוגעים לסכסוך ירושה בין התובע ואחותו אלא מדובר בוויתור על ירושת אביהם לטובת התובע, ורק אז הם הבינו כי הולכו שולל על ידי התובע (סעיפים 32 – 35 לתצהירי הנתבעים). עם גילוי המרמה, נתבע 2 שלח הודעת ביטול (נ/1, נ/4) ובתאריך 21.04.11 שלח ב"כ הנתבעים הודעת ביטול נוספת (נספח י' לתצהיר הנתבעים).

התובעים מודים כי קיבלו הודעות אלו. בתביעתם טענו שהנתבעים נמלכו בדעתם והודיעו על חזרה מהסכמתם "בטענות שונות ומשונות, שאין להן יסוד עובדתי או משפטי" (סעיף 13 לכתב התביעה), בתצהיר עדותו הראשית הוסיף התובע וטען שהנתבעים חזרו בהם מתצהיריהם מתוך תאוות בצע וחמדנות (סעיפים 31 – 32 לתצהיר).

מכאן שאין למעשה מחלוקת כי הנתבעים הודיעו על ביטול התצהירים, המחלוקת היא לגבי תוקפו של הביטול.

27.הנתבעים טוענים שבנסיבות העניין הם היו זכאים לבטל את התצהירים, התובעים טוענים שלא קמה עילת ביטול. הדין עם הנתבעים.

לעיל קבעתי שהתובע הטעה את הנתבעים ביחס למהות התצהירים ומטרתם, הוא ניצל את יחסי האמון והקרבה בין הצדדים ואת האירוע המשפחתי שהסיח את דעת הנתבעים ממהות הדברים. כתוצאה מכך הנתבעים חתמו על התצהירים תוך שהם סוברים שמטרתם לסייע לתובע בסכסוך עם אחותו, אך הם מעולם לא התכוונו ולא ידעו שבחתימתם הם מוותרים על חלקם בבית. בנסיבות אלו יש לקבוע שהנתבעים חתמו על התצהירים כתוצאה מהטעיה שהטעה אותם התובע, ובהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים קמה להם הזכות לבטל התחייבותם ולחזור בהם מהוויתור (ראו בדומה ע"א 6157/08 ח'לפו אסמאעיל נ' הלון מילאדי, סעיף 12 לפסק הדין).

28.סעיף 20 לחוק החוזים קובע כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול..". התובעים לא העלו כל טענה לעניין הזמן הסביר, הטענה היחידה שעלתה היתה כי לנתבעים לא עמדה זכות הביטול. לראשונה בסכומי התשובה טענו התובעים שהודעת הביטול ניתנה רק כחלוף 7 חודשים ולא בתוך זמן סביר (סעיף 4 לסיכומי התשובה). אין מקום לטעון טענה מעין זו לראשונה בסיכומי תשובה.

29.מעבר לדרוש אוסיף, כי בנסיבות העניין הודעת הביטול ניתנה תוך זמן סביר.

אעיר כי שאלת הזמן הסביר אינה מתעוררת ביחס לנתבע 2 מאחר ונשלחה על ידו הודעת ביטול ימים אחדים לאחר חתימת התצהירים (נ/4). שאלת הזמן הסביר יכולה להתעורר רק ביחס לנתבעות 1, 3, אשר ביחס אליהן נשלחה הודעת ביטול על ידי ב"כ הנתבעים בחודש אפריל 2011, כחלוף 7 חודשים ממועד החתימה על התצהירים (נספח י' לתצהיר הנתבעים). במאמר מוסגר יצוין כי אף שבכותרת למכתב נאמר שהוא נשלח בשם הנתבע 2, בהמשך נכתב שגם יתר האחים מבקשים לבטל חתימתם (סעיף 7 למכתב) והתובעים עצמם ראו במכתב זה כמכתב שנשלח בשם הנתבעים כולם (סעיף 13 לכתב התביעה; סעיף 4 לסיכומי התשובה).

השאלה מהו זמן סביר נגזרת ממכלול נסיבות העניין. בענייננו מכלול הנסיבות מלמד שהמכתב נשלח בתוך זמן סביר. ראשית, מדובר בבני משפחה והשאלה אם נכון לבטל את התצהירים היתה מורכבת. נתבעת 1 העידה על ההתלבטות והקושי שהיו מנת חלקה עד שהחליטה לבטל חתימתה וזאת בשל חשש לפגוע ביחסים המשפחתיים (עמ' 67 שורות 2 – 19; עמ' 69 שורה 13), ונתבע 2 העיד שהיו בני משפחה שבחרו לא לבטל את חתימותיהם כדי להימנע מסכסוך משפחתי (עמ' 53 שורות 1 – 4; עמ' 71 שורות 6 – 22). שנית, התובע הודה בעדותו כי לא הסתמך על תצהירי הנתבעים ולא עשה בהם דבר (עמ' 23 שורות 25 – 32), ואכן, אף שהתצהירים נחתמו בחודש אוקטובר 2010 במשך שנים לא נעשה בהם כל שימוש. שלישית, מדובר בוויתור על זכויות ללא כל תמורה. במכלול נסיבות אלו, כאשר מחד יש הסבר סביר לחלוף הזמן, ומאידך לא נגרם כל נזק, יש לקבוע שהודעת הביטול ניתנה כדין ובתוך זמן סביר (וראו גם בע"מ 6470/15 פלונית נ. פלונית).

30.המסקנה היא שהתצהירים בוטלו כדין, ודין התביעה למתן סעדים הצהרתיים להידחות.

טענות נוספות

31.הצדדים ייחסו משמעות רבה לסיווג התצהירים, הנתבעים טענו שמדובר בתצהירי הסתלקות מעיזבון כאמור בסעיף 6 לחוק הירושה, ומאחר והם לא נעשו כדין הם בטלים; התובעים טענו שאין מדובר בתצהירי הסתלקות אלא בחוזה לכל דבר ועניין.

32.נוכח מסקנתי, אקצר. הטענה שמדובר בתצהירי הסתלקות נדחתה כבר בהחלטת בית משפט לענייני משפחה שהובאה לעיל, בה נקבע במפורש" "אין המדובר בהסתלקות בחלק מן העיזבון".

מעבר לכך, הטענה גופה אינה מקובלת. טענת הנתבעים נסמכת כל כולה על נוסח התצהירים, המעיד לטענתם שמדובר בתצהירי הסתלקות. אלא שאין די בכך. על פניו התצהירים אינם יכולים להיחשב תצהירי הסתלקות שעה שהוויתור הוא לטובת בן דוד של הנתבעים, ולא לטובת מי שניתן להסתלק כלפיו לפיו סעיף 6 לחוק הירושה הקובע כי "אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש". זאת ועוד, התובעים אינם טוענים שהנתבעים הסתלקו לטובתם מהעיזבון, והנתבעים גם הם אינם טוענים כך, להיפך, טענתם היא שהתצהירים נועדו לסייע לתובע בסכסוך עם אחותו. מכאן שגם מבחינת כוונת הצדדים אין מדובר בתצהירי הסתלקות. ואכן, התובעים לא עשו שימוש בתצהירים עת הוגשה בקשה לקבלת צווי ירושה לעיזבון הורי הנתבעים י.ש. ו-ש.ש. ז"ל (נספחים ו', י"ב1 לתצהיר התובע) אף שהבקשות הוגשו לאחר חתימת התצהירים. לאור זאת, יש לדחות את הטענה כי מדובר בתצהירי הסתלקות מעיזבון.

33.אני מוצאת לנכון לציין שעל פניו נראה שהתצהירים הם בגדר חוזה מתנה, על המשמעות הנגזרת מכך, לרבות לעניין זכות הביטול (סעיף 5 לחוק המתנה). עם זאת פסק דיני אינו מושתת על סיווג זה, מאחר ולא נטען על ידי מי מהצדדים שמדובר בחוזה מתנה. להיפך, שני הצדדים הדגישו כי אינם טוענים שמדובר בחוזה מתנה (סעיף 7 לסיכומי התשובה; סעיף ו' למבוא לסיכומי הנתבעים). בנסיבות אלה לא מצאתי לבחון משמעות העובדה שמדובר בוויתור על זכויות ללא תמורה.

34.טענה נוספת היא שהתצהירים מתייחסים רק לחלק שהנתבעים ירשו מעיזבון אביהם יו.ש. ז"ל, ולא לחלק אותו ירשו מאמם. משקבעתי שהתצהירים בוטלו כדין, מתייתרת טענה זו. עם זאת, יש לציין כי במחלוקת זו הדין עם הנתבעים, נוסח התצהירים ברור, ולפי האמור בהם, הם מתייחסים לוויתור הנתבעים על זכויותיהם בעיזבון אביהם בלבד.

התוצאה

35.מכל האמור התביעה נדחית.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסכום של 20,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ח, 22 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.